אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נקבע כי הדוחות התיישנו ועיריית חדרה תפעל להשבת הכספים שנגבו בגין הדו"חות לידי המבקש.

נקבע כי הדוחות התיישנו ועיריית חדרה תפעל להשבת הכספים שנגבו בגין הדו"חות לידי המבקש.

תאריך פרסום : 05/11/2014 | גרסת הדפסה
עמ"א
בית משפט לענינים מקומיים חדרה
28576-07-14
07/09/2014
בפני השופטת:
טל תדמור-זמיר

- נגד -
מבקש:
מוחמד מחאמיד
משיבה:
עיריית חדרה
החלטה
 

 

בפניי בקשה לביטול 17 דו"חות חניה:

1. דו"ח מס' 10444669 מיום 9.1.02

2. דו"ח מס' 10649267 מיום 24.1.02

3. דו"ח מס' 11075462 מיום 17.2.02

4. דו"ח מס' 11023967 מיום 28.2.02

5. דו"ח מס' 7089360 מיום 15.5.02

6. דו"ח מס' 12890364 מיום 21.8.02

7. דו"ח מס' 13026661 מיום 31.10.02

8.  דו"ח מס' 13283767 מיום 3.11.02

9. דו"ח מס' 16663767 מיום 12.12.02

10. דו"ח מס' 17005869 מיום 27.7.03

11. דו"ח מס' 19118561 מיום 30.7.03

12. דו"ח מס' 18393264 מיום 3.9.03

13.דו"ח מס' 17910167 מיום 17.6.04

14. דו"ח מס' 21386263 מיום 28.6.04

15. דו"ח מס' 21590260 מיום 8.7.04

16. דו"ח מס' 24269664 מיום 11.7.04

17. דו"ח מס' 19658764 מיום 17.11.04   

(להלן: "הדו"חות"), שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

 

טענות הצדדים

 

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל את הדו"חות ואך בחודש 9/2013 נודע לו לראשונה אודות חלקם (מס' 1-11 ברשימה לעיל), עת הגיעו מעקלים לביתו. באותן נסיבות שילם המבקש למעקלים את סכום החוב בסך של 4,399 ₪, "תחת מחאה".

 

עוד טוען המבקש כי ביום 22.12.13 הודבקה על דלתו התראה לפני פריצה ולאחר בירור נמסר לו כי מדובר בחוב נוסף בגין דו"חות נוספים (מס' 12-17 ברשימה לעיל).

 

עתה מבקש הוא להשיב הסכום לידיו בשל התיישנות העבירה ולהורות על ביטול ההליכים בגין הדו"חות שטרם שולמו.

 

לטענת המשיבה היא שלחה למבקש, לכתובתו הרשומה, הודעות תשלום הקנס בגין הדו"חות בדואר רשום במועד הקבוע בחוק כעולה מ"רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" (נספחי ב' לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו, בהפנותה לעפ"א 19412-06-14 ג'בארין נ' עיריית חדרה (מיום 17.7.14).

 

עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, בהפנותה לדרישת תשלום שנמסרה במסירה אישית, לאשת המבקש, ביום 19.2.06 (נספח ד' לתגובה). 

 

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

 

דיון

 

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.

 

עבירות החניה שבגינן נקנס המבקש הינן עבירות קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליהן הוראות סעיפים 230-228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"). הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה, כעולה מהוראות סעיף 228(ב) לחסד"פ.

 

הודעה זו היא מסמך קונסטיטוטיבי ומסירתה לנאשם פותחת את ההליך הפלילי נגדו (רע"פ 7752/00 ניר נ' מדינת ישראל, (15.5.02).

 

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעבירות קנס של העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה.

 

במידה ולא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה ובעל הרכב לא ביקש להישפט, על הרשות החובה להמציא הודעת תשלום קנס חדשה בהתאם להוראות תקנה 41(ב) הקובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה".

 

עבירת קנס הינה עבירה מסוג "ברירת משפט" שהיא עבירת "חטא" ועל כן מתיישנת היא תוך שנה מיום ביצועה. כי כך, נדרשת המשיבה להמציא למבקשת את הודעת תשלום הקנס - בדואר רשום -  בתוך שנה מיום ביצוע העבירה (סעיף 225א(א) לחסד"פ).

 

ישנן סיבות שונות להגיון שאחרי התיישנות העבירה וביניהן הרצון לגרום לרשויות לנהוג ביעילות ותוך זמן סביר, הרצון כי זיכרון העדים לאירוע יהיה טרי וכי חומר הראיות יהיה נגיש. לצד אלה ניצבת הגישה כי לא ייתכן למשוך הליכים מעבר לפרק זמן סביר.

 

על בסיס הרציונל האמור נקבעו פרקי זמן שונים של התיישנות מעבירה לעבירה, על פי חומרתן, כשלעבירה מסוג "חטא" נקבעה כאמור תקופת התיישנות של שנה.

 

נלמד אם כן, כי על הרשות להודיע לאזרח על ביצוע עבירת חניה תוך שנה מיום ביצועה. אדון עתה בדרכי ההודעה.

 

סעיף 237(א) לחסד"פ קובע כי:

 

"237.        (א)   מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1)   במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;

(2)   במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה."

 

תקנה 44 א לתקנות מוסיפה על הוראה זו וקובעת חזקת מסירה. זו לשונה:

 

"44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן" (ההדגשות שלי – ט.ת.ז).

 

דהיינו, המחוקק אינו דורש מהרשות להודיע לנאשם בבירור ואף לא לשלוח לו דואר רשום עם אישור מסירה. כל שנדרש הוא משלוח הודעה בדואר רשום, או אז עובר נטל הראיה ישירות אל כתפי הנאשם להוכיח כי לא הודע לו.

 

אם לסכם האמור עד כה, הרי שהדרישות מהרשות פשוטות. מקום בו אדם עבר עבירה ולא ניתנה לו במקום הזמנה על ידי פקח, על הרשות להודיעו על קיום העבירה בדואר רשום, תוך שנה מיום ביצוע העבירה. לא עשתה כן - התיישנה העבירה.

 

בענייננו מבקשת המשיבה לקבוע כי בוצעה המצאה כדין של הדו"חות בדואר רשום, תוך שנה מיום ביצוע העבירה, בהסתמך על תדפיסים בדבר "רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" מהם עולה, לטענתה, כי הדו"חות נשלחו בדואר רשום במועד המצוין על גב התדפיסים (נספחי ב' לתגובה) (להלן: "התדפיסים").

 

נשאלת השאלה, אם כן, האם יכול תדפיס שכותרתו "רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" להוות ראיה לאישור בדבר משלוח בדואר רשום כמצוות המחוקק?

 

על מנת לסבר את האוזן יובהר כי מעיון בכל תדפיס עולה כי במקור מכיל הוא רשימה ארוכה של דברי דואר אשר נמסרו לדואר, על מנת שיישלחו בדואר רשום. כל הדו"חות הנזכרים בתדפיס מחוקים, למעט הדו"ח הרלבנטי, המתייחס למבקש. בראש התדפיס רשומים הפרטים כדלקמן:

"רשות החניה, עיריית חדרה, רשימת דברי דואר רשומים (לפי מיקוד) שנמסרו למשלוח".

בפינה השמאלית העליונה של התדפיס מצוין תאריך ומתחת מפורטים דברי הדואר לפי מס' רץ, שם משפחה, שם פרטי, כתובת ומספר הדו"ח (זאת ניתן ללמוד כאמור, אך מהשורה הבודדת בה מופיעים פרטי המבקש, שכן יתר הפרטים, מחוקים).

 

אישור משלוח דבר דואר רשום הינו אישור מודפס של רשות הדואר אשר מציין, בין היתר, את מועד משלוח הדואר הרשום על ידי רשות הדואר, הלכה למעשה. עיון בתדפיס "רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" מעלה כי אין מדובר באישור משלוח דואר רשום, אלא לכל היותר באישור על מסירה למשלוח בדואר רשום.

 

משכך, אני סבורה כי אין די באותם תדפיסים כדי להוכיח שדברי הדואר אכן נשלחו למבקש בדואר רשום תוך שנה ממועד ביצוע העבירה. רוצה לומר, כי בהעדר אישור על משלוח דבר דואר רשום (להבדיל מאישור על מסירת דבר דואר לבית הדואר), לא הוכח כי הדו"חות אכן נשלחו למבקש בדואר רשום תוך שנה מיום ביצוע העבירה ובנסיבות הרי שלא קמה חזקת המסירה.

 

כן סבורה אני כי אף בחותמת הדואר המופיעה על גבי התדפיסים אין כדי לסייע למשיבה, שכן כל שניתן ללמוד מהחותמת הוא שהרשימה אכן התקבלה בבית הדואר ואין בה כדי להעיד על משלוח דבר הדואר בדואר רשום, בפועל.

 

איני מתעלמת מפסק דינו של כב' הש' ליפשיץ שניתן בעפ"א 19412-06-14 ג'בארין נ' עיריית חדרה (16.7.14), בו נקבע כי די בתדפיס, לצד חזקת התקינות של פעולת רשות הדואר, כדי לקיים את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א' לחוק. אלא שמנגד לקביעה זו של בית המשפט המחוזי בחיפה עומדות קביעות הפוכות של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 38272-04-12 סח'ניני נ' עיריית טבריה (12.11.12)) ובית המשפט המחוזי בתל אביב (עפ"ת 30815-05-12 גרוס נ' מ"י (7.6.12)), אשר קבעו כי אין די בתדפיס כדי להקים את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות ואין בחזקת התקינות כדי לסייע במקרים כגון דא.

 

אף בית המשפט העליון, ברע"פ 8906/11 יגאל וייס נ' עיריית תל אביב (3.4.12), אישר קביעתו של בית המשפט המחוזי בעפ"א 19749-09-11, לפיה אין די בכך שהעירייה הוכיחה כי הודעת הקנס הועברה לדואר ועליה להוכיח כי דבר הדואר אכן נשלח בפועל (תוך שאינה יכולה להתבסס על חזקה כללית בדבר תקינות פעולתו של הדואר) בציינו כי "...מקום בו ממילא הקל המחוקק את הנטל הרובץ לפתחה של התביעה, אין מקום להקלה נוספת על ידי בית המשפט".

 

בית המשפט בתוך עמו הוא יושב ולא נסתרת מעיניו הטענה לפיה אזרחים רבים יושבים בחיבוק ידיים, מתעלמים מקיומם של דו"חות חניה נגדם ואך משמגיעה החרב אל סף צווארם, פונים הם לבית המשפט בטענות שונות ומשונות ובית המשפט צריך למנוע מהם לפעול בדרך נלוזה זו.

 

אלא שלטענה זו יש להשיב כי על מנת להילחם בתופעה האמורה, צריכה הרשות בראש ובראשונה לפעול, כנדרש מכל אזרח, על פי הוראות הדין.

 

נסיון החיים, כמו גם הנסיון השיפוטי מלמדים כי לא תמיד מגיע דואר רשום למי שנשלח לו ובכל זאת החליט המחוקק ללכת לקראת הרשות ולקבוע את חזקת המסירה.

 

על בית המשפט לדקדק דווקא במעשי ופעולות הרשות שכן בית המשפט אמון על שמירת שלטון החוק. אך לאחר שתעמוד הרשות בדרישות החוק, ניתן יהא לפנות בדרישות לאזרח.

 

איני מתעלמת מאי הנוחות שהחלטה זו עלולה לגרום לעומד ומתבונן מהצד, שיכול ויאמר כי יצא חוטא נשכר. אלא שבנסיבות שפורטו לעיל אין הדבר כך. כל שהיה על המשיבה לעשות הוא להציג אישור המעיד כי ביום  x נשלח למבקש דואר רשום ואין למשיבה להלין אלא על עצמה, על שלא הקפידה למלא אחר הוראות החוק ויצאה ידי חובתה בהגשת התדפיס האמור.

 

כך גם אין בביצוע מסירה אישית של צו התראה לפני נקיטת הליכים, לאשת המבקש, בשנת 2006 כדי לסייע למשיבה, שכן משלא נשאה בנטל המוטל עליה ולא שלחה דרישה בדואר רשום תוך שנה מיום ביצוע העבירות אין היא יכולה להעביר את הנטל אל כתפי המבקש.

 

יש לזכור כי תנאי לקיומו של הליך הוגן הוא שאדם שהליך נפתח כנגדו ידע על כך.  בפרט כאשר מדובר בהליך גבייה אשר טומן אפשרות לנקיטת הליכי גבייה מנהליים העלולים להיות פוגעניים ולהסב לו הוצאות לשם תשלום החוב (ראו דברי כב' הש' פוגלמן במסגרת רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11.6.13).

 

סוף דבר

 

לאור שפורט לעיל, אני סבורה כי המשיבה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולכן קובעת כי הדו"חות מושא הבקשה התיישנו. המשיבה תפעל להשבת  הכספים שנגבו בגין הדו"חות או חלקם לידי המבקש.

 

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

 

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ד, 07 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

    

                                                                               

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ