אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סואעד ואח' נ' משרד הפנים

סואעד ואח' נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 06/07/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
20188-02-11
06/07/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. עופרה סואעד
2. דוגאן סגלתיג'י
3. מרווה סואעד
4. סואש סגלתיג'י

הנתבע:
משרד הפנים ע"י פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)
פסק-דין

פסק דין

עותרות 1 ו-3 הן אחיות, אזרחיות ישראליות, הנשואות, על פי טענתן, לעותרים 2 ו-4 בהתאמה, שהם אזרחים טורקים. העתירה מופנית כלפי החלטת המשיב לדחות את הבקשה ליתן לעותרים מעמד בישראל.

העתירה מתחילה בסיפור המעשה, ומציגה כאילו נכנס עותר 2 לישראל ביום 22.6.08, ואילו עותר 4 הגיע לישראל ביוני 2005, שהה בה תקופה של חצי שנה, חזר לטורקיה ושב לארץ בתחילת 2007, ומאז שוהה בישראל. עובדות אלה הן רק חלק קטן מן האמת. העיקר חסר מן הספר. מתשובת המשיב מתברר, כי עותר 2 הסתנן לישראל במאי 2005 ושהה בה עד ספטמבר 2007, או אז נעצר והורחק ממנה. פעם נוספת הסתנן העותר לישראל זמן קצר לאחר הרחקתו, ביום 1.10.07, ושהה בישראל עד שהורחק ממנה שנית, בחודש אוקטובר 2008. פעם שלישית הסתנן במאי 2009. ב- 24.6.10 נעצר העותר והוצא כנגדו צו הרחקה וצו משמורת, אולם הוא שוחרר בערבות בהסתמך על טענתו כי הגיש בקשה לקבלת מעמד מכוח נישואיו לעותרת 1. הוא נדרש להסדיר את מעמדו בתוך 30 יום. אלא שרק ביום 12.7.10 פנו העותרים 1 ו-2 להגיש בקשה למעמד מכוח נישואיהם. הנה כי כן, בניגוד למה שטען בשימוע האמור, טענה שעל סמכה שוחרר מן המשמורת, הרי שהפנייה נעשתה רק לאחר שחרורו. בעקבות הפניה, קוים לעותרים שימוע, ובסופו של דבר החליט המשיב לדחות את הבקשה.

בכל הנוגע לעותר 4, גם הוא הסתנן לישראל מספר פעמים, ולא נשמע לדרישה לצאת את הארץ. במאי 2005 הסתנן לישראל דרך גבול מצרים והגיש בקשה לקבלת מעמד של פליט. באוקטובר 2006 נדחתה בקשתו והוא נדרש לצאת את ישראל. עותר 4 ערר על החלטת האו"ם האמורה והערר נדחה בפברואר 2007. עובדה זו לא הפריעה לעותר להמשיך ולשהות בישראל שלא כדין. ביוני 2007 נעצר העותר, הוצא לו צו הרחקה וצו משמורת, והוא הובא לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות. בסופו של דבר, הוא הורחק מן הארץ. גם הוא, כמו אחיו, לא אמר נואש, ושב והסתנן לארץ בספטמבר 2007. מאז הוא שוהה בישראל שלא כדין. ב- 13.7.10 הגיע העותר אל לשכת המשיב בצפת בלוויית עותרת 3 והשניים הגישו בקשה למעמד מכוח הנישואין. גם להם נערך שימוע אשר בסופו של דבר הביא את המשיב למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

דומה כי די בפירוט לעיל כדי לדחות את העתירה, שהרי היא נגועה בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים. מבית המשפט הוסתרו עובדות מהותיות ביותר, הנוגעות להתנהלותם של עותרים 2 ו-4, ואשר יש בהן כדי להשליך על בחינת שיקול דעתו של המשיב, שהועמד על ידם לביקורת שיפוטית.

לא אמנע עצמי מלהתייחס גם לגופה של העתירה. העותרים טוענים כי עמדו בנטל להראות כי הם מקיימים אורח חיים של בני זוג. באופן בולט, כך טוענים הם, נכון הדבר לגבי עותרים 1 ו-2 אשר בינתיים נולד להם תינוק. בא כוח העותרים טוען, כי זכותו של בן הזוג הישראלי לקיים אורח חיים זוגי עם האזרח הזר הוכרה בחוק ובפסיקה, ומשעמדו העותרים בנטל להוכחת חייהם המשותפים, היה על המשיב לכבד זכות זו ולא להיאחז במה שכונה על ידו סתירות חסרות חשיבות, שנתגלעו בדברי כל אחד מהם, בשימועים שנערכו להם.

כפי שאפרט מיד אין המדובר בסתירות של מה בכך, ועל סתירות אלה משליכה, בנוסף, התנהלותם של עותרים 2 ו-4, אשר הוכיחו פעם אחר פעם כי נחושים הם לשוב ולהיכנס לישראל שלא כדין, בכל פעם תוך ניסיון לחמוק מן הרשויות ותוך העלאת תירוצים חסרי יסוד. נקודת המוצא, אפוא, היא, כי התנהלותם של העותרים אינה כנה. ואם בדרך כלל מוטל הנטל על בני הזוג הטוענים לכך כי הם אכן מקיימים חיי משפחה, הרי שהנטל בעניינם של העותרים כבד שבעתיים. בנטל זה הם לא עמדו, וכאמור לעיל אף ביקשו למנוע מבית המשפט את מלוא המידע שיהיה בו כדי לאפשר הערכה נכונה של עמדת המשיב.

הסתירות שנתגלעו בשימוע שנערך לעותרים 1 ו-2 הם, בין היתר, אלה:

העותרת שינתה את גרסאותיה ביחס לשאלה היכן התגוררו בני הזוג. תחילה סיפרה כי בחדרה שלה בבית הוריה התגוררה היא עצמה ביחד עם עותר 2, וכן עם אחותה, העותרת 3 ובעלה העותר 4. בהמשך טענה כי אמנם "בהתחלה" גרה כאמור עם עותרים 3 ו-4 באותו חדר בבית ההורים, אולם לאחר שעותרים 3 ו-4 נישאו, עברו השניים להתגורר בצפת. לעומת זאת, עותר 2 השיב כי לא הייתה תקופה אשר במהלכה התגורר יחד עם עותרת 1 באותו חדר עם עותרת 3.

סתירות נוספות התגלעו ביחס לשאלה כיצד נסעו לבקר בזמן האחרון את הורי העותרת בצפון. בעוד העותרת טענה כי נסעו ברכב של חבר של העותר, הרי שהעותר טען כי נסעו לשם ברכבת. באשר לחתונה של השניים, טענה העותרת כי נכחו בה כ-500 איש, כי הוריו של העותר הם ששילמו את הוצאות החתונה בעוד שאת שמלתה מימנו הוריה. העותר, לעומת זאת, טען, כי בחתונה נכחו 100 איש, וכי הוא עצמו שילם הן את הוצאות החתונה והן את מחיר השמלה. על כורחו תוהה הקורא האם היו השניים באותה חתונה. סתירות נוספות פורטו בהרחבה בתשובת בא כוח המשיב, אולם דומה כי די באלה כדי לבסס כראוי את מסקנתו של המשיב לפיה לא עמדו העותרים בנטל המוטל עליהם. בשל עוצמתן של הסתירות שלא ניתן להן כל הסבר, ולנוכח התנהלותו של העותר בעבר, כפי שפורטה לעיל, איני סבורה שיש בהולדת התינוק כדי לשנות מן המסקנה אליה הגיע המשיב, שהיה מודע להריונה של העותרת בעת שנשקלו הדברים על ידו.

באשר לעותרים 3 ו-4 הרי שמן השימוע עלה במפורש כי השניים אינם חיים יחד ואף אינם נפגשים באופן קבוע. מתברר כי העותרת מתגוררת במעונות של מכללת צפת (בעוד שאחותה, עותרת 1 טענה, כי העותרים 3 ו-4 מתגוררים בבית הוריה בצפון). העותר טען כי הוא עצמו מתגורר ביפו עם חברים אולם העותרת ציינה כי יש להם דירה בתל-אביב בה נמצא העותר כל השבוע. עוד מתברר כי בעוד שהעותרת טענה כי נפגשה עם העותר בתל-אביב מספר ימים לפני השימוע והם אכלו יחד בקניון דיזינגוף, הרי שהעותר טען כי הפעם האחרונה בה בילו השניים בתל-אביב הייתה לפני חודשיים. גם כאן הסתירות המפורטות בתשובת המשיב מלמדות, כי מסקנתו לפיה לא הרימו העותרים את הנטל מעוגנת היטב בתוצאות השימוע.

אכן אין חולק על זכותו העקרונית של אזרח ישראלי לקיים חיי נישואין עם בן זוג זר בו בחר. אלא שעל מנת לממש את הזכות אין די בהצגת תעודת נישואין פורמאלית ועל בני הזוג להוכיח את כנות הנישואין. נטל זה נגזר מן השיקול העומד ביסוד זכותו של בן הזוג הישראלי, שעניינה בהגנה על התא המשפחתי. מכאן, שנדרשת הוכחה לקיומו של תא משפחתי במובן המהותי. משלא הוכח קיומו של תא כזה, לא קמה הזכות להגנה עליו (בג"צ 4156/01 דימיטריוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289).

מסקנתי היא כי בדין הגיע המשיב למסקנה שהעותרים לא עמדו בנטל להוכיח את קיומו של תא משפחתי.

העתירה נדחית. על העותרים 2 ו-4 לעזוב את ישראל עד ליום 31.7.11.

העותרים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ