דעדוש ואח' נ' מועצה אזורית מטה אשר ואח'

 

רקע כללי

 

1.הנתבעת 1 - מועצה אזורית מטה אשר (להלן "המועצה") הינה מועצה אזורית עליה חלות הוראות צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח- 1958.

 

2.התובעים עבדו בתקופות שונות שבין שנת 2000 ועד היום כמצילים בחופי הים שבתחום ובשליטת המועצה וזאת כעובדי חברות שונות וביניהן הנתבעת 2 –"חברת ענבל שירותי בריכה בע"מ" (להלן "ענבל") והנתבעת 3 – "א.ר.ן ניהול ואחזקות בע"מ" (להלן "ארן").

 

התובע מס' 1, מר אופיר דעדוש, עבד מאז שנת 2002 כמציל ים בחוף אכזיב.

בעונת הרחצה בשנת 2002 הועסק באמצעות חברת חוף איפנמה אכזיב בע"מ.

בעונות הרחצה בשנים 2003 ,2005-2007 ו- 2009 הועסק באמצעות חברת למון ביץ' הפקות ואירועים.

מעונת הרחצה בשנת 2010 הועסק באמצעות חברת ארן.

 

התובע מס' 2, מר חוויאר קרספילו שימש כמציל ים בחוף בננה ביץ' באכזיב.

בעונות הרחצה בשנים 2008 ו-2009 הועסק באמצעות חברת למון ביץ' הפקות ואירועים.

מעונת הרחצה בשנת 2010 הועסק באמצעות הנתבעת 3 -חברת ארן.

 

התובע מס' 3, מר ישי ברקוביץ, הועסק כמציל ים בחופים שבתחום שיפוט המועצה מעונת הרחצה בשנת 2008.

בעונת הרחצה בשנת 2008 הועסק בחוף קוקה קולה וילאג' באמצעות חברת ענבל.

בעונת הרחצה בשנים 2009 ו-2010 הועסק בחוף בצת באמצעות חברת ענבל.

בעונת הרחצה בשנת 2011 ועד 8/11 הועסק כמציל ים בחוף שבי ציון באמצעות חברת ענבל ומספטמבר 2011 בחוף בצת, באמצעות חברת ענבל ולאחר מכן באמצעות חברת ענבל אחזקות ושירותי הצלה בע"מ.

 

התובע מס' 4, מר ברק מן, הועסק בעונת הרחצה בשנת 2010 כמציל ים בחוף שבי ציון באמצעות חברת ענבל.

 

3.לטענת התובעים בתביעתם, העסקתם באמצעות חברות ו/או קבלנים חיצוניים הינה העסקה פיקטיבית ונעשית במטרה פסולה, למנוע את תחולת ההסכמים הקיבוציים שחלים לטענתם על עובדי המועצה, גם עליהם.

התובעים עתרו למתן פסק דין המצהיר כי הינם עובדי המועצה, כי יש להחיל עליהם את ההסכמים הקיבוציים החלים על מצילי ים עובדי המועצה, ולשלם להם הפרשי שכר מכוח הוראות הסכמים אלה.

כתב התביעה המקורי כלל גם טענות כנגד פיטוריו של מר ברק מן, אשר נעשו, כך נטען, שלא כדין על רקע התארגנות עובדים, ונתבעו סעדים כספיים עקב כך.

 

4.בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית הוגשה בקשה לסעד זמני כנגד פיטוריו של מר ברק מן כאמור. ההליך הזמני נמחק במהלך הדיון בבקשה תוך מתן אפשרות לתובע לתקן כתב תביעתו. ביום 4.7.11 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן (ראשון).

 

5.ביום 22.8.2011 הוגשה בקשה לסעד זמני כנגד פיטוריו של מר ישי ברקוביץ בטענה שפוטר ממניעים פסולים, על רקע התארגנות העובדים.

במהלך הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה מר ברקוביץ יחזור לעבודה בחוף אחר, תוך ביצוע חילופים עם מציל אחר.

 

6.ביום 25.7.13, הוגשה בקשה נוספת לסעד זמני, כנגד פיטוריו של מר חויאר קרספילו, בטענה שפוטר אף הוא ממניעים פסולים, על רקע התארגנות העובדים.

כב' השופטת איריס רש, בפניה נדון ההליך הזמני, קבעה בהחלטתה מיום 8.8.13:

 

"שוכנענו שהמבקש פוטר על רקע פעילותו בהתארגנות מצילי הים ועל כן אנו נעתרים לבקשה להחזרת המבקש לעבודתו כמציל בחוף וזאת עד למתן הכרעה בתיק העיקרי."

 

7.ביום 1.9.13 הוגש כתב תביעה מתוקן (שני) לאור הוראת בית הדין בצו הזמני מיום 8.8.13.

 

8.בכתב התביעה המתוקן, שבים ועותרים התובעים כי יינתן צו הצהרתי לפיו הם עובדי מועצה הזכאים לזכויות מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים על מצילי ים ברשויות המקומיות.

 

התובעים מפנים להסכם קיבוצי שנחתם בתאריך 14.10.86, אשר קבע כי על עובדי המועצות האזוריות יחולו כל תנאי העבודה של עובדי הרשויות המקומיות (נספח ג לכתב התביעה המקורי).

 

כן תובעים הם סעדים כספיים בגין הפרשי שכר ובגין כל התנאים הסוציאליים הקבועים בהסכמים של מצילי הים (הסכם קיבוצי מס' 7058/2000 והסכם קיבוצי 7027/2009 שנחתם ביום 21.7.09 (נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה המקורי)) מיום תחילת עבודתם ועד 31/3/11 (מועד החישוב) בהתבסס על חוות דעת אקטוארית של מר גד שפירא שצורפה לתביעה.

 

עוד מבקשים התובעים מתן צו הצהרתי לפיו, בפיטוריהם של התובעים חויאר קריספלו וברק מן, הפרו הנתבעות את הוראות הדין, ובכלל זה את הוראת סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957, באשר הפיטורים נעשו בשל פעילותם הארגונית והיותם ממובילי התארגנות העובדים ועל רקע אותה התארגנות.

תובעים אלה תובעים תשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 200,000 ₪ מכוח סעיף 33 י' (א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957.

כן תובע מר ברק מן תשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ בשל פיטורים שלא כדין, מטעמים זרים, בחוסר תום לב וללא שימוע והתובע מר קריספלו תובע פיצויים בסך 50,000 ₪ בשל פיטורים שלא כדין, מטעמים זרים, בחוסר תום לב, בעודו מצוי בחופשת מחלה, ותוך הפרת זכות השימוע.

 

עוד תובע מר קריספלו מהמועצה וההסתדרות, פיצוי בסך של 7,200 ₪ בגין אובדן שכר ממועד כניסת פיטוריו, שלא כדין, לתוקף (18.7.13) ועד למועד השבתו לעבודתו כמציל בחוף (13.8.13).

 

9.לטענת המועצה, המועצה ביצעה מיקור חוץ אותנטי של פונקציה בפעילותה והוציאה מתחום המסגרת הארגונית שלה את הפעלת חופי הים שבתחומה לקבלני שירותים חיצוניים.

לטענתה, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לבחון את שיקוליה של המועצה וסמכות זו מוקנית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

 

לטענת המועצה, לנוכח מיקור החוץ שביצעה, לא התקיימו מעולם יחסי עובד ומעביד בינה לבין מי מהתובעים ועל כן, בית הדין האזורי לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון במחלוקת שבין הצדדים.

 

10.לטענתה, חוף "קלאב מד, מועדון הים התיכון" אשר בו הועסק התובע 3 מר ברקוביץ בשנת 2008 היה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה מנוהל על ידי חברה פרטית, אשר הייתה חתומה על הסכם חכירה ישירות מול המנהל, ואילו כיום החוף הינו חלק מגן לאומי אכזיב, שמורת טבע בניהול רשות הטבע והגנים, כך שחוף זה אינו בשליטת המועצה.

 

11.לטענת המועצה, כלל עובדי החופים, החל ממנקי החופים, עובר בחובשים, בקופאים ובמאבטחים, וכלה במצילי הים – אינם מועסקים על ידי המועצה. התובעים אינם מודרים או מופלים משאר העובדים במקום העבודה, וההכרה בהיותם עובדי מועצה תיצור אפליה כלפי שאר עובדי החופים.

 

12.לטענת המועצה, לא עלה בידי התובעים להציג את המקור הנורמטיבי המחיל על המועצה את הוראות ההסכם הקיבוצי שהמועצה אינה צד לו בנוגע להעסקת מצילים ים.

 

13.לחילופין טוענת המועצה, כי אף אם יקבע כי ההסכם חל עליה, הרי שהוא חל רק על מי שהינם עובדי מועצה, שהתקבלו לעבודה על ידה בהתאם לנוהל קבלת עובדים.

 

14.לטענתה, טענה בדבר "פעילות ארגונית" אשר נטענה בקשר עם התובעים מר קריספלו ומר מן אינה יכולה לשמש להם כ"חליפת מגן" מפני בחינת תפקודם כעובדים וכי פיטוריהם נבעו מפגמים בתפקודם.

 

לטענתה, במסגרת הדיונים בצו אף התברר, כי מר קריספלו הורשע בפלילים ומרצה עבודות שירות בגין כך, עובדה אשר מהווה עילה להפסקת עבודתו בחוף, ואשר מונעת ממנו להתקבל כעובד המועצה לפי הוראת סעיף 29 לצו המועצות המקומיות (שירות עובדים) תשכ"ב – 1962.

 

15.לטענת המועצה, התובעים לא הוכיחו אף את תביעתם הכספית.

 

16.לטענת ענבל, היא חברה למתן שירותי הצלה המעסיקה בין יתר עובדיה גם מצילים.

התובע מר ברקוביץ הועסק אצלה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

התובע מר מן עבד בעונת הרחצה 2010, החל מיום 20.4.10 ועד ליום 5.10.10 בתור מציל בחוף שבי ציון ועבודתו הגיעה לסיומה עם סיום עונת הרחצה.

 

טוענת ענבל, כי התובע מר מן התגלה כמציל בעייתי אשר לא הסתדר עם אחראי התחנה, מר גבריאל פרץ, ומילא את תפקידו בצורה בעייתית בלשון המעטה וכל הניסיונות לשוחח עמו לא צלחו.

לטענתה, מר מן כלל לא היה חלק מהוועד ולא היה מראשיו כפי שטוען.

לטענתה, התובעים קיבלו את כל הזכויות להן היו זכאים וההסכם הקיבוצי של המצילים אינו חל עליה.

 

17.לטענת ארן, היא עסק להפעלת חופים ומפעילה את חוף אכזיב בהתאם להסכם בינה ובין המועצה.

לטענתה, העסיקה את התובעים מר דעדוש ומר קריספלו כמצילים בחוף בננה ביץ באכזיב. מדובר בהעסקה אמתית וארן מקיימת את הסכמי העסקתם. ההסכם הקיבוצי החל על הרשויות המקומיות אינו חל עליה.

 

לטענתה, בהתאם להתחייבויותיה כלפי המועצה, גייסה מצילים במסגרת עונות הרחצה המוגדרות על ידי משרד הפנים, שילמה את שכרם, דאגה לשיבוצם לעבודה ו/או החלפתם במידת הצורך, דאגה לתחזוקה השוטפת של סוכת המצילים, להשלמת הציוד הנדרש, וזאת – כאמור, במסגרת מתן שירות של החזקת החוף בכללותו.

 

לטענתה, המצילים אשר הועסקו על ידה התקשרו עמה בהסכמי עבודה מרצונם החופשי, מבלי להעלות כל טענה באשר לזהות המעסיק ו/או תחולת הוראות כלשהן מלבד הוראות ההסכם האישי, וזאת למשך כל שנות עבודתם אצלה.

 

18.הסתדרות המעו"ף (להלן: "ההסתדרות") בכתב הגנתה, טענה להיעדר יריבות בינה ובין התובעים. עוד טענה, כי מקובלת עליה עמדתם המשפטית של התובעים לפיה, על המועצה להעסיק אותם כעובדיה לכל דבר ועניין ולהחיל עליהם את ההסכמים הקיבוציים החלים על מצילי הים בהתאמה.

 

19.לאחר הליכים מקדמיים ממושכים לרבות מתן החלטות בשאלת גילוי מסמכים, הגישו הצדדים תצהירים והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

 

מטעם התובעים העידו בפנינו התובעים עצמם וכן נותן חוות הדעת מטעמם.

מטעם הנתבעות נחקרו בפנינו הגב' הילה קדמי - מנהלת משאבי אנוש במועצה, מר אלון לוי - מנהל חברת ענבל, מר אריק עפרון - עובד הועד המקומי שבי ציון ומנהל חוף שבי ציון בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מר גבריאל פרץ - מציל ים, מר גלי רז - מנהל החופים ותיירות במועצה, ומר נבו דוקטורי - מנהל חברת ארן.

 

20.להלן נדון ונכריע במחלוקות העיקריות נשוא הליך זה לפי הסדר הבא:

 

*האם קיימת סמכות עניינית לביה"ד לעבודה לדון בתובענה?

*האם ההסכמים הקיבוציים מיום 11.4.00 ומיום 21.7.09 בנוגע למצילים חלים על המועצה בהיותה מועצה אזורית?

*האם ביצעה המועצה מיקור חוץ אותנטי של הפעלת החופים בתחומה או שיש לראות בתובעים כעובדי המועצה ואם כן, באיזה מעמד?

*האם מגיעים לתובעים הפרשים כספיים ובאיזה שיעור?

*האם התובעים מר מן ומר קריספלו פוטרו שלא כדין, על רקע התארגנות, משיקולים זרים ומבלי שנערך להם שימוע כדין והאם זכאים לפיצוי עקב כך ובאיזה שיעור?

 

דיון והכרעה

סמכותו העניינית של ביה"ד לדון בתובענה

 

21.לטענת המועצה, כאמור, ביה"ד נעדר סמכות עניינית לדון בעניין שבפנינו.

לטענתה, התקשרות המועצה בהסכמים להפעלת חופי הרחצה שבתחומה מהווה החלטה במילוי תפקיד ציבורי. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000, קובע את סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בעתירה נגד החלטה של רשות. "החלטה", על פי התוספת הראשונה לחוק, מוגדרת כ-"החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי עפ"י דין, לרבות היעדר החלטה וכן מעשה או מחדל".

מכאן, שהסמכות לדון בעניין מוקנית לביהמ"ש לעניינים מנהליים במסגרת של עתירה מנהלית.

 

22.טוענים התובעים מנגד, בהינתן כי השאלה העיקרית בענייננו היא שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעים למועצה, ולביה"ד לעבודה נתונה הסמכות הבלעדית לדון בשאלה מיהו המעסיק וזאת עפ"י סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, הסמכות הינה לבית הדין ולא לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

 

23.מקבלים אנו עמדת התובעים בעניין זה.

 

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, (להלן - החוק), קובע סמכות עניינית ייחודית כדלקמן:

 

"24.(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

 

(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

 

שאלת קיומם של יחסי עבודה היא בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה.

 

מנגד, סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים הינה " לבחון את סבירותה ומדתיותה של ההחלטה המנהלית" .

(הפ (ת"א) 565/04 דוד בלונדר נ' המועצה המקומית פרדסיה - מאגר נבו 03.11.2004)

 

24.בעניין שבפנינו, נדרשים אנו לבחון האם יש לראות בתובעים עובדי המועצה, כטענתם, שאלה שוודאי נופלת בגדר סמכותו העניינית של בית הדין.

אגב כך עלינו לבחון, האם בפועל בוצע מיקור חוץ אותנטי ולגיטימי, ולא את סבירות ההחלטה המנהלית בדבר ביצוע מיקור חוץ, ככל שהייתה כזו.

 

בהקשר זה נזכיר, כי הגדרת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם אין בה די בכדי לקבוע את סיווגה ובכך לשלול את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענה.

 

 

האם ההסכמים הקיבוציים משנת 2000 ומשנת 2009 בין מרכז השלטון המקומי וההסתדרות, אשר חלים על מצילי הים ברשויות המקומיות, חלים על המועצה האזורית מטה אשר?

 

25.מרכז השלטון המקומי בישראל הוא ארגון מעסיקים המאגד את העיריות והמועצות המקומיות בישראל, למעט שלש הערים הגדולות.

המועצות האזוריות בישראל אינן חברות במרכז השלטון המקומי.

 

ביום 14.10.1986 נחתם הסכם קיבוצי כללי עם ארגון המועצות האזוריות, בו נקבע כי "ההסכם הקיבוצי הכללי וחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות... חלים גם על עובדי המועצות האזוריות..."

 

26.בהסכם מיום 14.10.86, נקבע עוד, כי :

 

"כל ההודעות בענייני עובדים שיתפרסמו בתאריך חתימת הסכם זה ואילך בין המרכז לשלטון מקומי והסתדרות הפקידים יחולו גם על עובדי המועצות האזוריות ויחייבו אוטומטית את המועצות האזוריות לביצוע ללא כל צורך באישור או באשרור ארגון המועצות האזוריות ו/או הסתדרות הפקידים"

 

27.לטענת התובעים, ההסכמים הקיבוציים בעניין מצילי הים משנת 2000 ו-2009 חלים על המועצה מכוח ההוראה שבהסכם הקיבוצי משנת 1986.

 

28.לטענת המועצה, אין לקבל טענת התובעים בדבר חלות ההסכמים שכן המועצה אינה חברה במרכז השלטון המקומי אשר חתום על ההסכמים.

לטענתה, הסכם 1986 מבחין בין הסכמים קיבוציים והודעות בענייני עובדים.

לטענתה, ההסכם קובע כי ההסכם הקיבוצי, חוקת העבודה וההודעות בענייני עובדים שפורסמו עד למועד חתימת ההסכם יחולו על עובדי המועצות האזוריות, אולם, בנוגע לעתיד קובע ההסכם כי הודעות עתידיות שיפורסמו יחולו על עובדי המועצות האזוריות. ההסכם אינו קובע כי יחולו הסכמים קיבוציים עתידיים.

לפיכך טוענת המועצה כי ההסכמים המאוחרים אינם חלים עליה.

 

29.איננו מקבלים טענת המועצה גם בעניין זה.

 

בעניין עצמוני (עב (חי') 2586/01 עצמוני דורון נ' מ. אזורית מטה אשר , פורסם במאגר נבו 29.05.2005) דן בית הדין (כב' השופטת קציר) בעניינו של מציל עובד המועצה. התובע שם תבע, בין היתר, תוספת כפיים בהתבסס על מסמכים לגביהם נקבע כי "הם תוצאות מקומיות של ועדות פריטטיות, או מכתבים בדבר "הסכמות" או "הבנות" שאינם יכולים לשמש אסמכתא מחייבת, ביחס לנתבעת, מבחינה משפטית, וכי לא מדובר במסמכים שהוגשו לרישום כאמור בתיק ההסכמים הקיבוציים."

 

כב' השופטת קציר מביאה טענות המועצה שם, מהן עולה, כי המועצה מודה כי חלים עליה הסכמים כתובים ו- "הודעות לענייני עובדים" שפורסמו ונרשמו לפי חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז – 1957 לאחר הסכם 1986. וכך נרשם:

 

"36.הנתבעת טוענת כי לא היא ולא ארגון המועצות האזוריות, לא הסכימו לשלם תוספת כפיים למצילים. לטענת הנתבעת גם הסכם אוקטובר 86, בדבר אמוץ תנאי עבודה ברשויות המקומיות אינו תומך בגרסת התובע ובודאי לא "ההסכמות" אליהן הגיעו ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי.

37.הנתבעת מבקשת להדגיש כי רק הסכמים כתובים ו-"הודעות לענייני עובדים" שפורסמו ונרשמו לפי חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז – 1957, מחייבים אותה, ואילו המכתבים שצורפו לתיק, אינם עומדים בקריטריונים אלו". (ההדגשה הוספה)

 

כב' השופטת קציר קובעת באותו עניין כי:

 

"39. הסכם אוקטובר 86 מגדיר כי ההודעות בענייני עובדים אכן מחויבים בפרסום כמו ההסכמים הקיבוציים.

ההודעות לענייני עובדים שפורסמו - הינם למעשה תיקון חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל, וחלות עליו כל הדרישות החלות לגבי הסכמים קיבוציים, לרבות חובת הכתב וההגשה לרישום כאמור בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957."

 

משמע, "ההודעות בענייני עובדים" שיחולו על המועצות האזוריות הן אלה שמקיימות את כל הדרישות החלות לגבי הסכמים קיבוציים, לרבות חובת הכתב וההגשה לרישום כאמור בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957.

 

30.טענת המועצה בענייננו, כי הודעות בענייני עובדים הנערכות בכתב ומקיימות את הדרישות החלות לגבי הסכמים קיבוציים חלות עליה, ואילו הסכמים קיבוציים אינם חלים עליה, היא טענה חדשה העומדת בסתירה לטענותיה בעניין עצמוני.

 

31.טענה זו אף עומדת בניגוד לרציונל הסכם 1986 ולהצהרת הצדדים כי הם מעוניינים "להחיל על עובדי המועצות האזוריות את הסכמי השכר, הסדרי תשלומי תוספות היוקר, הזכויות הסוציאליות ויתר תנאי העבודה החלים על עובדי הרשויות המקומיות" כמובא בפתיח להסכם.

 

32.איננו מקבלים את האבחנה לה טוענת המועצה בין הסכמים קיבוציים, המחייבים רישום, להודעות בענייני עובדים הממלאות אחר חובת הכתב והגשה לרישום. בשני המקרים מדובר בהסכמות העוסקות בתנאי עבודה והמהוות למעשה תיקון להוראות הקודמות בענייני העובדים, המתווספות והופכות לחלק מחוקת העבודה.

 

33.בענייננו, משמדובר בהסכמים קיבוציים הן משנת 2000 והן משנת 2009, שנרשמו כדין, הרי שמכוח הסכם 1986 יש להחיל אותם על המועצה.

 

האם המועצה ביצעה מיקור חוץ אותנטי של הפעלת החופים בתחומה ?

 

34.בית הדין הארצי התייחס בשורה ארוכה של פסקי דין לסוגיית מיקור החוץ תוך שהוא עומד על האבחנה שבין מיקור חוץ אותנטי של פונקציות, העסקה אותנטית באמצעות חברות כוח אדם והעסקה מלאכותית על ידי חברות כוח אדם המהוות "צינור" לתשלום שכר העובד (ראו ע"ע 273/03 שוואב – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.11.2006); ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פהום [פורסם בנבו] (2.11.2008); ע"ע 472/09 זוהר גולן – או.אר.אס משאבי אנוש בע"מ [פורסם בנבו] (12.9.2010)]. ע"ע (ארצי) 30139-06-12‏ ‏ רחמים פורתי נ' מודיעין אזרחי בע"מ [פורסם בנבו] (15.7.2014) (להלן – עניין פורתי)).

 

בעניין פורתי נקבע:

 

"... מיקור חוץ אותנטי של פונקציות מתקיים כאשר פונקציה מסוימת מועברת 'למפעל אחר' המתמחה בביצועה. קבלן השירות מספק למזמין את השירות או את המוצר אשר מבוצעים על ידי עובדיו שלו והדגש הוא על כך שקבלן השירות אינו מספק עובדים למזמין אלא מספק את השירות הנחוץ לו"

 

35.בנוסף, נקבע כי "ככל שלפנינו הסדר פיקטיבי, שמטרתו התחמקות ממחויבויות המעסיק, הגם שמרבית המבחנים הרלוונטיים מצביעים על המשתמש כמעסיק – יש לקלף את קליפתה של ההעסקה העקיפה, ולהכיר ביחסי עובד – מעביד בין המשתמש לבין עובדיו" (ע"ע (ארצי) 478-09 חסידים- עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (13.1.2011 ופסקי הדין המוזכרים שם).

 

משמעות הדברים היא – כי יש להביא בחשבון גם שיקולים הנוגעים לאמות המידה הראויות במערכת יחסי העבודה ובמקום העבודה, לרצון להשיא את יעילות האכיפה של חוקי המגן צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים ולהביא למימוש המיטבי של זכות ההתארגנות.

משמע – על מנת להכריע בשאלה האם מדובר במיקור חוץ אותנטי יש לבחון הן את השאלה האם מטרת ההתקשרות הייתה לצורך גריעה של זכויות העובדים והן את השאלה האם צורת ההתקשרות היא שהביאה בסופו של יום לגריעה בפועל, גם אם לא זו הייתה מטרתה המקורית.

 

36.בתום הליך זיהוי המעסיק, תיתכן הכרה במעסיק יחיד, אולם אפשר גם כי התוצאה תהא הכרה במשתמש ובקבלן כמעסיקים במשותף. כך, למשל, במקרים חריגים בהם: "... מוכח כי חברת כוח האדם או הקבלן הם חלשים מאוד, נעלמו, או במקרים דומים אחרים."

 

37.בהתייחס למקרים בהם המדינה מעורבת בתבנית ההעסקה, אי מילוי ההוראות המנהליות הקבועות בחוק המינויים (חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959, אינו שולל קיומם של יחסי עובד מעסיק בין מבצע העבודה לבין המדינה לעניין זכויות כלליות הנובעות מיחסי עבודה. שאלת קיומם של יחסי עבודה כאמור תבחן בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה.

(וראה גם סעש (נצ') 37115-02-13 איליה ליבשיץ נ' ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ - מאגר נבו 12.07.2016)

 

38.בע"ע (ארצי) 16612-10-11 קטילי פדוא - מדינת ישראל (20.8.15)[פורסם בנבו] (להלן: "עניין קטילי"); סקר כב' השופט איטח את המסגרת הנורמטיבית אשר הותוותה בפסיקה לצורך זיהוי המעסיק כאשר תבנית ההעסקה הינה מורכבת והובהר כי מעסיקו של העובד יהא זה שבינו לבין העובד קיימת התקשרות אותנטית ולגיטימית.

 

39.בעניין ירון בשן נ' מרמנת פרטה כב' הנשיאה שפר את המבחנים לאורם יש לבחון את זהות המעסיק:

 

"מישור האותנטיות–

במישור זה בוחן בית הדין, האם תבנית ההעסקה המורכבת (התקשרות להספקת כוח אדם או להספקת שירותים) הינה אותנטית; או שלאמיתם של דברים מתקיימים יחסי עבודה בין העובד לבין המשתמש במישרין, כך שהמערכת ההסכמית הפורמאלית אינה אלא התקשרות למראית עין.

בעיקר הדברים, קביעת המהות האמיתית של יחסי הצדדים, נעשית בהתאם למבחני הלכת כפר רות הותיקה, כדלקמן: בידי מי הכוח לפטר את העובד ולפני מי עליו להתפטר? מי קיבל את העובד לעבודה והסדיר את תנאי קבלתו? מי משבץ את העובד לעבודה ויכול להעבירו מתפקיד לתפקיד? מי קובע את שכרו ואת מכלול תנאי עבודתו של העובד? מי מפקח על העובד: למי מדווח העובד ולמרותו של מי הוא סר? מי חייב לשאת בתשלום שכרו? מי נותן חופשות לעובד, וממי עליו לבקש אישור לחופשותיו? למי הבעלות על אמצעי הייצור המשמשים את העובד בעבודתו? האם העבודה משתלבת כחלק מן העיסוק העיקרי של המשתמש או שמדובר בפרויקט צדדי הדורש מיומנות מיוחדת? האם יש רציפות או זמניות בהעסקה ומהו משך קשר העבודה? האם יש לצד השלישי עסק משלו, אשר נותן שירותים לאחרים ובו משתלב העובד? כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם? כיצד דווחו היחסים למס הכנסה ולרשויות אחרות?

מבחנים אלו, יש ליישם תוך התחשבות, בין היתר, בדגשים הבאים:

הכרעת בית הדין אשר למהות ההתקשרות בין הצדדים, הינה מהותית, להבדיל מהכרעה טכנית או פורמאלית.

ההכרעה מבוצעת בשים לב למכלול נסיבות העניין, לרבות הרובד הפורמאלי, והתנהגות הצדדים הלכה למעשה.

מדובר במבחנים עזר יחסיים, ואף אחד מן המבחנים איננו קונקלוסיבי; כמו-כן, משקלם של המבחנים איננו זהה...

בתום שלב זה, עשוי בית הדין להגיע, למסקנה כי לפנינו התקשרות אותנטית בין העובד למפעל, או שמא בין העובד לקבלן. בהתקיים הראשונה, הרי שניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי מעסיקו של העובד הוא המשתמש.

במישור הלגיטימיות -

בהנחה שהגענו למסקנה כי קיימת התקשרות אותנטית בין העובד לבין הקבלן, יש לבחון האם דבק בהתקשרות זו פגם, אשר חותר תחת תוקפה.

במישור זה בוחנים את תום לבם של הצדדים, והאם מטרת ההתקשרות המורכבת נוגדת את תקנת הציבור, במובן של פגיעה בתכליות משפט העבודה, כגון: שתכלית ההתקשרות המורכבת היא התחמקות מחובות המעסיק מכוח חוק, הסכמים קיבוציים, או צווי הרחבה.

הפרספקטיבה בהקשר זה איננה רק סובייקטיבית, אלא בעלת מימד אובייקטיבי, לאמור: "אפילו לא התכוונו הצדדים לקפח את העובד ופעלו מתוך מטרה לגיטימית, יש לבחון האם העסקת העובד בתבנית הנבחנת פוגעת בהשגת תכליות משפט העבודה...".

השאלות הרלבנטיות במישור זה הן, בין היתר, אלו: האם העובד מפסיד ייצוג ארגוני כתוצאה ממיקור החוץ; האם משמעותו של מיקור החוץ היא הדרה של העובד מתחולת צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; האם מיקור החוץ פוגע בכבודו של העובד על ידי בידודו ופגיעה בתחושת השייכות שלו; האם מיקור החוץ פוגע באפשרויות קידומו והתפתחותו המקצועית של העובד; והאם מיקור החוץ פוגע באפשרות העובד לקיים מערכת יחסים אישית ואנושית מול מעסיקו, באופן סביר בהתאם לסוג העיסוק בו מדובר."

(סע (נצ') 33992-02-12 ירון בשן נ' מרמנת ניהול פרויקטים בע"מ - מאגר נבו 22.06.2016)

 

40. לטענת התובעים, הלכה למעשה הועסקו על ידי המועצה.

העסקתם כמצילי ים באמצעות ענבל וארן נעשתה באופן פיקטיבי בלבד באמצעות חברות שהתחלפו במהלך השנים. אין מדובר בהעסקה אותנטית ואף לא בהעסקה לגיטימית שכן, זו נעשתה במטרה להחריגם מן ההסכמים הקיבוציים ולאופן העסקתם של מצילי ים במועצה.

 

התובעים מפנים לפסק בוררות שניתן על ידי כב' השופטת (בדימוס) אלישבע ברק ואושר במסגרת ס"ק 1003/12 הסתדרות המעו"ף וארגון המצילים הארצי נ' עיריית טבריה, שם נקבע כי "חופים הנתונים על ידי משרד הפנים לסמכותה של עירייה, סמכות זו היא באחריותה. מצילים הם חלק אינטגרלי מהפעילות של עירייה שחופים לה. יש לראות במצילים הנדונים עובדי עירייה שההסכמים הקיבוציים החלים על מצילים חלים גם עליהם" (פסק הבוררות צורף לסיכומי התובעים).

 

41.לטענת המועצה, היא ביצעה מיקור חוץ אותנטי של הפעלת החופים בכלל ושירותי ההצלה בפרט. לאור האמור, מבחינה מעשית, תפעול החופים ושירותי ההצלה נעשו על ידי הנתבעות 2 ו-3 ולא ע"י המועצה והיא אינה מעסיקתם של התובעים.

 

לטענתה, פסק הבוררות אליו מפנים התובעים, איננו מחייב ואינו רלוונטי לעניין שבפנינו, שכן, שם דובר בעירייה ולא הייתה מחלוקת באשר לתחולת ההסכמים הקיבוציים עליה.

בנוסף, שם הועברה הפונקציה לחברה הכלכלית של העירייה ולא לגורמים חיצוניים כמו בעניין שבפנינו.

 

42.לטענת הנתבעות 2 ו-3, העברת הפעלת החוף לידיהם נעשתה בהתאם לפררוגטיבה של המועצה במסגרת מיקור חוץ אותנטי בהתאם להוראות הפסיקה, והן אלה שהעסיקו את התובעים כמצילים ולא המועצה.

 

43.נציין כבר עתה, כי פסק הבוררות שניתן בהליך בוררות ספציפי בין הצדדים לאותו הליך אינו פסק דין המחייב את הצדדים שבפנינו.

 

44.על פי הפסיקה, ובין היתר בפס"ד פורתי לעיל, אותנטיות תבנית העסקה של קבלן שירותים מתקיימת כאשר פונקציה/פעילות מסוימת בהליך ייצור של מפעל מועברת על ידו למפעל אחר המתמחה בביצועה. צורת העסקה כזו היא לגיטימית ומאפשרת להוזיל עלויות ייצור וכן גמישות ניהולית בתחומים שאינם חלק אינהרנטי מליבת ההתמחות של מזמין השירות.

 

45.האם הפעלת חופי רחצה והעסקת מצילים הינם חלק אינהרנטי מליבת חובותיה של המועצה כלפי תושביה או שאינם כאלה וניתן לספקם על דרך מיקור חוץ?

 

" תפקידה של הרשות המקומית, באופן מסורתי, וכפי שעולה גם מפקודת העיריות, הוא לספק לציבור שירותים מוניציפאליים בתחום שיפוטה, תוך מתן דגש לאינטרסים המקומיים של הרשות ותושביה. זה ייעודה ולייעוד זה חייבת היא להקדיש משאביה"

(עתמ (ת"א) 46804-09-12 קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ נ' עיריית רמת גן - מאגר נבו 22.05.2013).

 

"ככל שמדובר בשירות המצוי ב"ליבת" השירותים המוניציפליים שרשויות מקומיות נוהגות לספק, וככל שיש חשיבות ציבורית מיוחדת לספק את השירות באמצעות העירייה או שהשירות נוגע להגנה על זכויות יסוד של הפרט, כך יגבר משקלם של השיקולים התומכים באספקת השירות על-ידי העירייה"

(ראה עת"מ (ת"א) 23093-04-15 א.ר.ן. (דוקטורי) ניהול ואחזקות בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו - מאגר נבו 26.04.2016)

 

46.שירותי ההצלה, בשל חשיבותם כשירותים מצילי חיים בתחומי החופים של המועצה ראוי כי יסופקו ע"י עובדי המועצה הסרים למרותה.

 

בהקשר זה נפנה גם לסעיף 8 להסכם הקיבוצי משנת 2009, אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן ובו נקבע מפורשות:

 

"המעסיקים מצהירים בזאת כי מצילים המועסקים בחופי הים יועסקו כעובדי המעסיק ועפ"י הוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים...".

 

47.למעשה, כלל לא הוצגה בפנינו החלטת המועצה על ביצוע מיקור חוץ להפעלת החופים שבתחומה ואף לא הוצג כל מכרז שהוציאה בעניין.

 

48.הוצגו בפנינו שני מכרזים בלבד.

האחד, מכרז משותף מטעם המועצה והחברה הכלכלית להפעלת חוף אכזיב משנת 2010 (צורף לכתב ההגנה המתוקן מטעם המועצה) והשני, מכרז מטעם החברה הכלכלית לאספקת שירותי הצלה לחוף שבי ציון בשנת 2008 (ת/7).

 

קיומו של מכרז משותף אינו עולה בקנה אחד עם טענת המועצה כי ביצעה מיקור חוץ של הפעלת החופים לחברות. המכרז הנוסף שהוציאה החברה הכלכלית אף הוא אינו מתיישב עם טענת המועצה.

 

אף אם מחליטה הייתה המועצה לבצע מיקור חוץ לחברה הכלכלית, והחלטה כאמור אינה בנמצא, קיומו של מכרז משותף מעורר תמיהה האם מדובר במיקור חוץ אותנטי.

 

49.חברה כלכלית היא אישיות משפטית נפרדת מהעירייה, וכפי שנפסק:

 

"תאגיד עירוני נועד, ככלל, לשמש כלי בידי עירייה לביצוע משימוש המוטלות עליה, מעין זרועה הארוכה של העירייה. בה בעת, תאגיד עירוני הינו אישיות משפטית הנושאת את עצמה, והרי בעיקר מטעם זה אמורה עירייה להקימו. מרגע התהוותו קונה תאגיד עירוני – ככל אחיו התאגידים – זכויות וסמכויות לעצמו, נושא הוא בחובות לעצמו, ואין רואים בו מחלקה ממחלקות העירייה".

(בג"ץ 3250/94 אורן ואח' נ' מועצה אזורית פתח-תקוה ואח').

 

לאור האמור, החברה הכלכלית זקוקה להרשאה מהמועצה לפעול בתחום הפעלת החופים והיעדר הרשאה כזו משליך על שאלת אותנטיות ההעסקה.

 

50.גב' קדמי, עדת המועצה, לא יכלה להצביע על החלטה שהתקבלה במועצה להעביר את ניהול החופים לחברה הכלכלית וטענה, כי לא ראתה החלטה כזו (ר' חקירתה בעמ' 126 לפרוטוקול).

גב' קדמי העידה כי לא ראתה ואינה יודעת האם קיימת החלטה של המועצה לעניין העברת הפעלת החוף בשבי ציון לוועד המקומי.

 

51.גם מר גלי רז השיב בחקירתו כי לא ראה החלטת מועצה בעניין העברת תחום החופים לחברה הכלכלית או החלטה שאומרת שיבוצע מיקור חוץ של החופים.

(עמ' 137 לפרוטוקול).

 

52.מר אריק עפרון, אשר הודה בחקירתו כי היה חבר מועצה במטה אשר בין השנים 2005 ועד 2010 ושימש כמנהל חוף שבי ציון בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא ידע להעיד אודות האצלת הסמכויות שנעשתה ע"י המועצה לעניין הפעלת החופים.

כמו כן העיד, לעניין האצלת הסמכויות לוועד המקומי בקשר לחוף שבתחום הועד, כי "המועצה מאצילה סמכויות לוועד המקומי לנהל את ענייניו בתחומים שונים של היישוב. אחד מהם זה חוף הרחצה. אין שום הסכם. זהו שלטון דו רבדי. לא קיים הסכם. יש מסמך האצלת סמכויות שאושר ע"י הנהלת המועצה כמו כל יישוב" (עמ' 157 לפרוטוקול).

 

53.ככל שהואצלה הסמכות לחברה הכלכלית, הרי שגם על החברה הכלכלית מוטלת החובה להוציא מכרז בהתאם להוראות הדין.

(ראה עת"מ (ב"ש) 8384-01-15 יזמות בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון - מאגר נבו 02.04.2015)

 

54.מחקירתה הנגדית של הגב' הילה קדמי, מנהלת משאבי אנוש במועצה, עלה, כי בפועל, מעבר למכרז משנת 2010 היא לא ראתה מכרזים נוספים:

 

"ש.כל המכרזים שאת מדברת עליהם בתצהיר מעולם לא ראית אותם?

ת.ראיתי את ההסכמים, לא את המכרזים עצמם ".

(עמ' 126 לפרוטוקול).

 

55.עדת המועצה, הגב' קדמי, לא ידעה לענות בחקירתה על שאלות בסיסיות בנוגע להפעלת החופים ע"י הנתבעות, ולבסוף הודתה כי הנושא כלל אינו בתחום עיסוקה:

 

"ש.בסעיף 2.1(א) לגבי חברת ענבל, את מצהירה שהיא זכתה במכרז בשנת 2008 ומשמשת ספק לשירותי הצלה והתקופה הוארכה לאורך כל התקופה הרלוונטית לתביעה זו. את יודעת מכוח מה היא המשיכה?

ת.לא.

ש.נחתם הסכם נוסף עם ענבל מעבר לזה שצורף לתצהיר?

ת.לא יודעת.

ש.ההסכם היחיד שצרפת הוא נספח 1 והוא לתקופה מוגדרת עם אפשרות להאריך שנה נוספת. כתבת שזה הוארך לאורך כל התקופה הרלוונטית לתביעה. על יסוד מה את מצהירה זאת, יש פער של שנתיים?

ת.לא יודעת מה להגיד לך. זה החומר שהועמד לרשותי. זה דבר שאני ממש לא עוסקת בו. קיבלתי את ההסכמים וקראתי אותם, לא שמתי לב להפרשי הזמן, זה לא בתחום עיסוקי. את ההסכמים קיבלתי מעורכי הדין. "

...

"ש.אני טוענת שההתקשרות עם חברת ענבל לגבי שירותי אספקת הצלה התחילה עוד לפני 2008.

ת.לא יודעת.

ש.אני מציגה לך מסמך משנת 2007 שנחתם ביום 15.4.07 בין ענבל לחברה הכלכלית. ... החברה הכלכלית משלמת את שכרם של המצילים... איך זה מתיישב עם ההצהרה שלך שהשכר משולם ע"י ספקי שירות?"

...

"ת.ההתייחסות שלי לתצהיר נעשתה על פי ההסכם משנת 2008 , אני לא מכירה את ההסכם הזה משנת 2007 ואני לא מתעסקת עם הטענה שהחברה הכלכלית העסיקה את העובדים ואני לא הכתובת לשאול את השאלה הזו.

...

"ש.את מצרפת לתצהיר שלך הסכם שנחתם עם ענבל בשנת 2008. אני מציגה בפניך הסכם נוסף שנחתם עם ענבל ב - 4.5.2008 שחתומה עליו גב' בראונשטיין מהחברה הכלכלית?

ת.אני לא מכירה את המסמך הזה.

ש.למה יש שני הסכמים עם חברת ענבל לגבי עונת הרחצה בשבי ציון בשנת 2008?

ת.אני לא יודעת.

ש.בתצהיר את טוענת שההסכם נספח 1 של חברת ענבל לגבי שבי ציון נחתם באותה שנה. את יודעת מתי פורסם המכרז?

ת.לא יודעת.

ש.אז איך את יודעת שפורסם מכרז?

ת.מתוך הסכם ההפעלה שמעיד על זה שענבל זכתה במכרז. אני מפנה למשל לסעיף ב להסכם. יש סעיפים נוספים שמעידים על כך. זה ידוע לי מתוך ההסכם.

ש.המכרז פורסם ב - 6/2008, אני מציגה אותו בפניך. איך את מסבירה שפורסם מכרז בחודש 6/08 בו כתוב שהמועד האחרון להגשת הצעות הוא 23.6 והצגתי בפניך הסכם שנחתם בחודש מאי שנמחק וכתוב בו יוני. איך חברת ענבל זוכה במכרז עוד לפני שפורסם ולפני המועד האחרון להגשת הצעות?

ת.אני חוזרת להסכם שאני צרפתי לתצהיר. אני לא יודעת. אני רואה חודש יוני ומחיקה. אני רואה עכשיו לראשונה את המסמך מחודש מאי.

ש.אני חוזרת על שאלתי. איך זה מתיישב עם ההצהרה שלך?

ת.מכוח ההסכם שהמכרז היה ב - 6/08. אני לא מכירה את המסמך מחודש מאי. הוא לא נוגע אלי. "

(בעמ' 128 לפרוטוקול ואילך).

 

56.גם מר גלי רז, לא ידע להסביר בחקירתו כיצד נחתם הסכם הרשאה להפעלת חופים עוד לפני שיצא מכרז.

 

57.מר אלון לוי, בעל חברת ענבל, העיד כי ההסכמים עם חברת ענבל נחתמו לאחר שנפתחה עונת הרחצה, אך בפועל ענבל נתנה שירותי הצלה עם פתיחת עונת הרחצה:

 

"אני זוכר שתמיד דיברו איתי בתחילת העונה על הצעת מחיר או על שעות עבודה. לא חיכיתי למשהו כתוב. אני באמת לא יודע על מה מדובר במסמך שהצגת בפני לשנת 2008."

 

58.גב' קדמי לא ידעה להסביר כיצד החלה חברה קבלנית לפעול עוד בטרם נחתם עמה הסכם העסקה:

 

"ש.את כותבת בתצהיר שאספקה של שירותי הצלה בחוף שבי ציון ע"י ענבל החלה מתחילת העונה 1.7.08. אני מציגה בפניך הנחיות שהעונה החלה מיום 6.5.08. מכוח מה חברת ענבל ספקה שירותי הצלה בחוף לפני שנחתם ההסכם?

ת.לא. אני חוזרת ונחקרת על דברים שלא נמצאים בתחום אחריותי. צרפתי את ההסכמים שמראים שהמועצה לא העסיקה מעולם את המצילים.

ש.גם בהסכם שצרפת עם חברת ענבל לגבי הפעלת שירותי הצלה בחוף בצת (נספח 2א') את טוענת שההתקשרות הייתה בהסכם מיום 21.5. מאיפה התאריך הזה לקוח?

ת.מכותרת ההסכם.

ש.אם אראה לך את אותן ההנחיות משנת 2009 שמועד פתיחת העונה היה אחר?

ת.אני לא מתעסקת בזה ואינני יודעת. ההצהרה שלי נוגעת להסכם שצורף. "

(עמ' 131-132 לפרוטוקול).

 

59.עדת המועצה גם לא ידעה להסביר כיצד התחלפו החברות הקבלניות תוך כדי תקופת המכרז:

 

"ש.את יודעת מי זו חברת ענבל אחזקות ושירותי הצלה בע"מ?

ת.לא.

ש.איך בשנת 2012 כשהתובע 3 הועסק ע"י ענבל בחוף בצת הופקו לו תלושים ע"י ענבל אחזקות ושירותי הצלה בע"מ?

ת.לא יודעת. לא מבינה מה הרלוונטיות שלי לזה."

(עמ' 132-133 לפרוטוקול).

 

גם מר רז, לא ידע להסביר את תחלופת השמות של חברת ענבל על תלושי השכר של התובעים.

כמו כן לא ידע להסביר הכיצד בתקופת ההתקשרות עם ארן ב-12/06 יצאו תלושי שכר על ידי חברת "למון ביץ' הפקות ואירועים"

מר רז השיב כי :

 

"לא ידוע לנו שהם העבירו את זכויות הפעלת החוף למישהו אחר. אני לא עושה ביקורת איך הם משלמים לעובדים, הם אמורים להפעיל את חוף הרחצה על פי המכרז. לא מתפקידי לבדוק כמו שאני לא בודק מאיפה הם קונים את המשקאות". (עמ' 142 והלאה לפרוטוקול).

 

60.מר אלון לוי מחברת ענבל הודה כי העביר את המצילים במהלך תקופת המכרז בו זכה לחברה אחרת בבעלותו (עמ' 175 לפרוטוקול).

 

61.גם מחקירתו של מר דוקטורי נבו עלה כי התובעים הועברו מחברה לחברה, ללא כל התערבות של המועצה:

 

"למון ביץ הפעילה את החוף בתחילת דרכו. הם הועסקו ע"י למון ביץ ועברו לארן שהיא עם אותם בעלים. " (עמ' 190 לפרוטוקול).

 

לא זו בלבד אלא שהעיד, כי ארן היא החברה שמשתתפת במכרז ואולם, לאחר הזכייה במכרז, מוקמת חברה שמפעילה את החוף:

 

" אחרי הזכייה אנו מקימים חברה שתפעיל את החוף. יכול להיות שארן היא הזוכה ומוקמת חברה מיד לאחר הזכייה שמחזיקה את החוף. יש במכרזים האלה את הניסיון והוותק של החברות ואז חברות שיש להן ותק וניסיון יכולות לגשת. לאחר הזכייה אנו מקימים חברה שמפעילה את החוף.

ש.ההסכם של 2003 היא חברת ארן. איפה למון ביץ' מוזכרת בהסכם?

ת.למון ביץ' היא אותה חברה. נכון שיש לה ח.פ. שונה. החברה היא באותה בעלות. למון ביץ' היא שהפעילה את החוף.

ש.אז התשובה שלך שארן זכתה במכרז ולמון ביץ' הפעילה את החוף?

ת.יכול מאוד להיות. אני מאשר שלמון ביץ הפעילה את החוף, גבתה את הכספים, שילמה והעסיקה את העובדים".

 

62.במצב בו קבוצת עובדים קבועה מועסקת שנים רבות באותו מקום וכל שמשתנה הוא המעסיק הפורמלי – הקבלן, הוכרו יחסי עבודה בין המשתמש לעובד (ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - פאהום, פורסם בנבו, 2.11.08),

 

63.זאת ועוד, התובעים טענו כי ענבל וארן כלל אינן בעלות מומחיות במתן שירותי הצלה והראייה, כי אין להן רישיון עסק למתן שירותי הצלה.

התובעים לא הפנו להוראה המחייבת קבלת רישיון שכזה לפי חוק רישוי עסקים או בכלל.

עדי הנתבעים טענו בחקירותיהם הנגדיות כי לא נדרש ולא קיים רישיון כזה להבדיל מרישיון לניהול מסעדה או בית קפה, שהוצגו.

משלא הוכחה הדרישה לקבלת רישיון כאמור, אין בהעדרו כדי להביא למסקנה המתבקשת על ידי התובעים.

 

64.יחד עם זאת, מהראיות עלה כי מומחיותה של ארן אינה במתן שירותי הצלה והעסקת מצילים. ארן מפעילה מספר חופים, ובמרביתם היא אינה אחראית לאספקת המצילים.

ארן מפעילה שלושה חופים בתל אביב (חוף פרישמן, חוף הצוק הדרומי וחוף אביב) וכן את חוף מכמורת, חוף אכזיב וחוף בצת.

בכל חופי ת"א ובחוף בצת ארן אינה מעסיקה מצילים (עמ' 186-187 לפרוטוקול).

 

בעתירה שהגישה חברת ארן בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגדרה היא כמי שמפעילה מזנונים בחופים המוכרזים בתל אביב ומספקת שירותי השכרת מתקני חוף (שמשיות, כסאות-נוח ומיטות שיזוף) ( ר' עניין א.ר.ן. (דוקטורי) ניהול ואחזקות בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו לעיל)

 

65.בית הדין ציין בעניין אחר: "העסקה זו במשך שנים רבות, באמצעות ספקים אשר תחום ההדרכה בנושא הזהירות בדרכים אינו מהווה חלק מפעילותם הרגילה, מחזקת בנו את התחושה כי מדובר בהעסקה פיקטיבית".

(ע"ע (ארצי) 602/09 מדינת ישראל - משרד החינוך נ' העמותה לפיתוח אקדמי של מדע ותרבות - מאגר נבו 24.01.2012).

 

66.לא הוכח בפנינו, כי מתקיים אלמנט המומחיות של ארן בתחום ההצלה.

 

לנוכח העדויות על פיהן הועברו התובעים מחברה לחברה הרי שבוודאי שקיים קושי לראות בחברות כגורם מקצועי מומחה ומיומן שניתן להעביר לו את השירותים כמיקור חוץ אותנטי.

 

67.עוד הוכח, כי לא כל הפעלת החופים הוצאה כפונקציה שלמה ל"מיקור חוץ" וכי בחוף שבי ציון יתר העובדים, למעט המצילים, הם עובדי הוועד המקומי (ר' עמ' 140-141, 158 לפרוטוקול) וגם בחוף בצת היה מצב דומה (עמ' 143 לפרוטוקול).

 

הוצאת שירותי ההצלה לבדם לחברות שאינן מתמחות בכך, אף הוא אינו מתיישב עם טענת המועצה למיקור חוץ של כלל שירותי הפעלת החופים.

 

68.לצןרך הכרעה בשאלת האותנטיות נעבור אף לבחון את מערכת היחסים בין התובעים לענבל וארן.

 

69.לא הוכח בפנינו כי לענבל ולארן היו הסכמי העסקה עם התובעים.

 

70.בהתייחס למבחנים הרלוונטיים כעולים מפסק הדין בעניין כפר רות (דב"ע נב/3-142 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות ואחרים, פד"ע כד, 535) טוענים התובעים כי מדי שנה, לפני תחילת עונת הרחצה, התבקשו המצילים העובדים בחופי הרחצה להתייצב למפגש לצורך ריענון ותרגול נהלים, לרבות ובין היתר, ריענון עזרה ראשונה. מפגש זה התקיים במבנה הציבורי במושב שבי ציון ובשנת 2009, התקיים המפגש באולם המליאה במועצה.

המפגש האמור אורגן על ידי מר גלי רז.

לטענת התובעים, שעות עבודתם בחוף נקבעו על ידי המועצה, אשר היא קובעת את שעות פתיחת וסגירת החוף, כשם שהיא גם קובעת את תאריך פתיחת העונה וסיומה.

לטענתם, ציוד ההצלה אשר שימש בעבודה השוטפת בחוף כגון: משקפת רמקול, דגלי סימון, גלגל הצלה, סירת הצלה, ציוד עזרה ראשונה וכיוצ"ב, כמו גם סוכת המציל שייכים למועצה.

בתחילת כל עונה "משמישים" את הציוד אשר אוחסן במחסן במהלך החורף ובמידת הצורך פונים למנהל החופים לקבלת ציוד נוסף או חדש.

בנוסף, מקבלים המצילים ממנהל החופים שילוט חדש לתחנת ההצלה וכן ציוד מתכלה אשר לא שרד את עונת החורף.

לטענתם, בכל בעיה לוגיסטית היו פונים למנהל החופים מר גלי רז.

כאשר היו תקלות כגון במערכת הכריזה של התחנה, הגיעו לתקן אותן אנשים שנשכרו לשם כך על ידי המועצה.

כמו כן, במהלך עונת הרחצה נמצא בחוף פקח מטעם המועצה ושוטר, המתלווה אליו, אשר אמונים על השמירה על הסדר בחוף.

הפקח לובש חולצה עליה רשום: "מועצה אזורית מטה אשר".

כמו כן, מידי שנה נהג להגיע לחוף פקח מטעם משרד הפנים, אשר אליו התלווה מנהל החופים במועצה.

בנוסף, כעניין שבשגרה, במהלך עונת הרחצה, נהג מנהל החופים להגיע אל החוף על מנת לבדוק את תקינותו וכשירותו של הציוד בתחנת ההצלה.

לטענתם, לאור ההתנהלות השוטפת בתחנה היה ברור כי הגורם המוסמך לקבל החלטות לגבי הנעשה בתחנת ההצלה הוא מנהל החופים, בין בעצמו ובין באמצעות מנהל החוף.

בהתאם, כל אירוע חריג כגון מקרה טביעה בחוף מדווח למנהל החופים, אשר מתחקר את האירוע.

לטענת מר ברק מן, התקבל לעבודה ע"י מר עפרון ולא ע"י מי מהנתבעת 2.

 

71.מהעדויות שבפנינו עולה כי התובעים לא התקבלו לעבודה ע"י המועצה ולא עמה סיכמו תנאי העסקתם.

תנאי העבודה סוכמו עם מנהל החוף מטעם החברה.

דיווחים על מחלה או חופשות הועברו אף הם למנהל החוף מטעם החברה.

בקשות להעלאת שכר הופנו למנהל החוף מטעם החברה.

עם זאת, המועצה היא שקבעה את שעות פעילות החופים והמועצה היא זו שארגנה מפגש של כל המצילים שבתחומה לצורך ריענון ותרגול הנהלים לקראת כל עונת הרחצה.

 

72.עדויות התובעים בדבר מעורבותה הרבה של המועצה בתפעול השוטף של החופים נתמכה בחלקה הגדול בעדויות עדי הנתבעים.

 

73.מנהל החופים מר גלי רז אישר בחקירתו כי מי שרוכש את השילוט בחופים היא החברה הכלכלית, שרוכשת גם חלק מציוד ההצלה בחופים.

מר רז הודה כי " אני דואג לציוד בתחילת העונה על פי התקן, מקבל תעודה מאותו בודק שהציוד תקין, כל החסרים בהמשך על ידי מנהלי החופים".

המועצה גם דואגת לבניית פרגולות על פי תב"רים שמקבלת ממשרד הפנים .

 

74.מר אריק עפרון, מנהל חוף שבי ציון מטעם הועד המקומי ועובד הועד המקומי, אחראי אף הוא, כמר גלי רז, על ניהול תקין של חוף הרחצה מטעם הועד המקומי.

מחקירתו בפנינו עלה, כי העובדים האחרים בחוף, למעט המצילים, הם עובדי הועד המקומי, ובכלל זה מגיש העזרה הראשונה, עובד ניקיון, תחזוקה וסדרן.

 

בחקירתו אישר גם מר עפרון כי את הבניה והפרגולות בחוף, את עבודת השופל ליישור החוף כמו גם ציוד ההצלה בחוף, ציוד עזרה ראשונה ושילוט מספקת ומממנת החברה הכלכלית.

לדבריו, משרד הפנים מעמיד לרשויות תב"רים לטובת החופים ותקציב זה מועבר ע"י המועצה לחברה הכלכלית.

מר עפרון העיד כי שעות פתיחת החופים נקבעות ע"י משרד הפנים ולמועצה יש סמכות להאריך את השעות.

 

75.מר אלון לוי, מנהל חברת ענבל , אישר אף הוא בחקירתו כי מי שמארגן את ימי ריענון העזרה הראשונה זה מר גלי רז דרך החברה הכלכלית.

 

76.גבריאל פרץ, מציל ים, העיד כי את הציוד מספק לו גלי רז, או שהוא יכול לפנות לאלון (נתבעת 2) וזה יבקש את הציוד מגלי.

 

77.גם עדותו של מר דוקטורי נבו מלמדת כי תב"רים שמגיעים למועצה ממשרד הפנים עבור החוף, מסופקים לחברה על ידי המועצה באמצעות החברה הכלכלית לצורך בניית סככות, עבודות שופל, שילוט, ציוד עזרה ראשונה, מערכת כריזה וציוד הצלה כולל חסקה, אופנוע ים, דגלים, מצופים.

לטענתו, ארן מימנה בעצמה חלק מההוצאות השוטפות וציוד שנדרש מעבר לתב"רים, אולם לא היה בידו להציג כל ראיה או קבלות בעניין זה.

 

78.סעיף 5 לחוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד- 1964 קובע כי רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום רחצה מוכרז חייבת לקיים בו את הוראות שר הפנים בצו לפי סעיף 4 לאותו החוק.

בצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים) תשע"ו- 2016 (שהחליף צו משנת 1964) נקבעו, בין היתר, תפקידיה וסמכויותיה של המועצה בנוגע להסדרת חופי הרחצה שבתחומה.

על המועצה הוטל למנות עובד רשות למנהל החופים שבתחומה ובאחריותו להבטיח קיום הוראות הצו וכן:

 

"(1)שבעלי התפקידים ברשות המקומית, יבצעו חובותיהם לפי צו זה...

(2)תפעול מקום רחצה מוכרז, תחזוקתו וניקיונו ולפיקוח על מפעיל או מחזיק של מקום הרחצה המוכרז מטעם הרשות המקומית..."

(סעיף 3 לצו).

 

בענייננו, מונה מטעם המועצה מנהל חופים מר גלי רז אשר מתוקף תפקידו מחויב היה לבדוק ולפקח כי מתמלאות הוראות הצו בנוגע להפעלת חופי הרחצה על כל היבטיהם.

הנה כי כן, וללא תלות בשאלת זיהוי המעסיק, מחוייבת המועצה במעורבות ובפיקוח על חופי הרחצה שבתחומה.

 

79."מצב דברים בו הגורם המפקח הוא המשתמש אינו מלמד בהכרח על כך שהמשתמש הוא המעסיק האותנטי. ודוק: פיקוח העבודה. זהו פועל יוצא של הצורך להבטיח את ביצוע העבודה ברמה הנדרשת שלשמה הוזמנה; אין בפיקוח, כשלעצמו, כדי ללמד על כי המשתמש הוא המעסיק. " (עע 766-07 לימור בן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, 13/02/2011 ור' גם בפרשת חג'בי).

 

80.העובדה שהמשתמש רשאי להורות על העברת עובד שאינו מבצע עבודתו כנדרש, היא פועל יוצא של התחייבות נותן השירותים למשתמש. בעניין זה כבר נפסק בפרשת חסידים, כי -

 

"עצם מתן האפשרות למקבל השירות לבקש הפסקת מתן שירות על ידי עובד זה או אחר היא לגיטימית, ואינה מצביעה כשלעצמה על יחסי עובד – מעביד בין מקבל השירות לבין אותו עובד."

(ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים - עיריית ירושלים (13.1.2011))

 

מכאן, שעצם הפיקוח שהפעילה המועצה על החופים אינה מביאה בהכרח למסקנה כי המועצה היא מעסיקתם של התובעים.

 

81.מהראיות שבפנינו עולה כי התובעים התקבלו לעבודה ע"י החברות, עמן גם סיכמו את תנאי השכר.

הפיקוח הישיר על עבודתם והיעדרויותיהם נעשה מול החברות ונציגים מטעמם, אף כי למועצה הייתה מעורבות בפיקוח עליון על החוף, הפעלתו ומתקניו באמצעות מנהל החופים מתוקף תפקידו זה וכנדרש בדין.

השכר שולם ע"י החברות.

פניות בקשר לשכר והעלאתו נעשו לחברות.

אצל מרבית התובעים קשר ההעסקה נמשך מספר עונות רחצה ברצף.

התובע מר ברקוביץ הועסק ע"י ענבל בחוף נהריה עוד טרם העסקתו בחופי המועצה.

עובדות אלו תומכות לכאורה במסקנה כי מעסיקותיהן של התובעים היו החברות.

 

82.מנגד, מהראיות עולה כי מעבר לחובות הפיקוח המוטלות על המועצה בהסדרת מקומות הרחצה, קביעת שילוט וכיוב', המועצה מעורבת הייתה בעצמה בקורסי הריענון למצילים, העבירה לחברות כספי תב"רים באמצעות החברה הכלכלית, סיפקה ציוד, לרבות ציוד הדרוש לעבודת התובעים וכן ביצעה פעילות ועבודות להסדרת ותחזוקת החופים.

 

לא הוכח בפנינו כי נערכה התחשבנות בין המועצה לחברות בנוגע לאותם כספים, ציוד או פעולות תחזוקה.

 

83.אף כי לא שוכנענו כי מידת מעורבות המועצה מבססת בנסיבות העניין קביעת יחסי עובד מעביד ישירים בינה לבין התובעים על פי מבחני כפר רות, לא הוכח בפנינו כי הוחלט או בוצע בפועל מיקור חוץ אותנטי וכי הפעילות הנדרשת לתפעול החופים עברה בשלמותה לענבל או ארן תוך הסרת ידי המועצה מכל אלה.

 

84.לסיכום, לנוכח כל האמור לעיל, בשל טיבם ומהותם של שירותי ההצלה כשירותים מצילי חיים להם מחויבת המועצה בחופים שבתחומה, הסכם 2009 המחייב העסקת המצילים ע"י המועצה ולאור הראיות שבאו בפנינו בנוגע לשאלת מיקור החוץ, לרבות היעדר החלטת מועצה להעברת תפעול החופים לגורם חיצוני, היעדר החלטה של החברה הכלכלית להוצאת אספקת מצילים למפעיל חיצוני, העסקת החברות ללא תלות במכרז או בהסכם, חילופי החברות ללא קשר למכרז, מעורבותה של המועצה יחד עם החברה הכלכלית במכרז 2010 ומעורבותה הפעילה בניהול, תקצוב ותחזוקת החופים, כל אלה מביאים למסקנה כי אין מדובר במקרה שבפנינו במיקור חוץ אותנטי.

 

85.כאמור, את שאלת מיקור החוץ יש לבחון גם באספקט הלגיטימיות, תוך בחינת תנאי העסקת התובעים.

על רשות מקומית המבצעת מיקור חוץ של פונקציות או כוח אדם מוטלת אחריות מיוחדת לשמירת זכויותיהם של העובדים מכוח משפט העבודה המגן (עע"מ 9241/09 שלג לבן 1986 בע"מ נ' עיריית אשקלון [פורסם בנבו] (8.7.10)).

 

בתי הדין דאגו לזכויותיו של העובד בדרך של קביעת אמות מידה לכך תוך שהעיקרון הבסיסי הוא שלא ליתן פתח להתחמקות מקיום זכויות מכוח חקיקת המגן או ניסיון לפגוע בזכויות מכוח משפט העבודה הקיבוצי.

 

86.בהסכם ההעסקה של מר אופיר דעדוש מול חברת ארן ( ת/14) לא פורטו כלל תנאים סוציאליים.

 

מתלושי השכר של התובעים עולה, כי הם לא קיבלו תנאים סוציאליים כגון דמי חופשה, מחלה והבראה, אף לא נוהל בגינם פנקס חופשה על ידי המעסיק.

 

87.מחקירתו של מר דוקטורי עלה כי התובעים שעבדו בארן לא קיבלו זכויות סוציאליות מלאות:

 

"גם כשאני מסתכלת על תלושי השכר של התובעים אופיר וחויאר בתקופת העסקתם אצל ארן / למון ביץ' אני גם לא רואה תנאי העסקה או תנאים סוציאליים שסוכמו איתם?

ש.תראה לי איפה מופיעים תנאי העסקה או תנאים סוציאליים.

ת.ברגע שהייתה חובה להפריש פנסיה הופרשו ההפרשות. יש להם ביטוחים אישיים ומקצועיים שאני מממן אותם. יש להם חופשות.

ש.איפה רואים בתלושים את הפנסיה והחופשות שאתה מדברים עליהם ?

ת.אני לא יודע להגיד כ"כ. אני צריך את חשב השכר שלי שהוא עושה אותם.

ש.אתה יכול לאשר לי שהתלושים הללו משקפים את מה שקיבלו?

ת.מה שכתוב בתלושים הם קיבלו. "(עמ' 191 לפרוטוקול).

 

88.עוד עלה מהראיות שבפנינו, כי כתוצאה מדרך העסקתם באמצעות ספקים מתחלפים נחשבו המצילים, על אף שרובם הועסקו כאמור משך מספר שנים, כעובדים "עונתיים" שהועסקו מדי שנה מחדש ולא צברו וותק או קביעות בעבודה, יתרה מכך, בחודשי החורף היה עליהם לחפש לעצמם פרנסה חלופית.

 

בע"ע (ארצי) 1218/02 Xue Bin א. דורי – חברה לעבודות הנדסיים בע"מ, (20.3.03) נקבע:

 

"על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על-ידי חברת כוח-אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבנייה שלו יקבלו את שכרם. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם".

 

דומה כי המועצה לא הפעילה כל פיקוח בכל הנוגע לאכיפת זכויות התובעים.

 

89.המצילים אף הפסידו ייצוג ארגוני כתוצאה מ"מיקור החוץ"; כאמור, הוצאו מגדר תחולתם של הסכמים קיבוציים והיוו "בנים חורגים", המועסקים באותו מקום עבודה ללא ותק וקביעות.

 

90.כפי שיפורט להלן, העסקת התובעים בדרך זו גרמה לרובם לפגיעה כספית אל מול העסקתם כעובדי מועצה, ואף מטעם זה אין לראות בהעסקתם באמצעות החברות, כלגיטימית.

 

91.סיכומם של דברים, שוכנענו כי אין מדובר במיקור חוץ לגיטימי ואותנטי.

על כן, יש לקבוע כי התובעים זכאים לזכויות של מצילים מכוח הסכמים קיבוציים החלים על המועצה.

 

 

מעמד התובעים כעובדי מועצה?

 

92.ההסכם הקיבוצי מבחין בין מצילים "ותיקים" שהועסקו ברשויות המקומיות עד חתימתו של ההסכם הקיבוצי וששמותיהם מפורטים בנספח לו לבין מצילים אחרים - "דור ב", ויש תנאי שכר שונים לאלה ולאלה.

התובעים זכאים, לכל היותר, לזכויות של מציל דור ב' .

סעיף 6ד' להסכם קובע, כי מצילי דור ב' יהיו עובדים קבועים בתום שתי עונות רחצה מלאות ורצופות.

 

93.בתי הדין לעבודה עסקו רבות בשאלת הקניית מעמד של עובד מדינה קבוע לעובד שלא עמד בתנאים למינוי עובד מדינה כקבוע בחוק ובתקנות.

 

בפסק הדין בע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' נ' מדינת ישראל – משרד השיכון, פד"ע ל"ט 358 (2003) דן בית הדין הארצי בעובדים שנתנו שירותים כקבלנים עצמאיים, והוכרו כ"עובדים". כב' הנשיא אדלר קבע, שלא ניתן להכיר בהם כעובדי מדינה קבועים באופן אוטומטי, מבלי שעברו את הליכי המינוי כחוק:

 

"העובדים לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על פי חוק המינויים והתקשי"ר ולא עברו מכרז, אשר נקבע כמכשיר 'להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא 'הקרובים ביותר''. חוק המינויים מחייב מכרז פומבי כתנאי למינוי עובד מדינה, עמידה בבדיקות רפואיות והצהרות אמונים ורכוש. יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי 'המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי', ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי".

 

94.גם כב' השופטת (כתוארה אז) נילי ארד הביעה דעתה באותו עניין, כי:

 

"אין להקים למערערים במחי יד מעמד של עובדי מדינה, ואין ניתן להפכם לכאלה באופן 'אוטומטי'. הקניית מעמד של 'עובד מדינה' דינה להיעשות לפי דרישות הדין ובמסגרתן, כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים). כך דרך כלל. כך גם בענייננו. בין היתר, יש לתת את הדעת לתנאי קבלתם לשירות המדינה, לדרכי מינויים ולאופן העסקתם, הלכה למעשה, במסגרת הדין".

 

95.בע"ע 273/03 דברת שוואב נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2.11.06), דן בית הדין הארצי במי שהוכרה כ"עובדת" של מדינת ישראל ולא של חברת כוח אדם ונקבע כי יש לראות בה כעובדת במדינה ולא כעובדת מדינה:

 

"... אין לקבוע כי דברת הינה 'עובדת קבועה' או עובדת מדינה לפי חוק שירות המדינה מינויים, שכן היא: לא התקבלה לעבודה באמצעות מכרז, לא עבדה בתקן, לא עברה את ההליכים הפורמליים של קבלת עובד לשירות המדינה ולא קיבלה כתב מינוי כעובדת מדינה... כפועל יוצא היא אינה זכאית לזכויות או להטבות האחרות המוקנות לעובדי מדינה, או לחלקן, כגון הזכות לפנסיה תקציבית. היא זכאית לתנאי העבודה שנקבעו בחוזה העבודה האישי שלה ולזכויות שנקבעו בחוקים ובהלכות שעניינם משפט העבודה המגן".

 

(ר' גם ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' ראיד פאהום (2.11.08); ע"ע 493/08 מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל נ' עו"ד יואל מורה (9.2.11); ע"ע 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו משה דיין (24.4.12). תעא 9382-09 מיכאל נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (תל-אביב-יפו), 28/08/2012)

 

96.לאור האמור, אין לקבוע כי התובעים הם במעמד של עובדים קבועים במועצה אלא, יש לקבוע כי הם זכאים לזכויות המוענקות למציל ים שאינו קבוע המועסק במועצה האזורית מטה אשר.

 

 

הסעדים הכספיים המבוקשים

 

97.התובעים מבססים את תביעתם הכספית על הזכויות שנקבעו בהסכם 7058/2000 למצילי דור ב', אשר מתקבלים לעבודה החל ממועד חתימת ההסכם ואילך.

בהתאם לכך תובעים הם: שעות עבודה; גמולים בגין עבודה בשעות נוספות; פיצוי בגין אי מתן עבודה בתקופת חודשי החורף; תשלום תוספת כפיים; תשלום תוספת איזון; תשלום תוספת מיוחדת בשיעור 6.85%; קרן השתלמות; ביטוח ריזיקו; החזר הוצאות נסיעה; אמצעי מיגון; השתלמות מקצועית; ביגוד; אש"ל; הבראה.

(בפסק הדין התייחסנו רק לסכומים שכומתו על ידי האקטואר מטעם התובעים, כפי שיפורט בהמשך).

 

עוד טוענים התובעים כי בנוסף לשכרם המשולב ולתוספות שפורטו זכאים הם בעונת הרחצה בלבד לתוספת של 8.02 ₪ לשעת עבודה כמציל. כמו כן, על המועצה לבטח אותם בפנסיה צוברת, והכל בהתאם לוותק והדרגה אשר הייתה נקבעת להם אילו היו מועסקים על ידי המועצה.

 

98.התובעים הגישו חוות דעת של האקטואר מר גד שפירא אשר ערך טבלאות שערוך והפסדי שכר ותנאים סוציאליים, והם מבקשים לקבלה במלואה.

 

99.מחקירתו של מר שפירא בפנינו, ניכר היה כי מדובר "במומחה מטעם" התובעים.

 

המומחה לא דייק בנתונים, התעלם מנתונים שאינם נוחים לתובעים וחוות דעתו התבססה בחלקה על הנחות ולא על העובדות לאשורן.

 

המומחה הודה כי "לא הלך לפי מה שהיה בפועל אלא לפי מה שאמור היה להיות" (עמ' 120). המומחה אף התייחס לתובעים כעובדים קבועים במועצה ועל יסוד זאת חישב זכויותיהם (ר' עמ' 114 לפרו').

 

המומחה מר שפירא חישב החזרי הוצאות לתקופות אי עבודה, אף שהודה כי יתכן ולא צריך היה להתחשב בהם (עמ' 119).

כמו כן חייב בחישוביו אמצעי מיגון לעונת החורף כשאין עבודה בהצלה.

 

יתרה מכך, מר שפירא לא התחשב במגבלת ההתיישנות.

 

100.להלן מספר דוגמאות:

 

מר שפירא חישב את זכויותיו של מר דעדוש החל משנת 2000 ואולם, מר דעדוש עצמו טען כי החל לעבוד בחופי המועצה רק בשנת 2002.

(ר' עמ' 113 לפרוטוקול).

 

למר ברק מן חישב מר שפירא חודשי עבודה מלאים בחודשים 4/10 ו-10/10 גם כאשר הייתה עבודה בחלק קטן מהחודש בלבד. (ר' עמ' 122 לפרוטוקול)

 

מר שפירא חישב זכויותיו של מר דעדוש כעובד קבוע מ-1.6.02 על יסוד הנחות ולא על יסוד העובדות בפועל (ר' עדותו בעמ' 114-117).

כך גם באשר למר ברקוביץ , לגביו הודה המומחה שאולי "קצת הגזים" (עמ' 118 לפרוטוקול)

 

מר שפירא העיד, כי הוא סבור שמגיע שכר לתובעים בגין חודשי החורף, הגם שלא עבדו כלל ולעיתים אף עבדו בעבודה אחרת, וזאת על אף שההסכם הקיבוצי קובע מפורשות כי רק עם קבלת קביעות תהיה חייבת הרשות המקומית להעסיק את המציל בתקופת החורף וכי אזי המצילים "מחויבים לעבוד בתקופת החורף" והרשות המקומית תהיה מחויבת להעסיקם בתקופה זו בתפקידים אליהם ישובצו על ידה.

 

מר שפירא גם לא הפחית מחישוביו את הסכומים שהרוויחו התובעים במהלך עבודתם בתקופת החורף במקומות אחרים או סכומים שקיבלו בגין דמי אבטלה באותה התקופה. העיד מר שפירא כי:

 

"לא צריך לקזז את זה מההפסדים שלו כי זה לא רלוונטי. רק אם קיבל מאותו מעביד שיפוי על נזקיו אז צריך לקזז את זה. אחרת כל המעבידים יחגגו.

ש.ז"א שאפשר לחתום אבטלה ולקבל שכר עבור אותה תקופה?

ת.כן. " (עמ' 117 ש' 26).

 

חישובי הוצאות הנסיעה שבוצעו על ידי מר שפירא בוצעו ללא שקיבל מהתובעים נתונים מספקים אודות דמי הנסיעה המגיעים (עמ' 112 ש' 8 – 17 לפרו').

 

101.לאור האמור, איננו מקבלים חישובי האקטואר שצורפו מטעם התובעים במלואם.

יחד עם זאת, ובהיעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעות, נסתמך על חוות דעתו של האקטואר באופן חלקי, כפי שיפורט להלן, ותוך התבססות על בסיס השכר לפי הדרוג האחיד כעולה מחוות הדעת.

 

שכר בגין עבודה בחודשי החורף

 

102.בסעיף 6 להסכם הקיבוצי משנת 2000, נקבע -

 

"מצילים דור ב'

מוסכם בין הצדדים כי בשונה מן הקבוע על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על מצילים (ארציים ומקומיים), נכון למועד חתימת הסכם זה, הרי שעל מצילים שיתקבלו לעבודה ברשויות המקומיות ממועד חתימת הסכם זה ואילך (להלן – מצילי דור ב'), יחולו תנאי העבודה והשכר כדלקמן –

...

ו.עם קבלת קביעות יהיו מצילי דור ב' מחויבים לעבוד בתקופת החורף והרשות המקומית תהיה מחויבת להעסיקם בתקופת החורף, וזאת בתפקידים אליהם ישובצו על ידי הרשות המקומית, בהתאם לכישוריהם ומעמדם.

...

ט.למען הסר ספק, מובהר כי בגין התקופה בה יועסקו מצילי דור ב' על ידי הרשות המקומית, מחוץ לעונת הרחצה (להלן: תקופה החורף), הם יהיו זכאים לתנאים הנהוגים לגבי העובדים בתפקיד אותו ימלאו, במקום התנאים הייחודיים לעבודת הצלה כנזכר בסעיף קטן ז' לעיל.

י.מוסכם ומובהר בזאת כי מצילי דור ב' לא יהיו זכאים לתנאי עבודה ושכר, מעבר לתנאי העבודה והשכר הקבועים בפרק 6 להסכם זה, אלא אם יוסכם על כך במפורש בהסכם קיבוצי ארצי."

 

103.עינינו הרואות, כי הוראות ההסכם הקיבוצי קובעות, כי המצילים הקבועים מדור ב' חייבים לעבוד בחורף בתפקידים שתטיל עליהם הרשות המקומית, על פי שיקול דעתה, ושכרם ייגזר מתפקידים אלה.

משהתובעים לא היו עובדים "קבועים" במועצה, ומשלא עבדו בפועל בתקופת החורף, אין הם זכאים לשכר בגין חודשי החורף, לא כל שכן לשכר ותנאים נלווים של מצילים כפי שנתבע.

לאור האמור, יש להפחית מתחשיבי האקטואר כל שכר שחישב לתובעים בגין חודשי החורף בהם לא עבדו.

 

תוספת שכר

 

104.הוראות סעיף 6 ח' להסכם קובעות כי:

 

"בנוסף לשכרם המשולב ולתוספות כאמור בסעיף ז לעיל, יהיו מצילי דור ב זכאים בעונת הרחצה בלבד לתוספת של 4.36 ₪ לשעת עבודה כמציל, בשעות כהגדרתן בסעיף 6.א.1.

מובהר בזאת כי התוספת כאמור בסעיף זה לא תהווה חלק מהשכר הקובע ולא תהווה רכיב לצורך חישוב ערך שעה, למעט לעניין חישוב גמול עבודה נוספת כאמור בסעיף 6.ג לעיל."

 

תוספת זו צמודה למדד המחירים לצרכן, וע"פ חישוביו של האקטואר הינה בגובה 8.02 נכון לתקופות הרלבנטיות.

לאור האמור, יש לכלול בשכרם של התובעים תוספת זו בגין כל שעת עבודה בתקופת עבודתם כאמור.

 

תוספת כפיים, תוספת איזון, תוספת 6.85%

 

105.עיון בחישובי האקטואר מעלה כי ביצע חישובים לתוספות אלה בהתאם לכללים הנוהגים בדירוג האחיד.

מאחר וכל שנאמר לצד תוספת הכפיים, תוספת איזון ותוספת 6.85% בהסכם הקיבוצי, הוא - "... בהתאם לכללים הנוהגים בדירוג האחיד". מקבלים אנו חישוביו (תוך הורדת תקופת חודשי החורף כפי שהוסבר לעיל).

 

שעות נוספות

 

106.הוראות ההסכם הקיבוצי קובעות לעניין שעות נוספות:

 

"א. 1. שבוע העבודה למצילי דור ב יהיה 42.5 שעות במשך חמישה ימי עבודה בין הימים א-ה.

2. בנוסף לכך, יחוייבו מצילי דור ב לעבוד יום נוסף אחד בשבוע ביום ו' או ביום שבת, ובכל מקרה לא יותר מ-6 ימי עבודה בשבוע.

ב. במשך שבוע עבודתם כאמור לעיל (6 ימים) תהיה הרשות המקומית רשאית להעסיק את מצילי דור ב בשעות נוספות, והכל בכפוף לצרכי הרשות ובהתאם לקבוע בחוק עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").

ג. מצילי דור ב יהיו זכאים לגמולים בגין עבודה נוספת כדלקמן:

1. בגין שעות נוספות בימים א-ה, בהתאם לגמול שעות נוספות הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה.

2. בגין שתי שעות ראשונות של עבודה ביום ו 125%, ובגין כל שעה שלאחר שתי השעות הראשונות 150%.

3. בגין עבודה בימים בהם נהוג ברשות מקומית יום עבודה מקוצר (ערבי חג, חול המועד וכדו) יהיו זכאים ל- 125% בגין שתי השעות הראשונות שלאחר תום יום העבודה המקוצר כנהוג בכל רשות ובגין כל שעה שלאחר שתי השעות הראשונות הנ"ל- 150%.

4. בגין עבודה במנוחה שבועית או חג 175% עבור כל שעת עבודה במנוחה שבועית או חג.

למען הסר ספק מובהר בזאת כי התמורה של 175% כאמור בס"ק זה, הינה התמורה הכוללת בגין עבודה במנוחה שבועית או חג, ולא תשולם כל תמורה או חופשה נוספת למצילי דור ב בגין עבודה במנוחה שבועית או חג מעבר לאמור בס"ק זה."

 

107.כלל הוא שהתובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. אולם, מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראיה החלים על התובע גמול שעות נוספות בנסיבות שונות כאשר די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העובדה בכללותה והוא אינו נדרש להוכחה מדויקת של שעות עבודתו (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.11.08) .

 

108.בשנת 2008 תוקן חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) התשס"ח-2008 ונקבע בו כי נטל ההוכחה בכל הנוגע לשעות העבודה עבר מכתפי העובד לכתפי המעביד, דהיינו, בתביעת עובד לגמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית שבה ישנה מחלוקת לגבי שעות העבודה, תהא על המעביד חובת ההוכחה כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה. תיקון חוק הגנת השכר נכנס לתוקפו ביום 1/2/09. נקבע, כי בהעדר פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, מוטל על הנתבע להוכיח שהתובע לא עבד שעות נוספות, עד ל- 60 שעות נוספות בחודש.

 

109.הוכח בפנינו כי בעונת הרחצה ( 1/07/11 – 31/8/11) שעות פתיחת החופים היו בין השעות 8:00 ועד 19:00, (ראה ת/13) בין התאריכים 5/5/1 – 30/6/11 שעות פתיחת החופים מ-08:00 – 17:00.

אין חולק, כי חופי הרחצה פתוחים 7 ימים בשבוע.

 

110.מחקירתו של מר דוקטורי נבו עלה כי התובעים לא עבדו במשמרות:

 

"ש.השעות הן כל יום בין השעות 08:00-17:00 בעונת הרחצה למעט יולי - אוגוסט בין 08:00-19:00. תאשר לי שהתובעים 1 ו 2 לא עבדו במשמרות אלא ברצף בחוף בננה ביץ'?

ת.כן. ".

 

גם יתר נציגי הנתבעות לא טענו כי התובעים עבדו במשמרות, או כי עבדו פחות שעות משעות פתיחת החופים בפועל.

 

לאור האמור, אנו קובעים, כי הוכחה מתכונת עבודה קבועה, של 11 שעות ביום בעונת הרחצה, ובחודשים מאי, יוני וספטמבר, מתכונת עבודה קבועה של 9 שעות מידי יום.

 

111.מר שפירא העיד בחקירתו באשר לאופן שבו קבע את סכום השעות הנוספות.

בהיעדר תחשיב נגדי ו/או פירוט של שעות עבודה בפועל וימי עבודה בפועל, מקובלת עלינו דרך חישוב השעות שערך מר שפירא.

מכאן שיש לכלול בחישובי השכר של התובעים את סכום השעות הנוספות שקבע להם האקטואר בגין חודשי הקיץ ובגין חודשים מאי יוני וספטמבר ומכך להפחית את התשלום שקיבלו עבור שעות נוספות בתלושי השכר.

 

 

דמי נסיעות

 

112.נטל ההוכחה בעניין תשלום דמי נסיעות מוטל על העובד.

עליו נטל ההוכחה להוכיח מה היו הוצאותיו לעבודה ומתי הוציא אותם בפועל (ר' דב"ע נו/ 64-3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב ואסתר קורנפיין, פסק דין מיום 10.9.96).

 

בענייננו, התובעים לא הרימו את נטל להוכיח כי מקום מגוריהם היה מרוחק ממקום העבודה, כי השתמשו בכלי תחבורה כדי להגיע לעבודה ואף לא את הוצאותיהם וכי עלו על הסכומים ששולמו להם, עת שולמו.

 

משהודה האקטואר בחקירתו כי חישב לתובעים זכאות להחזר הוצאות נסיעה על פי נתונים שקיבל מבאת כוחם וללא בחינת זכאותם בפועל על פי קבלות או על פי עלויות נסיעה בחברות הנסיעות בהן השתמשו, לא ניתן לקבל חישוביו לעניין הפרשי נסיעות.

 

תוספת ביגוד

 

113.הוראות ההסכם הקיבוצי קובעות לעניין ביגוד:

 

"ביגוד – בעונת הרחצה יהיו זכאים לביגוד כאמור בסעיף 9 להסכם הקיבוצי מיום 14.5.82"

 

התובעים לא הציגו בפנינו את ההוראות הרלבנטיות אליהם מפנה ההסכם הקיבוצי והאם מדובר במתן ביגוד בעין או מתן קיצבה כספית.

חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובעת בסעיף 26.93, כי קיימים עובדים אשר זכאים לביגוד בעין ולא לדמי ביגוד.

 

114.מר שפירא העיד בחקירתו כי חישב לתובעים ביגוד על פי קצובת הביגוד במגזר הציבורי שהוציא מתוך אתר יוניק תעשיות תוכנה.

 

מאחר ולא הוכח המקור הנורמטיבי לקצובת ביגוד ולא לקבלת ביגוד בעין, אין להכליל רכיב זה בחישוב הפרשי שכר התובעים.

 

תוספת אמצעי מיגון

 

115.הוראות ההסכם הקיבוצי לעניין אמצעי מיגון קובעות:

 

"אמצעי מיגון – כמפורט בסעיף ח' להסכם 93, ולהודעה בענייני עובדים מס 709/96 מיום 15.4.96".

 

גם בעניין זה לא הובאו בפנינו ההוראות הרלבנטיות.

 

116.מר שפירא העיד כי על פי הוראות החוקה היו זכאים התובעים לאמצעי מיגון בעין:

 

"לגבי מיגון - אמצעי מיגון זה אמצעי הגנה נגד השמש. אני מפנה לחוקת העבודה, עמ' 281 שהרשות מתחייבת לספק אמצעי מיגון כדלקמן: לכל מציל 4 בקבוקי משחת מיגון לשבוע בגודל 250 סי.סי של ד"ר פישר. "

 

לאור האמור, לא ברור מהיכן שאב את זכותם של התובעים לקבלת שווי אמצעי מיגון ככלל, ובסכום הנתבע בפרט.

עוד יצוין, כי לא הוצגו בפנינו קבלות על רכישת אמצעי מיגון על ידי התובעים.

לפיכך, אין להוסיף רכיב זה לחישוב ההפרשים הנתבעים.

 

דמי אש"ל

 

117.בהסכם הקיבוצי נקבע, כי המצילים זכאים לאש"ל "בהתאם לתנאים כאמור בחוקת העבודה".

 

חוקת העבודה קובעת, כי עובד זכאי לקצובת אש"ל אם הוא יוצא לרגל תפקידו אל מקום שאינו בשטח השיפוט של הרשות המקומית של מקום מגוריו ושהוא מרוחק יותר מ-10 ק"מ מגבולות שטח השיפוט שבו נמצא מקום עבודתו הרגיל.

 

תנאים אלה לא הוכחו על ידי התובעים ועל כן אינם זכאים לתוספת זו.

 

דמי הבראה

 

118.ההסכם הקיבוצי לא נוקב בזכות של "דמי הבראה".

יחד עם זאת בסעיף 6(י) להסכם הקיבוצי נקבע:

 

"למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהוראות סעיף זה בכדי לגרוע מתחולת חוקת העבודה על מצילי דור ב' באותם עניינים החלים על כל עובדי הרשויות המקומיות, ואשר לא הוסדרו בפרק 6 להסכם זה".

 

לאור האמור, יש לחשב זכאותם של התובעים לדמי הבראה וזאת לפי היקף משרה מלאה בגין סך חודשי עבודתם בפועל.

מאחר ובעת הגשת התביעה התובעים עדיין מועסקים הם רשאים לתבוע מקסימום 7 שנים אחורה.

 

119.חוקת העבודה קובעת כי עבור השנה הראשונה ועד השלישית זכאים ל-8 ימי הבראה, ועבור השנה הרביעית ל-9 ימים. (סעיף 116.611 לחוקה).

דמי הבראה במגזר הציבורי עבור שנת 2011 הם 411 ₪ ליום.

 

-התובע 1, עבד סה"כ 45 חודשים, והוא זכאי ל- 30.75 ימי הבראה, סך כולל של 12,638 ₪ (280 לחודש).

 

-התובע 2, עבד סה"כ 21 חודשים, וזכאי ל- 14 ימי הבראה בסך 5754 ₪ (274 לחודש)

 

-התובע 3, עבד סה"כ 16 חודשים, וזכאי ל- 10 ימי הבראה בסך 4110 ₪ (256 לחודש).

 

-התובע 4 עבד סה"כ 7 חודשים ואינו זכאי לדמי הבראה.

 

דמי כלכלה

 

120.חוקת העבודה קובעת כי מצילי דור ב' יהיו זכאים לדמי כלכלה בימים בהם עבדו "10 שעות עבודה ביום ויותר" (ראה הודעה בענייני עובדים מס' 13/2012).

דמי כלכלה בשנת 2012 הינם 16.60 ליום ומקבלים אנו חישובי האקטואר בעניין זה.

 

הפרשות לפנסיה

 

121.ההסכם הקיבוצי קובע כי מצילי דור ב' יבוטחו בפנסיה צוברת בהתאם לכללים החלים על עובדים חדשים לפי הסכם המעבר לפנסיה צוברת בשרות הציבורי.

ע"פ הוראות ההסכם, התובעים זכאים לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בגובה 6% משכרם. את זכאותם לפנסיה יש לחשב על פי עבודתם בפועל ועל פי שכרם (ללא שעות נוספות).

 

קרן השתלמות

 

122.סעיף 6ז', בהסכם הקיבוצי קובע, כי:

 

"בנוסף לשכרם המשולב יהיו מצילי דור ב זכאים לתוספות ולתנאים הבאים: ... קרן השתלמות בהתאם לכללים הנוהגים בדרוג האחיד."

 

סעיף 80.4 לחוקת העבודה, קובע זכאות להצטרף לקרן ההשתלמות רק בתום תקופה של 12 חודשי עבודה ולאחר קבלת קביעות. משאין לראות בתובעים עובדים קבועים, אינם זכאים לתשלום עבור קרן השתלמות.

 

123.בהתאם לכללים שהצבנו לעיל, להלן טבלאות מסכמות:

 

מר דעדוש:

חוד'	דירוג אחיד (בש"ח)	תוספת כפיים (בש"ח)	תוספת איזון (בש"ח)	תוספת 6.8% (בש"ח)	הבראה (בש"ח)	שעות נוספות (בש"ח)	דמי כלכלה (בש"ח)	פנסיה (בש"ח)	סה"כ שכר מגיע (בש"ח)	שכר ששולם (בש"ח)	הפרש (בש"ח)
יונ-05	2,464	253.5	257.4	173.6	280	3,546	0	188.91	7,163.37	4,149	3,014
יול-05	2,464	253.5	257.4	173.6	280	5,270	481	188.91	9,368.37	8,574	794
אוג-05	2,464	253.5	257.4	173.6	280	5,270	481	188.91	9,368.37	8,719	649
ספט-05	2,464	253.5	257.4	173.6	280	3,546	0	188.91	7,163.37	8,853	-1,690
אוק-05	2,464	253.5	257.4	173.6	280	3,546	0	188.91	7,163.37	8,861	-1,698
אפר-06	2,464	253.5	257.4	173.6	280	3,546	0	188.91	7,163.37	969	6,194
מאי-06	2,464	253.5	257.4	173.6	280	3,546	0	188.91	7,163.37	7,588	-425
יונ-06	2,589	266.3	257.4	182.4	280	3,610	0	197.70	7,382.72	7,588	-205
יול-06	2,589	266.3	257.4	182.4	280	5,388	481	197.70	9,641.72	7,588	2,054
אוג-06	2,589	266.3	257.4	182.4	280	5,388	481	197.70	9,641.72	7,588	2,054
ספט-06	2,589	266.3	257.4	182.4	280	3,610	0	197.70	7,382.72	7,588	-205
אוק-06	2,589	266.3	257.4	182.4	280	3,610	0	197.70	7,382.72	5,432	1,951
אפר-07	2,589	266.3	257.4	182.4	280	3,610	0	197.70	7,382.72	2,902	4,481
מאי-07	2,589	266.3	257.4	182.4	280	3,610	0	197.70	7,382.72	7,600	-217
יונ-07	2,614	268.9	257.4	184.2	280	3,623	0	199.47	7,426.97	7,600	-173
יול-07	2,614	268.9	257.4	184.2	280	5,412	481	199.47	9,696.97	7,600	2,097
אוג-07	2,614	268.9	257.4	184.2	280	5,412	481	199.47	9,696.97	7,600	2,097
ספט-07	2,614	268.9	257.4	184.2	280	3,623	0	199.47	7,426.97	7,600	-173
אוק-07	2,614	268.9	257.4	184.2	280	3,623	0	199.47	7,426.97	2,912	4,515
אפר-09	2,852	239.3	257.4	200.9	280	3,743	0	212.98	7,785.63	1,559	6,227
מאי-09	2,852	239.3	257.4	200.9	280	3,743	0	212.98	7,785.63	8,435	-649
יונ-09	2,880	296.3	257.4	203	280	3,758	0	218.20	7,892.79	9,014	-1,121
יול-09	2,880	296.3	257.4	203	280	5,663	481	218.20	10,278.79	9,013	1,266
אוג-09	2,880	296.3	257.4	203	280	5,663	481	218.20	10,278.79	8,774	1,505
ספט-09	2,880	296.3	257.4	203	280	3,758	0	218.20	7,892.79	8,763	-870
אוק-09	2,880	296.3	257.4	203	280	3,758	0	218.20	7,892.79	4,109	3,784
אפר-10	2,880	296.3	257.4	203	280	4,498	0	218.20	8,632.79	3,627	5,006
מאי-10	2,880	296.3	257.4	203	280	4,498	0	218.20	8,632.79	7,658	975
יונ-10	2,909	299.2	257.4	205	280	4,518	0	220.23	8,688.81	7,817	872
יול-10	2,909	299.2	257.4	205	280	6,601	515	220.23	11,286.81	7,797	3,490
אוג-10	2,909	299.2	257.4	205	280	6,601	515	220.23	11,286.81	7,796	3,491
ספט-10	2,909	299.2	257.4	205	280	4,518	0	220.23	8,688.81	7,549	1,140
אוק-10	2,909	299.2	257.4	205	280	4,518	0	220.23	8,688.81	7,268	1,421
סה"כ											51,648

 

 

מר ברקוביץ:

חודש	דירוג אחיד (בש"ח)	תוספת כפיים (בש"ח)	תוספת איזון (בש"ח)	תוספת 6.8% (בש"ח)	הבראה (בש"ח)	שעות נוספות (בש"ח)	דמי כלכלה (בש"ח)	פנסיה (בש"ח)	סה"כ שכר מגיע (בש"ח)	שכר ששולם (בש"ח)	הפרש (בש"ח)
יול-08	2,171	223.3	257.4	153	256	4,993	0	168.28	8,221.93	3,863	4,359
אוג-08	2,171	223.3	257.4	153	256	4,993	0	168.28	8,221.93	5,850	2,372
ספט-08	2,171	223.3	257.4	153	256	3,397	0	168.28	6,625.93	5,400	1,226
אוק-08	2,171	223.3	257.4	153	256	3,397	0	168.28	6,625.93	4,500	2,126
מאי-09	2,171	223.3	257.4	153	256	3,397	0	168.28	6,625.93	5,575	1,051
יונ-09	2,171	223.3	257.4	153	256	3,397	0	168.28	6,625.93	6,300	326
יול-09	2,193	225.6	257.4	154.5	256	5,014	481	169.83	8,751.25	4,575	4,176
אוג-09	2,193	225.6	257.4	154.5	256	5,014	481	169.83	8,751.25	5,725	3,026
ספט-09	2,193	225.6	257.4	154.5	256	3,408	0	169.83	6,664.25	3,925	2,739
אוק-09	2,193	225.6	257.4	154.5	256	3,408	0	169.83	6,664.25	2,250	4,414
מאי-10	2,193	225.6	257.4	154.5	256	4,032	0	169.8	7,288.25	5,175	2,113.25
יונ-10	2,193	225.6	257.4	154.5	256	4,032	0	169.8	7,288.25	5,850	1,438.25
יול-10	2,303	236.9	257.4	162.3	256	5,904	515	177.6	9,812.14	7,150	2,662.14
אוג-10	2,303	236.9	257.4	162.3	256	5,904	515	177.6	9,812.14	7,425	2,387.14
ספט-10	2,303	236.9	257.4	162.3	256	4,107	0	177.6	7,500.14	4,825	2,675.14
אוק-10	2,303	236.9	257.4	162.3	256	4,107	0	177.6	7,500.14	4,050	3,450.14
סה"כ											40,542

 

 

 

מר מן:

חוד'	דירוג אחיד (בש"ח)	תוספת כפיים (בש"ח)	תוספת איזון (בש"ח)	תוספת 6.8% (בש"ח)	שעות נוספות (בש"ח)	דמי כלכלה (בש"ח)	פנסיה (בש"ח)	סה"כ שכר מגיע (בש"ח)	שכר ששולם (בש"ח)	הפרש (בש"ח)
אפר-10	2,193	225.55	255.37	154.5	4,032	0	169.71	7,030.13	3,834	3,196
מאי-10	2,193	225.55	255.37	154.5	4,851	0	169.71	7,849.13	6,922	927
יונ-10	2,193	225.55	255.37	154.5	4,851	0	169.71	7,849.13	6,467	1,382
יול-10	2,193	225.55	255.37	154.5	5,776	515	169.71	8,774.13	8,628	146
אוג-10	2,193	225.55	255.37	154.5	5,776	515	169.71	8,774.13	8,058	716
ספט-10	2,193	225.55	255.37	154.5	4,032	0	169.71	7,030.13	6,922	108
אוק-10	2,193	43.65	49.81	29.9	826	0	138.98	3,281.34	1,306	1,975
סה"כ										8,451

 

 

מר קריספלו:

חוד'	דירוג אחיד (בש"ח)	תוספת כפיים (בש"ח)	תוספת איזון (בש"ח)	תוספת 6.8% (בש"ח)	הבראה (בש"ח)	שעות נוספות (בש"ח)	דמי כלכלה (בש"ח)	פנסיה (בש"ח)	סה"כ שכר מגיע (בש"ח)	שכר ששולם (בש"ח)	הפרש (בש"ח)
מאי-08	2,344	241.2	257.4	165.2	274	3,486	0	180.47	6,767.76	10,152	-3,384
יונ-08	2,344	241.2	257.4	165.2	274	3,486	0	180.47	6,767.76	10,138	-3,370
יול-08	2,344	241.2	257.4	165.2	274	5,157	481	180.47	8,919.76	10,138	-1,218
אוג-08	2,344	241.2	257.4	165.2	274	5,157	481	180.47	8,919.76	9,924	-1,004
ספט-08	2,344	241.2	257.4	165.2	274	3,486	0	180.47	6,767.76	9,927	-3,159
אוק-08	2,344	241.2	257.4	165.2	274	3,486	0	180.47	6,767.76	9,266	-2,498
מרץ-09	2,344	241.2	257.4	165.2	274	3,486	0	180.47	6,767.76	2,080	4,688
אפר-09	2,344	241.2	257.4	165.2	274	3,486	0	180.47	6,767.76	1,870	4,898
מאי-09	2,368	243.6	257.4	165.2	274	3,497	0	182.05	6,805.17	10,375	-3,570
יונ-09	2,368	243.6	257.4	166.9	274	3,497	0	182.15	6,806.82	11,342	-4,535
יול-09	2,368	243.6	257.4	166.9	274	5,179	481	182.15	8,969.82	11,342	-2,372
אוג-09	2,368	243.6	257.4	166.9	274	5,179	481	182.15	8,969.82	11,415	-2,445
ספט-09	2,368	243.6	257.4	166.9	274	3,497	0	182.15	6,806.82	11,605	-4,798
אוק-09	2,368	243.6	257.4	166.9	274	3,497	0	182.15	6,806.82	5,151	1,656
אפר-10	2,368	243.6	257.4	166.9	274	4,151	0	182.15	7,460.82	5,082	2,379
מאי-10	2,487	255.9	257.4	175.3	274	4,232	0	190.53	7,681.51	10,489	-2,807
יונ-10	2,487	255.9	257.4	175.3	274	4,232	0	190.53	7,681.51	10,738	-3,056
יול-10	2,487	255.9	257.4	175.3	274	6,116	515	190.53	10,080.51	10,796	-715
אוג-10	2,487	255.9	257.4	175.3	274	6,116	515	190.53	10,080.51	10,797	-716
ספט-10	2,487	255.9	257.4	175.3	274	4,232	0	190.53	7,681.51	9,685	-2,003
אוק-10	2,487	255.9	257.4	175.3	274	4,232	0	190.53	7,681.51	2,298	5,384
סה"כ											-22,651

 

 

סיום עבודת התובעים מר מן ומר קריספלו - האם בגין התארגנות?

 

124.התובעים מר מן ומר קריספלו מבקשים מתן צו הצהרתי קבוע לפיו, בפיטוריהם הפרו הנתבעות את הוראות הדין, ובכלל זה את הוראת סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957, באשר, לטענתם, הפיטורים נעשו בשל פעילותם הארגונית והיותם ממובילי התארגנות העובדים ועל רקע אותה התארגנות. כן תובעים הם פיצוי כספי בגין פיטורים אלה.

 

125.התובעים יזמו פנייה במהלך חודש יוני 2010 אל הסתדרות המעו"ף על מנת להביא להצטרפות המצילים המועסקים כמצילי ים בחופי הגליל המערבי להסתדרות.

במסגרת ההתארגנות ובתיאום עם הסתדרות המעו"ף התקיים ביום 6.7.10 כנס במלון "פרנק" בנהריה בו נכחו כלל המצילים המועסקים בחופי הגליל המערבי ובמסגרתו נעשה ניסיון להחתים את כלל המצילים על טפסי הצטרפות להסתדרות, במטרה להסדיר את תנאי עבודתם (ראה חקירתו של מר גבריאל פרץ).

 

126.לא נסתרה טענת התובעים כי הצטרפו להסתדרות במהלך חודש יולי 2010. (הוגשו טופסי הצטרפות להסתדרות).

 

127.בתאריך 25.10.10, פנה עו"ד גיל בר טל, מנהל חטיבת עובדי הרשויות המקומיות בהסתדרות המעו"ף בכתב, אל מר פנחס הומינר, הממונה על יחסי עבודה ושכר במרכז המועצות האזוריות, וטען בפניו, כי יש להחיל על המצילים המועסקים במועצה האיזורית מטה אשר את ההסכמים הקיבוציים החלים על כלל המצילים ברחבי הארץ ולהעסיקם כעובדי הרשות המקומית (צורף כנספח ד לכתב התביעה). בתאריך 16.11.10, נשלחה תזכורת נוספת.

 

128.בתאריך 20.2.11, פנה עו"ד גיל בר טל אל ראש המועצה האזורית מטה אשר, בדרישה לטיפול מיידי בעניין.

 

129.בתאריך 3.3.11, התקבלה תגובת המועצה בה נאמר כי ההסכם הקיבוצי הכללי משנת 86' אינו קובע כי כל ההסכמים הקיבוציים יחולו גם על המועצות האיזוריות (צורף כנספח ז לכתב התביעה).

 

130.בתאריך 4.5.11, פוטר מר ברק מן- התובע 5 - מעבודתו.

 

131.ביום 12.5.11, שלח בא כוחו של מר מן מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים לחברת ענבל וטען כי מר מן פוטר בשל היותו ממובילי התאגדות המצילים.

בתאריך 25.5.11, השיבה חברת ענבל תגובה לפיה, פיטוריו של מר מן הינם בשל בעיות משמעת וליקויים במהלך ביצוע תפקידו.

 

132.בתאריך 7.6.11, הוגשה התביעה שבפנינו, אליה צורפה בקשה למתן סעד זמני לבטל את פיטוריו של מר מן ולהשיבו לעבודה.

מר מן תובע מהנתבעות 1 ו-2 תשלום פיצויים בסך 200,000 ₪ מכוח סעיף 33 י' (א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957. כן תובע, תשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, מטעמים זרים, בחוסר תום לב וללא שימוע.

 

133.סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז – 1957 קובע כדלקמן:

 

"(א)מעסיק לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

(1)חברותו או פעילותו בארגון עובדים;

(2)פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;

(3)הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;

(4)חברותו בוועד עובדים או פעילותו בוועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;

(5)פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים."

 

134.פיטורים הינם אחד מן הכלים הפוגעניים ו"היעילים" ביותר שמופעלים על ידי מעסיקים במטרה לסכל ניסיונות התארגנות עובדים ראשונית, לפגוע או להחליש התארגנות קיימת.

מכיוון שכך, ההלכה היא כי "די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים" (עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי.סי. איי טלקום [פורסם בנבו] פד"ע לו 289; עס"ק 24/10 הנ"ל).

לשון אחר: נטל ההוכחה יועבר אל כתפי המעסיק, בתנאי שהעובד יציג ראשית ראייה לכך שפיטוריו קשורים בפעילותו הארגונית. (עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ נ' הסתדרות העובדים הלאומית, [פורסם בנבו], 16.3.10).

 

(על איסור השפעה של המעסיק על מימוש זכות ההתארגנות בכלל והתארגנות ראשונית בפרט ר' גםבעס"ק 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף להתאגדות עובדים נ' פלאפון תקשורת ‏בע"מ [פורסם בנבו] ).

 

135.במסגרת זכות ההתארגנות, גם התארגנות עובדים למען שיפור מתכונת העסקתם על דרך קליטתם הישירה כעובדי המשתמש הוכרה כהתארגנות לגיטימית של עובדים, שאינה מצדיקה פיטורים.

(ר' ס"ע (ת"א) 48326-11-11 יעל דרור נ' שניר אפיקי ניהול בע"מ - מאגר נבו 25.03.2012).

 

סיום העסקת מר מן

 

136.לטענת מר מן, הועסק במהלך עונת הרחצה שבשנת 2010 באמצעות חברת ענבל כמציל ים בחוף שבי- ציון. לטענתו, עבודתו בוצעה במקצועיות, במסירות וללא כל דופי.

 

בחודש יוני 2010, הצטרף מר מן עם יתר התובעים להסתדרות. התובעים פנו אל הסתדרות המעוף ופעלו על מנת להביא להצטרפות יתר המצילים המועסקים בחופי הגליל המערבי להסתדרות.

במסגרת זו יזמו וארגנו התובעים, בתיאום עם הסתדרות המעוף, את הכנס שהתקיים ביום 6.7.10 במלון פרנק בנהריה, בו נעשה ניסיון להחתים את כל המצילים על טפסי הצטרפות להסתדרות, במטרה להסדיר את תנאי עבודתם.

לטענת מר מן, למחרת הכנס נפגש עם מר עפרון וציין בפניו אודות התארגנות המצילים.

לטענתו, מנקודה זו ואילך החלה מסכת של התנכלות כלפיו, תוך הטחת האשמות שווא לפיהן הוא מבצע שיעורי גלישה במהלך שעות העבודה וזאת על אף שקיבל לכך אישור והדבר נעשה בידיעתם של מר עפרון (אשר לילדיו נתן את שיעורי הגלישה) ומנהל התחנה מר גבריאל פרץ.

לטענתו, הדבר לא פגם ולו לרגע בתפקודו המקצועי או סיכן את שלום המתרחצים שכן הדבר נעשה במסגרת שעות לאימון אישי שניתנו לו.

לטענתו, מיד כאשר התבקש על ידי מר עפרון לחדול מלתת שיעורי גלישה עשה כן.

לטענתו, בשיחות שקיים עם מר עפרון ומר אלון לוי במהלך עונת הרחצה 2010 נאמר לו כי הוא ימשיך לעבוד גם בשנת 2011, ונמסר לו כי העונה תחל בתאריך 5.5.11. בהתאם לכך התייצב ביום 2.5.11, לקורס ריענון עזרה ראשונה. לטענתו, במסגרת ההכנות התבקשו המצילים להתייצב בחוף בתאריך 4.5.11, על מנת להכין את תחנות ההצלה לקראת עונת הרחצה.

ביום 4.5.11, בעוד הוא מבצע את פעולות ההכנה הנדרשות בסוכת ההצלה, נאמר לו על ידי מר אריק עפרון כי עליו לעזוב את המקום.

לטענתו, עיתויה של הפסקת עבודתו מלמד כי נעשתה בשל היותו ממובילי התארגנות העובדים, ובמטרה לסכל, ככל הניתן, התארגנות זו, באופן המהווה פגיעה שלא כדין בזכות להתאגד.

מר מן הגיש ביום 7.6.11 בקשה למתן סעד זמני דחוף למניעת פיטוריו.

 

137.חברת ענבל טענה, כי מר מן עבד אצלה במשך כ- 5 חודשים וחצי במהלך עונת הרחצה 2010 וכי לא פוטר מעבודתו.

 

לתגובתה צורפו תצהירו של מר אלון לוי, בו פרט את חוסר שביעות הרצון של אחראי תחנת ההצלה, מר גבריאל פרץ, ממר מן במהלך עונת הרחצה ובכלל זה העברת שיעורי גלישה וגלישה להנאתו במהלך העבודה. לטענתו, מר פרץ אמר לו כי הוא נאלץ פעמים רבות לקרוא למר מן ברמקול להגיע חזרה לחוף אך האחרון אינו נענה לקריאותיו. לטענתו, מר פרץ אמר לו בשלב מסוים, כי פנה אליו מנהל החוף, מר אריק עפרון, וביקש כי יופסקו לאלתר שיעורי הגלישה שנערכים בחוף בזמן העבודה על ידי התובע וכן כל פעילות בה הוא גולש להנאתו. כן דרש כי התובע יוחלף במציל אחר.

לטענת מר לוי פנה למר מן וביקש ממנו להפסיק את הגלישה אך הוא טען כי הוא אינו מבין מה רוצים ממנו והתנהלותו בסדר. מאחר ונותרו לעונת הרחצה כ-3 שבועות אמר לתובע 5 כי יסיים את העונה "בטוב".

 

לטענתו, 10 ימים לפני סוף העונה פנה אליו מר פרץ והתלונן כי התובע ממשיך לגלוש ולהעביר שיעורי גלישה. לאור האמור, פנה לתובע ואמר לו כי הוא מועבר ל"חוף הדתיים" בנהריה ובמקומו יגיע מציל אחר.

על אף האמור, למחרת היום, התייצב התובע בעבודתו, כאילו דבר לא קרה. בסופו של דבר הוחלט לתת לתובע לסיים את עונת הרחצה בחוף שבי ציון.

 

לגרסת מר לוי, במהלך חודש אפריל 2011 התקשר אליו התובע ושאל מה קורה עם העבודה ואז אמר לו מר לוי כי עקב ההתנהלות הבעייתית שלו מול מר פרץ הוא אינו מעוניין שימשיך לעבוד בחוף.

לטענתו, אף נערכה שיחה בין התובע לבין מר פרץ והובהר לתובע באופן חד משמעי כי הוא אינו ממשיך בעבודתו. אע"פ כן, ביום 4.5.11 פנה מר עפרון למר לוי וטען כי התובע הגיע לעבוד, מר לוי טען כי שוחח עימו ואמר לו כי הוא סיים עבודתו בחוף שבי ציון.

לטענתו, הבין מאוחר יותר ממר עפרון כי ביקש מהתובע לעזוב את החוף.

 

לטענת מר לוי, כלל לא ידע כי התובע מתעסק בענייני הוועד ואלמלא התעקש לעבוד בחוף שבי ציון היה מועבר לעבוד בחוף ים אחר. לטענתו, טענותיו כי פוטר מאחר והיה חבר וועד הינן בלתי מבוססות.

 

138.מר פרץ תמך בתצהירו בעובדות לעיל וציין, כי אף הוא לא ידע כי מר מן הינו מחברי והתארגנות אלא התובעים מר דעדוש ומר קריספלו וכי מר מן לא פנה אליו מעולם בעניינים אלה.

 

139.בחקירתו בהליך הזמני טען מר מן כי מרגע כניסתו לתפקיד החל לעסוק בעניין ההתארגנות. מר מן טען כי הוא ממובילי ההתארגנות ולטענתו, פוטר בגלל ההתארגנות.

עו"ד בר טל אשר הופיע בדיון מיום 20.6.11 מטעם ההסתדרות, אישר כי הוא מכיר את התובע על הרקע הארגוני וכי התובע פנה אליו מתוקף תפקידו כמחזיק תיק המצילים הארצי.

 

140.מחקירתו של מר גבריאל פרץ עלה, כי אישר למר מן לגלוש בתחילת העונה. מחקירתו עלה, כי רק לאחר "שקיבל הערות" על כך שמר מן גולש בשעות העבודה ביקש ממנו שיחדל (עמ' 14 לפרוטוקול בהליך הזמני).

לאור האמור, לא ברורה עדותו של מר לוי לפיה מר פרץ הוא זה שפנה בתלונות אליו כי מר מן נותן שיעורי גלישה במקום לשהות בסוכת המציל.

 

141.במסגרת ההליך העיקרי חזר מר מן על כך כי היה פעיל בהתארגנות (ר' עדותו בעמ' 96 לפרוטוקול).

 

בחקירתו, חזר מר מן על כך שקיבל אישור ממר פרץ לגלוש בזמן העבודה וכי ההתנכלות החלה מייד לאחר כנס המצילים:

 

"ש. האם גלשת בזמן העבודה?

ת.לא. הייתי הולך להתאמן. לקחתי גלשן הצלה ונכנסתי איתו לגלים. מכריחים אותך לקחת חסקה...

ש.על סמך מה הרשית לעצמך לעשות אתה דברים האלה?

ת.אתה חושב שאני טיפש? אני לא הרשתי לעצמי. בחיים לא הייתי עושה את הדבר הזה. על ההתחלה הייתי מושך עלי אש. דבר ראשון פניתי לממונה מעלי לגבי פרץ מנהל הסוכה. אמרתי לו זה בסדר שאכנס עם החסקה בזמן האימון בהפסקה שאני זכאי לה?

ש. מי אמר שאתה זכאי לאימון

ת. גבי פרץ אמר שאני זכאי לאימון כל יום עשיתי אימון בן שעה. אתה אומר שעשיתי גלישה כאילו פתחתי בי"ס גלישה. פעם בהרבה זמן יש גלים והלכתי להתמודד עם הגלים?

ש. אם בזמן שאתה גלשת ובאותו זמן בן אדם טבע. מה עשית?

ת. אני במים. המרחק ביני לבין התובע... אני זכאי ללכת לשרותים... יש מציל שמחליף אותי, נפלתי מהגל 10 שניות.

ש.אני אעמת אותך בגירסה של גבי שהוא הממונה עליך ואומר שכל הזמן הוא אמר לך שתפסיק לגלוש להנאתך ותפסיק לתת שירותי גלישה ואתה התעלמת.

ת. גבי משקר. הוא בעצמו חזר בו.

ש. זה נכון שגבי לא היה מרוצה מהתפקוד שלך?

ת.מהרגע שהתארגנו הפסקתי להתאמן בים. התחילה ההתנכלות. דאגתי לכסות אותי מכל הכיווניים, יום לאחר ההתכנסות היחס השתנה. קודם היינו מדברים פתאום הוא לא מכיר אותי?

ש.איזה אינטרס יש לגבי לנקוט בכאלה אמצעים?

ת. צריך לשאול את גבי, אני לא יודע מה התמריצים שלו. "

(עמ' 100 לפרוטוקול).

 

142.התובע נשאל במה התבטאו ההתנכלויות והשיב:

 

ש.אתה אומר שלמחרת הכנס התחילו התנכלויות.

ת.אריק פתאום אסר לצאת לאימון, עשה פרצופים. צעקות. לחפש אותך בקטנות. לא משנה מה אתה עושה, לא טוב. אם אתה מציע משהו אז לא. זה התנכלויות. אני אמשיך.

ש.כשבן אדם אומר לך תפסיק להעביר שיעורי גלישה זו התנכלות?

ת.לא. לקבל הפסקה בשביל כושר, זו התנכלות. למה יום חופש לא נותנים לי.

ש. בשום מקום לא היפנו להנחיה שקיימת ומאפשרת לך מה שאתה טוען.

ת. אתה טועה. אני יודע מה שקורה בשטח.

ש. למה שאומרים לך לא להעביר שיעורי גלישה זו התנכלות?

ת. אתה מציג כאילו פתחתי בי"ס גלישה. פה ושם הבן של אריק לימדתי גלישה.

ש.תן לי עוד שני מקרים של התנכלות?

ת.הפיטורים באמצע הלילה שאגיע לחוף סוקולוב זו לא התנכלות? זה נראה לך בסדר.

ש.אחרי הכנס במלון, בשנת 2010, שמנו את גבי בצד. מה קרה?

ת.אלון לוי התקשר אלי ב- 10:30 בלילה ואמר לי שאגיע לחוף סוקולוב. זה ב- 2010. אמרתי לו שסיכמנו שאני אעבוד רק בחוף שבי ציון. הגעתי בבוקר לחוף...

ש.זה נכון שעד סוף העונה המשכת לעבוד בשבי ציון?

ת. נכון..."

(עמ' 104 לפרוטוקול).

 

143.לעומת עדותו של מר מן, עדותו של מר גבריאל פרץ בפנינו בעניין זה הייתה מתחמקת.

כשנשאל מר פרץ בעניין הגלישה, שיעורי הגלישה והרשות שניתנה לתובע לעשות כן הרבה מר פרץ לטעון כי אינו זוכר:

 

"ש.זה נכון שעד אמצע העונה של 2010 היחסים שלך עם ברק היו טובים והוא אפילו עזר לך לשפץ בבית?

ת.לא זוכר.

ש.נכון שבתחילת העונה אישרת לו לגלוש?

ת.אני לא זוכר. את מדברת איתי על שנת 2010.

ש.אני מזכירה לך שבשנת 2011 אמרת שאישרת לו לגלוש כבר מתחילת עונת הרחצה (מפנה לפרוטוקול מיום 20.6.11 , עמ' 14, שורה 15)?

ת.אני עדיין דוגל ביכול להיות.

 

הערת בית הדין: התשובה נאמרה לאחר הערות מצד ב"כ הנתבעים כי התשובה בפרוטוקול הינה "יכול להיות".

לבקשת ב"כ הנתבעת 2 הוקראה לעד תשובתו המלאה.

 

ש.נכון שכאשר ברק שאל אותך האם הוא צריך ליידע את אריק עפרון כדי לקבל אישור לזה אמרת לו שאתה מנהל התחנה וזו אחריות שלך?

ת.לא זכור לי.

ש.אתה מצהיר שבאמצע עונת הרחצה אריק עפרון ביקש ממך להפסיק לאלתר את הגלישה אבל אתה מאשר שביקשת מראש אז למה באמצע העונה זה הפריע ?

ת.לא זוכר.

...

ש.העיד פה מר אריק עפרון ואמר שמבחינתו לא הייתה בעיה עם זה שברק נתן שיעורי גלישה בחוף ואפילו נתן שיעורי גלישה לבן שלו. למה אתה אומר שאריק ביקש ממך שיפסיק עם הגלישה (מפנה לסעיף 10 בתצהירך)?

ת.את לקחת סיפור מלפני 6 שנים ושואלת שאלות. מאיפה אנחנו זוכרים? זה מבלבל. אני לא זוכר, לא יודע. "

(עמ' 182 לפרוטוקול).

 

144.מר אריק עפרון העיד בחקירתו כי לא התנגד לכך שהתובע גלש בזמן שהיה מציל:

 

"ש.נכון שבזמן שברק היה מועסק כמציל בחוף שבי ציון הוא נתן שיעורי גלישה גם לילדים שלך ולא ראית עם זה בעיה?

ת.נכון.

ש.זה היה בחינם?

ת.נכון. לא ראיתי עם זה בעיה. מדובר על ילד אחד שלי. לפחות 15 ילדים של שבי ציון בהפסקה שלו של המצילים כשהם יורדים לים ועושים את הספורט שלהם בלגונה הוא עשה שיעורי גלישה בקבוצות. זו הייתה תקופת החופש שהילדים בקיץ בבית וזה היה בחינם לכולם. אם הייתי משלם לו על זה זו הייתה בעיה. "

(עמ' 164 לפרוטוקול).

 

145.מקובלת עלינו גרסת התובע, שנתמכה בדברי נציג ההסתדרות ובעדויות נוספות, כי שימש כאחד ממובילי ההתארגנות שהחלה באמצע 2010.

 

מכלל העדויות לעיל, לא עולה כל הסבר של ממש מדוע לאחר כנס ההתארגנות של המצילים בנהריה חזרו בהם מר עפרון ומר פרץ מאישור או הסכמה שהייתה קיימת קודם לכן ולא אפשרו לתובע לגלוש כמקודם.

גרסת מר לוי כי שמע תלונות על התובע ממר פרץ בעניין הגלישה ותפקודו כמציל בתחנה שבניהול מר פרץ לא נתמכה בעדות מר פרץ.

הכוונה להעביר את התובע לחוף אחר בעונת 2010, ממנה חזרה לבסוף הנתבעת, וסיום העסקתו בחוף בתום עונה זו על רקע הגלישה ותפקודו כמציל תחת מר פרץ אינה משכנעת על כן כלל ועיקר.

 

לנוכח סמיכות הזמנים שבין מהלך ההתארגנות לבין שינוי תנאי העסקת התובע מר מן והאיסור לגלוש בים כפי שעלה מהעדויות שנשמעו בפנינו, כמו גם הניסיון להעבירו לחוף אחר ולבסוף סיום עבודתו, לנוכח עדותו המתחמקת של מר פרץ ומשלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לצירוף הגורמים לעיל, לא עמדה ענבל בנטל להוכיח כי פיטורי מר מן אינם על רקע ההתארגנות וכי "בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים" כדרישת הפסיקה.

 

הסעד המבוקש

 

146.סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים קובע את סמכויות השיפוט והתרופות בגין הפרת סעיפים 33ט ו-33י. נקבע בו כי בסמכות בית הדין לעבודה "לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

 

הסמכות לפסוק פיצויים לדוגמה קבועה בסעיף 33יא(ב)(1) לחוק שנוסחו:

 

"מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעביד הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה".

 

נקבע, כי "נקודת המוצא בסעיף היא, שסך הפיצויים לדוגמה לא יעלה על 50,000 ₪, ורק בנסיבות בהן ההפרה חמורה, ולאור נסיבותיה, קיימת סמכות לפסוק פיצויים בסך של עד 200,000 ₪. "

 

147.השיקולים בקביעות גובה הפיצויים לדוגמה לפי סעיף 33יא(ב)(1) לחוק נקבעו בפסיקה בעניין אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ:

 

"בקביעת גובה הפיצויים לדוגמה, המחוקק מורה לבית הדין לבחון את "חומרת ההפרה ונסיבותיה". להלן נפרט את השיקולים שעל בית הדין לבחון בקביעת גובה הפיצוי, כאשר יודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים ונסיבות אשר עשויים להיות רלוונטיים:

 

א.בראש ובראשונה, אל מול עיני בית הדין צריכים לעמוד השיקולים החוקתיים שעומדים בבסיסה של תכלית החוק וחשיבותה של הזכות החוקתית להתארגנות והשמירה עליה, ובמיוחד כאשר מדובר בנסיבות של התארגנות ראשונית במקום העבודה. בקביעת גובה הפיצויים, על בית הדין לתת דעתו לחשיבות ההרתעה והצורך למגר את התופעה של ההתערבות הפסולה מצד מעסיקים בהתארגנות עובדיהם, במטרה לפגוע בהתארגנות ולסכל אותה. כמו כן, קביעת פיצויים בסכום גבוה עשויה להמריץ עובדים לממש את זכות ההתאגדות ולהפחית את החשש כי המעסיק יתנכל להם בעשותם כן. במסגרת זו יביא בחשבון בית הדין את השיקול הציבורי ההרתעתי ואת הצורך בהטמעת המודעות לזכויות עובדים בהתארגנות ראשונית והחובות המוטלות על מעסיק בנסיבות כאלה.

ב.בלב העניין של פסיקת הפיצוי, יש לתת את הדעת למהותה של ההפרה (המעשה אותו הוכח כי המעסיק ביצע) ולהעריך את עוצמתה וחומרתה. כך למשל, פיטורי עובד תיחשב בדרך כלל להפרה חמורה יותר מאשר פגיעה בתנאי שכרו או בקידומו. במסגרת זו יש לתת את הדעת לעיתוי ההפרה, למשך הזמן בו היא נמשכה, ולאמצעים בהם המעסיק השתמש בביצועה. כן יש להביא בחשבון את תום לבם של הצדדים ואופן התנהלותם גם במסגרת הליכים שיפוטיים בעניין זה.

ג.יש לבחון את מספר ההפרות אותן ביצע המעסיק והאם מדובר בהפרה כשיטה נוהגת אצל אותו מעסיק, כאשר בית הדין מוסמך לפסוק פיצוי בנפרד בגין כל הפרה והפרה.

ד.על בית הדין להתייחס לשלב בו מצויה ההתארגנות. כאשר ההתארגנות מצויה בשלב הראשוני, טרם הוכר ארגון עובדים יציג, לפגיעה בזכות ההתארגנות עלולות להיות השלכות חמורות יותר, מאשר בשלב בו הוכר ארגון עובדים יציג ומתנהל משא ומתן קיבוצי, או בשלב לאחר שנחתם הסכם קיבוצי במקום העבודה. כאשר מעסיק מבקש לפגוע בהתארגנות בשלב הראשוני, הוא עלול בכך לסכל את ההתארגנות לחלוטין ולמנוע כינון יחסי עבודה קיבוציים, ולכן נסיבות כאלה מצדיקות קביעת פיצוי בסכום גבוה יותר.

ה.יש להתייחס לנסיבות הקשורות לגורמים המעורבים בהפרת הזכות להתארגנות, וביניהן זהות הגורם שביצע את ההפרה וזהות העובד שהיה המושא להפרה. ככל שמדובר באדם שביצע את ההפרה אשר מכהן בתפקיד בכיר יותר אצל המעסיק, כך יש הצדקה לפסוק פיצוי בסכום גבוה יותר. כמו כן, כאשר ההפרה הייתה מכוונת כלפי העובד או העובדים אשר עומדים בראש ההתארגנות, וקיומה של ההתארגנות תלוי בהם, כך יהווה הדבר נסיבות לחומרה בקביעת שיעור הפיצוי.

ו.ניתן לתת משקל גם לגודל החברה ולמהותו של המעסיק: ככל שמדובר בחברה גדולה יותר, כגון קונצרן שחולש על פני מספר חברות ורשתות ומעסיק מאות או אלפי עובדים, כך הצורך בהרתעה גדול יותר, והפרת זכות ההתארגנות מצד מעסיק מהסוג הזה תיבחן בחומרה יתרה. זאת משום שלמעשה הפרה מצד מעסיק כזה יש השפעה רחבה יותר, על מספר עובדים גדול יותר.

ז.השלכות ההפרה עשויות להיות שיקול בהגדלת סכום הפיצוי. ככל שההשלכות היו חמורות יותר, כגון פגיעה אנושה בזכות ההתארגנות וסיכולה הלכה למעשה, כך תהיה הצדקה לפסיקת פיצויים בסכום גבוה יותר. כך גם יש לתת את הדעת לנסיבות הסובבות את ההפרה והשפעותיה, ככל שקיימות, גם מעבר למתרחש בין כתלי מקום העבודה הספציפי.

ח.באשר למהות המעסיק – חברה פרטית או גוף ציבורי: אם מדובר בחברה פרטית, יש להניח כי קביעת פיצוי כספי בסכום גבוה תרתיע יותר מחזרה על ההפרה בעתיד, מאשר קביעת סכום פיצוי כזה לגוף ציבורי. זאת כאשר לפגיעה כספית יש משמעות גדולה יותר כאשר היא מכוונת נגד מעסיק פרטי."

( עסק (ארצי) 33142-04-13 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מאגר נבו 10.04.2014)

 

148.במקרה שבפנינו, לנוכח מכלול העובדות והשיקולים לעיל, הבאנו בחשבון במסגרת הכרעתנו את הנקודות הבאות:

 

מחד, מדובר בפגיעה בהתארגנות ראשונית שיש לראותה בחומרה.

מהות הפגיעה – פיטורים , אף היא מחייבת התייחסות לחומרא. אולם, מאידך, התובע עבד בענבל תקופת עבודה קצרה של מספר חודשים ולא ביקש סעד של חזרה לעבודה.

כמו כן, הוצע למר מן לעבור לחוף אחר אולם הוא סרב ועמד על כך שברצונו לעבוד רק בחוף בשבי ציון (ר' עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול בהליך הזמני).

לא מצאנו כי מדובר בשיטה בה נקטו הנתבעות ביחס להתארגנות העובדים. כפי שיובא להלן, לא שוכנענו כי עילת פיטוריו של מר קריספלו נובעת מההתארגנות . בעניינו של מר ברקוביץ הושגה הסכמה ולא נדרשנו להכרעה.

ההתארגנות לא המשיכה להתקיים, ולמעט מכתב שיצא מטעמה של ההסתדרות לא מצאנו כל המשך פעולה מצדה בתמיכה להתארגנות ולעמידה על זכויות העובדים.

 

לנוכח כלל האמור, אנו סבורים כי בשל נסיבות פיטוריו של מר מן, לרבות טענתו לפיטורים בחוסר תום לב ובהעדר שימוע, על הנתבעת ענבל לשלם לו פיצויים בסך כולל של 35,000 ₪.

 

 

 

פיטוריו של התובע מס' 2 מר חויאר קרספילו

 

149.לטענת התובע מר קריספלו, ביום 18.7.13, פוטר מעבודתו שלא כדין בתקופת מחלה ועקב היותו מיוזמי ההתארגנות.

לטענתו, ביום 14.7.13 בעודו מצוי בחופשת מחלה, עליה הודיע עוד ביום 12.7.13, למנהל החוף בו הוא מועסק, מר עמוס ארביב, ובהתאם לאישור מחלה שניתן לו, נמסר לו מכתב מאת מר נבו דוקטורי אשר הוכתר במילים "הזמנה לשימוע"- במסגרתו הוזמן לשימוע בתאריך 17.7.13.

התובע התייצב לשימוע והתמודד עם כל הטענות שנטענו נגדו, אך ביום שלמחרת קיבל מכתב פיטורים לאלתר, ונאמר לו כי נשללת זכאותו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

 

לטענתו, השימוע נערך למראית עין בלבד ומתוך ניסיון פסול של הנתבעות לצאת ידי חובה, והראייה לכך היא שכבר ביום שלמחרת קיבל את מכתב הפיטורים.

לטענתו, אסור לפטר עובד בתקופת מחלה כל עוד העובד זכאי לנצל את התקופה הצבורה לו לדמי מחלה (סעיף 4א (א) לחוק דמי מחלה, התשל"ו -1976.)

לטענתו, פיטוריו נעשו שלא כדין וממניעים זרים, תוך ניסיון פסול לנגח את התארגנות העובדים, אשר התובע ממארגניה ומיוזמיה.

 

מר קריספלו הגיש בקשה לבית הדין להורות על השבתו לעבודתו (ס"ע 11543-06-11).

 

150.המועצה טענה כי היא לא הייתה מעורבת בפיטורי התובע, שכן לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בינה לבינו.

 

151.ארן טענה כי פיטורי התובע נעשו משיקולים ענייניים ולא נפל בהם כל פגם; התובע הפר את חובת הנאמנות ותום הלב שעה שלא התייצב לעבודתו וניסה להמריד מציל נוסף, תוך הפעלת איומים, שלא יתייצב לעבודה.

 

152.ההסתדרות צידדה בטענות התובע והוסיפה כי ארן והמועצה מתנכלות למצילים המובילים את ההתארגנות, וכי התובע פוטר בהיותו בחופשת מחלה ובניגוד לחוק.

 

153.כב' השופטת רש שדנה בהליך הזמני קבעה בעניין זה, כי מר קריספלו היה פעיל בהתארגנות של מצילי הגליל המערבי במסגרת ההסתדרות הכללית.

כן קבעה את העובדות הבאות:

 

"10.מר דעדוש נעדר מהעבודה מאז יום 8/7/13 עקב תאונת עבודה ומר עידן תורג'מן שובץ במקומו כמציל מחליף.

11.ביום שישי ה - 12/7/13 בשעה 06:00 בבוקר, התקשר המבקש למר עמוס ארביב מנהל החוף והשאיר לו הודעה קולית כי אינו יכול להתייצב לעבודה באותו היום מפאת מחלה.

אין מחלוקת שבמהלך השעות הקטנות של הלילה ועד השעה 04:00 המבקש הסתובב בחוף ובסוכה בלווית אדם נוסף שאינו מציל (ס' 12 לתצהירו של מר ארביב וחקירתו הנגדית בעמ' 25 ש' 3-6 לפרוטוקול וחקירתו הנגדית של המבקש בעמ' 9 ש' 24-29 , עמ' 10 ש' 2-29, עמ' 11 ש' 4-6 לפרוטוקול).

12.אין מחלוקת שלאחר שהמבקש השאיר הודעה למר עמוס ארביב שהוא חולה, המבקש כיבה את הטלפון הנייד שלו, כך שלא ניתן היה ליצור עימו קשר (ס' 16 לתצהירו של מר עמוס ארביב, חקירתו הנגדית של המבקש בעמ' 12 ש' 13-15 לפרוטוקול).

13.אין מחלוקת שבמקביל להודעה שהשאיר המבקש למר ארביב, המבקש התקשר למר עידן תורג'מן, המציל המחליףוהודיע לו שלא יגיע לעבודה באותו היום.

14.הצדדים חלוקים על תוכן השיחה שבין המבקש לבין מר תורג'מן, כאשר לטענת המבקש, הוא פנה למר תורג'מן בתום לב, אך ורק על מנת להסב את תשומת ליבו, מתוך דאגה לשלומם ולבטחונם של המתרחצים, לכך שכמתחייב מהתקן הקבוע בחוק לפתיחת תחנת הצלה, הוא אינו רשאי לפתוח את תחנת ההצלה לבדו (סעיף 22.2 לתצהיר המבקש וחקירתו הנגדית בעמ' 11 שורות 7-9 לפרוטוקול). המבקש הכחיש בתוקף את טענת המשיבה 2 לפיה הוא איים על מר תורג'מן (עמ' 11 ש' 10-11 לפרוטוקול, תגובת המבקש לזימון לשימוע כאמור בסעיף ה' לנספח 4 לבקשה).

15.מנגד, לטענת המשיבה 2, המבקש איים על מר תורג'מן שלא יגיע לעבודה שאחרת הוא יפגע בו פיזית (ס' 26 לתצהירו של מר ארביב).

מר ארביב הקליט את השיחה בינו לבין מר תורג'מן ולתצהירו של מר ארביב צורף תמלול של השיחה (הקלטת הוגשה לתיק בית הדין במהלך הדיון). מהתמליל עולה כי מר תורג'מן סיפר למר ארביב כי: "הוא אמר לי ב...אחי, שיישאר בינינו, שמי שיתקרב לסוכה הם יפרקו לו את הצורה וזה. לא..לא רוצה להיכנס לבלגן הזה אחי. אתה מבין?" (בעמ' 2 ש' 16-18 לתמליל).

מחקירתו הנגדית של מר ארביב עולה כי קודם לשיחה המוקלטת עם מר תורג'מן שתמלולה צורף לתצהיר, התנהלה שיחה נוספת בינו לבין מר תורג'מן שלא הוקלטה (עמ' 26 ש' 18-26 לפרוטוקול). עוד התברר כי מר תורג'מן לא ציין במפורש כי המבקש איים עליו וכי הוא מניח מהקשר השיחה שמר תורג'מן התכוון למבקש ולמר דעדוש (עמ' 27 ש' 1-6 לפרוטוקול)."

 

154.כ' השופטת רש קבעה:

 

"אנו סבורים שבמחלוקת שנפלה בין הצדדים ולנוכח העובדה שלטענת המשיבה, הסיבה העיקרית לפיטורי המבקש היא איומי המבקש על מר תורג'מן שלא יתייצב לעבודה, היה על המשיבה להעיד את מר תורג'מן לצורך הוכחת טענתה ולו לכאורה. העובדה שהמשיבה 2 לא הביאה את מר תורג'מן לעדות פועלת לחובתה.

17.ממכלול הראיות שהוצגו לפנינו, בשלב זה, לא שוכנענו כי המבקש איים על מר תורג'מן שלא יתייצב לעבודה ביום 12/7/13. ".

 

155.בשאלה האם פוטר התובע מר קריספלו מחמת פעילותו בהתארגנות המצילים, קבעה כב' השופטת רש, כי הוא אכן פוטר על רקע פעילותו בהתארגנות מצילי הים וקבעה כי יש להחזירו לעבודתו כמציל בחוף וזאת עד למתן הכרעה בתיק העיקרי, וכך ציינה:

 

"התרשמנו שהמשיבה 2 סברה שהמבקש פועל ל"המרדת העובדים" וביצוע מהלך מתוכנן של אי התייצבות לעבודה של כלל העובדים (ס' 41 לתגובה, עמ' 4 ש' 16-20 לתמלול השימוע, עמ' 7 ש' 10-13 לתמלול השימוע). כך גם, הקשר שעורך מר דוקטורי בין המבקש לבין מר דעדוש (עמ' 6 ש' 14-20 לתמלול השימוע) והמהירות שבה נקטה המשיבה 2 כדי לסיים את עבודתו של המבקש לרבות החתמת שני מצילים על הסכמי עבודה עד לתום עונת הרחצה וזאת עוד בטרם נשמעה עמדתו של המבקש בשימוע וממילא בטרם התקבלה החלטת הפיטורים מעוררים חשד שפיטורי המבקש נובעים מפעילותו של המבקש בהתארגנות. יתר על כן, התרשמנו שעדותו של מר ארביב בנוגע לסכסוך שבין המשיבה 2 לבין המבקש ומר דעדוש הייתה מתחמקת (עמ' 1 ש' 1-15 לפרוטוקול) והטענות של ארביב בדבר סירובה של חברת ענבל לשלוח לחוף מצילים מחליפים בשל היותם של המבקש ומר דעדוש "בעייתים" ו"שאגודת המצילים שהם מנסים לעשות לא טוב לעסק ולהקשות על הפעילות בחוף"(עמ' 24 ש'18-20 לפרוטוקול) הן טענות שלא נזכרו בתגובת המשיבה ותצהירו של מר ארביב (ס' 36 ו – 19 בהתאמה) באופן שמעורר חשד לכאורה שהמשיבות שותפות לעמדה זו.

לכך נוסיף שמאז תחילת ההתארגנות היו ניסיונות לפטר את ראשי ההתארגנות מר ברקוביץ ומר מן, אמנם של הקבלן האחר - חברת ענבל שירותי בריכה בע"מ ולא של המשיבה 2 ואולם התנהלות זו מעוררת חשד לרצונן של המשיבות להיפטר מראשי ההתארגנות ".

 

156.באשר לטענת המועצה בדבר עברו הפלילי של התובע מס' 2 קבעה כ' הש' רש:

 

"כך נציין כי עמדת המשיבה 1 בסיכומיה לפיה היא מתנגדת שהמבקש ישמש כמציל ים בשל עברו הפלילי הינה תמוהה בלשון המעטה שכן מנספח נבו/4 שצורף לתצהירו של מר דוקטורי עולה שהמשיבה 2 ידעה את המשיבה 1 באמצעות ב"כ הצדדים בענין ההליך הפלילי שהתנהל בעניינו של המבקש כבר בחודש מרץ 2012 (!) והמשיבה 1 לא טרחה לפעול בענין זה עד היום. מבלי לגרוע מהאמור נציין כי איננו נוקטים עמדה בשאלה האם אכן בנסיבות הרשעתו של המבקש בפלילים ניתן להמשיך ולהעסיקו בפלילים, לא הובאו בפנינו הוראות החקיקה הרלוונטיות, תנאי הסכם ההתקשרות בין הצדדים וכיוצא בזה. כך גם, עניין זה לא עלה על ידי המשיבה כסיבת פיטוריו של המבקש, לא ניתנה למבקש הזדמנות להתייחס לטענות אלו ועל כן סוגיה זו אינה עומדת לבירור במסגרת ההליך שבפנינו."

 

157.ערעורה של ארן לבית הדין הארצי על החלטה זו נדחה. (ראה בר"ע (ארצי) 26652-09-13 א.ר.ן. ניהול ואחזקות בע"מ נ' חויאר קריספלו - מאגר נבו 16.09.2013).

 

158.בכתב התביעה המתוקן, תבע התובע מר קריספלו מהמועצה ומחברת ארן, ביחד ולחוד, פיצויים בסך 200,000 ₪ מכוח הוראת סעיף 33 ' (א) לחוק הסכמים קיבוציים.

בסיכומים טוען הוא, כי הטענה המייחסת לו "איומים" על מר תורג'מן כבסיס לפיטוריו לא הוכחה כלל.

עוד טוען הוא, כי עמידתה של המועצה על פיטוריו בשל עברו הפלילי, הגם שידעה עליו זמן רב קודם לכן, מחזקת אף היא את טענותיו בדבר המניע האמיתי העומד מאחורי פיטוריו.

כן תובע התובע 2 - 50,000 ₪ פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגין שימוע פסול ובעת תקופת מחלה ו- 7,200 ₪ בגין אובדן השכר ממועד כניסת פיטוריו לתוקף( 18.7.13) ועד למועד השבתו לעבודתו כמציל בחוף (13.8.13).

טוען התובע בתצהירו המשלים (ת/2 ב'), כי על אף החלטתו המפורשת של בית הדין, כאשר התייצב לעבודה בבוקר יום 9/8/13, נשלח בבושת פנים לביתו בתואנה כי הוא מוצא לחופשה.

לאור האמור, הגיש בקשה לאכיפת צו עשה והוזמן להתייצב בעבודה בתאריך 13.8.13.

לטענתו, משעלה בידו לחזור לעבודתו רק ביום 13.8.13, על הנתבעת 3 לשלם את שכרו ממועד כניסת פיטוריו לתוקף 18.7.13 ועד למועד השבתו לעבודה כמציל.

 

159.בכתב ההגנה המתוקן טענה המועצה, כי לא היה לה קשר ישיר לפיטוריו של התובע מר קריספלו. לטענתה, התנהלותו של התובע במסגרת האירועים שקדמו לפיטוריו על ידי מר דוקטורי-מעסיקו, מחזקת את טענת המועצה לפיה היא אינה מעסיקתו.

לטענתה, יש לדחות, כל ניסיון להציג את פיטוריו של התובע 2 כרדיפה על רקע התארגנות שכן אין לכך כל קשר לפיטוריו.

עוד טוענת המועצה, כי בהסכם בינה ובין חברת ארן נקבע מפורשות כי "המפעיל לא יהא רשאי להעסיק, במסגרת פעילותו בנכס, עובדים בעלי עבר פלילי".

משהתברר במסגרת הדיון בצווים הזמניים כי לתובע 2 עבר פלילי הכולל 2 הרשעות בעבירות סמים ואלימות, היא עומדת על כך שהתובע 2 לא ימשיך לשמש כמציל בחופיה.

 

160.חברת ארן חזרה בכתב ההגנה המתוקן שהגישה, על טענותיה באשר לכך שמר קריספלו לא פוטר בשל התארגנות עובדים. בסיכומיה טענה, כי התובעים כלל לא הוכיחו קיומה של התארגנות. לטענתה, במסגרת דיוני ההוכחות טענתם של התובעים בדבר קיומו של "וועד פעולה" והניסיונות להביא להתארגנות כלל לא הוכחה ו"ההתארגנות" הנטענת התמקדה בניסיונם לשכנע מצילים אחרים להצטרף לתביעה משותפת כנגד המועצה שאותה התכוונו להגיש. לטענתה, התובעים אף לא הצליחו לתת תשובה ברורה לשאלה מדוע ההתארגנות לא הצליחה.

טוענת ארן, כי טענות התובע 2 לעניין התנכלות מצידה בשל רצונם של התובעים להתאגד הינן עורבא פרח. טענתו של התובע 2 אינה מתיישבת עם העובדה שארן היא זו שיזמה את המשך העסקתו לאחר הרשעתו בפלילים. לאור האמור, לטענתה, אינו זכאי לפיצוי הן מכוח סעיף 33 י' (א) לחוק הסכמים קיבוציים והן עקב העובדה שפוטר משיקולים ענייניים ובנסיבות פיטוריו נהגה בהתאם לכל הכללים הנהוגים לעניין פיטורי עובד.

לטענתה, התובע 2 כלל לא פנה אליה בדרישה לשלם את שכרו עד להשבתו לעבודה. לטענתה, בעקבות ההחלטה להשיב את התובע לעבודה נאלצה לתמרן בינו לבין עובדים אחרים שנתקבלו לעבודה, ומשהצליחה להסדיר את אופן עבודתם הושב התובע 2 לעבודה רגילה וזאת ללא קשר לבקשה שהוגשה על ידו לביה"ד.

 

עוד נטען, כי לתובע לא נגרם אובדן שכר שכן בגין כל התקופה שעד להשבתו לעבודה שולמו לו דמי חופשה. התובע נקלט לעבודה שוב ושוררים בין הצדדים יחסי עבודה תקינים.

 

161.לאחר ששמענו ראיות הצדדים בפנינו, שוכנענו כי פיטורי מר קריספלו לא באו על רקע התארגנות.

 

אומנם, הוכח בפנינו בשלל עדויות, כי התובע היה מיוזמי ההתארגנות:

 

בחקירתו בפנינו העיד מר דעדוש כי התובע מר קריספלו, יחדיו עם התובעים האחרים היה חבר ועד הפעולה של מצילי הצפון.

מר ברק מן, אף העיד, כי נערכו פגישות בביתו של התובע קריספלו.

 

מר אלון לוי העיד, כי נאמר לו כי מר קריספלו הוא מראשי הוועד, אולם, לטענתו, לא התעניין בכך:

 

"ש.לא עניין אותך לדעת על מה העובדים שלך מתאגדים?

ת.מה יש לי להתעניין בזה? לא חושב שזה ענייני. יש להם זכות לעשות מה שהם רוצים.

ש.אתה טוען שזה לא מעניינך וזה היה רק ברמת שמועות, איך אתה מצהיר בסעיף 8 בתצהיר שלך שלגבי התובע 5 הוא לא היה חלק מהוועד ולא חלק מראשיו. איך אתה יודע?

ת.אמרו לי שאופיר וחויאר הם ארגנו את כל העניין הזה.

ש.אבל מניין לך שברק לא היה מראשי הוועד?

ת.מכל מיני שמועות שאופיר וחויאר היו מראשי הוועד. "

 

גם מר דוקטורי הודה כי מר קריספלו היה פעיל בהתארגנות:

 

"ת.אני לא מבין את הקשר לאלון. לשאלתך האם ידעתי שהם מתארגנים, זה לא היה סוד. החברה דיברו בפרהסיה שהם מתארגנים. כל עוד זה לא פוגע בהצלה שלנו ובהפעלה. זה היה ברור עוד מהתחלה שהם רוצים. לא ידעתי מה הם הולכים לעשות, לא ידעתי על פגישות ועל התארגנות אמתית או לא. אמרתי להם שילכו ויעשו מה שהם מבינים. גם חויאר וגם דעדוש אמרו לי בתחילת הדרך שהם רוצים לתבוע את המועצה ומשרד הפנים על מנת להשיג הישגים. אמרתי שזה לא עניין שלי כל עוד החוף מופעל ברמה גבוהה והם לא עושים עניינים הכל בסדר".

 

162.ואולם, כפי שהוכח בפנינו במסגרת ההליך העיקרי, ניסיון ההתארגנות החל בשנת 2010 ולמעשה גווע עם הגשת כתב התביעה בחודש יוני 2011.

 

בשונה מקביעתה הלכאורית של כב' השופטת רש בדבר פעילות התובע ו"ארגון המצילים מזה מספר שנים וכי לפני כחודש וחצי היה מיוזמי כינוס של כל מצילי הים בצפון שנערך בחוף..."( סעיף 7 להחלטתה), מהראיות שבאו בפנינו, ומעדויות כל התובעים עולה כי בתקופה שמחודש יוני 2011, ובמשך כשנתיים עד למועד פיטוריו של מר קריספלו בתאריך 18.7.13, לא המשיכו התובעים, לרבות מר קריספלו בניסיונות התארגנות כלשהם או שעמדו בקשר עם ההסתדרות כפי שניסו לעשות במחצית שנת 2010, ואף ההסתדרות לא פעלה כלל בעניין.

התובעים הגישו את התביעה בחודש יוני 2011, וגם לגרסתם, משלב זה ואילך יתר המצילים יושבים בחיבוק ידיים וממתינים לתוצאות ההליך:

 

מר דעדוש העיד כי משנת 2011 ואילך "כל הישיבות שבוצעו מאז ועד היום היו רק בפורום שלנו. בשלב זה אני לא רואה איך אנחנו מגייסים מצילים נוספים". מר דעדוש הודה כי מצילים אחרים מחכים לתוצאות התביעה וכי "אנו חמשה חברי ועד שמייצגים את עצמנו" (עמ' 53 לפרוטוקול).

 

מר ברקוביץ נשאל אילו פעולות עשו כועד והשיב: "פגישה אחת...בשנת 2010. ביולי...האחרים לא רצו להצטרף..." (עמ' 87 לפרוטוקול).

 

מר מן אישר בעדותו כי בחמש השנים האחרונות "בעיקר אופיר ממשיך" וכי העיניים של המצילים "נשואות אליהם".

 

163.התובע מר קריספלו תיאר בחקירתו בפנינו את ניסיון ההתארגנות שנעשה בשנים 2010-2011 (עמ' 66 לפרוטוקול).

התובע טען לראשונה בחקירתו במהלך הצו הזמני ובהמשך במהלך חקירתו בהליך העיקרי, כי היה כנס מצילים נוסף כחודש וחצי לפני פיטוריו בשנת 2013 (ר' עמ' 67 לפרוטוקול). התובע העיד כי הכנס אותו הוא ארגן, היה באכזיב והיו בו בערך בין 15-20 מצילים (עמ' 73 לפרוטוקול).

ואולם, טענה זו לא עלתה בתצהיר, לא הוצגה בפנינו כל הוכחה לטענה זו והיא אף לא נתמכה בעדותם של התובעים האחרים.

מכאן, שבפועל, חלף זמן רב מניסיון ההתארגנות שהתובע היה ממוביליו ועד לפיטוריו בפועל.

 

164.התובע לא יכול היה לתת דוגמא להתנכלות אחת שהתרחשה משנת 2011 ועד למועד פיטוריו.

בחקירתו בפנינו, טען בתחילה כי ההתנכלות הגיעה ברגע שהוגשה התביעה (עמ' 71 ) ומיד לאחר מכן הביא כדוגמא את פיטוריו של התובע מר מן, אלא, שהתובע מר מן פוטר עוד קודם להגשת התביעה.

 

165.הוכח בפנינו ושוכנענו, כי לחברת ארן היו שיקולים עניינים לפיטורי התובע שאינם קשורים כלל להתארגנות אלא להתנהלותו עובר להליך השימוע.

 

166.עיון במכתב ההזמנה לשימוע, מיום 14.7.13, מעלה, כי חברת ארן קבעה לתובע שימוע בשל הטענות הבאות:

 

בשעה 06:00 בבוקר, כשעתיים לפני פתיחת תחנת ההצלה, השאיר התובע הודעה במענה הקולי של מנהל החוף כי אינו יכול להגיע למשמרת.

לאחר מכן ניתק התובע את הטלפון הנייד שלו ולא היה ניתן להשיגו.

התובע הודיע למציל שהיה אמור לעבוד עמו באותו היום שלא יגיע לעבודה.

התובע לא ענה להודעת סמס שנשלחה אליו ע"י המציל המחליף.

השמעת איומים למציל המחליף כי אם יגיע לסוכה "יפרקו לו את הצורה"

הודעה כי ינתק את הטלפון עד סיום חופשת המחלה.

גרימת נזקים כספיים ותדמיתיים עקב סגירת החוף למס' שעות ביום שישי, שיא עונת הרחצה.

 

עיקר התלונות שהיו לארן כלפי התובע, היו בשל התנהלותו באופן שגרם לסגירת החוף.

 

167.התובע הודה כי היה בחוף לילה קודם עם אדם נוסף, ועזב בשעות הבוקר המוקדמות (4:00). כן הודה כי השאיר הודעה בשעה 06:00 בבוקר למנהל החוף ואף הורה למציל שהיה אמור לפתוח יחד עימו את התחנה לא להגיע לעבודה כי אינו יכול לפתוח את התחנה בגלל הסמכות והסכנה.

התובע הודה, כי ניתק את הטלפון והפעיל אותו רק בצהריים.

 

168.מתמליל שיחת השימוע עולה, כי מר דוקטורי טען בפני התובע: "...לא הגיוני שבשעה ארבע בבוקר אתה עוד מסתובב פה, בשעה שש אתה אומר אני חולה ובטלפון מקבל מהרופאה אישור מחלה ומודיע למציל המחליף שהיה אמור להגיע הנה, אל תגיע...". (עמ' 8 לתמליל השימוע).

התובע הודה במהלך השימוע כי עשה טעות בשיקול דעת כאשר אמר למציל הנוסף שלא להגיע (עמ' 11).

 

169.באשר לטענת האיומים, מדובר בטענה נוספת עליה התבססה החלטת הפיטורים.

הטענה, כי התובע השמיע איומים כנגד המציל הנוסף שלא יגיע לעבודה, אכן לא הוכחה בפנינו עד תום. בעניין זה הנתבעת לא הביאה לעדות את המציל הנוסף.

עם זאת, בבואנו לבחון החלטת ארן על פיטורי התובע, במועד שניתנה, יש ליתן משקל לעובדה שבידי ארן הייתה הקלטת שיחה ממנה ניתן היה להסיק מעורבות התובע בעניין זה. התובע הכחיש זאת וחזר וטען מספר פעמים במהלך השימוע כי יש לו ראיות מוקלטות המפריכות את טענת האיומים. הקלטות כאלו, ככל שקיימות, לא הוצגו על ידו בשימוע או לאחריו ואף לא בהליך העיקרי שבפנינו.

 

170.בחקירתו הנגדית בפנינו נשאל התובע, מדוע לא טען עוד במהלך השימוע כי רודפים אותו בשל ההתארגנות ולא השיב על כך תשובה עניינית אלא ענה: "אני אומר עכשיו שגם אם טעיתי זו לא סיבה לפטר אותי. אם אין לך מנהל תחנה לא כדאי לך בכלל להניע את הרכב " (עמ' 76) (ההדגשה הוספה).

 

171.התובע למעשה טען בחקירתו, כי האירוע שארע אינו מהווה בעיניו סיבה לפיטורים ועל כן הוא מייחס ומקשר בין הפיטורים לעניין ההתארגנות (עמ' 76).

 

בעיני ארן, התנהלות התובע אכן היוותה עילה לפיטורים וכפי שהעיד מר דוקטורי בהליך הזמני: "הבן אדם הגיע בשתיים לפנות בוקר לחוף, נכנס לתחנת ההצלה, יצא ממנה, הודיע בצורה שלא אמור להודיע, הודיע למציל נוסף לא להגיע לחוף שהוא לא אחראי עליו, ניתק את הטלפון, מה עוד צריך כדי שיהיה דחוף? בעוד שמדובר בחודש יולי ביום שישי".

 

גם כב' השופטת רש מצאה פגם בהתנהלות התובע וכך נכתב בהחלטתה בעניין זה (סעיף 34):

"נדגיש כי איננו מקלים ראש בהתנהגותו של המבקש. לטעמנו לא היה מקום לפנייתו של המבקש למר תורג'מן בכדי להודיע לו שלא יגיע לעבודה והיה על המבקש לעדכן את הממונים עליו במצבו הבריאותי ולאפשר להם לקבל החלטות בהתאם. כך גם, ניתוק הטלפון והפיכתו לבלתי זמין לאחר מסירת ההודעה על מחלתו הינה התנהגות שאינה הולמת יחסי עבודה תקינים...המבקש לא אושפז ולא היה במצב חירום או מרותק למיטה באופן שנמנע ממנו לענות לטלפון".

 

הוכח, כי התובע יצא לטייל עם הכלב ואף התייצב לעבודות השירות בזמן המחלה.

 

172.שוכנענו, כי התנהלות התובע שהביאה לסגירת החוף למשך חלק מהיום, בשיא עונת הרחצה, מתן הודעה בהתראה קצרה על מחלה וסגירת הטלפון, יחד עם מתן הוראה למציל הנוסף שלא להתייצב לעבודה, לגביה הודה בשימוע כי היא טעות מצדו (אף כי בחקירתו בפנינו ניסה לטעון גרסה שונה - עמ' 75 לפרוטוקול) כמו גם טענתו כי בידו להוכיח כי לא איים על איש אולם הימנעותו מלעשות כן במהלך השימוע ולו על דרך השמעת הקלטה שטען כי קיימת, הם המהווים את הסיבה להחלטת ארן על פיטוריו.

 

מרחק הזמנים שבין ניסיון ההתארגנות לפיטורי התובע, תומך אף הוא במסקנתנו כי אין קשר בין ניסיון ההתארגנות והפיטורים.

 

לאור האמור, דוחים אנו טענת התובע מר קריספלו כי פיטוריו היו בשל ניסיון ההתארגנות.

 

173.מכל מקום, מר נבו דוקטורי הצהיר בתצהירו המשלים כי אין עוד בכוונת ארן לפטר את התובע. מר דוקטורי אישר בחקירתו כי תובע מר קריספלו הוא עובד טוב וכי ברצונו להמשיך ולהעסיקו, כך שאין תוצאת דברינו אישור פיטוריו או סיום העסקתו של התובע:

 

"ש.אישרת ואתה גם אומר את זה בתצהיר המשלים שחויאר נקלט לעבודה והיחסים תקינים ואתה מסכם ואומר בסעיף 63 שלאחר סיום העונה התובע נקלט לעבודה וכיום התובע עושה את עבודתו נאמנה. תסכים איתי שהעובדה שלא רק שהתובע 2 חזר לעבודה והוא עדיין מועסק ברצף משנת 2008 ועצם ההחלטה שקיבלת לפטר אותו, האופן והמהירות הייתה נמהרת ואפשר היה לנקוט בהליך פחות מרחיק לכת?

ת.אלו העובדים שלי. הם כמו הילדים שלי. מי שלא עושה את עבודתו ובטח בנושא הצלה אין לו מקום. אם לא היה עובד טוב ברור שלא היה נקלט. הוא איתנו כבר שנים ובעזרת השם ישאר איתנו. אין לי סיבה לפטר אותו. "

 

וכן:

 

ת.לחויאר היו במשך השנים לא פעם שהוא איים על אנשים. כולם יודעים שהוא רב עם שוטר ונעצר על זה. הוא עשה גם עבודות שירות שאני אישרתי לו לצאת אליהם והוא עשה עבודות שירות בבית חולים נהריה. אני יכול להגיד שבשלוש שנים האחרונות חויאר יישר את עצמו ואני מבסוט בשבילו."

 

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

 

174.לטענת מר קריספלו, הוזמן לשימוע חרף היותו בחופשת מחלה, וביום שלמחרת השימוע קיבל מכתב פיטורים.

לטענתו, חובת ההגינות ותום הלב מחייבת הימנעות מעריכת שימוע לפני פיטורים לעובד כאשר הוא שוהה בחופשת מחלה. יתרה מכך, סמיכות הזמנים בין מועד עריכת השימוע לבין המועד בו נמסרה לו ההודעה על פיטוריו מעידה כשלעצמה על כך שהליך השימוע נערך רק "למראית עין" ומתוך ניסיון פסול של הנתבעות "לצאת ידי חובה" זאת לאחר שכבר היה מנוי וגמור עמן לפטרו.

 

עוד טוען התובע, כי היה על הנתבעות לתת לו את האפשרות למצות את ימי המחלה הצבורה לו בטרם פיטוריו.

 

175.נקדים ונאמר, כי אין לקבל טענת התובע כי לפי חוק דמי מחלה חל איסור על מעביד להודיע לעובד בתקופת מחלה על כוונתו לפטרו.

 

בע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים נ' לסלי פנחס וניט, [פורסם בנבו] אשר ניתן ביום 7/12/08, עוד טרם התיקון בחוק דמי מחלה נקבע, כי:

 

"אין למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה. אולם, המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה".

 

176.סעיף 4א' לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976,אשר תוקן בשנת תשס"ט קובע:

 

"מעביד לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4."

 

בדברי ההסבר לתיקון סעיף 4א' לחוק צויין מפורשות:

 

"יצויין עוד, כי אין בתיקון המוצע כשלעצמו כדי להשליך על המועד לעריכת שימוע לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לגבי כוונת המעביד לפטר אותו, או כדי לקבוע את המועד שמותר למעביד להודיע על כוונתו לפטר את העובד".

 

177.לאור האמור, יכול מעביד להודיע על כוונתו לפטר את העובד בתקופת מחלה או לערוך לו שימוע בתקופה זו כאשר תקופת ההעסקה תימשך עד למיצוי ימי המחלה בתשלום .

התובע לא הוכיח כי פוטר בטרם מיצה את ימי המחלה המגיעים לו. העובדה שצירף אישורי מחלה אינה מוכיחה את צבירת ימי במחלה שלו.

 

לאור האמור, אין בהתנהלות ארן כדי ללמד על פיטורים בחוסר תום לב מבחינת מועד עריכת השימוע.

 

178.באשר להליך השימוע עצמו, לא מצאנו כי נפלו בהליך פגמים המצדיקים פיצוי התובע:

 

לתובע נמסר מכתב הזמנה לשימוע בו פורטו הנסיבות שבשלן הוא מוזמן לשימוע. כן נאמר לו כי הוא רשאי להתייצב לשימוע בלווית עו"ד ו/או למסור את תגובתו בכתב. התובע לא פנה לחברה בבקשה לדחות את מועד השימוע ולאפשר לו להיערך אליו.

התובע מסר את טיעוניו בכתב .

שיחת השימוע הוקלטה ותומללה ומהתמליל עולה כי לתובע ניתנה האפשרות להסביר את התנהגותו.

ביום שלמחרת קיבל התובע מכתב הפסקת עבודה.

 

מכל האמור לא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע או כי תוצאתו של ההליך הייתה בבחינת דבר הידוע מראש.

 

 

התביעה לפיצוי בגין אי החזרה לעבודה

 

179. לטענת מר קריספלו, על אף שבתאריך 8.8.13 קבע בית הדין כי יש להשיבו

לעבודה, בפועל הושב לעבודתו רק בתאריך 13.8.13 ורק באמצעות בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגיש.

לטענתו, על הנתבעת לפצותו בגין הימים בהם לא הועסק בסך של 7,200 ש"ח.

 

180.ארן טענה בתגובה לבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, כי לאחר שהתקבלה החלטת בית הדין בעניינו של התובע, הודיעה לו כי הוא מתבקש לשהות בחופשה בת 4 ימים וזאת לצורך הסדרת הפסקת העסקתו של המציל המחליף שהובא במקומו והיערכות לקראת קליטתו המחודשת.

הדבר אף הובהר לתובע ולבאת כוחו במכתב מיום 11.8.13.

לטענתה, בסמכותה להוציא את התובע לחופשה משיקולים ענייניים.

בתאריך 13.8.13, שב התובע לעבוד כמציל.

 

181.מן המפורסמות היא כי "המעביד הוא "הנותן" חופשות", או קובע את מועדי החופשות". ראה: דב"ע לא/1 – 3 ישראל בר אדון נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב 121.

משהוחזר התובע לעבודתו, על אף שבפועל נדרש לשהות בימי חופשה ספורים בתשלום וזאת על מנת להיערך לקליטתו מחדש, אנו סבורים, כי אינו זכאי לפיצוי נוסף בגין ימים אלה.

 

סיכום

 

182.סיכומם של דברים, התביעה מתקבלת בחלקה.

 

183.משדחינו טענת המועצה כי ביצעה מיקור חוץ אותנטי של שירותי ההצלה ולנוכח קביעתנו כי התובעים זכאים כי יחולו עליהם ההסכמים החלים על המצילים עובדי המועצה (דור ב'), על המועצה לשלם לתובעים הפרשי שכר כדלקמן:

 

לתובע מר דעדוש סך של 51,648 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חישוב חוות הדעת - 31/3/13 ועד התשלום בפועל.

לתובע מר ברקוביץ סך של 40,542 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חישוב חוות הדעת - 31/3/13 ועד התשלום בפועל.

לתובע מר מן סך של 6,451 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חישוב חוות הדעת - 31/3/13 ועד התשלום בפועל.

 

על פי חישובינו, אין הפרשי תשלום לתובע מר קריספלו.

 

184.כמו כן תשלם הנתבעת 2, ענבל שירותי בריכה בע"מ, לתובע מר מן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 35,000 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

 

185.בנסיבות העניין, תשלם המועצה לכל אחד מן התובעים הוצאות משפט בסך 2000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

הנתבעת ארן תשלם לכל אחד מן התובעים שכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪.

הנתבעת ענבל תשלם לתובע מר מן שכ"ט עו"ד בסך 8000 ₪ ולכל אחד מהתובעים האחרים שכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪.

התשלום יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

 

186.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

 

 

ניתן היום, י"ח באדר תשע"ח, (5 במרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

 

 

גב' חוה טרטקובסקי נציגת עובדים		מיכל פריימן שופטת		מר חיים קרוכמל נציג מעסיקים