סוחוטין נ' דינמיקה רשת חנויות תקשורת בע"מ

פסק דין

בחודש אפריל 2010 רכש התובע מאת הנתבעת מכשיר טלפון סלולרי "חכם" מדגם סמסונג גלקסי i7500. לאחר כארבעה וחצי חודשים בלבד, כשהטלפון עוד היה בתקופת האחריות, התובע פנה לתובעת ודיווח על תקלות במכשיר. התקלות כללו היעדר תגובה מצד המכשיר ולטענת התובע הוסבר לו שמדובר בכשל מוכר וכי ניתן להתגבר עליו באמצעות עדכון קושחה. למרות העדכון המכשיר לא פעל כשורה והתובע נאלץ להפקיד את הטלפון לצורך תיקון במעבדה. לאחר 12 ימים, בהם היה התובע ללא מכשיר חלופי, שב הטלפון מתיקון ועל פי תעודת טכנאי שצורפה לכתב התביעה הטלפון לא נדלק והוא סובל מקורוזיה. בנסיבות אלה, טוען התובע כי סופק לו טלפון פגום מבלי שיינתן לו שירות הולם והגיש את תביעתו על סך 3,000 ₪ בגין נזקו הישיר ועוד עותר התובע לפיצוי בסך 10,000 ₪ בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצויים אף ללא הוכחת נזק בתביעות לפי עילות צרכניות שבחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

לטענת הנתבעת, אין מקום להכיר בחובה לתקן טלפונים בהם נתגלתה קורוזיה גם אם הדבר אירע במסגרת תקופת האחריות. קורוזיה היא אינדיקציה לנזק שנגרם בשל שימוש לא נאות שעשה התובע במוצר. לטענת הנתבעת, הוצע לתובע לרכוש בנפרד אחריות מורחבת אולם התובע בחר שלא לרכוש את האחריות. התוצאה היא שהטלפון נשלח למעבדות סמסונג, האחראיות על תיקונו ככל שהדבר תואם את המדיניות של היצרן ולמעט נזקים שנגרמו על ידי הלקוח וביניהם קורוזיה. לענין הנזק, טוענים הנתבעים שהתובע שילם עבור הטלפון רק 1,551.72 ₪ ולכן שווי תביעתו מוגזם. להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת הייתה מוכנה לתקן את המעוות כך שהתובע יצטרף לשירות התיקונים המורחב, ישלם עוד 399 ₪ ויוכל לקבל מכשיר מדגם סאמסונג 3053 או שיוכל התובע לשלם עוד 499 ₪ ולקבל מכשיר מדגם נוקיה 2730. שני המכשירים הנ"ל אינם טלפונים חכמים.

פרק ד1 לחוק קובע את חובתו הכללית של העוסק ליתן לצרכן שירות לאחר המכירה ובכלל זה קובע כי תינתן תקופת אחריות בגין הממכר. בהתאם לחובה כללית זו, הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006 הקובעות תקופת אחריות חובה למשך שנה לכל הפחות שבה יתוקן כל פגם במכשיר. תקנה 2(ג) קובעת חריג לפיו "הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן, יהא פטור מחיוביו לפי תקנה זו" ומכאן שנטל ההוכחה על קיום החריג רובץ על העוסק.

הנתבעים תמכו את טענותיהם בתעודת תיקון שנערכה, ככל הנראה, על סמך מידע טכני שהתקבל ממעבדות סמסונג לפיו המכשיר נפגע מקורוזיה. במישור הראייתי, התעודה המצורפת אינה קבילה כחוות דעת. לכל היותר, תעודת התיקון מהווה עדות שמועה מכלי שני בנוגע לאמור במסמך שנערך במעבדות סמסונג. גם לו היו מוצגים מסמכי המקור לא היה בהם כדי להושיע מאחר שברור כי מסמכים שנערכו במעבדות סמסונג לצורך תיקון המכשיר לא נועדו לשמש חוות דעת כמשמעה בפקודת הראיות [נוסח חדש]. זאת ועוד, מאחר שלא ניתן להעיד את עורכו של המסמך המקורי, ספק אם ניתן בכלל לקבל את המסמך הנגזר כראיה לאמיתות תוכנו. במישור המהותי, שוכנעתי שהמסמך אינו אמין גם בכל הקשור לתוכנו. מהמסמך הנ"ל עולה כי המכשיר הנייד נגוע בקורוזיה וכלל אינו נדלק בעוד שהתובע הדגים לעיני בית המשפט כיצד הטלפון דווקא כן נדלק.

התובע סיפר שבתוך המכשיר מודבקת מדבקה המספקת אינדיקציה לקורוזיה, אם התרחשה – וכי לפי המדבקה במכשיר שבידיו, לא לוקה המכשיר בקורוזיה. הוא הגיש שני דו"חות תיקון עבור המכשיר שנערכו בידי שני טכנאים שונים במעבדות שונות ועל פי האמור בהן לא נמצאה קורוזיה במכשיר. גם הערך הראייתי של המסמכים הנ"ל מוטל בספק, אולם כאמור לעיל, הנטל להוכיח את קיומה של הקורוזיה רובץ על הנתבעת ואין להעביר אל התובע את הנטל להוכיח את העדרה.

עוד במישור הראייתי יש לציין כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שגם ככל שאכן יש קורוזיה, היא נגרמה על ידי התובע. הנתבעת לא הצליחה להוכיח את שנת ייצור המכשיר ואף לא ידעה להגיד כמה זמן שהה המכשיר במחסני הנתבעת לפני שהוא נקנה. עם זאת, כשנחקר נציג הנתבעת על אודות מסגרת הזמנים הנ"ל, הוא העיד שהמכשיר הגיע לתובע כשנה וחצי לאחר ייצורו. אין ספק שהמכשיר הוחזק זמן ממושך יותר במחסני הנתבעת משהיה בידי התובע. בנסיבות העניין, גם אילו נמצאה במכשיר קורוזיה, לא ברור מה מקורה ולא ברור על סמך מה יכולה הנתבעת לייחס את גרימתה דווקא לתובע.

מן הראוי להסתייג מהפרקטיקה הנקוטה בידי הנתבעת לפיה הפוסק האחרון בתלונה של לקוח הוא טכנאי אלמוני שעל הכרעתו אין ערעור. הצגתו של אותו טכנאי כגורם מקצועי אובייקטיבי ונייטראלי רחוקה מלשכנע. מדובר בטכנאי "מטעם" היצרן, שנדרש להחליט אם המוצר שסיפק היצרן פגום (וטעון החלפה). האם מפתיע לגלות, שאות טכנאי קבע ממצא המתיישב היטב עם האינטרס של היצרן ועם האינטרס של הנתבעת (שקשורה עם היצרן בקשרי עסקים)?

מן הראוי הוא להסתייג גם מהניסיון להתנות את השירות בארץ בתשלום נפרד עבור "שירות מורחב". בנסיבות הענין, נראה כי משמעותו האמיתית של הסדר זה היא התחמקות מהוראות החוק (שהן קוגנטיות) ושלילת כל אחריות בישראל מהלקוח. ה"פתרון" שהוצע על ידי הנתבעת נראה פשוט כנסיון להתעשר מצרותיו של הלקוח. הצעת הנתבעת לפיה התובע יוכל לרכוש אחריות מורחבת ולשלם עוד כסף כדי לקבל טלפון שנתוניו נחותים מזה שהוא קנה, אינה אלא לעג לרש, ניסיון ל"שכנע" לקוח שבוי שאינו מרוצה משירות אחד לרכוש ביותר כסף שירות אחר.

לאור כל האמור התביעה מתקבלת.

באשר לנזק: התובע שילם 1551 ₪ עבור המוצר שהתקלקל ועוד כ – 200 ₪ עבור טיפול במעבדות שהיה נחוץ להוכחת תביעתו. בשל התהליך הממושך של התעסקות במכשיר מקולקל ובניסיון להביא להחלפתו נגרם לתובע ביטול זמן וגם נמנע ממנו שימוש סביר במכשיר שרכש במשך זמן רב. בגין כל אלה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 5,000 ₪.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק-דין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר הצדדים.