אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נימוקים לפסק הדין לפיו הוחלט שלא לאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע את השתתפותה של ח"כ חנין זועבי בבחירות לכנסת.

נימוקים לפסק הדין לפיו הוחלט שלא לאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע את השתתפותה של ח"כ חנין זועבי בבחירות לכנסת.

תאריך פרסום : 21/08/2013 | גרסת הדפסה
א"ב
בית המשפט העליון
9255-12
20/08/2013
בפני השופט:
1. כבוד הנשיא א' גרוניס
2. כבוד המשנה לנשיא מ' נאור
3. ע' ארבל
4. ס' ג'ובראן
5. א' חיות
6. ח' מלצר
7. י' דנציגר
8. נ' הנדל
9. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה
עו"ד דין ליבנה
עו"ד איילת פישמן
הנתבע:
ח"כ חנין זועבי
עו"ד חסן ג'בארין
עו"ד סאוסן זהר
פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.        ביום 19.12.2012 החליטה ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה (להלן - ועדת הבחירות המרכזית) למנוע את השתתפותה של חברת-הכנסת חנין זועבי בבחירות לכנסת מטעם רשימת בל"ד. לפי סעיף 7א(ב) לחוק יסוד: הכנסת, ובהתאם לסעיף 63א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן - חוק הבחירות), טעונה החלטת ועדת הבחירות המרכזית אישורו של בית המשפט העליון. לשם כך, קיימנו ביום 27.12.2012 דיון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, כמצוות המחוקק, כאמור בסעיף 63א(ה) לחוק הבחירות. מספר ימים לאחר מכן, ביום 30.12.2012, ניתן פסק דיננו. החלטנו, פה אחד, שלא לאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית. נוכח פרק הזמן הקצר שעמד לרשותנו, בהתחשב בכך שחובה הייתה ליתן את פסק הדין לא יאוחר מהיום ה-23 שלפני יום הבחירות לכנסת (בהתאם לאמור בסעיף 63א(ה) הנ"ל), פסק הדין ניתן ללא נימוקים. נימוקינו יובאו עתה.

2.        זו הפעם השניה שבית המשפט העליון נדרש לאישור החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע השתתפותם של מועמדים בבחירות לכנסת. לראשונה נדרש לכך בית המשפט במסגרת מערכת הבחירות לכנסת השש-עשרה (ראו, א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה נ' חבר-הכנסת טיבי, פ"ד נז(4) 1 (2003), להלן - פרשת טיבי). אז, החליטה ועדת הבחירות המרכזית, בין היתר, כי חברי-הכנסת עזמי בשארה ואחמד טיבי מנועים מלהשתתף בבחירות. ברוב דעות, החליט בית המשפט שלא לאשר את החלטתה של ועדת הבחירות.

           שופטי ההרכב בפרשת טיבי היו תמימי דעים באשר לפרשנות סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת (להלן - סעיף 7א) ולעוצמתן של הראיות הנדרשות לשם אישור החלטת ועדת הבחירות למנוע השתתפות של מועמד בבחירות לכנסת. ברם, הם נחלקו בדעותיהם באשר ליישום המבחנים המשפטיים על המקרים שהובאו לפניהם. בפסק הדין קבע הנשיא ברק, בהסכמת שופטי ההרכב, כי ישנה "משוואה חוקתית" בין "החירות שהדמוקרטיה מעניקה לכל ביטוי והפלורליזם בהשקפות ובדעות שעליו היא מבוססת לבין ההגנה על המשך קיומה כדמוקרטיה". פרשנותה של המשוואה, נקבע, "חייבת לשמור על האיזון החוקתי העדין. יש לקיים את הזכות לבחור ולהיבחר - שהיא מאושיות המשטר הדמוקרטי - המונחת ביסוד קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, בלא לפגוע בקיומה כמדינה יהודית, בשלילת הגזענות ובמניעת התמיכה במאבק מזוין נגד המדינה" (שם, בעמ' 17). איזון חוקתי עדין זה, נקבע, "יושג רק אם כל אחד מחלקי המשוואה ירכז עצמו למצבים הקיצוניים" (שם, שם). פסק הדין בפרשת טיבי הניח את המסד לניתוח העילות המנויות בסעיף 7א בנוסחו כיום, ואמות המידה שהותוו בו עמדו גם ביסוד פסק דיננו בפרשה הנוכחית.

הרקע החוקי

3.        במהלך השנים עבר סעיף 7א שינויים רבים. במקור, לא כלל חוק יסוד: הכנסת הוראה המאפשרת פסילה של רשימת מועמדים. על אף היעדרה של הוראת חוק כאמור, הכיר בית המשפט העליון בסמכותה של ועדת הבחירות שלא לאשר השתתפות בבחירות של רשימת מועמדים. היה זה לראשונה בשנת 1965, בע"ב 1/65 ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, פ"ד יט(3) 365 (1965); להלן - פרשת ירדור). בית המשפט העליון אישר אז, ברוב דעות, את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, אשר פסלה את "רשימת הסוציאליסטים" מהתמודדות בבחירות לכנסת. פסיקת בית המשפט התבססה על העיקרון הבלתי-כתוב של הדמוקרטיה המתגוננת לפיו "מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה וימחקוה מן המפה" (פרשת ירדור, בעמ' 390; לפרשנות ראו, ברק מדינה "ארבעים שנה להלכת ירדור: שלטון החוק, משפט הטבע וגבולות השיח הלגיטימי במדינה יהודית ודמוקרטית" מחקרי משפט כב 327 (2006)). בית המשפט קבע כי בסמכותה של ועדת הבחירות למנוע השתתפות בבחירות של רשימת מועמדים, אך צמצם סמכות זו לעילת פסילה אחת בלבד - שלילת עצם קיומה של המדינה.

           בית המשפט נדרש שוב לשאלת האפשרות לפסול רשימת מועמדים מהתמודדות בבחירות לכנסת בשנת 1984. בע"ב 2/84 ניימן נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225 (1985) (להלן -פרשת ניימן הראשונה) הפך בית המשפט את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, והתיר את השתתפותן בבחירות של רשימת "כך" ו"הרשימה המתקדמת לשלום". בית המשפט קבע, ברוב דעות, כי יש להגביל את ההלכה שנקבעה בפרשת ירדור לעילת הפסלות שהותוותה בה, קרי, שלילת עצם קיומה של המדינה. בהיעדרה של הוראה חקוקה, קבע בית המשפט, אין מקום להרחבת עילות הפסילה מכוחן ניתן לשלול מרשימות את האפשרות להתמודדות בבחירות (שם, בעמ' 245).

4.        בעקבות פסק הדין בפרשת ניימן הראשונה נחקק סעיף 7א (ראו, ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מב(4) 185 (1988) (להלן - פרשת ניימן השנייה)). בנוסחו המקורי כלל הסעיף שלוש עילות פסילה: (1) שלילת קיומה של המדינה כמדינתו של העם היהודי; (2) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה; (3) הסתה לגזענות. סעיף 7א גם התווה לראשונה את המנגנון הפרוצדורלי הנדרש לשם פסילת רשימות ומפלגות. נקבע, כי הסמכות לפסול רשימה תופקד בידי ועדת הבחירות המרכזית, והחלטותיה יהיו נתונות לערעור בפני בית המשפט העליון (לדיון אודות הדין שקדם לחקיקת סעיף 7א ולפרשנות סעיף 7א, ראו, אריאל בנדור "זכות המועמדות בבחירות לכנסת" משפטים יח 269 (1998)). מכוח סעיף 7א נפסלה רשימת "כך" מהתמודדות בבחירות (בבחירות בשנת 1998, ראו, פרשת ניימן השנייה; ובבחירות בשנת 1992, ראו ע"ב 2805/92 רשימת כך נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה (31.12.1992)). ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לאשר את השתתפותה של "הרשימה המתקדמת לשלום" בבחירות לכנסת השתים-עשרה נדחה (ע"ב 2/88 בן שלום נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מג(4) 221 (1988)).

5.        בשנת 2002 תוקן סעיף 7א לנוסחו כיום (חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 35) ס"ח 1845 (תשס"ב) 410). שלושה תיקונים מרכזיים נעשו בנוסח הסעיף: ראשית, עילות הפסילה המתייחסות לשלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית אוחדו לעילה אחת. שנית, נוספה עילת פסילה לפיה ניתן למנוע התמודדות של רשימה בבחירות אם היא תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד ישראל. שלישית, נקבע בסעיף כי ניתן לפסול גם מועמד בודד ולא רק רשימת מועמדים, אך נקבע כי פסילת מועמד בודד טעונה אישור של בית המשפט העליון.

           וכך קובע סעיף 7א בנוסחו הנוכחי, בחלקים הרלוונטיים לענייננו:

מניעת השתתפות בבחירות

(תיקון מס' 35) תשס"ב-2002

"(א) רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

(1)     שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;

(2)     הסתה לגזענות;

(3)     תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.

...

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ