סע"ש 13762-11-14

האם הושעה התובע מעבודתו כטענתו או שמא בחר שלא להתייצב לעבודה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1.התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 8/3/2011 ועד לסיום עבודתו אצל הנתבעת בחודש 3/2014. תחילה שימש כמבקר ואח"כ כנהג (מיום 4/1/12).

2.מדי יום היה מגיע התובע לעבודתו ב-05:30 ובשעה 06:00 היה יוצא לנסיעתו הראשונה מאריאל לתל אביב.

3.ביום 1/1/14 הודיעה הנתבעת לתובע כי עליו להגיע מידי יום בשעה 04:20 כיוון שהנסיעה הראשונה שלו תהא בשעה 05:00.

4.התובע עבד במשך היום באופן מפוצל וסיים לעבוד בשעה 20:15 או בסמוך לכך.

5.במהלך עבודתו הועמד התובע בפני ועדת משמעת (נספחים א' וב' לכתב ההגנה) ונוהלו עמו שיחות (נספח ג' לכתב ההגנה).

6.התובע זומן לשימוע לפני פיטורים ליום 27/10/13. לאחר השימוע הוחלט שאם ב-3 החודשים שלאחר השימוע תתקבל תלונה נוספת, התובע יפוטר.

7. התובע המשיך לעבוד עד לחודש 3/2014 או בסמוך לכך.

טענות התובע:

1.השינוי החד צדדי שהנהיגה הנתבעת פגעה בזכויותיו של התובע ואילצה אותו לעבוד כ-16 שעות ביום.

2.התובע הושעה מעבודתו לאחר שהנתבעת סירבה לחזור בה מהשינוי והתובע עמד על זכויותיו.

3.הנתבעת לא הגיבה למכתבי ב"כ התובע.

4.מכתבה של הנתבעת שכותרתו "סיום עבודתך בחברה" ניתן באופן רטרואקטיבי.

5.התובע עותר לתשלום חלף הודעה מוקדמת (5,931 ₪).

6.לתובע לא נערך שימוע ופיטוריו נעשו שלא כדין (29,655 ₪).

7.בין התאריכים 24/2/14 ועד 16/3/14 הושעה התובע, לא שובץ לעבודה ולא שולם לו שכר בגין ימים אלו (4,744 ₪).

8.לתובע לא ניתנה הודעה על תנאי העסקה (15,000 ₪).

9.לתובע בוצעו ניכויים שלא כדין בגין "קנס" (800 ₪).

טענות הנתבעת:

1.התובע היה עובד בעייתי אשר נערכו לו שיחות ושימועים. התובע עשה דין לעצמו תוך שהוא מזלזל בנהלי החברה: הוריד נוסע בתחנת איסוף, גידף נוסע פלסטיני וסירב לאפשר לו לעלות לאוטובוס, דיבר עם נוסע שעמד לידו במשך 13-11 דקות והוגשה נגדו תלונה על התנהגות מחפירה כיוון שלא לא עצר בתחנת אוטובוס.

2.התובע זומן לוועדת משמעת.

3.ביום 14/3/13 נטש את העבודה ועבר לעבוד בחברה מתחרה ("רון גל").

4.ביום 4/4/13 ביקש התובע לקיים שיחה עם מנכ"ל הנתבעת וביקש לחזור לעבודה. הנתבעת נאותה לתת לתובע הזדמנות נוספת (נספח ג' לכתב ההגנה).

5.ביום 27/10/13 זומן לשימוע בעקבות תלונות חוזרות ונשנות כנגד התובע וניתנה לתובע תקופת ניסיון של 3 חודשים (נספח ד' לכתב ההגנה).

6.לאחר ששונו שעות המשמרת (12/2013) החל התובע לבצע פעולות מכוונות כנגד הנתבעת על מנת להביע את מחאתו.

7.שינויים בשעות העבודה הם לב ליבה של הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת כמעסיקה. סידור העבודה השתנה והתובע לא עבד, כטענתו, כל יום עד השעה 20:15.

8. ביום 24/12/13 זומן התובע לשיחה לאחר שהחליט שלא להתייצב לעבודה (נספח ה' לכתב ההגנה).

9.ביום 24/2/14 קיבלה הנתבעת תלונות נוספות כנגד התובע (פסח על תחנות וסטה ממסלולו).

10.התובע זומן לשימוע ביום 28/2/14 ולא התייצב אליו.

11.ביום 24/3/14 הועברה לתובע הודעה על סיום העסקתו.

12.הניכויים שבוצעו משכרו של התובע הם ממענקים שלנתבעת שיקול דעת באם לתתם.

13.הלכה למעשה התובע נטש את עבודתו.

14.הנתבעת זימנה את התובע לשימוע אולם הוא לא טרח להתייצב.

עדויות

שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת העידו: עו"ד דקלה דנה, היועצת המשפטית של הנתבעת ומר אורן אברהם, מנהל סניף השומרון בנתבעת.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

נסיבות סיום העסקתו של התובע:

1. לטענת התובע, ביום 24/2/13 קיבל טלפון בשעות הערב מאורן אברהם אשר השעה אותו (עמ' 6 לפ' שורות 1 – 2 לעדות התובע).

    

2. לטענת הנתבעת, התובע חדל להתייצב מיום 24/2/13 ונטש את העבודה, לכן זומן התובע לשימוע ובהמשך פוטר. עיון במסמכים שצורפו מעלה תהיות באשר לגרסת הנתבעת ונסביר.

    

3. מחד גיסא, מכתב זימון לשימוע (נספח א' לתצהיר היועצת המשפטית) הוצא ביום 4/3/14 כאשר נקבע בו כי השימוע יתקיים ביום 4/3/14. קרי באותו יום. אולם כעולה מהמכתב למרות שזהו זימון לשימוע נכתב כי "בהודעה שהתקבלה ממרשך, הודיע כי הוא איננו מתכון להגיע לשימוע שנקבע" אולם אנו תוהות כיצד נשלח מכתב לזימון לשימוע לאותו יום וכבר הנתבעת כותבת שהתובע ויתר על זכותו לשימוע.

    

4. זאת ועוד, לא הובאה ראיה לשליחת מכתב זה יום לפני 4/3/14 בדואר רשום. היועצת המשפטית צירפה מספר אסמכתאות לשליחת דואר רשום בתאריכים: 25/3/14 ו- 16/3/14 אולם אף לא תאריך אחד שקרוב למועד 4/3/14.

    

   היועצת המשפטית לא ידעה להסביר בעדותה את הפערים במשלוחי המכתבים:

    

   "קשה לי לעשות לך סדר בזה. עברו למעלה משנתיים.

   ...

   אז אעשה לך סדר. אני סה"כ הוצאתי 2 מכתבים, המכתב מיום 4.3 שזו התיחסות.... אני לא זוכרת לאיזה מכתב הוא מתיחס."

   (עמ' 10 לפ' שורות 24, 31-30 לעדות היועצת המשפטית).

    

5. מאידך גיסא, מהימנה עלינו עדותו של התובע כי ביום 24/2/14 התקשר אליו אורן אברהם:

    

   "ש.פעם אחרונה שמסרו לך אמרת שאין בכוונתך להגיע לשימוע?

   ת.לא יכול להיות, זה 28.2 ואני ב- 24.2 קיבלתי טלפון ממר אורן בעשר בלילה שלא עצרתי בתחנה, להישאר בבית ואנו נחזור אליך, הכל דרך הטלפון והבן אדם פה."

   (עמ' 5 לפ' שורה 33 עד עמ' 6 שורה 2 לעדות התובע).

    

6. הנתבעת התבקשה להמציא פלט שיחות אשר היה בו להוכיח את מי מטענות הצדדים. פלט השיחות שהוצג לבית הדין הוכתר בכותרת "בועז טביב – יוצאות". הנתבעת לא צירפה לבית הדין את פלט השיחות הנכנסות של התובע אשר היה בו להעיד על קיום השיחה בין התובע לנציג הנתבעת או היעדרה. בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות הנתבעת מלצרף פלט של שיחות נכנסות אל מספר הטלפון של התובע, מסיקות אנו כי לו הייתה עושה כן, היה בכך כדי לסדוק את גרסתה.

    

7. נוכח האמור לעיל, מסקנתנו היא כי בסוף חודש פברואר 2014 הושעה התובע מעבודתו ולא זומן לשימוע באותה עת.

    

8. לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית של העד מטעם הנתבעת הועלתה גרסה חדשה, לפיה לאחר שהתובע נטש את העבודה ניסתה הנתבעת ליצור עמו קשר:

    

   "ש.למה הוא לא עבד מאז?

    ת.הוא לא הופיע לעבודה, בבוקר, פתח לי סידור, גרם שאוטובוסים לא יוצאים בזמן,  

    ש.למה לא כתבת זאת בתצהיר?

    ת.לא נדרשתי, אולי זה כתוב.

    ש.ואתה כמנהל סניף לא שאלת איפה הנהג?

    ת.התקשרתי אליו מס' פעמים.

    ש.למה זה לא בתצהיר?

    ת.התקשרתי אליו, גם אני וגם הפקידה."

   (עמ' 13 לפ' שורות 33-31 עד עמ' 14 שורה 5 לעדות אורן)

    

9. למרות טענתה של הנתבעת לפיה התובע נטש את עבודתו, במכתב הזימון לשימוע לא נכתב כלל כי התובע נעדר מה-24/2/14:

    

   "ש.הזימון שצירפת לשימוע, נספח ח', הוא מה-28.2?

    ת.נכון.

    ש.לא כתוב שם שהתובע נעדר מה-24 לחודש. זו לא עילה לפיטורים?

    ת.רשום: "סירוב לבצע סדרי עבודה"

    ש.מה הכוונה?

    ת.הוא לא רצה לעבוד, לא מוכן לעבוד, הוא לא בא לעבודה.

    ש.לא כתבת הנך נעדר מה-24 לחודש, לא הופעת

    ת.יש לנו מסמכים שמח' משאבי אנוש מוציאים שאחד מהם זה מסמך על נטישת עבודה, זה מסמך פורמלי שבד"כ מוצא לכל עובד שנוטש, כנראה שגם לתובע הוצא כזה מכתב."

   (עמ' 14 לפ' שורות 27-19 לעדות אורן)

    

10. זאת עוד, לטענת הנתבעת השימוע התקיים ביום 4/3/14 אולם מכתב הפיטורים נשלח ביום 24/3/14:

     

    "ש.שאלתי מתי התקבלה ההחלטה על הפיטורים?

     ת.ב- 4.3.

     ש.אז הגיוני שיישלח מכתב לעובד על כך רק ב- 24.3?

     ת.לא יודע."

    (עמ' 16 לפ' שורות 16-13 לעדות אורן)

     

     

11. נוסף על כך תמוה כי הנתבעת אף הוציאה שני מכתבי פיטורים בשני תאריכים שונים: האחד ביום 6/3/14 (נספח ו' לכתב התביעה) והשני ביום 24/3/14 (נספח ט' לתצהירי הנתבעת):

     

    "ש.קיבלת 2 מכתבי פיטורים?

    ת.כן. קבלתי 2 מכתבים שונים, זה רק בתאריך אותו דבר, הם שינו את הסוף שלהם. המכתב השני הגיע אלי אחרי שכבר עשיתי את כל החתימות והחזרתי להם את הציוד, ..."

    (עמ' 8 לפ' שורות 6-4 לעדות התובע)

     

    "ש.לפי אישורי דואר רשום שצירפת התגובה הראשונה שלך נשלחה ב- 17.3, אם המכתב נשלח ב- 4.3 אז זה לא מיד?

     ת.לא. המכתב נשלח ב- 4.3, אין לי, אני לא רואה אסמכתה לזה, המכתב הראשון שזה המכתב שלי מ-4.3 נשלח אליך בדואר, רגיל, לא בהכרח רשום. לאחר מכן קבלתי ממך עוד מכתב שאומר, אתה באת אלי כביכול בטענה איך אני מעזה לרשום מכתב הנושא תאריך 4.3 אז השבתי לך גם בדואר גם בפקס, שזה המכתב מיום ה-4.3 שזה מכתב שכבר נשלח ולכן התאריך מופיע 4.3.

     ש.יש לך אישור ששלחת את המכתבים האלה במועד כתיבתם?

     ת.אין לי כזה אישור."

    (עמ' 11 לפ' שורות 14-6 לעדות היועצת המשפטית)

     

    "ש.איזה מכתב נשלח ב- 17.3?

     ת.אני מעריכה שנשלח בפעם השנייה לאחר משלוח ב... את זה אני לא יכולה להגיד לך בדיוק, אבל בד"כ אני מצרפת את כל המכתבים שלי לאותו פקס. אני לא יודע להגיד."

    (עמ' 11 לפ' שורות 33-31 לעדות היועצת המשפטית)

     

12. ב"כ התובע שלח מספר מכתבים לנתבעת: ביום 22.2.14 מכתב דרישה להחזרת התובע לתנאי עבודתו הקודמים (נספח ג' לתצהיר התובע), ביום 28.2.14 מכתב בו דרש התובע תגובה לעניין השעייתו מהעבודה (נספח ד' לתצהיר התובע) וביום 16.3.14 מכתב בו הודיע התובע כי מאחר שהנתבעת לא הגיבה למכתביו הקודמים, הרי שהפסקת עבודתו מהווה פיטורים (נספח ה' לתצהיר התובע). הדעת נותנת כי לאחר שהיועצת המשפטית קיבלה מכתבים מב"כ התובע, לא תשלח אליו מכתב תגובה בדואר רגיל:

     

    "ש.אחרי ששולחים לך בדואר או בפקס את עונה בדואר רגיל?

     ת.תלוי, כל מקרה לגופו."

    (עמ' 12 לפ' שורות 11-10 לעדות היועצת המשפטית)

     

13. מסקנתנו היא שהנתבעת לא הגיבה למכתבי ב"כ התובע כי לא חפצה עוד בעבודתו של התובע.

     

14. העד מטעם הנתבעת שב ואמר שאיננו זוכר את התאריכים:

    "ש.האם נכון שהפגישה התקיימה ב- 24.2.14

     ת.לא זוכר.

     ש.נכון שהיא התקיימה אחרי שקבלתם את המכתב שלי?

     ת.לא זוכר."

    (עמ' 13 לפ' שורות 16-13 לעדות אורן)

     

    "ש.ב- 24.2 יום העבודה האחרון של התובע היה, האם זה נכון?

     ת.לא זוכר. כנראה זה מתועד במסמכים."

    (עמ' 13 לפ' שורות 24-23 לעדות אורן)

     

15. זאת ועוד, לטענת העד מטעם הנתבעת הוא מסר לתובע את הזימון לשימוע יומיים לאחר שנטש את העבודה קרי, ביום 26/3/14 אולם לא הובאה כל עדות לכך.

     

    סיכום:

     

16. הנתבעת טענה כי התובע חדל להגיע לעבודה מיוזמתו החל מיום 25/2/14, אולם ממכתבים שנשלחו לטענת הנתבעת על ידה מיום 4/3/14 וכן 25/3/14 (נספח א' לתצהיר היועצת המשפטית) וכן ממכתב הזימון לשימוע שנשלח לכאורה על ידי הנתבעת ביום 28/2/14 (נספח ח' לתצהיר אורן), לא התייחסה כלל הנתבעת להיעדרו של התובע. ברי כי עובדה זו הייתה מועלית במכתבים אלו, אם אומנם נעדר התובע מהעבודה מיוזמתו.

     

17. הנתבעת צירפה אסמכתאות באשר לוועדות משמעת ותלונות כנגד התובע ועל כן אין מחלוקת כי התובע ביצע הפרות משמעת. אולם הנתבעת לא הוכיחה כי זימנה את התובע לשימוע בטרם פיטוריו. דרך פיטוריו של התובע לוקה בפגמים רבים, כפי שפורט לעיל. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגובה 3 משכורות בסך של 17,793 ₪ וכן חלף הודעה מוקדמת בסך 5,931 ₪.

     

18. מיום 24/2/14 ועד ליום 16.3.14 לא שובץ התובע לעבודתו לאחר שביום 24/02/14 נמסר לו

    שהוא מושעה ומאז לא הגיבה הנתבעת לפניותיו או לפניות בא כוחו. לכן, זכאי התובע לשכר שכן היה עדיין מועסק עדיין אצל הנתבעת ולא הודע לו על סיום עבודתו. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,744 ש"ח (20 ימים * 148.25 שכר יומי). תחשיב זה לא נסתר ע"י הנתבעת. הננו מחייבות את הנתבעת בתשלום שכר העבודה בגין התקופה מיום 24/2/14 ועד 16/3/14 בסך 4,744 ₪.

     

    הודעה על תנאי העסקה

     

19. כעולה מהראיות לא הוצגה בפנינו הודעה על תנאי העסקה, אולם התובע העיד שחתם על הודעה על תנאי העסקה:

     

    "ש.עברת במחלקת משאבי אנוש כשהתקבלת לעבודה וחתמת על מסמכים שונים?

     ת.לא זכור לי שהחתימו אותנו על מסמכים, כמבקר עבדתי על תנאי התנהגות כללי.

     ש.על כללי התנהגות חתמת?

     ת.כן. כמבקר.

     ש.ולא חתמת על חשבון בנק, קרן פנסיה, הודעה לעובד?

     ת.תנאים רגילים."

    (עמ' 4 לפ' שורה 23 עד עמ' 5 שורה 3 לעדות התובע)

     

20. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

     

     

    ניכויים שלא כדין

     

21. בחודשים 2/2014 ו-6/2014 ניכתה הנתבעת 800 ₪ ממשכורתו של התובע בגין "קנס". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הניכויים בוצעו ממענקים אשר לנתבעת שיקול הדעת אם ליתן אותם ואם לאו (סעיף 36 לכתב ההגנה) ואילו בתצהיריה טענה כי הדבר נעשה על פי תקנון המשמעת של הנתבעת וניתן היה לקנוס את התובע על פיו (סעיף 32 לתצהיר אורן אברהם). מעבר לשינוי חזית שנעשה בתצהירים, הרי שלא צורפה כל אסמכתא לטענות הנתבעת המעידה כי הנתבעת התנהלה כדין ולא הוצג חישוב אריתמטי לסך שנוכה.

     

22. על הנתבעת להשיב לתובע 800 ₪ שנוכו שלא כדין ממשכורתו של התובע.

     

    סוף דבר:

     

23. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    800 ש"ח בגין ניכויים שבוצעו שלא כדין ממשכורתו של התובע;

    17,793 ש"ח בגין פיטורין שלא כדין;

    4,744 ש"ח בגין הפרשי שכר;

    5,931 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת.

     

    הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2014 ועד התשלום בפועל.

     

24. הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד וסך של 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.

     

    זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ‏כ' שבט תשע"ז (‏16 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' גל טלית, נציגת ציבור (עובדים)		ד"ר אריאלה גילצר-כץ סגנית נשיאה		גב' ברכה ליטבק, נציגת ציבור (מעסיקים)

     

     

     

     

    הוקלד ע"י: בתיה אשכנזי / אסף כהן