אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחו ערעוריהם של מורשעים בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות

נדחו ערעוריהם של מורשעים בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות

תאריך פרסום : 14/06/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
4220-06,4444-06
11/06/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' חיות
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
1. אדוארד קונין
2. איתי פישר

עו"ד ישראל קליין
עו"ד ששי גז
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד דגנית כהן-ויליאמס
פסק-דין

השופט ד' חשין:

1.        לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ח' פיזם והשופטים ש' שטמר ור' ש' צמח) בת"פ 290/01. ביום 18.9.05 הרשיע בית המשפט את שני המערערים בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין או החוק), בצירוף סעיף 29 לחוק. כן הרשיע את המערער בע"פ 4444/06 (להלן - פישר) בעבירה של סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199 לחוק, וזיכה את המערער בע"פ 4220/06 (להלן - קונין) מעבירה זו. ביום 14.5.06 גזר בית המשפט על פישר עונש של 60 חודשי מאסר, מתוכם 42 לריצוי בפועל והשאר על תנאי למשך שלוש שנים. על קונין גזר בית המשפט עונש מאסר בן 33 חודשים, מתוכם 15 לריצוי בפועל והשאר על תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף, גזר בית המשפט על כל אחד מהמערערים קנס בסך של 20,000 שקלים.

           שני הערעורים מכוונים נגד ההרשעה בעבירת הסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, ולחלופין, נגד חומרת העונש.

כתב האישום והכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

2.        העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, שהוגש נגד שני המערערים, הן אלה: בספטמבר 2000 הוברחה יוליה, ילידת אוקראינה, דרך הגבול ממצרים לישראל; בהיותה בארץ נמכרה לאדם בשם רמי חיון (להלן - חיון), ששילם עבור נסיעתה והברחתה סכום של כ-3,000 דולר; במהלך אותו חודש קנה קונין מחיון את יוליה לתקופה מוגבלת, לשם העסקתה בזנות; קונין שילם לחיון עבור קנייתה של יוליה סכום של כמה אלפי שקלים והתחייב לשלם לו גם מחצית מהפדיון היומי מעיסוקה בזנות; במשך כשבועיים חי קונין על רווחיה של יוליה מעיסוקה בזנות, שאותם העבירה לו; באוקטובר 2000 (או בסמוך לכך) קנה פישר מחיון את יוליה לשם העסקתה בזנות, שילם תמורתה סכום של כ-6,000 דולר, והתחייב לשלם לחיון מחצית הפדיון היומי מעיסוקה בזנות; במשך מספר שבועות חי פישר על רווחיה של יוליה מעיסוקה בזנות, שאותם העבירה לו; בסוף חודש אוקטובר (או בסמוך לכך) מכרו פישר וחיון את יוליה לאדם אחר, לשם עיסוקה בזנות, ופישר קיבל תמורת מכירה זו סכום של כ-5,000 דולר. אלו העובדות על פי כתב האישום המתוקן.

           למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 3.9.02 הורשע חיון, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קניית אדם ומכירתו לצורך העסקתו בזנות, סרסרות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון ודן את חיון ל-42 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 20,000 שקלים.

           שני המערערים כפרו באישומים נגדם. גרסתו של קונין בבית המשפט הייתה, כי חיון ביקש ממנו שיוליה תגור אצלו זמן מה, בעקבות בעיות שהתעוררו בינה לבין בחורה אחרת שעבדה עבור חיון. לאחר שיוליה שהתה בדירתו מספר ימים, סיפר קונין, היא ביקשה לעסוק בזנות. לאור בקשתה, כך קונין, התיר לו חיון לעבוד כסרסור של יוליה, וכך הוא אכן עשה, תוך שחלק עמה את הרווחים שהתקבלו מעיסוקה בזנות.

           גם פישר הודה כי התפרנס זמן מה "מעבודה הקשורה לענף הזנות", ובכך הודה למעשה בביצוע עבירה של סרסרות. לעומת זאת, כפר אף הוא בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. לטענתו, היה אמנם שותף של חיון, אך שימש רק כ"נהג", תפקיד שהסתכם במענה לטלפונים של לקוחות והסעתה של יוליה אליהם. פישר הכחיש כל קשר לעסקאות של "סחר" או "השכרה" שנעשו ביוליה, כמו גם לרווחים הקשורים בעסקאות מעין אלו.

3.        בהכרעת הדין קבע בית המשפט קמא, כי התרשם שעדותה של יוליה "כנה, אמיתית וראויה לאמון". מעדותה עולה, כך נקבע, כי שהתה כבר בארץ בעבר ועבדה בזנות, וכי הגעתה שוב ארצה, כמו גם מטרת הגעתה - עיסוק בזנות - היו מרצונה החופשי. עם זאת, נקבע, כי אין בענייננו רלוונטיות לרצונה החופשי לעסוק בזנות. בית המשפט קבע, כי "עצם העובדה כי יוליה לא שילמה בעצמה את הוצאות הבאתה ארצה וכי ברור היה לה כשמש כי בזמן שהותה בארץ יש לה 'בעלים' לצורך העסקתה ואינה עובדת באופן עצמאי, מעידה כי תופעת הסחר אכן התרחשה במקרה דנן" (עמ' 39 להכרעת הדין). לפיכך, נדרש בית המשפט לשאלה, אם התקיימו יסודות העבירה ביחס למערערים.

4.        מעדותה של יוליה עלה, כי ידעה מראש שתעבוד עבור אדם בשם "רמי", ואכן, בהגיעה ארצה פגשה ברמי חיון. עם זאת, כך סיפרה, הלה הודיע לה שעליה לעבוד אצל קונין. היא הוסיפה, כי התגוררה במשך כשבוע עד עשרה ימים בדירתו של קונין; כי במהלך תקופה זו קיבל קונין הזמנות טלפוניות והיה מסיע אותה מדי יום ללקוחות שונים, שלהם סיפקה שירותי מין; וכי את הכסף שקיבלה מהלקוחות העבירה במלואו לקונין, לאור הסיכום עמה כי בחודש הראשון תעבוד בחינם. בית המשפט קבע, כי אף שיוליה לא ידעה באופן אישי כי קונין שילם כסף עבורה, הבינה שקונין "קנה" אותה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי "העסקתה של יוליה על ידי קונין, כאשר בפועל העבירה לרשותו את מלוא רווחיה בגדר 'תקופת נסיון', מעידה על עריכת עסקה קניינית בה באופן ברור וודאי".כן קבע, כי אין ספק שנעשתה עסקה בין חיון לקונין, לפיה "הזכויות בגופה של יוליה" הועברו לקונין לצורך העסקתה בזנות, וכי שולמה תמורה בגין העסקה.

           בהרשיעו את קונין בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הסתמך בית המשפט גם על הודעתו של קונין במשטרה, ממנה עלתה גרסה שונה מזו שהעלה בבית המשפט. מהודעתו זו עולה, כי קונין הודה שחיון הציע לו "להשכיר" את יוליה לשבועיים, כשהכסף שתרוויח מעיסוקה בזנות יתחלק בין קונין לבין חיון בחלקים שווים. מהודעתו זו עולה עוד, כי קונין הודה שאכן התחלק ברווחיה של יוליה עם חיון, כשאת חלקו של חיון העביר אליו באמצעות פישר. בית המשפט דחה את טענתו של קונין, לפיה אין ליתן כל משקל להודעתו במשטרה משום שזו נגבתה בניגוד להנחיות מפורשות של החוק והפסיקה. בהתבססו בין היתר על עדותו של חוקר המשטרה, שגבה את ההודעה, קבע בית המשפט כי זו משקפת את החקירה ואת דבריו של קונין.

           על יסוד האמור, הורשע קונין בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. לעומת זאת, זיכהו בית המשפט מעבירת הסרסרות שיוחסה לו בכתב האישום, לאור חזרת המשיבה מאישום זה, נוכח הסכמתה לקיומו של ספק שמא הורשע כבר קונין בעבירה זו ואף נידון למאסר, בגין אותה תקופה, במסגרת תיק אחר.

5.        בעדותה סיפרה יוליה, כי לאחר התקופה שבה שהתה בדירתו של קונין, העביר אותה חיון לפישר, אצלו עבדה "באותה שיטה" כמו אצל קונין, רק שהפעם קיבלה חלק (קטן) מהתמורה עבור שירותי המין שסיפקה. בית המשפט ציין, כי מעדותה של יוליה עלה שבמהלך שהותה אצל פישר, היה הלה כפוף לפיקוחו של חיון, שנותר "בעל הבית" שלה, להבדיל מתקופת שהותה אצל קונין, שאז בעלי הבית היו חיון וקונין, "חצי חצי". בית המשפט קבע, כי ליוליה אין ידיעה אישית וממשית בדבר נסיבות "רכישתה" או "מכירתה" בידי פישר, וכי שמעה מחברתו של פישר על כך ש"קנה" אותה (את יוליה). על כן, ובהינתן שהחברה לא העידה, קבע בית המשפט כי אין לבסס על שמועה זו ממצא עובדתי כלשהו. בית המשפט אף קיבל את גרסתו של פישר, לפיה את הסכום של 5,000 דולר שילם לחיון ללא קשר ליוליה. כמו כן, התרשם בית המשפט כי פישר היה עקבי בתשובותיו ובגרסותיו, הן במשטרה והן בבית המשפט. עוד ציין בית המשפט, כי להבנתה של יוליה, מי ש"מכר" אותה לאחר תקופת שהותה אצל פישר היה חיון (ולא פישר).

           עם זאת, קבע בית המשפט, הודאתו של פישר כי היה שותפו של חיון, בין היתר בתקופה בה עסקה עבורם יוליה בזנות, יוצרת לגביו "זיקה קניינית בנוגע לעריכת עסקאות ביוליה". בית המשפט הבהיר, כי "אין מדובר בקנייה במובן הפשוט של המילה, אך הוא [פישר] היה שותף של רמי [חיון] בהעסקת יוליה, לצורך כך השקיע כדבריו כספים בעסק ואף הפריש מרווחיו, כתוצאה מהעסקתה של יוליה בזנות לרמי" (עמ' 42 להכרעת הדין). מאחר "שיוליה היוותה חלק מהעסק", המשיך בית המשפט וקבע, הרי ש"התשלום עבור השקעותיו, אף נכלל בגדר תמורה עבורה". לפיכך, הרשיע בית המשפט גם את פישר בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. פישר הורשע, כאמור, אף בעבירה של סרסרות, בה הודה.

6.        יצוין, כי בין עדי התביעה שהעידו בפני בית המשפט היה גם חיון. נקבע לגביו כי אינו מהימן וכי לא ניתן לסמוך על עדותו, משום ש"גרסאותיו השונות סותרות, מופרכות ומדיף מהן ריח רע של תחושת נקם". עם זאת, קבע בית המשפט לגבי עדותו של חיון, כי "ניתן לדלות [ממנה] את גרעין האמת ביחס לביצוע העסקאות על ידי הנאשמים ביוליה ... כשותפים ו/או לאור הסדר עסקי אחר, אשר ערכו בנוגע לרווחים שנתקבלו כתוצאה מעיסוקה בזנות" (עמ' 20-19 להכרעת הדין).

           אזכיר גם את עדותו של ויטלי זרבאילוב (להלן - ויטלי), שהופיע ברשימת עדי התביעה, אך העיד בסופו של דבר מטעם ההגנה. ויטלי, שהיה בעבר החבר של יוליה, העיד כי התאכסנה בדירתו של קונין מספר ימים, שבמהלכם החליטה לעבוד בזנות מרצונה, אף שהגיעה לדירה מלכתחילה שלא לצורך עבודה. בית המשפט קבע כי "אין ממש בעדותו [של ויטלי] בכדי להאיר על נסיבות הפרשה".

עיקרי הטענות בערעורים על הכרעת הדין

7.        הערעורים מכוונים כאמור נגד הרשעת שני המערערים בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות.

           שני המערערים מלינים על כך שחרף קביעתו של בית המשפט בדבר חוסר מהימנותו של חיון, מצא לנכון להסתמך על עדותו. אומר כבר כאן, כי מוצא אני ממש בטענותיהם בעניין זה, ולא ברור מהו אותו "גרעין האמת" שניתן לדלות מעדותו הבלתי מהימנה בעליל של חיון. מכל מקום, מקובלת עליי טענת המשיבה, כי עדותו של חיון לא היוותה בסיס להרשעת מי מהשניים; וכך או אחרת, לצורך ההכרעה בערעורים אתעלם מעדותו חסרת המהימנות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ