אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נקבע כי בנסיבות העניין אין סטיה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות סמים והעונש שהוטל על המערערים הולם את העבירות בהן הורשעו.

נקבע כי בנסיבות העניין אין סטיה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות סמים והעונש שהוטל על המערערים הולם את העבירות בהן הורשעו.

תאריך פרסום : 20/01/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
5458-11,6364-11
31/01/2012
בפני השופט:
1. ס' ג'ובראן
2. י' דנציגר
3. נ' הנדל


- נגד -
התובע:
1. אבי אברג'ל
2. עבדל רחמן תפל

עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן
עו"ד אביגדור פלדמן
עו"ד חיים יצחקי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד איתמר גלבפיש
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

          לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.6.2011 (ת"פ 46292-03-10, כבוד השופט ד' רוזן).

           נגד המערערים ושלושה אחרים הוגש כתב אישום מתוקן. האישום הראשון, הרלבנטי למערער בע"פ 6364/11 (להלן: עבדל רחמן), מייחס לו שתי עבירות של עסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 1א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); עבירה של החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א) רישא בצירוף סעיף 7(ג) רישא, עבירה של מסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודה; וכן עבירה של תיווך בסם מסוכן, לפי סעיף 14 בצירוף סעיף 19א לפקודה. לפי המתואר בכתב האישום, בסמוך לחודש מרץ 2010 קשר עבדל רחמן עם אדם נוסף (להלן: הנאשם 1) קשר במטרה לבצע עסקאות בסם מסוכן מסוג קוקאין עם אדם בשם אבו סעיד וכן עם נאשם 4. במסגרת הקשר הציע נאשם 1 לעבדל רחמן למכור לו קוקאין בכמות לא ידועה. באותו היום יצר עבדל רחמן קשר עם אבו סעיד והציע לו לרכוש מנאשם 1 קוקאין. אבו סעיד השיב שהוא מוכן לרכוש ובאותו היום העביר הנאשם 1 לאבו סעיד סם בכמות לא ידועה. לאחר מכן, יצר אבו סעיד קשר עם עבדל רחמן ואמר לו שחסרים 23 גרם מהכמות המובטחת. עבדל רחמן יצר קשר עם נאשם 1 וביקש ממנו להשלים את הכמות החסרה. בהמשך לעסקה זו ביקש עבדל רחמן מהנאשם 1 שימכור לו 300 גרם קוקאין בעבור הנאשם 4. בעקבות זאת, התקשר עבדל רחמן לנאשם 4 ואמר לו כי למחרת היום ישלח למקום עבודתו שליח עם הסם. למחרת, נפגשו עבדל רחמן, הנאשם 1, והנאשם 5 ועבדל רחמן העביר לנאשם 1 כסף תמורת הסם. מאוחר יותר, נפגשו השלושה שוב ונאשם 1 העביר לעבדל רחמן ולנאשם 5 קוקאין שהיה ארוז בשתי שקיות.

           האישום השני, הרלבנטי למערער בע"פ 5458/11 (להלן: המערער), מייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א) רישא בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים. לפי המתואר בכתב האישום, המערער והנאשם 7 ביקשו מהנאשם 1 למכור להם קוקאין בעשר חבילות, אשר כל אחת מהן תכיל גרם קוקאין. בעקבות זאת, נפגש המערער עם הנאשם 1, בידיעתו של הנאשם 7 ובאותו מפגש העביר לו הנאשם 1 קוקאין במשקל של כ-9 גרם.

           ביום 7.4.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים בעבירות שיוחסו להם בעקבות הודאתם במסגרת הסדר טיעון. ביום 13.6.2011 הטיל בית המשפט על עבדל רחמן עונש של 40 חודשי מאסר בפועל; הפעלה, במצטבר, של 24 חודשי מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו (כך שעליו לרצות בסך הכל 64 חודשי מאסר בפועל); 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; קנס בסך של 10,000 ש"ח; וכן פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנה. על המערער הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; קנס בסך של 5,000 ש"ח; וכן פסילה לתקופה של שמונה חודשים.

           בגזר דינו התייחס בית המשפט אל חומרת העבירות שבהן הורשעו המערערים ואל פסיקתו של בית משפט זה שלפיה יש להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות סמים, קל וחומר עם סוחרי הסמים. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש להתחשב בתפקידם ומעמדם של הנאשמים בהיררכיה העבריינית, בכמות הסמים ומספר העסקאות שבהן נטלו חלק וכן בשיתוף הפעולה מצד הנאשמים עם החוקרים ואופן ניהול משפטם. עוד ציין בית המשפט כי בעבירות מסוג זה יש לתת משקל נמוך לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים. בכל הנוגע לעבדל רחמן, ציין בית המשפט כי הוא והנאשם 1 היו שותפים והיו "הראש והבסיס" לעסקאות הסמים. נקבע כי עבדל רחמן, כשותף פעיל, היה מעורב באספקת הסמים ובתיווך לעסקאות המתוארות בכתב האישום. לגבי המערער צוין כי הוא החזיק ברכבו כמות גדולה של סם הקוקאין. מבחינת השיקולים לקולה, נתן בית המשפט משקל להודאתם של המערערים בעבירות שיוחסו להם. ביחס לנסיבותיהם האישיות, קבע בית המשפט כי על אלה לסגת מפני שיקולי הענישה הנובעים ממהות העבירות בהן הורשעו. מבחינת עבר פלילי, ציין בית המשפט כי לעבדל רחמן עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות רבות, בין היתר בעבירות סמים. עוד ציין בית המשפט כי נגד עבדל רחמן תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה וכי בזמן ביצוע העבירה היה משוחרר ברישיון. כן ציין בית המשפט כי לחובתו של המערער הרשעות קודמות רבות, וביניהן עבירות סמים ואלימות.

           מכאן הערעורים שלפנינו.

           טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה שהרשעתו היא בגין ביצוע עבירת סמים שהסמכות העניינית לדון בה היא של בית משפט השלום. עוד טוען המערער כי בית המשפט לא הבחין הבחנה ראויה בינו לבין יתר הנאשמים בכתב האישום וכי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור לעומת מקרים דומים, שבהם הסתפקו בתי המשפט בהטלת ענישה צופה פני עתיד או בענישה בדרך של עבודות שירות. לבסוף, טוען המערער כי הביע חרטה והוא מעוניין לעבור הליך שיקומי, וכי לא ניתן לכך, ולנסיבותיו האישיות, משקל מספק בגזר הדין.

           במרכז ערעורו של עבדל רחמן עומד עיקרון האחידות בענישה. לטענתו, שגה בית המשפט בכך שייחס לו ולנאשם 1 תפקיד מרכזי בפרשה לעומת יתר הנאשמים. הנאשם 1, הוא לטענתו, המוביל והיוזם ואילו הוא רק נגרר אחריו. עוד בהקשר זה טוען עבדל רחמן שהוא לא לקח חלק בעסקה המתוארת באישום השני. לפיכך, טוען עבדל רחמן כי המדרג ההיררכי עליו מסתמך בית המשפט המחוזי שגוי וכי בראש הפירמידה עומד הנאשם מספר 1 בלבד, אחריו מופיעים הנאשם מספר 4 וכן המערער, ואילו הוא, שכלל לא שילם בעבור הסמים, לא הרוויח כסף ואף לא קיבל סמים להחזקתו, נמצא בתחתית ההיררכיה. בנוגע למספר העסקאות, טוען עבדל רחמן כי למעשה האישום הראשון מתאר עסקה אחת ולא שתי עסקאות. עוד טוען עבדל רחמן כי יש לתת משקל גדול לכך שהודה שכן על המשיבה היה לעמוד בנטל ראייתי כבד לו המשפט היה מתנהל. טענה נוספת שטוען עבדל רחמן היא כי לא קיבל כל תמורה בגין עסקאות הסמים המתוארות בכתב האישום. בהקשר זה טוען עבדל רחמן כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי הוא והנאשם 1 ביצעו את העסקאות במטרה להרוויח כסף שכן הוא לא קיבל לידו כספים או סמים. לבסוף, טוען עבדל רחמן כי הפער בענישה בינו לבין הנאשם 1 צריך להיות גדול באופן משמעותי, וכי על בית המשפט היה להפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו באופן חופף ולא באופן מצטבר.

           מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, העונש שהוטל על המערערים הוא עונש ראוי בנסיבות המקרה. בכל הנוגע למערער, טוענת המשיבה כי יש לו עבר פלילי בעבירות סמים, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו, וכי העונש שהוטל עליו תואם את המעשים שבהם הורשע. בכל הנוגע לעבדל רחמן, טוענת המשיבה כי קיים הבדל בינו לבין הנאשם 1. כך, בין היתר, לנאשם 1 אין עבר פלילי בתחום עבירות הסמים ואילו לעבדל רחמן עבר פלילי מכביד והוא אף ביצע את המעשים שבהם הורשע בעת שהיה אסיר ברישיון.

           לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעות הערעור ובנספחיהן, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

           הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות סמים, שהיא כידוע מדיניות של ענישה מחמירה. לפיכך, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערערים הוא עונש ההולם את העבירות שבהן הורשעו ואת נסיבות העניין.

           דומה, כי אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות שבהן הורשעו המערערים ועל התוצאות ההרסניות הגלומות בעיסוק בהפצת סמים מסוכנים. בית משפט זה התייחס לא פעם אל החומרה שבה יש לראות את עבירות הסחר בסמים, הפוגעות באופן אנוש באושיות החברה. יפים לעניין זה דברים שנכתבו בע"פ 4484/05 גונן שגב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2006):

"נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להילחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המלחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במלחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהיררכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר".

           בהתחשב במדיניות ענישה מרתיעה זו, בעברם הפלילי של המערערים ובחומרת העבירות שבהן הורשעו, אנו סבורים כי העונש אשר הוטל עליהם אינו חורג מן המקובל בעבירות מן הסוג האמור, ודאי לא במידה המצדיקה התערבותנו.

           אף בטענותיהם של המערערים בכל הנוגע לפער הענישה בין הנאשמים השונים ובמיקומם ב"היררכיה העבריינית", לא מצאנו עילה מספקת להתערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. כך, לא ניתן לקבל את טענתו של עבדל רחמן שלפיה פער הענישה בינו לבין הנאשם 1 צריך להיות גדול יותר באופן משמעותי. ראשית, נדמה כי עבדל רחמן מנסה להפחית ממעורבותו באירועים, אך מקריאת כתב האישום עולה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה עבדל רחמן, ביחד עם הנאשם 1 היו הרוח החיה שמאחורי המעשים היא קביעה מבוססת. בנוסף, בניגוד לנאשם 1, לעבדל רחמן עבר פלילי הכולל עבירות רבות של ייצוא, יבוא, מסחר והספקת סמים, והוא ביצע את העבירות בתיק זה בעת שהיה אסיר ברישיון. אף את טענותיו של המערער בהקשר זה לא מצאנו מקום לקבל שכן העונש שהוטל עליו הולם את העבירה שבה הורשע ואת כלל נסיבות המקרה. המערער טוען עוד בערעורו כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות ולכוונותיו להשתקם. בעניין זה מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה אין לתת במקרה זה משקל רב לנסיבותיהם האישיות של המערערים, ואלה נסוגות מפני שיקולי הענישה האחרים ובהם גמול והרתעה. עוד נציין בעניין זה כי מתסקיר שירות המבחן העדכני שהוגש בעניינו של המערער, עולה כי הוא טרם הפנים את חומרת מעשיו וכי הוא אינו בשל להליך טיפולי. בנסיבות אלה, ובהתחשב בעברו הפלילי, הגענו למסקנה כי העונש שהוטל עליו הוא עונש ראוי.

           בנוסף, לא מצאנו מקום לקבל את טענתו של עבדל רחמן שלפיה היה על בית המשפט המחוזי להפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו באופן חופף ולא באופן מצטבר. כידוע, עונש מאסר על תנאי שמופעל ירוצה באופן מצטבר לעונש שנגזר באותו התיק, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים. זאת, שכן המאסר המותנה הוא "בבחינת כרטיס כניסה מחודש אל החברה. אולם, אם נכזבה הציפיה כי המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנידון ירתיעו מלשוב ולבצע עבירות, הרי שנחלש באופן ניכר משקלו של אינטרס השיקום וגובר משקלם של אינטרס הגמול, ההגנה על הציבור, הצורך בהרחקה מהציבור ושיקום בעת המאסר" (ע"פ 4654/03 וליד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 26.6.2006, בפסקה 26)). בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה לא מתקיימים במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים את חפיפת עונש המאסר המותנה. זאת, בין היתר, לנוכח עברו הפלילי של עבדל רחמן והעובדה שהמאסר המותנה לא הרתיעו מלחזור ולבצע עבירות סמים שונות.

           אשר על כן, דינם של שני הערעורים להידחות.

           החלטתו של השופט י' עמית בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער בע"פ 5458/11 (מיום 24.7.2011) - מבוטלת בזאת. המערער יתייצב במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 26.2.2012 בשעה 10:00 לתחילת ריצוי עונשו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ