סעדה ואח' נ' שחף ואח'

לפניי תביעה בגין ליקויי בנייה.

1. התובעים 1 ו-2 והתובעים 3 ו-4 הם שני זוגות כאשר כל זוג רכש לעצמו דירה בבית דו משפחתי שנבנה במקרקעין הידועים כגוש 10131 חלקה 106 מגרש מס' 4, שברח' אשכול x, גבעת עדה (להלן ביחד: "הדירות").

2. בגין דירת התובעים 1 ו-2 נכרתו שני הסכמים. האחד, הסכם למכירת המקרקעין אל מול הנתבע 1 תמורת 815,000 ₪, והשני, הסכם פיקוח בניה בין הנתבע 2 לתובעים 1 ו-2.

3. דירת התובעים 3 ו-4 נמכרה בהתאם להסכם מכר מיום 21/10/09, בין התובעים 3-4 ובין הנתבע מס' 2 תמורת סכום של 1,818,000 ₪. בהתאם להסכם המכר, מכר נתבע 2 את הדירה הממוקמת בחלק האחורי של המגרש שיוחדה לנתבע 2 מכוח הסכם שיתוף בינו ובין נתבע 1.

4. הדירות נמסרו לידי התובעים 1 ו-2 (להלן גם: "משפחת סעדה") והתובעים 3 ו-4 (להלן גם: "משפחת עבו") ביום 1/10/09 וביום 15/12/09 בהתאמה, ללא כל פרוטוקול מסירה.

5. לטענת התובעים, הנתבעים 1 ו-2, הם היזמים, אשר חברו יחד כשותפים לביצוע בניית הדירות כאמור ומכרו את הדירות לעיל. לטענת התובעים 1 ו-2, הסכם המכר בינם ובין הנתבעים 1 ו-2 פוצל לשני הסכמים כאמור לעיל וזאת מסיבות השמורות עם הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 3, הוא הקבלן אשר לצורך ביצוע הפרויקט נשכר ע"י הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 4, מהנדס בניין במקצועו, נשכר לצורך הכנת התכנון האדריכלי וההנדסי של הבית וכן, לצורך הפיקוח על עבודות הבניה. הנתבעת 5 היא הועדה המקומית לתכנון ובנייה. במהלך ההליך, נמחקה התובענה כנגד הנתבעת 5, לבקשת התובעים ובהסכמתה.

6. התובעים טענו תחילה כי לאחר מסירת הדירה, כאשר התגלו ליקויים או אי התאמות בדירותיהם, פנו התובעים למהנדס יובל ענבי (חוות דעת מחודש 08/11) ולאחר מכן דרשו מהנתבעים 1 ו-2 לבצע תיקונים. לטענת התובעים, בוצעו תיקונים, אך היו אלו תיקונים קוסמטיים בלבד והליקויים אשר לכאורה תוקנו, חזרו על עצמם ובפועל אף החריפו, לרבות תהליך הסידוק בבית. לאור האמור, פנו למהנדס יאיר אברהמי, לבדיקה חוזרת אשר הפנה אותם גם לבדיקת יועץ קרקע, ובהתאם, פנו למהנדס דניאל מכטה שמצא ליקוי חמור, שעה שביסוס המבנה תוכנן על כלונסאות בעומק 8 מטר, שאינו מתאים לקרקע חרסיתית, בעוד על פי תקן 940 נדרשים כלונסאות בעומק 10 מטר. עוד מצא אותו מהנדס, כי מתוך שני כלונסאות שנבדקו, האחד מגיע לעומק של 5.9 מטר בלבד (חוות דעת מיום 18/2/14). לטענת התובעים קיימים ליקויים נוספים המפורטים בחוות דעתו של המהנדס יאיר אברהמי (חוות דעת מיום 18/12/14) וכן, ליקויי אקוסטיקה כמפורט בחוות דעתו של המהנדס מיכאל זלבה (חוות דעת מיום 8/10/14). בנוסף, טוענים התובעים לירידת ערך לפי חוות דעת שמאי מקרקעין, אלי סידאווי (חוות דעת מחודש 07/14).

7. לטענת התובעים, הנתבעים 1 ו-2 הם "מוכר" כהגדרתו בחוק המכר (דירות) וככאלה, אחראים לתיקון ליקויים או אי התאמות שיתגלו בדירות התובעים 1-4 בתקופת הבדיקה. התובעים אינם מפרידים בין דירת התובעים 1 ו-2 ובין דירת התובעים 3 ו-4 בטיעוניהם. לטענתם, על אף הפיצול החוזי, לנתבעים 1 ו-2 אחריות כלפיהם מכוח חוק המכר, אשר הוא חוק קוגנטי ואין להתנות עליו. לטענת התובעים, הנתבעים 1 ו-2 גם אחראים מכוח החוזה בין הצדדים ומכוח דיני הנזיקין בשל ביצוע עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה.

8. לטענת התובעים, הנתבע 3 הוא קבלן, אשר מכוח הדין, חובה עליו לבנות באופן מקצועי ומיומן תוך עמידה באמות המידה שנקבעו בחוקים שונים ובכללם חוק התכנון והבנייה ותקנותיו. לטענתם, לקבלן קיימת אחריות על פיקוח וביקורת על הביצוע. לטענתם, על הקבלן מוטלת חובת אחריות מושגית וקונקרטית כלפי רוכשי הדירות, הוא צפה או יכול היה לצפות את התוצאה המזיקה שתגרם להם עקב הפרת חובותיו על פי הדין והיא אינה מוגבלת ליחסים החוזיים. לטענתם, הנתבע 3 הפר חובה זו.

9. לטענת התובעים, הנתבע 4, קיבל על עצמו לפי הזמנת הנתבעים 1 ו-2, את תכנון הקמת הבית - תכנון אדריכלי והנדסי. לטענתם, הוא ערך את בקשת היתר הבניה וחתם עליה כמתכנן השלד וכאחראי לביקורת. לטענתם, הוא חייב בפיקוח עליון, מתחילת ביצוע עבודות הבניה ועד השלמתן והוצאת תעודת גמר (תק' 3-2 לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992). לטענתם, אחריות הנתבע 4 היא להבטיח כי השלד ייבנה לפי הכללים וברמה המקצועית הנהוגה. לטענת התובעים, היה עליו לקבל סקר קרקע ולהיעזר בחוות דעת יועץ קרקע טרם תכנון השלד. לנתבע 4 חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כל מי שעלול להיפגע מפעולותיו לרבות התובעים, כרוכשי דירות. לטענת התובעים, הנתבע 4 הפר חובות אלו.

10. לטענת התובעים, יש לפסוק פיצויים כעולה מחוות הדעת אשר הוגשו ע"י התובעים בהליך ולחייב את הנתבעים 1 -4 ביחד ולחוד כמעוולים במשותף, כלהלן:

    תיקון סדקים קונסטרוקטיביים בבית ושיקום עבודות השלד ועבודות הפיתוח	227,150 ₪	227,150 ₪
    תיקון ליקויים ואי התאמות	124,171 ₪	109,700 ₪
    ליקויי אקוסטיקה	37,969 ₪	37,969 ₪
    דיור חלופי	13,000 ₪	13,000 ₪
    עלויות אחסנת מטלטלין	4,500 ₪	4,500 ₪
    ירידת ערך	179,000 ₪	255,000 ₪
    עוגמת נפש	100,000 ₪	100,000 ₪
    הפסד ימי עבודה	36,000 ₪	36,000 ₪
    הוצאות מומחים ובדיקות	23,558 ₪	25,446.5 ₪
    ובסה"כ	757,904 ₪	827,748 ₪

     

11. עוד לטענת התובעים, חובת הראיה רובצת על שכם הנתבעים בהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לתובעים לא הייתה ידיעה או אפשרות לדעת מהן הנסיבות שגרמו לכשלים, לליקוים או לאי ההתאמות שנגרמו; לנתבעים הייתה שליטה ופיקוח מלאים על הנכס; אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים או מי מהם לא נקטו בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנהגו בזהירות סבירה.

12. הנתבעים 1 ו-2 טענו כי למעט הטענות הנוגעות לסדיקה, לפי חוות דעתו של אברהמי, כל יתר התביעות התיישנו בהתאם לתקופת האחריות והבדק, אשר נקבעו בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, שעה שבניית הדירות הסתיימה בשנת 2009 והתביעה הוגשה במהלך חודש 05/16. לטענתם, לא ייתכן כי התביעה של התובעים 1 ו-2 עומדת על סך של 760,000 ₪, בשים לב כי עבור עבודות הבנייה שולם סכום של 815,000 ₪, וזאת, לאחר שהתובעים 1 ו-2 מתגוררים בדירה כ-7 שנים. עוד לטענת הנתבעים 1 ו-2, הדברים נכונים גם לדירת התובעים 3 ו-4 הטוענים לליקויים בסך 830,000 ₪. לטענת הנתבעים 1 ו-2, הגשת התביעה בשיהוי רב מונעת מהנתבעים לאתר חומר רב הנוגע לעניין. לטענתם, על התובעים היה לפעול להקטנת הנזק אך הם לא התריעו על הצורך בתיקונים משך 7 שנים, על אף שטיפול בשלבים מוקדמים היה עלול למנוע את הרחבתו.

13. לטענת הנתבע 1 (שחף אוחנה), יש לדחות את התביעה של תובעים 3 ו-4 כלפיו, מכיוון שהוא לא מכר את הדירה למשפחת עבו ולא היה לו כל קשר למכירת דירה זו. עוד לטענתו, יש לדחות גם את התביעה של תובעים 1 ו-2 כלפיו, משהוא מכר להם את זכויותיו במקרקעין בלבד, ללא שום שירותי בניה ואין כל טענה של משפחת סעדה ולפיה לא קיבלו את המקרקעין. ככל שלא תידחה התביעה מטעם זה, מצטרף הנתבע 1 לטענותיו של הנתבע 2.

14. לטענת הנתבעים 1 ו-2, ההסכמים אשר נחתמו בין התובעים ובין הנתבעים 1 ו-2 משקפים נכונה את מלוא ההסכמות. דירת התובעים 3 ו-4 נמכרה על ידי הנתבע 2 כשהיא מוכנה למגורים, דהיינו מכר דירה מיד שנייה, ואילו לתובעים 1 ו-2, הנתבע 1 מכר את זכויותיו במקרקעין.

15. לטענת הנתבעים 1 ו-2, הם פנו למיטב בעלי המקצוע לצורך ביצוע הפרויקט. לטענתם, משפחת סעדה (התובעים 1 ו-2) רכשו את המקרקעין טרם תחילת הבניה והיו יכולים לפטר בכל עת את הנתבע 2 ככל שלא היו מרוצים מהשירות שביצע עבורם. לטענתם, התובעת 2 היא אדריכלית וארכיטקטית.

16. לטענת הנתבעים 1 ו-2, כל בעיה מקצועית שהופנתה אליהם נפתרה לשביעות רצון התובעים, כפי שעולה ממכתב מיום 13/11/11 שצורף לכתב התביעה. לטענתם, לאחר שהתובעים הגישו לנתבעים 1 ו-2 חוות דעת בסוף שנת 2011, למרות שהביקור בדירות ע"י המומחה היה עוד ביום 3/12/10, הנתבע 2 ביצע בדיקה של הליקויים ביחד עם הנתבעים 3 ו-4, והבהיר כי חלק מהליקויים נובע מעבודות שהתובעים בעצמם ביצעו: כך למשל, התובעים 3 ו-4 הזיזו אבנים משתלבות ונטעו עצים; כך למשל, התובעת 2 הביאה קבלן מטעמה, שהוא קרוב משפחתה, לביצוע מערכת המיזוג; כך למשל התובעים 1 ו-2 שינו תכניות של מדרגות השיש והתקינו אותן באמצעות קבלן השיש, ללא תיאום או הסכמה של הנתבע 2. עוד לטענת הנתבעים 1 ו-2 הם ביצעו תיקונים לרבות בחודש 3-4/2012 ומאז לא בוצעה שום פנייה לנתבעים 1 ו-2. לטענתם, פניות התובעים למומחים שבוצעו במהלך שנת 2014, לרבות חוות דעתו של יאיר אברהמי מיום 18/12/14, חוות דעתו של מיכאל זלבה מיום 8/10/14, חוות דעתו של השמאי אלי סידאווי מחודש 7/14; מעולם לא הגיעו לידי הנתבעים 1 ו-2.

17. לטענת הנתבעים 1 ו-2, האחריות לליקויים היא על הנתבעים 3 ו-4, שהם הגורמים המקצועיים, בעלי הידע והניסיון.

18. הנתבע 3 טען כי יש לדחות את התביעה בהיעדר עילה או יריבות בינו ובין התובעים. לטענתו, לא היה בינו ובין התובעים קשר חוזי או עסקי או אחר. התקשרותו הייתה עם הנתבעים 1 ו-2 ובהתאם להוראותיהם וכן, היה נתון לפיקוח הנתבע 4. עוד לטענתו, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר הואיל והתובעים קיבלו את דירותיהם בסוף שנת 2009 ואין מקום לטענות לליקויים או פגמים או אי התאמות אשר נטענים לראשונה בתביעה שהוגשה. לטענתו, תקופת הבדק, אשר נועדה להטיל אחריות על הקבלן הסתיימה לפני זמן רב והאחריות לליקויים הנטענים רובצת כולה לפתחם של התובעים.

19. לטענת הנתבע 3, הוא אינו יכול לדעת מה התובעים עשו בדירותיהם ממועד קבלת החזקה ואינו יכול להיות אחראי למעשיהם או מחדליהם. יתרה מכך, התובעים ביצעו בעצמם עבודות תיקונים, שיפוצים ושינויים נרחבים בדירותיהם, על ידי בעלי מקצוע מטעמם, באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין קרות הנזקים הנטענים ובין הנתבע 3.

20. לטענת הנתבע 3 הוא התחייב לביצוע העבודות בהתאם לפירוט המפרטים הטכניים והתוכניות שהוכנו על ידי הנתבעים 1, 2 ו-4 ולפיקוח שלהם והוא היה כפוף להם. גם העבודות אשר בוצעו במהלך השנים 2012 – 2013, בוצעו, שוב בהתאם להנחיות שקיבל מהנתבעים 1, 2 ו-4 ובפיקוחם. הנתבע 3 אף לקח חלק מזערי בתיקונים אשר ארכו כיומיים עבודה בלבד ואילו יתר העבודות בוצעו ע"י הנתבעים 1 ו-2. כך לטענתו, גם באשר לטענה בעניין עומק הכלונסאות, שנבדק ושנמדד ע"י הנתבעים 1, 2 ו-4.

21. לטענת הנתבע 3, הוא אינו קבלן מפתח והתקשרותו החוזית הייתה רק אל מול הנתבעים 1 ו-2.

22. לטענת הנתבע 3, התובעים 1 ו-2 קנו חומרים מאיכות ירודה לצורך הבנייה ופרסו לאורך כל שביל הגישה לבית אדניות כבדות, הוציאו אריחים מתוך המשטח ושתלו עצים גדולים אשר ערערו את כל המשטח. הנתבע 3 אף הזהיר באופן אישי את התובעים כי מעשיהם אלה עלולים לגרום לסכנת שקיעה; לטענת הנתבע 3, המדרגות לא היו כלולות בתוכניות והתובעים ביצעו אותם באמצעות בעלי מקצוע מטעמם; התובעים ביצעו עבודות מיזוג על ידי בעלי מקצוע מטעמם; ביצעו עבודות אינסטלציה באמצעות בעל מקצוע מטעמם, בשל בעיות עם המועצה המקומית. כמו כן, מערכת האינסטלציה נבדקה ע"י "חברת איזוטופ" לאחר התקנתה.

23. לטענת הנתבע 3, תמוה כיצד התגוררו התובעים משך שנים כה רבות בדירותיהם עם ליקויים בסדר גודל כפי שנטען ורק כעת, כ-7 שנים לאחר קבלת החזקה בדירה, הם טוענים כי דירותיהם מסוכנות למגורים.

24. לטענת הנתבע 3, עבודות האלומיניום בוצעו לפי המפרט של הנתבעים 1 ו-2 והנחייתם; כך גם המעקה; כך גם הממ"ד אשר לאחר השלמתו נבדק ע"י מכון התקנים והג"א; לטענת הנתבע 3, אין ולא יכולה להיות לו אחריות לליקויי אקוסטיקה, שעה שהעבודה בוצעה בהתאם להנחיות הנתבע 4.

25. לטענת הנתבע 4, יש לדחות את התביעה כולה או לפחות חלקה מחמת התיישנות. לטענתו, התביעה הוגשה באיחור ניכר הגורם לנזק ראייתי. לטענתו, הוא לא היה מעורב בהתקשרות עם התובעים. לטענתו, הוא פעל באופן סביר, זהיר ומקצועי ובהתאם לכל דין ולא התרשל ביחסיו עם התובעים.

26. לטענת הנתבע 4, התובעת 2, אדריכלית במקצועה, הייתה מעורבת בתהליך הבנייה, קיבלה החלטות וביקשה לבצע שינויים לפני, במהלך או אחרי הבנייה ולכן התובעים נושאים באשם תורם משמעותי ומכריע, המנתק קשר סיבתי והתרשלות כנטען. התובעים ערכו שינויים במבנה, לרבות סגירת מרפסת בשנת 2011. עוד לטענתו, היה על התובעים לפעול למען הקטנת הנזק.

27. הנתבע 3 הגיש הודעה לצדדים השלישיים – הנתבעים 1, 2 ו 4, בה טען כי העבודות בוצעו על פי התוכניות שנמסרו לו ע"י הנתבעים 1 ו-2, בפיקוחם האישי, ועל פי הנחיות הנתבע 4 באופן מדויק ומבלי שיהיה לו שיקול דעת כלשהו.

28. לטענת הנתבע 3, הנתבע 4 הוא אשר היה בעל הסמכות המקצועית כאדריכל וכמהנדס, והוא אשר בדק ואישר כל שלב בהתקדמות העבודות. לטענת הנתבע 3 בהודעה לצדדים השלישיים, הצדדים השלישיים התרשלו במעשיהם או במחדליהם. לטענתו, ככל שיחויב לשלם לתובעים, על הצדדים השלישיים לשפותו או לפצותו, או לתקן כל ליקוי בהתאם לפגמים שימצאו, אם ימצאו, בדירות התובעים. עוד לטענת הנתבע 3 יש להעביר את נטל הראיה לצדדים השלישיים מחמת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו.

29. הצדדים השלישיים 1 ו-2 (הנתבעים 1 ו-2), שבו על כל הטענות שבכתב ההגנה לתביעה העיקרית. לטענתם, אין מקום לייחס להם אחריות. לטענתם, הנתבע 3 הוא אשר ערך את ההסכם בינם לבינו, ובו כלל העבודות ואספקת החומרים והפיקוח. לטענתם, מרגע העסקת הנתבע 3, הם היו פטורים מכל ההתעסקות עם הבניה והיו כל העת, יזמים, מזמיני העבודה ואלו שמשלמים תמורתה. עוד לטענת הצדדים השלישיים 1 ו-2, הנתבע 3 היה מחויב לבנות לפי התוכניות, היתרי הבניה, החוקים והתקנים הרלבנטיים. לשם כך נשכרו שירותיו. לטענתם, אין באפשרותם לדעת אם הפעיל הנתבע 3 שיקול דעת משל עצמו לצורך חסכון בחומרים או ביצע "קיצורי דרך" להשלמת העבודות, אשר לשם ביצוען נשכר.

30. הצד השלישי 3 (הנתבע 4), שב אף הוא על הטענות שהועלו בכתב ההגנה וטען כי התובעת 2, אדריכלית במקצועה, קיבלה החלטות מקצועיות ונתנה הוראות כראות עיניה. לטענתו, הוא פעל באופן סביר, זהיר ומקצועי כפי שמהנדס סביר וזהיר היה פועל באותן נסיבות ולא הייתה כל התרשלות במעשיו. עוד לטענתו, הצדדים השלישיים 1 ו-2 כמו גם הנתבע 3, הם שאחראים לכל הנזקים הנטענים ע"י התובעים.

     

    דיון:

31. התובעים טוענים כי הנתבעים, כמעוולים משותפים, התרשלו כלפיהם ויצרו ליקויי בניה ואי התאמות. לטענת התובעים, אחריות הנתבעים 1 ו-2 היא מכוח חוק המכר, החוזה שנחתם בין הצדדים, עוולת הרשלנות וכן עוולת הפרת חובה חקוקה. לטענתם, אחריות הנתבעים 3 ו-4 היא נזיקית, מכוח הפרתם את חובות הזהירות החלות עליהם וכן הפרתם חובות חקוקות.

32. טרם אדון בטענות התובעים, יובהר כי ההתקשרות החוזית בין התובעים 1 ו-2 ובין הנתבעים 1 ו-2, שונה מההתקשרות החוזית בין התובעים 3 ו-4 לנתבעים 1 ו-2. כך לפי טענות התובעים בעצמם, עם התובעים 1 ו-2 נכרתו שני הסכמים: האחד, הסכם מכר הזכויות במקרקעין מול הנתבע 1 תמורת 815,000 ₪, והשני, הסכם פיקוח בניה בינם ובין הנתבע 2 כמפקח שלפיו התחייב התובע 1 בתשלום 815,000 ש"ח תמורת פיקוח הנתבע 2 על בניית והשלמת דירתם של התובעים, באמצעות בעלי מקצוע שיישכרו על ידו. הסכם מכר הזכויות בוצע לאחר הגשת בקשה להיתר, אך לפני תחילת ביצוע עבודות הבניה, כך לפי העדויות שבפניי לרבות עדות הנתבע 1, מר אוחנה. לעומת זאת, התובעים 3 ו-4 רכשו את דירתם על פי הסכם מכר מיום 21/10/09, שנכרת בינם ובין הנתבע 2 תמורת סכום של 1,818,000 ₪ שלפיו מכר נתבע 2 את הדירה הממוקמת בחלק האחורי של המגרש שיוחדה לנתבע 2 מכוח הסכם שיתוף בינו ובין נתבע 1 עם סיום העבודות כשהדירה מוכנה למגורים או בסמוך לכך.

33. לאור השוני בהתקשרות בין הצדדים, האחריות של כל אחד מהנתבעים כלפי כל אחת מהמשפחות (התובעים 1 ו-2 מחד, והתובעים 3 ו-4 מאידך), צריכה להיבחן בהתאם. בהתאם, גם אחריות הנתבעים 3 ו-4, ככל שקיימת, צריכה להיבחן בנפרד. לפיכך, אדון בתביעות התובעים 1 ו-2, תחילה ולאחר בתביעת התובעים 3 ו-4. טרם אדון בטענות אלו, אפרוש את המסגרת המשפטית הרלבנטית ואדון בטענות הצדדים בעניין נטל הראיה, התיישנות, שיהוי ונזק ראייתי.

     

    תחולת הכלל שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מדבר בעד עצמו)

34. לטענת התובעים, נטל הראיה הוא על הנתבעים אל נוכח הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לתובעים לא הייתה ידיעה או אפשרות לדעת מהן הנסיבות שגרמו לכשלים, לליקוים או לאי ההתאמות שנגרמו; לנתבעים הייתה שליטה ופיקוח מלאים על הנכס; אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים או מי מהם לא נקטו בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנהגו בזהירות סבירה.

35. אין לקבל טענה זו. סיום עבודות הבנייה אירע במהלך שנת 2009, שבמהלכה נמסרה הדירה לידי התובעים בעוד שהתביעה הוגשה בשלהי 2016, ודי בכך כדי לדחות את הטענה להחלת הכלל שלפיו הדבר מעיד על עצמו, שעה שאין בידי מי מהנתבעים שליטה ופיקוח מלאים על הנכס וחלפו כשבע שנים מיום שהסתיימה בו הבנייה. יתרה מכך, ספק אם לתובעים לא הייתה ידיעה או אפשרות לדעת מהן הנסיבות שגרמו לכשלים, מקום בו הדירה מצויה בחזקתם זמן רב והם שכרו את שירותיהם של מומחים מטעמם לבירור הליקויים או אי ההתאמות. הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שבוצעו שינויים או תיקונים ע"י התובעים או מי מטעמם במהלך התקופה אשר לא מצויים כלל בידיעת הנתבעים 1 – 4. לפיכך, משלא מתקיימים התנאים המצטברים שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין במלואם, נותר הנטל על כתפי התובעים, אשר טוענים לליקויים ואי התאמות בדירותיהם.

     

    טענות התיישנות ושיהוי

36. לטענת הנתבעים 1 ו-2, למעט הטענות הנוגעות לסדיקה, לפי חוות דעתו של המומחה אברהמי, כל יתר התביעות התיישנו בהתאם לתקופת האחריות והבדק, אשר נקבעו בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 שעה שבניית הדירות הסתיימה בשנת 2009 והתביעה הוגשה במהלך חודש 05/16.

37. התובעים טוענים כי הנתבעים 1 ו-2 אחראים כלפיהם בין מכוח ההסכם בין הצדדים, בין מכוח אחריותם לפי חוק המכר, בין מכוח יסודות עוולת הרשלנות ובין מכוח הפרת חובה חקוקה.

38. תקופת הבדק והאחריות מכוח חוק המכר, מגדירה את המועדים לתקופת הבדק בשל אי התאמה או אי התאמה יסודית, וכן קובעת כי אחריות המוכר היא לתקופה של 3 שנים מתום תקופת הבדק. כך קבע חוק המכר (דירות) בנוסחו במועדים הרלבנטיים לתביעה, בשים לב כי תיקון מס' 5 לחוק המכר (דירות) טרם התקבל. עוד נקבע בחוק המכר (דירות), בנוסחו במועדים הרלבנטיים, כי הקונה זכאי להסתמך על אי התאמה כלהלן: במקרה שבו היה ניתן לגלותה בעת העמדת הדירה לרשות – אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד; במקרה שבו לא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו – אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה (ס. 4א לחוק המכר (דירות) בנוסחו דאז). כל אלו מגדירים את תקופת האחריות.

39. לעומת זאת, תקופת האחריות מכוח פקודת הנזיקין, לפי דיני ההתיישנות ובצד סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, מגבילה את תקופת ההתיישנות ל-7 שנים מהיום שבו אירע הנזק, ואם לא נתגלה ביום שאירע, מהיום שנתגלה. לאור השוני שבין תקופת ההתיישנות, מתעוררת השאלה מהו היחס בין דיני המכר לבין דינים אחרים.

40. בעניין היחס שבין דיני המכר ובין דינים אחרים קיימות שתי גישות. לפי הגישה האחת, שעה שהדין המהותי והספציפי הוא חוק המכר, אין הקונה זכאי להסתמך על אי התאמה כדי לזכות בתרופת הפיצויים בגין הפרת חוזה או בגין פקודת הנזיקין. ראה בע"א 465/80 ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ, לח(3) 630. יוער כי פסק הדין דן בחוק המכר, אך הדברים רלבנטיים בהתאמה גם לחוק המכר (דירות), שכפי שיובהר להלן. לפי הגישה האחרת והמאוחרת יותר, אין מקום לשלול באופן קטגורי תביעות נזיקין בתחומים המוסדרים בדיני המכר. ראה בע"א 7833/06 Pamesa Ceramica נ' ישראל מנדלסון הספקה טכנית הנדסית בע"מ (ניתן ביום 17/3/09).

41. הנתבעים טענו גם לשיהוי נכבד. בית המשפט אומנם מוסמך להורות על דחיית התביעה גם בשל שיהוי, אך אין אלו הנסיבות המצדיקות קביעה כאמור. סמכות זו מוקנית לבית המשפט שעה שהשתכנע כי השיהוי נעוץ בכך שהתובע ויתר וזנח על תביעתו או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו. היו שהוסיפו תנאי נוסף שהוא חוסר תום לבו של התובע (ראו: ע"א 6808/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433). הנטל להוכחת טענת השיהוי הוא על הטוען לה, כאשר פרשנות דיני ההתיישנות היא על דרך הצמצום, על מנת שלא לנעול בפני בעלי הדין את דלתות בית המשפט. ראה בע"א 2242/03 אורה אברהם ואח' נ' עדנאן רשאד, (ניתן ביום 18/7/05) וראה גם בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד ל"ח (4) 554; ובע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון בליבאום ז"ל, פד"י מט(5) 485.

42. בענייננו, בשתי הדירות, חלק מהליקויים או אי ההתאמות או הנזקים הנטענים, התגלו במהלך שנת 2011 או סמוך לכך. הנתבעים או מי מטעמם ביצעו את התיקונים הנדרשים באופן אשר טיבו שנוי במחלוקת בין הצדדים. חלק מהליקויים או אי ההתאמות או הנזקים הנטענים, התגלו זמן רב לאחר מסירת הדירה, במהלך שנת 2014 לערך, כפי שעולה מחוות דעת של המומחים מטעם התובעים יאיר אברהמי – מהנדס; חוות הדעת של דניאל מכטה – יועץ קרקע; חוות הדעת של מיכאל זלבה – מומחה אקוסטיקה; וכן חוות הדעת אלי סידאווי – שמאי מקרקעין לעניין ירידת הערך. חוות דעת אלו ניתנו כאמור בשנת 2014 עבור כל אחת משתי הדירות, בעוד התביעה דנן הוגשה אך ב 5/16.

43. כעת יש לבחון את הטענות להתיישנות ושיהוי בכל אחת משתי התביעות שלפנינו. תביעת התובעים 1 ו-2 תיבחן בראי דיני הנזיקין, זאת משום אופי ההתקשרות בין הצדדים (המכילה שני חוזים שונים כפי שפורט לעיל). לפיכך, תביעתם לא התיישנה בעת שהוגשה לבית המשפט, בטרם חלוף שבע שנים. עם זאת, תילקח בחשבון השפעתו של השיהוי הרב על הנזק הראייתי וכן מהווה שיהוי זה, אשם תורם של התובעים לנזקיהם. כך למשל נפסק בת"א (שלום ירושלים) 22771/97 עדיקה משה ז"ל נ' מצפה ירושלים בע"מ (ניתן ביום 14/7/05), תביעה שהוגשה כשש וחצי שנים לאחר מסירת הדירה ונדונה לפי דיני הנזיקין, תוך מתן ביטוי לשיהוי בדמות אשם תורם.

44. תביעת התובעים 3 ו-4 תיבחן בראי חוק המכר (דירות), המסדיר את היחסים בין הצדדים בהתאם לטיב ההתקשרות החוזית כמו גם הוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר (דירות). הליקויים או אי ההתאמות יהיו בהתאם לתקופת הבדק והאחריות שבחוק המכר, בהתאם לנוסחו בזמנים הרלבנטיים, והסכם המכר בין הצדדים. כלומר, האחריות של נתבעים 1-2, ככל שתימצא אחריות שכזו, בחוק המכר ולאי ההתאמות בהתאם לתקופת הבדק לא התיישנה באשר לדירת התובעים 3-4 אשר קיבלו חזקה בדירתם ביום 15/12/09, בכפוף לטיב הליקויים כפי שיפורט להלן . אין מקום, בצד אחריות זו, לבחינת אחריות הנתבעים 1 ו-2 בגין עוולת הרשלנות. יצוין כי בשונה מכך, את אחריות הנתבעים 3 ו-4 כלפי התובעים 3 ו-4 יש מקום לבחון על פי דיני הנזיקין, בשים לב להעדר ההתקשרות החוזית בין הנתבעים 3-4 לתובעים 3-4 וזו, כאמור – לא התיישנה.

45. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי עיתוי הגשת התביעה, זמן רב לאחר מסירת הדירה בפועל מנע מהנתבעים לאתר חומר רב בעניין. בצד טענת התובעים כי משפחת עבו שהתה בחו"ל וטענותיהם באשר להשתהות עוה"ד בית הלחמי ז"ל בהגשת התביעה אשר אין בהן על מנת להסביר את השיהוי הרב בהגשת התובענה, לא הובהר מהו ההיזק הראייתי שלו טוענים הנתבעים 1 ו-2 ואין בפניי טענה כי כתוצאה מהשיהוי, מסמכים רלבנטיים אבדו או הוצאו מחזקת הנתבעים 1 ו-2. כך גם הנתבע 4 טען לנזק ראייתי, אך אל נוכח עדותו לפניי שלפיה מחובתו על פי הדין לשמור את החומרים הרלבנטיים עשר שנים, אין בידי לקבל טענתו זו שכן, אמירה זו מעידה כי כלל המסמכים הרלבנטיים מצויים בידיו ואף צורפו לעדותו.

46. כאמור, התובעים הגישו את התביעה אשר לפניי, זמן רב לאחר מסירת הדירות לידיהם, ולאחר שהתגוררו בדירותיהם אלו פרק זמן נכבד. התובעים אף המתינו משך זמן ניכר ממועד גילוי הליקויים או אי ההתאמות, במהלך שנת 2014 ע"י מומחים מטעמם ועד למועד הגשת התביעה מבלי שניתן לכך כל הסבר מספק, פרט לטענה כי מדובר היה בהתנהלות עורכי הדין ושהות בחו"ל. התובעים ביצעו בעצמם מספר תיקונים, לרבות במערכת הביוב בגינם מבקשים החזר כספי בתובענה זו, והיו אחראים במהלך כשבע שנים לתחזוקה השוטפת בדירה. לא מן הנמנע כי בכך גרמו נזק ראייתי לנתבעים אשר לא אפשר להם לאמוד את הנזקים להם אחראים הנתבעים 1 – 4, ככל שאחראים כלפי התובעים ואף ייתכן כי השיהוי גרם להחמרת הנזקים הנטענים. עניין זה יובא בחשבון בעת קביעת הפיצוי הנתבע בידי התובעים.

     

    התביעה של התובעים 1 ו-2 כלפי הנתבעים

47. לטענת התובעים, הנתבע 2 הוא יזם אשר חבר ביחד עם הנתבע 1 בשיתוף פעולה לצורך בניית ומכירת הדירה. לטענתם, אחריותם של הנתבעים נובעת מכוח חוק המכר (דירות), עוולת הרשלנות, מכוח ההתחייבות החוזית וכן ,מכוח הפרת חובה חקוקה. מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי הנתבע 1 מכר לתובעים 1 ו-2 מקרקעין בלבד ואין כל טענה כי התובעים 1 ו-2 לא קיבלו את המקרקעין ואילו הנתבע 2 מכר לתובעים שירות בהסכם ביניהם. לטענת הנתבע 2, הוא היה מועסק אצל התובעת 2 אשר יכלה בנקל לפטרו בכל שלב במהלך הבניה, בה הייתה מעורבת.

     

    האם חוק המכר (דירות) חל על הנתבעים 1 ו-2?

48. סעיף 1 לחוק המכר קובע כי "מוכר" הוא "מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה".

49. ההסכם בין הנתבע 1 ובין התובעים 1 ו-2 הוא לרכישת זכויות במקרקעין, תמורת סך של 815,000 ₪. (ת/1, נספח ב/1). כמו כן, בין הנתבעים 1 ו-2 קיים הסכם שיתוף במקרקעין מיום 28/1/08 אשר צורף להסכם המכר בין הנתבע 1 ובין התובעים 1 ו-2 ולפיו חולקו המקרקעין האמורים וניתנה לכל צד "זכות להעביר, לתת במתנה, למכור, למשכן ולעשות כל עסקה ולהקנות כל זכות בחלקתו, ללא צורך בכל הסכמה שהיא מאת הצד האחר" (ת/1, ב/1, ס. 4 להסכם השיתוף במקרקעין).

50. ההסכם בין הנתבע 2 ובין התובעים 1 ו-2 הוכתר כ"הסכם פיקוח בניה". במסגרת ההסכם נקבע כי התובעים 1 ו-2 זכאים להירשם כבעלי זכויות הבעלות במחצית החלקה והנתבע 2, לקח על עצמו "לבנות ולהקים על המגרש יחידת דיור גמורה ומושלמת לכניסה – "עד מפתח". הנתבע 2 נטל על עצמו אחריות להוצאת היתר בהתאם לתכנית השינויים שתבוקש ע"י המזמין, וכן לקח על עצמו פיקוח על בניית בית המגורים עד להשלמתו הגמורה – "עד מפתח", כולל אספקת כל חומרי הבניה והציוד הדרוש לבניה ( ת/1, נספח ב/1, בעמ' 1). בהתאם להסכם זה, הצהיר הנתבע 2 כי ביכולתו לבצע פיקוח על עבודות הבניה של הקבלן (הנתבע 3) ועל קבלני משנה אשר יועסקו על ידו.

51. התובעים ראו בשני אלו, הסכם אחד – הסכם מכר דירה, על כל המשתמע מכך וטענו כי עריכת ההסכם באופן שבו נערך, נועדה לצרכי הנתבעים 1 ו-2. במהלך הדיון בבית המשפט, נשמעה טענה כלפי הנתבעים כי מדובר היה בצרכי מיסוי. בחינת ההסכמים מעלה כי חוק המכר (דירות) אינו חל בעניינם, זאת מפאת העובדה כי פוצל לשניים – הסכם העברת זכויות במקרקעין והסכם פיקוח. התובעים 1-2 היו מודעים היטב למצב המשפטי באשר הם היו מיוצגים בידי עו"ד מטעמם, בעת חתימת החוזה, כפי שאישרה התובעת 2 בעדותה. התובעת 2 היא אף בעלת ידע ומומחיות בתחום כפי שחזרה ועמדה על כך גם בדיון בפניי וידעה היטב מהן השלכותיו של פיצול ההסכם בכל הנוגע ליישום הוראותיו של חוק המכר על מי מההסכמים. היא אף ידעה היטב כי לנתבע 2 אין כלל ניסיון בפיקוח וכי הוא במקצועו נגר ועל אף האמור התקשרה עמו בהסכם ולפיו הוא עתיד לפקח על בניית הבתים. את ניסיונם של התובעים לטעון כי הנתבעים הם היחידים אשר הרוויחו מעריכת ההסכמים באופן שבו נערכו, יש לדחות. לתובעים אחריות בדיוק כפי שהייתה לנתבעים לאופן עריכת ההסכמים כפי שנערכו. שני הצדדים יוצגו בידי אותה עו"ד. יתרה מכך, לו אכן היה מדובר בהסכם שנכפה על התובעים, "הסכם פיקטיבי" כלשונם, יש לתמוה מדוע סירבו התובעים להצעה כי יבוטל. זאת ועוד, מתעורר קושי בהחלת הגדרת "מוכר" שכן לתובעים הוקנו לפי ההסכם בין התובעים 1-2 והנתבע 1, זכויות במקרקעין ראה א' זמיר, מ' א' ראבילו, ג' שלו, חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (1997), בעמ' 604-603, בעוד ההסכם עם הנתבע 2 עוסק בפיקוח על בניה ויוצא מתוך נקודת הנחה כי לתובעים כבר קיימות זכויות בעלות במקרקעין. מכאן כי את מערכת היחסים בין הצדדים – כפי שהוצגה בפניי – יש לבחון לפי דיני הנזיקין.

52. הנטל הוא על התובעים להוכיח תביעתם, ומשלא הוזמנה למתן עדות עורכת הדין אשר ייצגה את הצדדים, לא שוכנעתי כי מטרת פיצול ההסכם בין הצדדים לא נועדה אלא לעקיפת החיוב במיסוי על המקרקעין וכי היא אינה משקפת צורך מציאותי בפיקוח. טענותיהם של התובעים המבקשות להרחיקם מאחריות בדבר האופן שבו נכרתו ההסכמים בינם לבין הנתבעים 1-2, אין להן בסיס שכן כאמור, הם היו מודעים לחלוטין למצב המשפטי ואין מקום לראות בו הסכם מכר דירה במובנו הרגיל של מונח זה בחוק המכר (דירות). לפיכך, לא מצאתי מקום להחיל את חוק המכר (דירות) על ההסכם בעניינם של התובעים 1 ו-2.

     

    אחריות הנתבע 1 כלפי התובעים 1 ו-2 – עוולת הרשלנות

53. מנוסח ההסכם אשר נחתם בין הנתבע 1 לתובעים 1-2 ,עולה כי נמכרו לתובעים 1-2 זכויות במקרקעין בלבד. ברי כי חובת הזהירות המושגית מחייבת מוכר לעמוד בחיוביו כלפי הרוכשים. חובה זו חלה קונקרטית אף על הנתבע 1, המוכר, להעביר את זכויותיו במקרקעין בהתאם לאשר הוסכם עם תובעים 1-2.

54. הנתבע 1 טען כי התחייב להעביר את זכויותיו במקרקעין, בהתאם להסכם, אל התובעים 1-2 ובחובה זו עמד במלואה, כך שלא הופרה כלל חובת הזהירות. לטענתו, נכנסו התובעים 1-2 בנעליו טרם התחלת הבניה, עקב מחסור כספי שלו. הנתבע 1 העיד כי היה מעורב בהליך לקבלת היתר, עת ניגש ביחד עם הנתבע 2 למתכנן, מר עידן חדד, אשר יחד אתו הגיש לוועדת התכנון בקשה לבניה וקיבלו יחד היתר מהוועדה. הנתבע 1 גם חתום על הסכם העבודה בין "חברת י.מ בניה", שבבעלותו של הנתבע 3, הקבלן המבצע, כמזמין העבודה (נ/6, נספח 1). ברישא להסכם מובהר כי "הואיל והמזמינים בונים 2 יחידות דיור דו משפחתי בגבעת עדה, בגוש 10131 חלקה 106 והם מבקשים מהקבלן ביצוע של בניית הדירות". הווה אומר, הן הנתבע 1 והן הנתבע 2 הם המזמינים לצורך ביצוע 2 יחידות הדיור לפי הסכם העבודה.

55. חרף זאת, לא ניתן כל ביטוי בהסכם בין הנתבע 1 לבין התובעים 1 ו-2, למעורבות או התחייבות כלשהיא של הנתבע 1, מעבר להעברת הזכויות במקרקעין. הנתבע 1 נשאל על כך בעדותו והפנה לעורכת הדין אשר ייצגה אותו, ביחד עם התובעים 1 ו-2 ועם הנתבע 2 בהסכמים אשר נכרתו בין הצדדים. אותה עו"ד – הגב' אסתר הולצר, לא הובאה לעדות, אף שניתן היה על הנקלה לעשות כן ויש לזקוף זאת לחובת התובעים. זאת ועוד, התובעים 1 ו-2 אינם צד להסכמים בין הנתבע 1 ובין הנתבעים 2, 3 ו-4 וגם מטעם זה, מתעורר קושי, להסיק מהסכמים אלו בלבד, על אחריות הנתבע 1 כלפי התובעים 1 ו-2.

56. עולה מכך כי התובעים 1 ו-2 לא הוכיחו הפרת חובת זהירות כלפיהם, בידי הנתבע 1. התובעים 1-2 לא הכחישו כי חיוביו של הנתבע 1 כלפיהם במסגרת הסכם מכר הזכויות אשר נחתם ביניהם התמלאו במלואן. לא נעלמה מעיניי העובדה כי מהעדויות עלה כי הנתבע 1 עמד בקשר עם התובעת 2 במהלך תקופת הבנייה ונכח במקום. הנתבע 1 טען כי מעורבותו בבניית דירת משפחת סעדה הייתה מתוך מקום חברי, ביחסים שבינו ובין הנתבע 2, טענה זו לא נסתרה ואין בה, כשלעצמה, כדי להקים אחריות כלפי התובעים 1 ו-2. אשר על כן, את תביעת התובעים 1-2 כלפי הנתבע 1 יש לדחות מחמת העדר הפרת חובת הזהירות הנובעת מההסכם בין הצדדים.

     

    אחריות הנתבע 2 כלפי התובעים 1 ו-2

57. הנתבע 2 התקשר עם התובעים 1-2 בהסכם אשר כותרתו "הסכם פיקוח". במסגרת הסכם זה, מוטלת חובת זהירות כללית על המתקשר בו להבטיח את תקינות ושלמות עבודות בניית ביתם של התובעים 1-2, כלפי מי שעלול להיפגע מאי קיום החובות המוטלות עליו בהתאם להסכם עם רוכשי הבית ולדינים הרלבנטיים. לפיכך, חובת הזהירות המושגית מתקיימת. מתקיימת אף חובת הזהירות הקונקרטית מכוחה של חתימת הנתבע 2 על ההסכם ומעצם העובדה כי הנתבע 2 התקשר לצורך בניית הבית באמצעות בעלי מקצוע מטעמו ואף נטל על עצמו את האחריות לביצוע פיקוח על פי ההסכם בינו ובין התובעים 1 ו-2, בפועל במעשיו.

58. הנתבע 2 נטל על עצמו במסגרת ההסכם שכותרתו "הסכם פיקוח בנייה" את הפיקוח על הבניה: "המפקח [הנתבע 2] מצהיר כי יש ביכולתו ובכושרו לבצע את הפיקוח על עבודות הבניה של הקבלן י.מ בניה – יוסי פרז..." (ת/1, נספח ב/1, בסע' 2 להסכם הפיקוח והבניה) ומתחייב כי "...יפקח על עבודות הקבלן ויוודא כי הקבלן מבצע את עבודות הבניה עד מפתח...". הנתבע 2 נטל זאת על עצמו, על אף שבמהלך עדותו השיב באופן מפורש, שאינו משתמע לשני פנים, כי הוא נגר במקצועו ואין בידיו הידע או המומחיות לביצוע פיקוח כפי שהתחייב. בנסיבות אלו, היה עליו לצפות את גרימת הנזק ומשכך, ראוי להטיל עליו אחריות. אין בטענה שהועלתה על ידו שלפיה התובעת 2 ידעה כי הוא נגר במקצועו, כדי לגרוע מהאמור. הנתבע 2 הוא אשר לקח את האחריות על כתפיו, והוא אשר התחייב באחריות זו. בין התובעים 1 ו-2 לנתבע 2 נקשר קשר חוזי והם סמכו עליו כי יבצע את העבודה באמצעות בעלי מקצוע מטעמו לשביעות רצונם ובהתאם למוסכם. עוד יובהר, כי אין כל מקום לקבל את טענת הנתבע כי ההסכם היה הסכם לתיאום בלבד, על אף שהוכתר "הסכם פיקוח בניה". טענה זו אינה מתיישבת עם לשון ההסכם, אינה מתיישבת עם ביצוע הדברים הלכה למעשה, כפי שהעידו גם הנתבעים 3 ו-4 בעדויותיהם, שלפיהן פעלו בהתאם להוראותיו (להבדיל מהוראות התובעת 2). משכך, חב הנתבע 2 אף בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים 1-2 בגין נזקים שנגרמו לביתם כתוצאה מליקויים בבנייתו. הלכה למעשה, עת אישר הנתבע 2 כי ביצע תיקונים לאחר שהועברה לידיו חוות דעת מומחה מטעם התובעים משנת 2011, בניגוד לטענתו כי אחריותו בהתאם לס. 5 להסכם בין הצדדים תפוג 12 חודשים מיום שיקבלו התובעים חזקה בביתם, דהיינו ב 30/9/10, יש בכך משום לקיחת אחריות וחיזוק למסקנה האמורה לעיל.

59. הפרת חובת הזהירות – די בכך שהנתבע 2 אישר בעדותו כי אין בידיו את הכישורים הנדרשים על מנת לעמוד בהסכם בינו ובין הנתבעים 1 ו-2, שעה שהוא במקצועו נגר, ואינו יכול לפקח על הבניה, על מנת לקבוע כי הנתבע 2 הפר את חובת הזהירות כלפי התובעים 1 ו-2. ממצאי חוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, אשר עמד על נזקים בהיקפים בלתי מבוטלים, מהווים ראיה לכך כי חובת הזהירות שלו כלפי התובעים 1-2 הופרה.

60. במקרה דנן, היה על הנתבע 2 לצפות את התרחשות הנזק. היה על הנתבע 2 לצפות כי באם לא יבצע פיקוח, בהיעדר מומחיות בתחום הבניה, וכי אם לא ימלא את חובותיו כפי שעולים מההסכמים בהם התקשר – ייגרמו ליקויים ומכאן לנזק. במחדלו יצר הנתבע 2 סיכון בלתי סביר שכן, אלמלא התרשלותו, סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובעים 1 ו-2, היה נמנע. משכך, הוכח אף הקשר הסיבתי בין התרשלותו של הנתבע 2, לנזק אשר נגרם לתובעים 1 ו-2. בין היתר, העובדה כי הנתבע 2, באמצעות בעלי המקצוע מטעמו, אף הסכים לתקן חלק מהליקויים בדירה, מצביעה על כך שהוא הגורם העיקרי והמכריע האחראי לליקויים בדירת התובעים, ככל שנגרמו. הנתבע 2 גם לא חלק על כך כי היו קיימים ליקויים בדירה אשר היה לו צורך לתקנם, אלא רק על היקף אחריותו.

    אחריות הנתבע 3 כלפי התובעים 1 ו-2

61. לטענת התובעים, הנתבע 3 הוא קבלן, אשר מכוח הדין, חובה עליו לבנות באופן מקצועי ומיומן תוך עמידה באמות המידה שנקבעו בחוקים שונים, בכללם חוק התכנון והבנייה ותקנותיו. לטענתם, לקבלן גם אחריות על פיקוח וביקורת על הביצוע. לטענתם, על הקבלן מוטלת חובת אחריות מושגית וקונקרטית כלפי רוכשי הדירות שכן צפה או יכול היה לצפות את התוצאה המזיקה שתגרם להם עקב הפרת חובותיו על פי הדין והיא אינה מוגבלת ליחסים החוזיים, אלא כלפי כולי עלמא והנתבע 3 הפר חובה זו.

62. אין חולק כי חלה חובת זהירות מושגית על הנתבע 3 כקבלן המבצע בנייה של דירת מגורים. חובה עליו לבצעה, תוך שמירה על כל המצווה עליו בחוק התכנון והבניה, תקנותיו וחוקים העוסקים בבנייה בכלל. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, ההתקשרות החוזית של הנתבע 3 היא בינו ובין הנתבעים 1 ו-2. בצד זאת מהווה הנתבע 3 שלוח של הנתבע 2, לביצוע ההסכם בינו לבין התובעים 1-2, שכן בנוסח ההסכם בין הנתבע 2 לתובעים 1-2 התחייב הנתבע 2 לפקח על עבודת הנתבע 3 והתחייב לכך כי עבודת הנתבע 3 תחייב ותזכה אותו. כשלוח של הנתבע 2, חב הנתבע 3 בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים 1-2 להם התחייב הנתבע 2.

63. התובעת 2 כבעלת הבית ובעלת ידע בתחום, נכחה באתר וליוותה את בנייתו מעת לעת בשל רצונה שהבניה תתבצע באופן איכותי, אך אין כל מחלוקת על כך שהיא לא נכנסה בנעלי הנתבעים 1 או 2 בהתקשרותם החוזית אל מול הנתבע 3, והיא עמדה בקשר עם הנתבעים 1 או 2, והם בלבד. כך גם העיד הנתבע 3 שלפי עדותו הקשר שלו היה אל מול הנתבעים 1 ו-2 בלבד וכך גם אישרה התובעת 2 בעצמה, עת העידה כי לא שילמה לנתבע 3 וכשפנתה אליו, הוא הפנה אותה לנתבעים 1 ו-2. נוסח ההסכם בין התובעים 1-2 לנתבע 2, מעיד על כך כי העסקתו של הנתבע 3 היא עבור התובעים 1-2 בבחינת הסכם לטובת צד שלישי. מכאן, נובעת חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבע 3 כלפי התובעים 1-2.

64. עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי הנתבע 3 הפר חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו באשר לתובעים 1-2 ובעבודתו נפלו ליקויים כשלים ואי התאמות, דוגמת בעייתיות בעומק הכלונסאות, מערכת הביוב אשר הותקנה שלא בהתאם לתכניות, לא מונה מפקח עבודה מטעמו, חלה סטייה בבניה מתכניות הביצוע ואף לא הוצגו כדין יומני העבודה. הנתבע 3 ניסה לטעון כי עבד בהתאם לתכניות מכרז, ברם העובדה כי פעל לבניית חדר נוסף אשר הופיע רק בתכניות לביצוע (אותן תכניות בהן פורטו כלונסאות באורך 10 מ', בניגוד לאשר בוצע בפועל), מעידה על הפרת חובת הזהירות של הנתבע 3. הפרה זו של חובת הזהירות הקונקרטית הובילה, כך בהתאם לחוות דעת המומחה – מר רום, לליקויים המפורטים בחוות דעתו ולנזק אשר נגרם לתובעים 1-2.

     

    אחריות הנתבע 4 כלפי התובעים 1 ו-2

65. לטענת התובעים, הנתבע 4, קיבל על עצמו לפי הזמנת הנתבעים 1 ו-2, את תכנון הקמת הבית, תכנון אדריכלי והנדסי. לטענתם, הוא ערך את בקשת היתר הבניה וחתם עליה כמתכנן השלד והאחראי לביקורת. לטענתם, הוא חייב בפיקוח עליון, מתחילת ביצוע עבודות הבניה ועד השלמתן והוצאת תעודת גמר (תק' 3-2 לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992). לטענתם, אחריות הנתבע 4 היא להבטיח כי השלד ייבנה לפי הכללים וברמה המקצועית הנהוגה. לטענת התובעים, היה עליו לקבל סקר קרקע ולהיעזר בחוות דעת יועץ קרקע טרם תכנון השלד. לטענת התובעים, לנתבע 4 חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כל מי שעלול להיפגע מפעולותיו לרבות התובעים, כרוכשי דירות. לטענת התובעים, הנתבע 4 הפר חובות אלו.

66. מנגד, טען הנתבע 4 כי הייתה לו אחריות לפיקוח עליון בלבד, הוא פעל באופן סביר, זהיר ומקצועי ובהתאם לכל דין ולא התרשל ביחסיו עם התובעים. עוד לטענתו, התובעת 2, אדריכלית במקצועה, הייתה מעורבת בתהליך הבנייה, קיבלה החלטות וביקשה לבצע שינויים לפני, במהלך או אחרי הבנייה ולכן, התובעים נושאים באשם תורם משמעותי ומכריע, המנתק קשר סיבתי והתרשלות כנטען. התובעים ערכו שינויים במבנה, לרבות סגירת מרפסת בשנת 2011. במסגרת בקשה אשר הוגשה בידי התובעים להתקנת משטח דק, הוצגה חוות דעת המהנדס מר בג'ראנו מטעמם ובה קובע המהנדס כי הוא מוצא את "הבניין יציב וללא בעיות תכנוניות". עוד לטענתו של הנתבע 4 , היה על התובעים לפעול למען הקטנת הנזק.

67. התובעת 2 העידה בעצמה כי אין כל התקשרות חוזית בינה ובין הנתבע 4. היא לא קיבלה ממנו תכניות ועמדה בקשר במהלך כל תקופת הבניה עם הנתבעים 1 ו-2. התובעת 2 אישרה כי לא פנתה לנתבע 4, בדרך זו או אחרת, מעולם. אלא שכאמור, מונה הנתבע 4 מכוחו של הסכם הפיקוח בין הנתבע 2 לתובעים 1-2. הנתבע 4 הוא שלוחו של הנתבע 2, שכן עבודת הנתבע 4 תזכה ותחייב את הנתבע 2 ומשכך חלה עליו חובת הזהירות כלפי התובעים 1-2.

68. העובדה שבהסכם פיקוח הבניה, בין התובעים 1 ו-2 ובין הנתבע 2, התובעת שמרה לעצמה סמכות לפיקוח בהתאם לסעיף 13 להסכם פיקוח הבניה, אין בה כדי להעביר את האחריות לפיקוח על שכמה. בין אם נוכחותה של התובעת 2 בעת הבניה הייתה דלה כנטען על ידה ובין אם הייתה זו נוכחות מסיבית כנטען בידי הנתבעים, לא הוכח כי די בנוכחות זו על מנת להוות גורם הקוטע את הקשר הסיבתי שבין מעשי או מחדלי הנתבע 4 , לנזקים אשר נגרמו לבית התובעים 1-2.

69. עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי נפלו ליקויים בבית התובעים המעידים על כך כי התכנון האדריכלי וההנדסי לא בוצע כראוי. הליקויים אותם מצא מומחה בית המשפט מעידים על כך כי לא ניתנה חוות דעת יועץ קרקע בטרם תכנון שלד המבנה שאם לא כן, לא היו נופלים בתכנון ליקויים כה מהותיים. כהנדסאי בניין, התחייב הנתבע 4 לתכנן עבור הנתבע 2 ומשכך, בהתאם להסכם הפיקוח אשר נערך לטובתם של התובעים 1-2, התחייב בתכנון אדריכלי והנדסי. הנתבע 4 חתם על בקשת ההיתר כמתכנן השלד ואחראי על הביקורת. ליקויים אותם מצא מומחה בית המשפט, דוגמת אורך הכלונסאות אך לא רק, מעידים כי עבודת הנתבע 4 לא בוצעה בשלמות וכי הופרה חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי התובעים 1-2, אשר כאמור נערך ההסכם בינו לבין הנתבע 2 לטובתם.

70. היה על הנתבע 4 לצפות כי ככל שלא יעמוד בחובת הזהירות החלה עליו, ייגרם הנזק המפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט ומשלא מילא תפקידו נאמנה- נגרם הנזק אשר יפורט להלן.

     

    הנזק

71. אשר לשאלת הנזק, ניתנה חוות דעת המומחה מטעמו של בית המשפט, המהנדס צבי רום, אשר ביקר בדירה ביום 21/2/18. בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מר צבי רום עמד המומחה על ליקויים בדמות סדקים וגורמיהם, כמו גם ליקויים עבור כל אחת מהדירות נושא התביעה וכן עמד, בנפרד, על ליקויים נוספים בדירת התובעים 1 ו-2 ובדירת התובעים 3 ו-4.

72. מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי (בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673; בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378; ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579). עם זאת, ההכרעה נותרת תמיד בידי בית המשפט, והוא המחליט בסופו של דבר, על סמך טיעוני הצדדים ומכלול הראיות, האם לאמץ את חוות הדעת במלואה או בחלקה.

73. בענייננו, חוות דעת המומחה הייתה מפורטת ומנומקת, המומחה נתן מענה ברור לשאלות ההבהרה ואף לשאלות שעלו בעת חקירתו, והתרשמתי כי בדיקתו בוצעה במקצועיות רבה תוך התייחסות למכלול הרכיבים ולמכלול טענות הצדדים אשר הועלו בפניו. לפיכך אני מאמצת את מסקנות חוות דעתו של המומחה בכפוף לאמור להלן, אשר דרוש הכרעה משפטית.

74. המומחה קבע באשר לנזק בבית התובעים 1-2 כדלקמן: ריצוף החוץ בכניסה הראשית לבית אינו מסוג "אנטיסליפ" מונע החלקה ויש להחליפו- 1,300 ₪. מדרגות השיש בכניסה והפאנלים מתפרקים, קיימת גליות בריצוף רחבת הפיתוח בכניסה וקיים שיפוע הפוך לכיוון המדרגות. כמו כן, בקיר הפיתוח המרכזי לכיוון נתיב החנייה של הבית האחורי, נפתח סדק רחב בין הקיר והגומחות- 24,000 ₪. מדרגות העלייה מהחנייה לגינה מול הסלון מתחילות להישבר ומעקה העץ בחזית המגרש אינו יציב וקיר ההפרדה בין היחידות, סמוך לכניסה למחסן לא מנותק בתפר בין הבית והקיר- 1,200 ₪. ברחבת היציאה מהסלון לא מותקן ריצוף מונע החלקה וגם אין שיפוע למים- 8,450 ₪. בחדר הרחצה הצמוד לחדר ההורים, שטח החלון קטן משטח של 10%- 800 ₪. מעקה המדרגות לקומת החדרים, בחלקו העליון לכיוון הסלון רחב מדי וניתן להעביר בו כדור בקוטר של כ 15 ס"מ, בניגוד לתקן- 800 ₪. בחדר הרחצה של ההורים ובחלון האמבטיה בקומה א'- הזכוכית צריכה להיות זכוכית בטיחותית- 1,200 ₪. זכוכית חלון חדר המדרגות אינה מזוהה- 900 ₪. בכל האלמנטים של האלומיניום (דלתות וחלונות) לא בוצע מילוי מסטיק אקרילי אוטם בין המשקוף והמשקוף העיוור ולכן, כל המשקופים גמישים ויתחילו להכניס מים- 350 ₪. מעקה מרפסת מזרחית מאפשר מדרך, נמדד 87 ס"מ גובה- 800 ₪. מעקה מרפסת מערבית- נמדד מעל המדרך 80 ס"מ וגם המעקה הבנוי במס' מקומות נמדד 104 ס"מ- 1,200 ₪. אריחי החיפוי במטבח עקומים ויש להחליפם-350 ₪.איטום- חסר סרגל אלומיניום מעל הרולקות- 2,800 ₪. רטיבות – שני מוקדים בתקרת החדר- 2,600 ₪. יש להסיר כתמים וחומרי מליטה בגג- 120 ₪. יש להשלים בידוד לדוד וליפוף הבידוד בסרט פי וי סי – 180 ₪. צנרת המים באוגר המים בגג בוצעה ברשלנות והמיקום היחסי בין הקולטנים של שתי הדירות גורם לכך שקולט אחד מסתיר לשני את קרני השמש בחלק משעות היום- 1,400 ₪. תוואי תשתית המזגן של הנתבעים 1-2 עובר דרך מרזב התובעים 3-4- 400 ₪. קיר ההפרדה בין הבתים בוצע בסטייה מהתוכנית המאושרת והביצוע הנוכחי יוצר מפגע אקוסטי- 7,500 ₪. בסלון ובפינות האוכל, הוויטרינות בוצעו מפרופילי אלומיניום מסוג 7,000, במקום מסוג 9,000- 4,500 ₪. בחלון חדר הרחצה של ההורים לא בוצע גובל פתיחה- 120 ₪. חסר סף לחלון הממ"ד- נמצאו סימני זליגה בחזית הבית, בשל מחסור בסף זה- 800 ₪. יש להשלים אפי מים בבית (שיני מדלף) בתחתית יציקות בולטות/ תקרות- 400 ₪. בסלון מעל פינת האוכל 5 גופי תאורה- הפתחים בוצעו גדולים מהרוזטה ויש להחליפה- 150 ₪. נמצא גימור לקוי של בניה בחדר רחצה הורים, בחיבור בין חיפוי קרמיקה לקיר ומעל המראה- 200 ₪. טיוח לקוי בשירותי האורחים בקומת הקרקע- 450 ₪. מעקה העץ בחצר אינו תקני ובנוי בצורת שלבי סולם ויש להחליפו- 3,800 ₪. לא ניתן לנקות את חלון חדר המדרגות ויש להחליפו לחלון צירי- 1,800 ₪. יש להשלים מאחז יד בסמיכות לשני מהלכי המדרגות שבבית- 800 ₪. חסרים מעצורי דלת כמעט לכל דלתות הבית ויש להתקינם- 50 ₪. בחדר האמבטיה בקומה העליונה נמצא גמר טיח לקוי, היעדר סימון לזיגוג והריצוף אינו מונע החלקה- 3,250 ₪. האסלה סמוכה מדי לקיר- 200 ₪. ריצוף המרפסות אינו מונע החלקה ויש להחליפו- 4,400 ₪. הפעלה קשה של מנגנון נעילת דלת הממ"ד ויש לכוונו- 120 ₪. למים החודרים למסילת ההדף בממ"ד אין אפשרות ניקוז החוצה ויש להוסיף פתחים מוגנים- 80 ₪.למרות שהממ"ד נמכר ומתפקד כחדר שינה, לא הותקן בו תריס- 600 ₪. סה"כ עלות תיקון הנזקים בבית 78,070 ₪.

75. חלון ממ"ד דריי קיפ, תקול, אך בהיעדר פרוטוקול מסירה או דו"ח גמר -לא ניתן לייחס זאת לקבלן אלא לתחזוקה.

    בנקודות הכניסה של מי הגשם לצינורות לא הונחו ברדסים למניעת חדירת לכלוך, אולם לא ניתן לשלול כי היו ברדסים כאלה בעבר.

    בגג העליון לא בוצע בידוד תרמי כפי שנדרש בתקן 1045- לא ניתן להסתמך על הדיווח ויש לקבל דו"ח מעבדה.

    לא נמצאו פינות חדות במכלולי האלומיניום, למרות הטענה שכן. כמו כן, לא נמצאה פינה חדה בחלון הממ"ד.

    מעקה ראשי בוצע בידי התובעים ועל כן, הליקוי בו אינו נובע מרשלנות מי מהנתבעים ומשכך אין לפסוק בגין רכיב זה פיצוי לתובעים.

76. אשר לסדיקה – בחן המומחה ומצא כי עלות התיקון לכל בית בנפרד היא בסך כולל של 216,600 ₪.

77. לסיכום, קבע המומחה כי עלות תיקון הנזק מגיעה לסך של 216,600 ₪ בצירוף 78,070 ₪ בגין ליקויים כפי שפורט לעיל ובסה"כ 294,670 ₪. לזאת יש להוסיף מע"מ וכן 10% דמי פיקוח על ביצוע התיקונים.

    ירידת ערך

78. התובעים טוענים כי בעקבות הליקויים נגרמה להם ירידת ערך בסך 179,000 ₪, לפי חוות דעת השמאי מר אלי סידאווי. השמאי מר סידאווי סבר כי קיימת ירידת ערך משני טעמים. האחד, ירידת ערך זמנית לתקופה שבה הייתה סדיקה ממושכת בנכס, שהיא הפחתה של 1,000 ₪ מדמי השכירות החודשיים. הטעם השני, הוא ירידת ערך לאחר תיקון מוקדי הסדיקה והנזקים הנלווים בשיעור 5% משווי הדירה, ובסך הכול 179,000 ₪.

79. אשר לירידת הערך הזמנית, סבר מומחה הנתבעים 1 ו-2, כי ירידת ערך זמנית היא בגובה עלות התיקון במצב שבו ידוע לקונה ולמוכר שליקוי מסוים יתייתר לאחר התיקון. אכן, לאחר תיקון הסדיקה, אין מקום לפסוק ירידת ערך זמנית אשר נבלעת בירידת הערך אשר תיפסק לאחר ביצוע התיקון. התובענה הוגשה בשיהוי נכבד בעוד ליקוי זה נותר בעינו ולא תוקן בידי התובעים 1-2. אין מקום לתת לתובעים ליהנות משיהוי זה ומהגדלת הנזק הכרוך בסדיקה, בדמות פסיקת פיצוי מוגדל.

80. כך אף באשר לירידת ערך לאחר תיקון מוקדי הסדיקה, משניתן לתקן את הליקויים כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט הרי שאין לפסוק גם ירידת ערך אשר תוביל לפיצוי יתר של התובעים. מומחה בית המשפט, אינג' צבי רום, הסביר בחקירתו כי "בהנחה שיבוצע חיזוק של היסודות, החלפה של קירות מסוימים קירות בלוקים מסוימים כמו שציינתי בחוות דעתי לקירות בטון. אני חושב שהבניין יהיה יציב והסדקים לא יחזרו על עצמם" (תמליל הדיון מיום 5/1/20, בעמ' 4).

81. זאת ועוד, במהלך ניהול ההליך, הוצע לתובעים 1-2 לבטל את ההסכם עם הנתבעים וכי הנתבעים ישיבו לידי התובעים את מלוא התמורה ששולמה לנתבעים, כנגד קבלת דירת התובעים נושא התובענה לידיהם. התובעים 1-2, דחו הצעה זו, בטענה כי מחיר הדירה עלה והתנו קבלת ההצעה כנגד תשלום מטעמם של הנתבעים 1-2 בגובה עלות דירה דומה באזור. עמדת התובעים מחזקת את המסקנה כי לא נגרמה כל ירידת ערך לדירתם, שהרי אחרת לא היו מבקשים בתמורתה מהנתבעים 1-2, סכום העולה על מה ששולם בעדה. הדבר מחליש טענותיהם של התובעים בדבר גובה הליקויים העולה על התמורה החוזית ששולמה לנתבעים.

82. נוכח הדברים האמורים לעיל, אני דוחה את התביעה בגין ירידת ערך של דירת התובעים 1 ו-2.

     

    דיור חלופי ועלויות אחסנה

83. התובעים 1 ו-2 תבעו דיור חלופי בסך 13,000 ₪ וכן ,פיצוי בגין עלויות אחסנת המיטלטלין בסך 4,500 ₪. לאחר מתן חוות דעת מומחה בית המשפט ,אשר העריך את משך הזמן שיידרש לביצוע עבודות התיקון ב-60 ימים, במהלכם יידרשו התובעים בפינוי הדירה, תיקנו התובעים את העלויות לסכום של 6,000 ₪ בגין אחסנה למשך חודשיים.

84. נוכח עמדת מומחה בית המשפט, ומשהחלטתי לאמץ אותה והסכומים האמורים לא נסתרו, אני פוסקת פיצוי בסך כולל של 12,000 ₪ בגין דיור חלופי ואחסנת מטלטלין באותו דיור חלופי במהלך ביצוע התיקונים.

     

    הפסד ימי עבודה

85. טענה נוספת שהועלתה בפניי היא לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה. לטענת התובעים 1 ו-2, במהלך ביצוע העבודות בדירה, הם יידרשו להיעדר מהעבודה 60 ימים לפחות. מומחה בית המשפט קבע עלויות פיקוח ולפיכך אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין היעדרות התובעים מעבודתם ואין צורך של ממש בהיעדרות זו.

     

    אשם תורם

86. בקביעת קיומו של אשם תורם של התובעים 1 ו-2, נבחנת השאלה האם, בנסיבות העניין, נהגו התובעים 1 ו-2 כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה. אם התשובה לכך בשלילה, יש לחלק את האחריות בין המזיק לניזוק על פי מבחן האשמה המוסרית.

87. בקביעת שיעור האשם התורם לקחתי בחשבון את השינויים שבוצעו ע"י התובעים 1 ו-2 ואשר היה בהם כדי להשפיע על הנזקים אחרי כניסתם לדירה כמו למשל, בניית דק בחצר ושתילת עצים כפי שאישרה התובעת 2 בעדותה וכפי שהעיד בעניין זה הנתבע 4, דבר אשר עלול היה להשפיע על חלחול המים. מומחה בית המשפט, אף אישר כי אלו יכולים לתרום לנזק (ר' תמליל הדיון מיום 5/1/20, בעמ' 28-27). כן, ביצעו התובעים 1 ו-2, באמצעות מומחים מטעמם, עבודות לתיקון קו ביוב אף מבלי ליידע את הנתבע 2. מומחה בית המשפט אישר כי התיקונים שבוצעו בביוב הוסיפו לנזק (תמליל הדיון מיום 5/1/20, בעמ' 27-26). יצוין, כי אלו נזקפים לחובת התובעים 1 ו-2 מהטעם שהם אלו אשר ביצעו את העבודות בעצמם, מבלי שיידעו את הנתבע 2 בצורך בעבודות אלו. בכך נותק הקשר הסיבתי בין אחריות הנתבעים 2-4 ובין הנזק לביוב. עוד שקלתי את העובדה כי לתובעת 2 סמכות פיקוח בהתאם להוראות סעיף 13 להסכם בינה לבין הנתבע 2 ולפיו "המהנדס ו/או המפקח מטעם המזמין יהיה המפקח העליון על ביצוע העבודה וטיבה ותהיינה לו מלוא הסמכויות להורות לקבלנים לשנות, לתקן ולהרוס כל פרט בנין שיבנה שלא בהתאם לתוכניות ו/או שלא בטיב הדרוש." (ת/1, נספח ב/1). עם זאת, כאשר נשאלה התובעת 2 בחקירתה האם מונה מטעמה, שכן היא המזמינה לפי ההסכם, מהנדס או מפקח, השיבה כי לא מונה מהנדס או מפקח. בשים לב, כי התובעת 2 הייתה מיוצגת בהסכם בידי עו"ד ואל נוכח הידע והמומחיות שלה בתחום, אין לשלול כי התובעת 2 הסתמכה על הידע שלה על מנת לשמור לעצמה את הסמכות שבסעיף 13 להסכם פיקוח הבניה. עם זאת, לפי העולה מעדותה, פיקוח כאמור לא בוצע.

88. לאור מכלול הדברים האמורים לעיל ואף שקבעתי כי אין בהתנהלות התובעים 1-2 לנתק את הקשר הסיבתי, אני קובעת כי יש ליחס לתובעים אשם תורם לנזקים הקיימים בדירה בשיעור 25%, אשר אותו יש להפחית מסך הסכומים אשר נפסקו לעיל.

     

    הקטנת הנזק

89. עקרון הקטנת הנזק, הוא עקרון אשר עומד בצד עקרון האשם התורם ולפיו, אין המפר או המעוול חייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע היה יכול – באמצעים סבירים – למנוע או להקטין. ראה למשל בע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית (ניתן ביום 21/7/04). בכך, מעודד המחוקק את הניזוק להקטין את נזקו בלא שיהוי ובהקדם ככל אשר ניתן.

90. לא מן הנמנע כי השיהוי שבהגשת התביעה החריף את הליקויים והנזקים בדירת התובעים 1 ו-2. התביעה הוגשה רק במהלך שנת 2016, למעלה משש שנים לאחר מסירת הדירה כשחלק מהליקויים התגלו במהלך שנת 2010 ואילו על יתר הליקויים, עמדו התובעים כבר בחוות הדעת מטעמם שניתנו במהלך שנת 2014. על אף האמור, לא נמסרה כל הודעה לנתבע 2 סמוך לאחר גילויים של הליקויים או בכל מועד אחר עד למועד הגשת התביעה. במהלך כל התקופה, למעלה משש שנים, התגוררו התובעים 1 ו-2 בדירתם, ואין לשלול כי היו יכולים, באמצעים סבירים, לרבות בהודעה לנתבעים, להקטין את הנזקים. כך גם סבר מומחה בית המשפט (תמליל הדיון מיום 5/1/2000, בעמ' 20).

91. לפיכך, מצאתי כי יש להפחית את סכום הפיצוי לתובעים 1 ו-2, בשיעור של 15% נוספים מסך הנזקים שנגרמו כמתואר לעיל.

     

    עוגמת נפש

92. "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו וחיי משפחתו, וזהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינם לכן משמעותיים מאוד" ראה בת"א (חי') 629/93 ברזילי מנשה ואביגיל נ' שיכון ופיתוח (ניתן ביום 29/10/2000). מטרתו של הפיצוי היא להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס שבו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד. ראה ע"א 5602/03 סגל ואח' נ. שו"פ לישראל בע"מ (ניתן ביום 28/2/05). קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. ראה ע"א 7298/00 הסט דוד סמואל נ' חממי עזרא (ניתן ביום 4/9/07).

93. בענייננו, נוכח היקף הליקויים בדירת התובעים 1 ו-2 ובהתחשב באי הנוחות שנגרמה להם ומנגד השינויים והתוספות אשר בוצעו ע"י התובעים 1 ו-2, וכן משך הזמן הרב שחלף ממועד גילוי הליקויים ועד להגשת התביעה, כמו גם סירובם של התובעים להצעת הנתבע 2 לבטל את ההסכם כך שתושב להם מלוא התמורה אשר שולמה ויושב לידיו הבית, מצאתי לנכון לפצותם בגין ראש נזק זה בסך 4,000 ₪.

94. אשר להוצאות בגין ליקויים שתוקנו ע"י התובעים - התובעים 1 ו-2, ביחד עם התובעים 3 ו-4, ביצעו תיקונים בעצמם, ללא כל תיאום או הודעה לנתבע 2 על אודות הליקויים ומבלי שהתאפשר לו לבדוק את הטענות שהועלו. דיי בכך כדי לדחות את התביעה לפיצוי בגין ההוצאות האלו.

95. התובעים 1 ו-2 טוענים להוצאות בגין שכ"ט למומחים בסך 24,000 ש"ח וכן שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2632.50 ₪. עוד טוענים התובעים 1-2 לפיצוי בגין הוצאות הליך הגישור שכשל בסך 1,521 ₪. אין מקום לפיצוי בגין הליך הגישור שכשל. המדובר בהליך, בהסכמת הצדדים, שנועד כניסיון הצדדים – במשותף - לייתר את המחלוקת ותמוה מדוע מתבקשים סכומים אלו. אשר ליתר ההוצאות, בשים לב לאמור לעיל, לרבות הפער בין הסכומים שנתבעו ובין הסכום אשר נפסק בפועל, היעדר הזדמנות לנתבעים לתיקון הליקויים ללא חוות דעת המומחים, אני סבורה כי יש לפסוק הוצאות בסך מופחת של 10,000 ₪.

     

    סיכום הדברים עד כה – תביעת התובעים 1 ו-2

96. משמצאתי כי על הנתבעים 2-4 חלה חובת הזהירות המושגית ואף הקונקרטית באשר לתובעים 1-2 וכי חובה זו הופרה בידי כל אחד מהם, באשר לרכיבים אשר פורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט ואשר נכללו בפירוט הנזק אשר לעיל, הרי שהם חבים ביחד ולחוד בפיצוי התובעים 1-2 בגין הנזק אשר נגרם ופורט לעיל.

    הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים 1 ו-2 סך של 263,415 ש"ח, לפי החישוב להלן: פיצוי בגין נזקים לפי חוות דעת מומחה בית המשפט בסך 379,240 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח) בנוסף, לסכומים אלו יש להוסיף דיור חלופי ואחסנה בסך 12,000 ש"ח. ובסך הכול 391,240 ₪. מסכום זה יש להפחית אשם תורם בשיעור 25% וכן להפחית סכום נוסף בשיעור 15% בשל אי מילוי חובת התובעים 1 ו-2 להקטין את נזקיהם כך ששיעור הפיצוי עומד על סך 249,415 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים 1 ו-2 בסך 4,000 ש"ח וכן פיצוי בגין הוצאות חוות דעת המומחים בסך 10,000 ₪.

     

    תביעת התובעים 3 ו-4

    אחריות הנתבע 2 כלפי התובעים 3 ו-4

97. לטענת התובעים 3 ו-4, הם רכשו את דירתם נושא התובענה, מעם הנתבעים 1 ו-2. לטענת הנתבע 2, הדירה נמכרה על ידו לתובעים 3-4, כשהיא מוכנה למגורים, היינו מכר דירה מיד שנייה, ואין תחולה לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973.

98. סעיף 1 לחוק המכר קובע כי "מוכר" הוא "מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה". סעיף 7א(א) לחוק קובע כי אין להתנות על הוראות החוק אלא לטובת הקונה או קונה המשנה. כמו כן סעיף 9 לחוק מקים חזקה שלפיה: "המוכר דירה שהייתה תפוסה בידי אחר פחות משנה מיום גמר בנייתה או שהוא עצמו גר בה פחות מששה חדשים מיום גמר בנייתה, חזקה שבנה או רכש אותה על מנת למכרה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר".

99. הנתבע 2 התקשר בהסכם מכר עם התובעים 3-4 בשלבי סיום בניית הדירה או בסמוך לכך, כאשר בטרם העברת החזקה בדירה לידי התובעת, איש לא התגורר בה. בתוספת להסכם המכר מיום 21/10/09 אישרו הצדדים שידוע להם כי חוק המכר (דירות) חל על ההסכם. הנתבע 2 הציג עצמו לפני התובעים 3 ו-4 כמי שיזם את בנייה הדירה, אשר יוחדה לו מכוח הסכם שיתוף בינו ובין נתבע 1, באמצעות בעלי מקצוע מטעמו. הנתבע 2 קיבל את מלוא התמורה בגין מכירת הדירה ומסר אותה לידי התובעים 3 ו-4 סמוך לאחר השלמת העבודות בה. כך גם העיד מר אהרון עבו והנתבע 2 בעצמו, עת אישר כי רכש את הקרקע, ביחד עם הנתבע 1, לצורך בניית שני בתים דו משפחתיים, כל אחד על מחצית המגרש. מכאן שהחזקה, שלפיה בנה הנתבע 2 את הדירה על מנת למכרה (ס' 9 לחוק המכר (דירות)) חלה. אין בטענות הנתבע 2, הנטענות בעלמא ללא כל ביסוס או אף הסבר, שלפיהן בנה את הדירה עבור משפחתו, על מנת להרים את הנטל המונח על הנתבע 2 משעה שחלה החזקה כאמור. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע 2 בנה את הדירה על מנת למכור אותה לאחר. בנסיבות אלה, על הנתבע 2 חלה אחריות כלפי התובעים 3 ו-4 לפי חוק המכר (דירות).

    אחריות הנתבע 1 כלפי התובעים 3 ו-4

100. לטענת הנתבע 1, יש לדחות את התביעה של תובעים 3 ו-4 כנגדו, מאחר והוא לא מכר את הדירה למשפחת עבו ולא היה לו כל קשר למכירת דירה זו. הנתבע 1 העיד לפניי, עדות אשר לא נסתרה ולפיה אין כלל הסכם מכר בינו לבין התובעים 3-4. כך לפי עדותו של הנתבע 1; כך גם לפי עדותו של הנתבע 2; וכך גם על פי ההסכמים אשר הוצגו בפניי, לרבות הסכם המכר שנחתם בין התובעים 3 ו-4 לבין הנתבע 2 בלבד והסכם השיתוף בין הנתבע 1 והנתבע 2 שצורף לו. ברי כי אין להסיק ממעורבותו במכירת המקרקעין לתובעים 1 ו-2, הגם אם הייתה מקימה לנתבע 1 אחריות כלפיהם, על אחריות הנתבע 1 כלפי התובעים 3 ו-4. ויודגש, הנטל להוכיח טענות אלו מונח על כתפי התובעים 3 ו-4. משלא הובאה על ידם כל ראיה או תימוכין, לביסוס טענותיהם לחבות הנתבע 1 בבניית הדירה או מכירתה, או לכל חבות אחרת, למעט אמירתו של מר אהרון עבו בעדותו כי ישב פעם אחת עם הנתבע 1 לקפה בביתו, הרי שיש לדחות את תביעת התובעים 3 ו-4 המופנית כלפי הנתבע 1. התובעים 3 ו-4 בעצמם מחזקים את המסקנה האמורה לעיל. כך למשל, הדרישה לתיקון הליקויים של התובעים 3 ו-4 (ת/2, נספח ד/2) הופנתה לנתבע 2 לבדו, באמצעות בא כוחם של התובעים 3 ו-4. בהעדר יריבות אם כן, נדחית תביעת התובעים 3-4 כנגד הנתבע 1.

      

     אחריות הנתבע 3 כלפי התובעים 3 ו-4

101. טענות משפחת עבו לעניין אחריות הנתבע 3 דומות לטענות משפחת סעדה בעניין זה. לטענתם, אחראי הקבלן כלפי כולי עלמא בגין עבודת הבניה אשר ביצע. הנתבע 3 מצדו טען כי מעולם לא התקשר בהסכם עם משפחת עבו, פעולותיו היו בהתאם להתקשרותו עם הנתבעים 1-2 ועל פי הוראותיו של הנתבע 4.

102. חובת הזהירות של קבלן אשר הקים בניין שאמור להיות בטוח ותקין לשימוש ולמגורים, הוכרה זה מכבר בפסיקה והיא אכן חלה כלפי כל מי אשר עושה שימוש בדירות בהן ביצע הקבלן את העבודות ולאו דווקא מי אשר קשור עמו ביחסים חוזיים. ראה בע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ. גם ים בע"מ (ניתן ביום 16/11/06). מכאן כי קיימת לנתבע 3 – הקבלן חובת זהירות מושגית גם כלפי התובעים 3-4 אשר לא התקשרו עמו בהסכם, אך ורק מכוח אחריותו כקבלן על הדירה אשר בנה. בשונה מהעילה החוזית, עוולה נזיקית אינה מצריכה קיומו של קשר חוזי בין המזיק לניזוק וכך, עשוי המזיק למצוא עצמו מחויב באחריות נזיקית גם כלפי צדדים שלישיים, ככל שמתקיים קשר סיבתי בין מעשיו לנזק אשר נגרם. במקרה דנן, קיימת לנתבע 3 גם אחריות קונקרטית. עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי הנתבע 3 הפר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו באשר לתובעים 3-4 ובעבודתו נפלו ליקויים כשלים ואי התאמות, דוגמת בעייתיות בעומק הכלונסאות, מערכת הביוב, אשר הותקנה שלא בהתאם לתכניות, לא מונה מפקח עבודה מטעמו, חלה סטייה בבניה מתכניות הביצוע ואף לא הוצגו כדין יומני העבודה. הפרה זו של חובת הזהירות הקונקרטית הובילה, כך בהתאם לחוות דעת המומחה – מר רום, לליקויים המפורטים בחוות דעתו ולנזק אשר נגרם לתובעים 3-4. היה על הנתבע 3 כקבלן סביר לצפות כי ככל שלא יפעל בהתאם לאמור בכל דין ובעבודתו יפלו כשלים וייגרם נזק כתוצאה ממנה. משכך, אני קובעת כי לנתבע 3 אחריות לנזקי התובעים 3-4.

      

     אחריות הנתבע 4 כלפי התובעים 3-4 :

103. לטענת התובעים, הנתבע 4, קיבל על עצמו לפי הזמנת הנתבעים 1 ו-2, את תכנון הקמת הבית ותכנון אדריכלי והנדסי. לטענתם, הוא ערך את בקשת היתר הבניה וחתם עליה כמתכנן השלד והאחראי לביקורת. לטענתם, הוא חייב בפיקוח עליון, מתחילת ביצוע עבודות הבניה ועד השלמתן והוצאת תעודת גמר (תק' 3-2 לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992). לטענתם, אחריות הנתבע 4 היא להבטיח כי השלד ייבנה לפי הכללים וברמה המקצועית הנהוגה. לטענת התובעים, היה עליו לקבל סקר קרקע ולהיעזר בחוות דעת יועץ קרקע טרם תכנון השלד. לטענת התובעים, לנתבע 4 חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כל מי שעלול להיפגע מפעולותיו לרבות התובעים, כרוכשי דירות. לטענת התובעים, הנתבע 4 הפר חובות אלו.

104. מנגד, טען הנתבע 4 כי הייתה לו אחריות לפיקוח עליון בלבד, הוא פעל באופן סביר, זהיר ומקצועי ובהתאם לכל דין ולא התרשל ביחסיו עם התובעים. עוד לטענתו, התובעת 2, אדריכלית במקצועה, הייתה מעורבת בתהליך הבנייה, קיבלה החלטות וביקשה לבצע שינויים לפני, במהלך או אחרי הבנייה ולכן, התובעים נושאים באשם תורם משמעותי ומכריע, המנתק קשר סיבתי והתרשלות כנטען. התובעים ערכו שינויים במבנה, לרבות סגירת מרפסת בשנת 2011. עוד לטענתו, היה על התובעים לפעול למען הקטנת הנזק.

105. הגישה הרווחת בפסיקה, היא כי ניתן להחיל את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית על בעל מקצוע כאדריכל למשל, כלפי צדדים שלישיים וביניהם רוכשי דירות. ראה ת"א 782/93 פרץ ואח' נ. יפרח בנין ופיתוח ואח' וע"א 7298/00 בסט נ. חממי עזרא (ניתן ביום 4/9/07). אחריות באשר לשגיאה תכנונית למשל מוטלת במלואה על האדריכל, ככל שהקבלן לא סטה מתכנונו של זה. נקבע עוד כי מפקח אינו אמור לגלות שגיאותיו של המתכנן. ראה בע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ. חממי עזרא (אשר צוטט לעיל). הנתבע 4 הוא הנדסאי בניין והוא התחייב לביצוע פיקוח עליון ותכנון סקיצה לשלד. מעבר לחובת הזהירות המושגית החלה עליו מכוח תפקידיו אף כלפי מי שאינם קשורים עמו בקשר חוזי כי אם כרוכשי הדירה עליה התחייב לבצע פיקוח עליון ותכנון סקיצה לשלד, הרי שחלה עליו חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעים 3-4 אשר רכשו את הדירה נושא התובענה.

106. מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי קיים כשל תכנוני באשר לארכי הכלונסאות וכן כשלים ביצועיים שונים. האחריות לשגיאה תכנונית מוטלת על כתפי הנתבע 4 שכן מפקח צמוד, אינו אמור לגלות את שגיאת המתכנן , אך הנתבע 4 כמבצע פיקוח עליון בוודאי אמור היה לאתר את הכשל הביצועי בבניית דירת התובעים 3-4. היה על הנתבע 4 לצפות כי ככל שלא יבוצע הפיקוח מטעמו והתכנון כראוי, יפלו ליקויים בבניית בית התובעים 3-4, כפי שאכן קרה. מכאן כי הנתבע 4 הפר את חובת הזהירות הקונקרטית ואחראי לפיצוי התובעים 3-4 בגין הנזק אשר נגרם כתוצאה מהפרה זו.

     מעשי התובעים 3-4 – האם מהווים גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לנזק אשר אירע:

107. לא מצאתי די ראיות, בין אם באלו אשר הובאו בעדויות הנתבעים ובין אם בחוות דעת מומחה בית המשפט ולפיה מהווים מעשי התובעים 3-4 גורם זר מתערב אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין התרשלותם של הנתבעים 2-4 לליקויים אשר נמצאו בדירתם.

     האם התביעה הוגשה בחלוף תקופת האחריות לפי חוק המכר?

108. תקופת הבדק והאחריות מכוח חוק המכר מגדירה את המועדים לתקופת הבדק בשל אי התאמה או אי התאמה יסודית, וכן קובעת כי אחריות המוכר היא לתקופה של 3 שנים מתום תקופת הבדק. בשים לב למועד מסירת הדירות, עובר לתיקון מס' 5 לחוק המכר (דירות) ההסדר שלפי חוק המכר קבע כלהלן:

      

109. עוד נקבע בחוק המכר (דירות), בנוסחו במועדים הרלבנטיים, כי הקונה זכאי להסתמך על אי התאמה כלהלן: במקרה שבו היה ניתן לגלותה בעת העמדת הדירה לרשות – אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד; במקרה שבו לא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו – אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה (סעיף 4א לחוק המכר (דירות) בנוסחו דאז).

110. בענייננו, לעניין הנזקים כאמור ניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט אשר אותה מצאתי לאמץ כמפורט לעיל. אבחן להלן את אחריות הנתבעים 2-4 לפי חוק המכר, ובהתחשב בתקופת האחריות כמו גם ס. 4א לחוק המכר.

111. סדקים וגורמיהם (סעיף 2.01 לחוות דעת מומחה בית המשפט, במ/1) – בדומה לבית משפחת סעדה, העריך מומחה בית המשפט את עלויות תיקון הסדקים בסך 216,000 ₪ לא כולל מע"מ וכן פיקוח בסך 10%. לפי סעיף (7) לתוספת לחוק המכר (דירות) תקופת הבדק היא 5 שנים. לתקופה זו יש להוסיף 3 שנות אחריות, כך שהתביעה הוגשה בתוך תקופת האחריות.

112. חוק המכר (דירות) בנוסחו דאז קובע חזקות שלפיהן לא קיים המוכר את חובותיו (סעיף 4(א) לחוק המכר (דירות). בתוך כך נקבע כי אי קיום חובות המוכר, יהיה באם הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה; באם בתוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה; או באם בתוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים. והכל, כאמור, בנוסח התקנות דאז.

113. בנסיבות שבפניי, גילוי הסדקים היה לכל המאוחר במהלך שנת 2014, כפי שעולה מחוות דעתו של יועץ הקרקע, דניאל מכטה מחודש 02/14, לאחר שהדירה נמסרה לידי התובעים 3 ו-4 במהלך חודש 12/09. קרי, בתוך תקופת הבדק. לפיכך חזקה כי לא קוימה חובת המוכר (הנתבע 2) אלא אם יוכיח אחרת. לפיכך האחריות לסדקים היא לפתחם של הנתבעים 2-4, אשר לא הרימו את הנטל המונח עליהם, לרבות לא הציגו חוות דעת יועץ לביסוס קרקע כפי שנדרש ואף ספק אם בכלל ניתנה. יצוין כי בגין הסדקים, לא ניתנה לנתבעים הודעה עד למועד הגשת התביעה, אך כפי שיובהר, הנפקות על פי הפסיקה היא בגובה הפיצוי אשר ייפסק.

114. מומחה בית המשפט קבע כי בבית משפחת עבו נפלו הליקויים הבאים : במעקה מרפסת הכביסה יש 3 חורים ריבועיים שבהם מותקנות לבני משרבים והחורים הללו מהווים מדרך ולכן יש להוסיף רשת פנימית למניעת דריכה- 300 ₪. במעקה המדרגות האופקי בקומה הראשונה הוסיפו חלק המגביה את המעקה מעבר לגובה של 105 ס"מ ומתחתיו נוצר מרווח הגדול מ10 ס"מ וכן, בצד הסלון בין משולשי המדרגות למעקה ניתן להכניס כדור בקוטר של יותר מ15 ס"מ- 400 ₪. בקומה הראשונה יש קלין בריצוף מול דלת הממ"ד- 1,400 ₪. בקומה הראשונה בסמוך לכניסה לחדר השינה הדרומי הסמוך לחדר המדרגות קיים קלין דומה בריצוף- 280 ₪. בסמוך למדרגות נעשה ניסיון להתאים את הגובה בין ריצוף הקומה למדרגה האחרונה ולכן הריצוף משופע באופן בולט- 3,400 ₪. בדלתות המרפסות בקומה הראשונה לא בוצעו אפי מים ביציאה המזרחית וביציאה למרפסת כביסה- לא נמצאו אפי מים וביציאה למרפסת המערבית בוצע פרט לא תקין שיש להחליפו- 180 ₪. חסר בחלון חדר השינה של ההורים מגביל פתיחה- 180 ₪.

     צנרת המים בגג מהדוד ואל הדוד בוצעה ברשלנות והצינורות סתם זרוקים על הרצפה- 150 ₪.

     פיתוח- בקיר הפיתוח המערבי יש תפר שנפתח עד כדי מעבר אור, בפינה הצפון מזרחית נפתח סדק מכוער שתלש את הטיח, יש סדק בקיר המשותף בין המחסנים ובכניסה , בקיר שבו מוקמו הגומחות נפערו סדקים רחבים. נמצאה גם שקיעה של היסודות- 24,000 ₪. נמצאה סדיקה אלכסונית ואופקית בחדר השירות- נראה מהצד השני של הקיר בהול וממשיך לקיר אחר באלכסון ויש צורך להרוס ולבנות את הקיר מחדש- 3,800 ₪. נמצאה רטיבות בתקרת הול משפחה בקומה הראשונה, בכניסה לחדר בצד הדרום מזרחי מעל הדלת- 2,600 ₪. יש להסיר כתמים וחומרי מליטה נוספים בגג- 120 ₪. יש להשלים בידוד לדוד וליפוף הבידוד בסרט PVC – 180 ₪. צנרת המים באוגר המים בוצעה ברשלנות ויש לתקנה-120 ₪ יריעות האיטום לא עוגנו באמצעות סרגלים לתחתית הקירות ההיקפיים- 1,400 ₪. חסר סף לחלון הממ"ד וישנם סימני זליגה בחזית הבית ויש להוסיפו- 800 ₪. יש להשלים אפי מים בבית- לא נמצאו בגליפים העליונים בחלונות, באדני החלונות נמצאו בחלקם סתומים. נדרש להוסיף ולתקן בכל המקומות-500 ₪.לא ניתן לנקות חלון חדר המדרגות ויש להחליף לחלון צירי- 1,800 ₪. היעדר מאחז יד- 1,800 ₪. טיוח לקוי בתקרת הסלון וקומת הקרקע- 650 ₪. חסרים מעצורי דלת ויש להשלימם- 280 ₪. יש להתקין סורגים לחלון להגנה מפני נפילה- 800 ₪. הריצוף אינו מונע החלקה ונדרש להחליפו-3,250 ₪. לא נעשה שימוש באריחי ריצוף נגד החלקה בריצוף המרפסות ויש להחליפו- 4,400 ₪.

     נמצאה הפעלה קשה של מנגנון נעילת דלת הממ"ד ויש לתקנה- 120 ₪. יש לשפר גימור טיח בהיקף צנרת אוורור הממ"ד חלון ודלת- 180 ₪. למרות שהממ"ד נמכר ומתפקד כחדר שינה, לא הותקן בו תריס ונדרש להשלימו- 600 ₪. חסר סף לחלון הממ"ד- 800 ₪. סה"כ נזקים בבית 54,490 ₪.

115. עוד קבע המומחה כי יש להוציא דו"ח מעבדה כדי לקבוע שבגג העליון לא בוצע בידוד טרמי בהתאם לתקן 1045. בנקודות הכניסה של מי הגשם לצינורות בגג לא הונחו ברדסים למניעת חדירת לכלוך- נמצאו חלקית בגג ובהיעדר פרוטוקול מסירה, לא ניתן לשלול שבוצע ונמסר. בסלון ובפינת האוכל הוויטרינות בוצעו מפרופילי אלומיניום 7,000 במקום מסוג 9,000- אולם לא הוצג מפרט מכר הקובע אחרת. ביחס לטענה שהממ"ד לא עומד בהגדרה של חדר- שטח הממ"ד 8.92 מ"ר ולכן תקין. במסמכים שהוגשו לא נמצא כל אזכור לדרישה להתקין רשת אינטרנט אלחוטית לפי הסכם. משכך מגיע סך הליקויים לסך של 54,490 ₪. לכך יש להוסיף עלויות פיקוח ומע"מ. את עלות תיקון הסדקים העריך המומחה בסך של 216,600 ₪.

116. אין מחלוקת כי בגין חלק מהליקויים לא ניתנה לנתבעים הודעה שכן, הפניה של התובעים 3 ו-4 לנתבע 2, הסתמכה על חוות דעת המהנדס יובל ענבי. ואולם, בתביעה זו, בנוסף לחוות דעת זו, נסמכים התובעים על חוות דעת נוספת מטעמם בתחום זה, שנערכה ע"י אינג' יאיר אברהמי, והיא לא נמסרה לידי הנתבע 2 ואף לא ליתר הנתבעים ,אלא עם הגשת התביעה שבפניי. בניגוד לחובת המוכר לפי התקנות הרלבנטיות בנוסחן במועד ביצוע העסקה, לא צירף המוכר (הנתבע 2) מפרט לחוזה המכר. משעה שחוות הדעת מטעם אינג' אברהמי נערכה ביום 18/12/14 בעוד שהדירה נמסרה לתובעים ביום 15/12/09, קרי, סמוך לאחר מועד סיום תקופת הבדק והאחריות לאי התאמות לפי סעיף (9) לתוספת לחוק המכר (דירות) בנוסחו דאז, ולא נמסרה לידי הנתבע 2, הרי שמתעורר קושי לקבוע את אחריות הנתבעים 2-4 לדברים אלו.

117. בשונה מהסדקים, המדובר בליקויים אשר חלקם התגלו במהלך תקופת האחריות וחלקם התגלו אף לאחר מכן. אשר לליקויים אשר התגלו במהלך תקופת הבדק – בשונה מאי התאמות שנמצאו במהלך תקופת הבדק, הנטל הוא על הקונה, להוכיח שמקור הליקויים הוא בתכנון, בעבודה או בחומרים. אשר לליקויים אשר התגלו לאחר מכן – אין המדובר באי התאמות לפי חוק המכר (דירות). הנטל להוכיח את הטענות שלפיהן אי התאמות בתקופת האחריות הן באחריות המוכר מונח לפתחם של התובעים 3 ו-4 בעוד שהתובעים 3 ו-4 לא ביצעו כל אבחנה בין אותם אי ההתאמות שנגרמו בתוך תקופת האחריות ולאחריה. הנפקות לכך צריכה להיות בהפחתת סכום הפיצוי בגין אי ההתאמות בשיעור 50% מאי ההתאמות שהתגלו.

118. תקופת האחריות והבדק יכולה להיות ארוכה מזו שבסעיף (9) אשר צוטט לעיל, אך אין בפניי טענה כזו ולפיכך איני נדרשת לכך והנחתי היא כי תקופת הבדק לאי ההתאמות שבחוות הדעת היא כאמור, שנה לפי סעיף (9) לתוספת לחוק המכר (דירות).

119. המומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט את אי ההתאמה הנטענת של הספוטים (סעיף 5.21, במ/1), אך במהלך הדיון לפניי היה נכון התובע 3 לוותר על רכיב תביעה זה, ובהתאם לכך, איני נדרשת לשאלה זו.

120. נוכח הדברים האמורים לעיל, מצאתי כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בסך 216,600 ₪ בגין הסדקים וגורמיהם וכן פיצוי נוסף, בגין ליקויים נוספים בסך 27,245 ₪ (מחצית מסך הליקויים שהעריך מומחה בית המשפט). לזאת יש להוסיף פיקוח ומע"מ ובסך הכול, 313,829 ₪.

      

     הזכות לביצוע התיקונים

121. לטענת התובעים, למוכרים לא עומדת הזכות לתקן את הליקויים חלף תשלום פיצויים מכיוון שניתנו להם הזדמנויות רבות, אך הם התייחסו בזלזול ובאי איכפתיות, התכחשו למרבית הליקויים, וגם התיקונים אשר בוצעו, בוצעו באופן חלקי, שטחי, חובבני ורשלני. לטענת הנתבעים, קיימת הסכמה על ביצוע תיקון ליקויים.

122. השאלה האם יש לאפשר לנתבעים לבצע תיקון ליקויי בנייה אשר התגלו, נדונה בפסיקה ענפה ונקבע לא אחת כי שאלה זו תלויה בעובדותיו של כל מקרה. עוד נקבע כי זכות זו שמורה לנתבע בגין ליקויי בנייה, כאשר הוא מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. בוודאי לא למי שמכחיש את קיומם של ליקויים או המזלזל בהם מראש. כך גם מיצוי כושל של ניסיונות תיקון, מטה את הכף לטובת אי מתן אפשרות לנתבעים לתקן בעצמם את הליקויים אשר התגלו. ראה בע"א 472/95 זלוצין נ. דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858, ע"א 8939/01 אביצור נ. חפציבה בע"מ פ"ד נז(6)83, ע"א 5602/03 סגל נ. שו"פ בע"מ (ניתן ביום 28/2/05). לרוכש דירה קמה זכות לפיצוי כספי כאשר נכשלו ניסיונות תיקונים מצד הקבלן.

123. בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, מצאתי כי אין לאפשר לנתבעים לבצע את התיקונים ואנמק. לנתבע 2 ניתנה האפשרות לבצע את תיקון הליקויים בדירת התובעים 3 ו-4 או לכל הפחות, חלק מהליקויים הנטענים. הנתבע 2 כבר ניסה לבצע תיקונים בהתאם לנטען ע"י התובעים 3 ו-4, אך תיקונים אלו בוצעו על ידו באופן שאינו מביא לפתרונם ויש במסקנות המומחה מטעם בית המשפט כדי להעיד על כך. כך עולה מעדות התובע 3 בפניי ולפיה איבדו התובעים 3 ו-4 את אמונם בנתבע 2.

124. עם זאת, יש להוסיף כי בתביעה המונחת בפניי ייתכן ובהתנהלותם הרחיבו התובעים 3 ו-4 את הליקויים במידה בלתי מבוטלת בשיהוי בהגשת התביעה ואף לא העניקו הזדמנות נאותה לביצוע חלק מהתיקונם ובדיקתם טרם הגשת התביעה, אשר עלו מחוות הדעת שנערכו במהלך שנת 2014 ובעוד שהתביעה הוגשה רק במהלך שנת 2016. הנפקות של שלילת זכות המוכר לתיקון הליקויים, כפי שהתקבלה בפסיקה, היא בהפחתת סכום הפיצוי (ע"א 7799/01 יורם-סלים ואורלי ברזילי נ' שרביב בע"מ, פד נו(5) 725 (4.8.02)) וכך יש לעשות גם במקרה דנן, בהתחשב בכך שניתנה הזדמנות לתיקון חלק מהליקויים בלבד כמו גם בהתחשב בשיהוי שבהגשת התביעה, אשר כפי שנימקתי בתביעת התובעים 1 ו-2, הוביל להחמרת הנזקים, ולהפחית את הליקויים, לרבות הסדקים, בשיעור 35% מהנזקים אשר נפסקו.

      

     פיצוי הוצאות בגין ליקויים שתוקנו ע"י התובעים

125. חוק המכר (דירות), בנוסחו דהיום, מאפשר לקונה לבצע תיקונים בעצמו ,אך באותם מקרים הנמנים על סעיף 4ב(ב) שבהם: "חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון.".

126. אומנם, מועד מסירת החזקה בדירות וכן המועד בו התגלו הליקויים או אי ההתאמות בדירה בעניינו, קודם לתיקון 5 לחוק המכר (דירות), אשר קבע תנאים אלו. עם זאת, די בהסדר הקודם שלפיו, חייב הקונה במתן הזדמנות נאותה לביצוע התיקונים כפי הוראת סעיף 4ב(א) לחוק המכר (דירות) כדי לדחות את התביעה לפיצוי בגין הוצאות הליקויים אשר תוקנו ע"י התובעים מבלי מתן הודעה. התובעים 3 ו-4 טענו כי ביצעו תיקונים שלטענתם נבעו מהצורך להסיר מפגעים או תולדות בניה רשלנית כדי לאפשר מגורים בתנאי מינימום. אלא שלא הוכח כי תיקונים אלו בוצעו בהתאם להודעה שניתנה לנתבעים אודות הליקויים ולא התאפשר להם לבדוק את הטענות שהועלו. ולכן, אין בראיות אשר בפניי כדי להקים לתובעים 3 ו-4 זכות לקבלת פיצוי בגין הוצאות אלו. לא כל שכן, אילו היה חל ההסדר שבסעיף 4ב(ב) שכן תנאים אלו לא הוכחו.

      

     ירידת ערך

127. לטענת התובעים 3 ו-4, נגרמה להם ירידת ערך המסתכמת, נכון ליום 7/2/14 בסך 179,000 ₪ לפי חוות דעתו של אלי סידאוי, שמאי מקרקעין כמו כן, יש להוסיף לסכומים אלו סכום נוסף של 62,000 ₪ מחודש 08/14 ועד לחודש 9/19 בשל פחת בתנאי מגורים סבירים עקב תופעות הסדיקה. כמו כן, יש להוסיף ירידת ערך נוספת, בסך 45,000 ₪ בשל בניית חדר ממ"ד בשטח קטן משטח מינימלי לחדר ובצורה לא רגולרית.

128. אשר לחדר הממ"ד – מומחה בית המשפט לא מצא כי הממ"ד נבנה בשטח קטן מהשטח המינימלי הנדרש. מצאתי לאמץ את חוות דעתו גם בעניין זה, בשים לב כי גם נשאל על כך פעם נוספת בשאלות ההבהרה, ופירט באופן בהיר את חישוב שטח הממ"ד ,דבר אשר אך חיזק את מסקנתו דלעיל.

129. אשר ליתר הרכיבים הנטענים, בדומה לדירת התובעים 1 ו-2, לא מצאתי לפסוק סכומים אלו מהנימוקים אותם פירטתי לעיל, לרבות היעדר הוכחה כי אילו יתוקנו הליקויים כפי האמור בחוות דעת התובעים, תיגרם ירידת ערך לדירת משפחת עבו.

130. לפיכך, תביעת התובעים 3 ו-4 בגין ירידת ערך – נדחית.

      

     דיור חלופי ועלויות הובלה ואחסנה

131. לטענת התובעים 3 ו-4, ייבצר מהם לגור בדירה במשך 20 ימים לפחות מתוך תקופת התיקונים הנטענת, כשהעלות הוערכה על ידיהם בסך 13,000 ₪. כמו כן, יישאו בהוצאות אחסנה, למשך 60 ימים, בסכום של 6,000 ₪.

132. בדומה לתביעת התובעים 1 ו-2 ואל נוכח עמדת מומחה בית המשפט ולפיה מהווה הזמן הנדרש לתיקון כשליש מזה הנדרש לתיקונים בדירת התובעים 1-2 ובשים לב כי ניתן לאחסן את חפצי התובעים בדירה אליה יעברו, אני מקבלת את התביעה לדיור חלופי ועלויות הובלה ואחסנה בסך כולל של 4,000 ₪ במהלך ביצוע התיקונים.

133. יצוין, כי גם מסכומים אלו יש להפחית 35% מהטעם שאלו נובעים במישרין מהנזק הכולל שנגרם וייתכן כי הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, כמו גם בהיעדר שיהוי בהגשת התביעה- היו מפחיתים את הסכומים האמורים.

      

     עוגמת נפש

134. עמדתי לעיל על חשיבות דירתו של אדם והשיקולים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב ליקויי בנייה.

135. בענייננו, נוכח היקף הליקויים בדירת התובעים 3 ו-4 ובהתחשב באי הנוחות שנגרמה להם ומנגד הזמן הרב אשר חלף ממועד גילוי הליקויים ועד להגשת התביעה, כמו גם העובדה כי הנתבעים 3 ו-4 לא גרו בכל התקופה בביתם ובהתאם לעדותם, התברר להם גודל הנזק רק עם חזרתם משליחות ממושכת בחו"ל, שכן טרם שובם ארצה, לא עמדו על היקף הליקויים כפי שקיים בפועל - הרי שמצאתי לנכון לפצותם בגין ראש נזק זה בסך 4,000 ₪.

      

     הפסד ימי עבודה

136. התובעים 3 ו-4 טענו כי ייאלצו להיעדר מעבודת בקשר עם התיקונים הנדרשים למשך 60 יום לפחות ומעריכים את הפסד ההשתכרות לפי ממוצע השתכרות למפרנס יחיד בסך 800 ש"ח, ובסך כולל של 48,000 ₪.

137. כאמור, איני מוצאת לקבל את טענת התובעים להפסד ימי העבודה. לא התרשמתי כי התובעים יידרשו להיעדר מעבודתם במהלך תקופת העבודה, אשר כרוכה בפינוי הדירה לרבות החפצים שבה. כמו כן, העלויות כוללות פיקוח הנדסי ולא מצאתי טעם מדוע יאלצו התובעים 3 ו-4 להיות נוכחים במשך כל העבודות באתר. התביעה להפסד ימי עבודה – נדחית.

      

     הוצאות

138. התובעים 3 ו-4 טוענים להוצאות בגין שכ"ט למומחים ובדיקות לצורך גילוי סיבת הליקויים בסך 25,447 ש"ח וכן, שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2,632.50. עוד טוענים לפיצוי בגין הוצאות הליך הגישור שכשל בסך 1,521 ₪.

139. מהנימוקים האמורים לעיל לעניין תביעת התובעים 1 ו-2, בשים לב לפער בין הסכומים שנתבעו ובין הסכום אשר נפסק בפועל, היעדר הזדמנות לנתבעים לתיקון הליקויים ללא חוות דעת המומחים, סבורה אני כי יש לפסוק הוצאות בסכום מופחת של 10,000 ש"ח וכן כי יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין הוצאות הליך הגישור.

      

     סיכום ביניים – תביעת התובעים 3 ו-4

140. נוכח מכלול הדברים האמורים לעיל, תביעת התובעים 3 ו-4 מתקבלת חלקית כנגד הנתבעים 2-4 כפי שפורט לעיל.

141. הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים 3-4 סך של 220,586 ₪, לפי החישוב להלן: פיצוי בגין נזקים לפי חוות דעת מומחה בית המשפט בסך 216,600 ש"ח וכן סכום נוסף בסך 27,245 ₪. לאלו יש להוסיף מע"מ ופיקוח ובסה"כ 313,829 ₪. בנוסף, לסכומים אלו יש להוסיף דיור חלופי ואחסנה בסך 4000 ש"ח. מסכום זה יש להפחית 35% כמפורט לעיל. לסכום זה יש להוסיף את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים 3-4 בסך 4,000 ש"ח וכן פיצוי בגין הוצאות חוות דעת המומחים בסך 10,000 ₪.

      

     ההודעה לצדדים שלישיים של נתבע 3 :

142. הנתבע 3 הגיש הודעה לצדדים השלישיים – הנתבעים 1, 2 ו 4, בה טען כי העבודות בוצעו על פי התוכניות שנמסרו לו ע"י הנתבעים 1 ו-2, בפיקוחם האישי, ועל פי הנחיות הנתבע 4 באופן מדויק ומבלי שיהיה לו שיקול דעת כלשהו. לטענת הנתבע 3, הנתבע 4, הוא אשר היה בעל הסמכות המקצועית כאדריכל וכמהנדס, והוא אשר בדק ואישר כל שלב בהתקדמות העבודות. לטענת הנתבע 3, הצדדים השלישיים התרשלו במעשיהם או במחדליהם. לטענתו, ככל שיחויב לשלם לתובעים, על הצדדים השלישיים לשפותו או לפצותו, או לתקן כל ליקוי בהתאם לפגמים שימצאו, בדירות התובעים. עוד לטענת הנתבע 3 יש להעביר את נטל הראיה לצדדים השלישיים מחמת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו.

143. הצדדים השלישיים 1 ו-2 (הנתבעים 1 ו-2), שבו על כל הטענות שבכתב ההגנה לתביעה העיקרית. לטענתם, אין מקום לייחס להם אחריות. לטענתם, הנתבע 3 הוא אשר ערך את ההסכם בינם לבינו, ובו כלל העבודות ואספקת החומרים והפיקוח. לטענתם, מרגע העסקת הנתבע 3, הם היו פטורים מכל ההתעסקות עם הבניה והיו כל העת, יזמים, מזמיני העבודה ואלו שמשלמים תמורתה. עוד לטענת הצדדים השלישיים 1 ו-2, הנתבע 3 היה מחויב לבנות לפי התוכניות, היתרי הבניה והחוקים והתקנים הרלבנטיים. לשם כך נשכרו שירותיו. לטענתם, אין באפשרותם לדעת אם הפעיל הנתבע 3 שיקול דעת משל עצמו לצורך חסכון בחומרים או ביצע קיצורי דרך להשלמת העבודות, אשר לשם ביצוען נשכר.

144. הצד השלישי 3 (הנתבע 4), שב אף הוא על הטענות שהועלו בכתב ההגנה וטען כי התובעת 2, אדריכלית במקצועה, קיבלה החלטות מקצועיות ונתנה הוראות כראות עיניה. לטענתו, הוא פעל באופן סביר, זהיר ומקצועי כפי שמהנדס סביר וזהיר היה פועל באותן נסיבות ולא הייתה כל התרשלות במעשיו. עוד לטענתו, הצדדים השלישיים 1 ו-2 כמו גם הנתבע 3, הם שאחראים לכל הליקויים אשר התגלו בדירות התובעים.

145. תחילה באשר להיפוך הנטל בהתאם להוראות ס. 41 לפקודת הנזיקין. הנתבע 3 אינו יכול לטעון להיפוך נטל זה שכן הוא מודע לחלוטין לנסיבות אשר הובילו לקרות הנזק, כפי שפירט היטב בכתבי הטענות שהגיש, דירות התובעים 1-4 בוודאי לא היו בחזקת הנתבעים 1-2 ו- 4 והנסיבות מתיישבות יותר עם התרשלותו של הנתבע 3 כפי שכבר קבעתי לעיל, מאשר עם התרשלות יתר הנתבעים. בהעדר התקיימות התנאים הנקובים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, היה ונותר נטל הראיה על הנתבע 3.

146. הנתבע 3 היה מחויב לבנות לפי התוכניות, היתרי הבניה והחוקים והתקנים הרלבנטיים. לשם כך נשכרו שירותיו. הוכח באמצעות חוות דעת מומחה בית המשפט כי הנתבע 3 לא עשה כן והוא מהווה את הגורם המקצועי האמון על ביצוע עבודתו ולא הנתבעים 1-2, מכאן כי אין לקבל את הטענה ולפיה פעל בהתאם להוראות הנתבעים 1-2 ומשום כך נפלו ליקויים בעבודתו. כבר קבעתי לעיל הנתבע 3 התרשל בעבודתו ונפלו בה ליקויים. הנתבע 3 לא ידע לזהות , גם כאשר הללו הוצגו לו בבית המשפט (נ/4) את התכניות לפיהן אמור היה לפעול. פרט לטענותיו של הנתבע 3 כי פעל בהתאם להוראות שניתנו, הרי שלא הובא לטענות אלו כל ביסוס. הנתבע 3 העיד בעצמו כי פעל בהתאם לתכתיביהם של התובעים עצמם, כך לדוגמא באשר לבטון (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 46 שורות 1-5), את חומרי הבסיס הוא עצמו רכש, פרט לקרמיקה, הוא אינו זוכר אם ביצע תשתית של מיזוג או רק את הצנרת למיזוג ולטענתו "יכול להיות שהם עשו ...." (התובעים , ראה עמ' 47 שורות 4-6 לפרוטוקול) וככלל נראה כי הליקויים אשר נפלו בעבודת הנתבע 3, לא נבעו מהנחיות הנתבעים 1-2 או מהנחיות התובעים ככל שאלו ניתנו לנתבע 3, כי אם מעבודת הנתבע 3. לו אכן היה ממש בטענותיו של הנתבע 3, כי אז היה יומן עבודה מסודר מאשש את הנטען על ידו בפירוט, אלא שהנתבע 3 לא המציא יומן עבודה כזה והתקשה אף להסביר אם אכן קיים יומן עבודה שכזה, אם לאו. לנוכח הדברים האמורים, אין מקום לקבל הודעת צד ג' כנגד הנתבעים 1-2 ואין מקום לחייבם, בחיובים בהם חויב הנתבע 3 בגין רשלנותו.

147. אשר להודעה לצד שלישי – הנתבע 4. הנתבע 3 טען כי פעל בהתאם להוראות הפיקוח העליון אשר בוצע בידי הנתבע 4, אלא שגם כאן כשל מלהוכיח כי אושר לו לפעול כפי שפעל, בידי הנתבע 4, כך למשל בכל הנוגע לכשל באורך הכלונסאות. הנתבע 3 לא הציג יומן עבודה בו אושר לו בידי הנתבע 4, אורך כלונסאות מקוצר כפי שביצע. הנתבע 3 הצהיר כל העת כי פיקח על עצמו וכי שימש גם כמנהל עבודה והעיד בעצמו כי ידע על סטייה מאישורו של הנתבע 4 באשר להקמת שוחות הביוב, סטייה אשר חסכה לו כסף. הנה כי כן, לא ניתן לטעון כי הנתבע 3 פעל בהתאם להנחיות הנתבע 4 במלואן וכי פעולתו זו היא אשר יצרה את הליקויים. משכך, אין מקום לקבל את ההודעה כנגד הצד השלישי – הנתבע 4 ואין מקום לחייבו בחיובים בהם חויב הנתבע 3.

      

148. סוף דבר,

     התביעה מתקבלת חלקית כפי שפורט לעיל.

     הנתבעים 2-4 ישלמו ביחד ולחוד לתובעים 1 ו-2 סכום של 263,415 ₪ וכן, ישלמו הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד לתובעים 3 ו-4 סכום של 220,586 ₪. הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (31/5/16) ועד ליום התשלום בפועל.

     כמו כן, יישאו הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעים כולם (מעבר להוצאות המומחים אשר פרטו לעיל) בסך 25,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

     התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

     התובעים 1 – 4 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות הנתבע 1 בסך 5500 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

      

      

     ניתן היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.