אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערר שהגיש דרור אלפרון על מעצרו עד תום ההליכים בגין אישומו בעבירות סחיטה

נדחה ערר שהגיש דרור אלפרון על מעצרו עד תום ההליכים בגין אישומו בעבירות סחיטה

תאריך פרסום : 06/09/2010 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
5953-10
06/09/2010
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
דרור אלפרון
עו"ד אורי קינן
עו"ד זוהר דיבון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מיטל בוכמן - שינדל
החלטה

א.                  ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 23.7.10 בתיק מ"ת 36615-06-10, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים.

רקע והליכים

ב.                  נגד העורר, יליד 1987, ונגד שני נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום (המכיל שמונה אישומים), אשר מייחס לו עבירה של סחיטה באיומים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 428 רישה ולפי סעיף 428 סיפה לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ג.                   להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. העורר הוא בעליה של חברת א.ד.ר אנרגיה בע"מ, העוסקת באיסוף מיכלי משקה ריקים שעליהם חל חוק הפיקדון על מיכלי משקה, תשנ"ט-1999, ובקבלת תמורתם. כנטען, בתקופה הרלבנטית פנה העורר במישרין או באמצעות שני הנאשמים הנוספים שהיו עובדי החברה, לבעלי עסקים באזור השרון בדרישה לקבל מהם את מיכלי המשקה הריקים שנצרכו בעסקיהם, תוך שימוש במוניטין לא חיוביים המיוחסים לעורר ובהתנהגות מאיימת אחרת, כדי להניא אותם להסכים לדרישה.

ד.                  יוער, כי בחלק מאותה תקופה היה העורר משוחרר בתנאים מגבילים בתיק אחר שהתנהל נגדו, זאת בהתאם להחלטתו של השופט גרוניס מיום 24.12.09 בתיק בש"פ 9997/09.

ה.                  ביום 23.7.10 קבע בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען של העבירות המיוחסות לעורר. בית המשפט ציין, כי קמו ראיות לכאורה לגבי כל אחד מהאישומים כמפורט: כנטען באישום הראשון הגיע העורר למסעדת "בלאק בורגר" במתחם G בכפר-סבא (להלן המתחם) מספר פעמים, וביקש להעביר למנהלה מסר באמצעות פתקים והודעות בעל פה לפיהם "אלפרון" (העורר) היה במקום. באחד מביקוריו השאיר למנהל המקום פתק עליו נרשם שמו בתוספת הכיתוב "מצפים שתהיה פוזיטיבי".כנטען באישום השני, פנה נאשם 2 לבעל מסעדות "בפאלו" ו"מיסטר שניצל" המצויות במתחם, בדרישה להציב מיכלים לאיסוף מיכלי משקה במסעדותיו; משסירב, הודיע לו הנאשם 2 כי יעשה כן בכל מקרה. לאחר יומיים שב למקום והודיע לבעלים כי החברה בשמו הוא פועל שייכת לעורר. דרך פעולה דומה במידה רבה ננקטה כנטען באישום השלישי, שעניינו "קפה גרג" במתחם. כנטען באישום הרביעי, הגיע העורר לפאב "טמפל בר" שבמתחם, והשאיר לבעליו פתק ובו הצעה לעבוד עמו, וכן מספר הטלפון שלו ושל נאשם 3. כעבור יומיים, הגיע למקום הנאשם 3 והזדהה כשותפו של העורר. כנטען באישום החמישי, הגיע נאשם 3 ל"קפה הלל" שבמתחם, הזדהה כ"חבר של דרור אלפרון" והעלה את הדרישה לאסוף את מיכלי המשקה הנצרכים במקום. לאחר שסורב חזר למקום פעמים נוספות וציין בפני בעליו כי הוא "עושה טעות". כנטען באישום השישי, הגיע העורר עם נאשם 3 למסעדת "אפלנצ'ה" שבמתחם, הציג עצמו בפני אחד מבעלי המסעדה ופנה אליו בעניין הצבת מיכל מיחזור. בעל המקום התנגד ובתגובה השיב העורר "חבל שלא תשים... אנחנו באים אלייך ביפה". כנטען באישום השביעי, הגיע נאשם 2 לאולם השמחות "אולמי השרון" בכפר סבא ודרש למחזר את מיכלי המשקה הנצרכים במקום, תוך שציין כי "מדובר בבחורים של משפחת אלפרון". בעל המקום נענה לדרישה ועבד עימם תקופת מה אך חדל. כשנשאל מדוע עשה כן ענה, כי חדל משימוש במיכלי משקה עליהם חל חוק הפיקדון. בתגובה פתח הנאשם 2 שקים שהיו במקום וגילה בהם מיכלי משקה ריקים. הנאשם 2 לקח עימו את השקים ללא רשות. כנטען באישום השמיני, פנה העורר או מי מטעמו לבעלי מסעדת "טאבולה" בהרצליה בדרישה לחידוש שיתוף הפעולה ביניהם, שכן המסעדה עבדה בעבר עם החברה (אשר היתה אז בבעלות אביו המנוח של העורר). בעלי המקום הסכים רק בתנאי שיוחזר לו חוב עבר, המגיע לו לטענתו. העורר סירב להחזיר את חוב העבר ודרש מן הבעלים בתקיפות ובלשון קשה שישוב לעבוד עימו. נוכח קיומן של ראיות לכאורה אלה, החליט כאמור בית המשפט על הארכת מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי תשתית עובדתית זו יחד עם חומרת העבירה המיוחסת לעורר מקימים עילת מעצר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. 

הערר והדיון

ו.                    בערר, המתפרס על פני 21 עמודים, נטען, כי לא קמה תשתית מספקת שיש בה כדי להצדיק את מעצר העורר עד תום ההליכים. נטען, כי בית המשפט התייחס לחומר החקירה כאל מקשה אחת, וכי לא ניתנה החלטה עניינית ביחס לכל אחד ואחד מהאישומים. עוד נטען, כי אם אכן נשמעו איומים על ידי מי מהנאשמים הנוספים, לא נעשו הללו על דעת העורר. נאמר, וכי העסק שבבעלות העורר פועל על פי דין, וכי העורר הנחה את עובדיו לפעול אך ורק במסגרת החוק. בהקשר זה נטען, כי העורר לא היה מודע לכך שהנאשמים הנוספים עשו פעולות הנטענות להיות בלתי חוקיות. עוד נאמר, כי הפניות לאיסוף מיכלי המשקה נעשו כהצעה עסקית לגיטימית ולא כללו בחובן איומים; וכי בכל אחד ואחד מהמקרים בהם הואשם לא נעשתה פעולה של איום מצדו כלפי בעלי העסקים. ביחס לאישום הראשון נטען, כי "מדובר בהתעקשות אסרטיבית לגיטימית ביותר" שאינה עולה כדי איומים; נטען כי השימוש בשמו של העורר נעשה באופן ניטרלי. לגבי האישום השני נטען, כי בעלי העסק כלל לא היו בטוחים שהאנשים שניגשו אליהם אכן נשלחו מטעמו של העורר ומשכך, אין די ראיות לכאורה כי חשו מאוימים. לגבי האישום השלישי נטען, כי אליבא דבעלי המקום לא חשו מאוימים כלל. לגבי האישום הרביעי נטען, כי התנהלותו של העורר בעניין היתה התנהלות עסקית לגיטימית, וכי העורר לא היה מודע לכך שלאחר מכן פעלו הנאשמים הנוספים בדרך הנטענת להיות לא חוקית. לגבי האישום החמישי נטען, כי העורר מעולם לא היה במקום וכי לפי עדות הבעלים לא הופעלו כלפיו איומים כלשהם; באופן דומה נטען כי לפי עדות בעל המקום באישום השישי לא הופעלו עליו איומים. לגבי האישום השביעי נטען, כי המשיב מעולם לא הגיע לאולם השמחות, כי העדים סרבו למסור תלונה וכי זהותם אינה ברורה כלל. לגבי האישום השמיני נטען, כי בעבר נקשר קשר עסקי לגיטימי בין בעליה הקודמים של החברה (שהיה, כאמור, אבי העורר) לבין בעל המקום. נטען, כי במקרה דנא נוהל משא ומתן עסקי כשר בין העורר לבין הבעלים. וכי הבעלים, על פי עדותו, לא חש מאוים. נוכח האמור, נטען, יש להורות על ביטולה של החלטת בית המשפט קמא, ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר.

ז.                    בדיון טען עו"ד קינן לעורר, כי שגה בית המשפט קמא בקבעו שקמו ראיות לכאורה לגבי כל אחד ואחד מהאישומים בלא שפירט, וזאת לאחר שהתלונות "נסחטו כלימון" מהמתלוננים, תוך ששמו של העורר "כיכב" בפעולת המשטרה. בהקשר זה נטען, כי משפחת אלפרון היא "יעד" של המשטרה; אך הבדיקה לגופה תמצא, כי אף לא אחד מן המתלוננים אומר שהעורר איים עליו. נטען, כי החברה שניהל העורר היתה מסודרת. הושקעו כספים,נפתח חשבון בנק; תחילה חשדו בהלבנת הון, אך הדבר ירד. עוד נאמר, כי בדיקת פרטים תעלה, שאין אף לא באחד מן האישומים איום כוחני; ועוד, העורר הוא צעיר בן 24 ששירת כלוחם ומבקש להתפרנס. לחלופין נטען, כי ישנם בקיעים במסכת הראייתית המטים את הכף לכיוון חלופת מעצר. עוד נאמר, כי גם אילו הונח שאכן קמו ראיות לכאורה, שגה בית המשפט בכך שלא בחן אפשרויות לחלופת מעצר, וכי באירועים שחומרתם רבה משל מקרה זה הורה בית המשפט על שחרור לחלופה. הוזכר שהנאשם השלישי בפרשה - טריגר - אשר נטען כי חלקו גדול או למצער אינו פחות מחלקו של העורר, נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. נטען איפוא בהקשר זה לאפליה.

ח.                  מטעם המדינה טענה עו"ד בוכמן-שינדל, כי השיטה בה פעל העורר היא שיטת סחיטה מתוחכמת, ומשכך האיומים כלפי בעלי העסקים היו מרומזים. נטען, כי כל אדם סביר בנעליהם של המתלוננים היה חש מאוים, וכי חלק מבעלי העסקים העידו כי ידעו שמדובר ב"עולם תחתון", ובשל כך חששו מפני העורר ומפני עושי דברו, ויש שסירבו להעיד או לחתום עם ראיות כדי שלא להיות מעורבים. באשר לטענת העורר לפיה חלק מבעלי העסקים העידו שלא חשו מאוימים נטען, כי מהודעותיהם במשטרה ניכר שהדברים נאמרים מחשש כי אם ידברו סרה בעורר יאונה להם רע. פחדים וחששות אלה, כך נטען, משליכים על המסוכנות הנשקפת מהעורר. עוד נטען, כי בשל כך קיים חשש ממשי להשפעה על עדים. נאמר כי העורר נכח פיסית באירועי ארבעה אישומים, ובאירוע נוסף היה מעורב טלפונית. לגבי האישומים בהם לא נכח העורר פיסית במקום נטען, כי הנאשמים הנוספים והעורר פעלו כיחידה אחת ועל כן מדובר במבצעים בצוותא. לעניין זה אף נטען, כי שיחות בין הנאשמים בפרשה מעידות, שהעורר היה מודע לכך שאין משלמים לבתי העסק בעבור הבקבוקים הנלקחים מהם ולשיטות הפעולה של הנאשמים האחרים. לגבי שליחת הנאשם 3 לתסקיר מעצר נטען, כי לשיטת המדינה נעשה הדבר חרף התנגדות התביעה ולשיטתה שלא בצדק, וכי אף ממנו נשקפת מסוכנות - וכי בכל מקרה אין להקיש בין המקרים.

הכרעה

ט.                  עיינתי בחומר הראיות, ובאתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו שקיימות בתיק ראיות לכאורה. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של סחיטה באיומים. איום, כנודע, אינו חייב להיות איום מפורש ובמפגיע; יכול שיהא משתמע, מרומז או עקיף. מאיים "מתוחכם" יימנע מאיום מפורש, אלא ישתמש בלשון "תמימה" לכאורה, אשר תשיג אותה מטרה מבלי להביאו בגדרי איום מפורש. כפי שאמר השופט טירקל בעניין חנניב (בש"פ 7683/99 רומן חנניב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) ממנו הביא אף בית המשפט קמא:

"האיום אינו חייב להיות גלוי ומפורש ואינו חייב להיות איום בפגיעה פיזית ישירה בגוף, או פגיעה ישירה אחרת במאוים, באותם ענינים המנויים בסעיף. יכול שהאיום יהיה בלשון רמזים, ישתמע בעקיפין מן הדברים או מן ההתנהגות, יהיה מוסווה בדברים תמימים, או בדברי חלקות ונועם - שאין להם, לכאורה, משמעות מאיימת - או יעלה מתוך ליטופים ומגעי חיבה גופניים אחרים. חשיפתו של האיום - כאשר אינו מפורש אלא מרומז, משתמע בעקיפין, או מוסווה - מצריכה בדיקה זהירה של הרקע הכללי של הפרשה, אישיותם של המאיים ושל המאוים, ההיכרות ביניהם לפני האיום, אם היתה כזאת, וגורמים נוספים".

כאמור, העורר והנאשמים הנוספים לא איימו על בעלי העסקים מפורשות, ואולם בחינה מדוקדקת של הראיות מגלה תמונה שיש בה כדי לאשש את החשש כי ביצעו לכאורה את המיוחס להם, מכל מקום כשהיא מצטברת; מה שאילו עמד בפני עצמו ב"בודדת", אולי ניתן היה לנסות להסבירו, מקבל לכאורה ממד אחר כשהוא חלק ממכלול מצטבר. עתירת העורר לבחינה ספציפית של כל אישום היא לגיטימית כטענת סניגוריה, אך אין כל אישום יכול לעמוד לבדו, אלא עליו להיבחן כחלק מן התמונה הכוללת של האישומים. תיק זה אין לבחון איפוא רק לגבי כל אישום בנפרד, אלא גם בתמונה כוללת. הנה מתוך הראיות: 

(1) חרף סירוב חלק מבעלי העסקים להצעת העורר והנאשמים הנוספים להציב מיכלי איסוף בעסקיהם, הציבו הללו את מיכלי האיסוף בניגוד לרצונם. בכך היה כדי "לרמוז" לבעלי העסקים מי "בעל הבית", ולעורר בליבם חשש באשר לתוצאות של אי שיתוף פעולה. הדבר ניכר מדברי הנאשם 2, לפיהם "אני לא שואל אותו (את בעל המקום - א"ר), אני אשים פה פח" (כך לפי עדותו במשטרה של בעל המסעדה מהאישום השני מיום 29.4.10, עמ' 7).

(2) אנשי העסקים ועובדיהם שלא הסכימו להצעת העורר והנאשמים הנוספים זכו לביקורים חוזרים ונשנים, בהם נשמעו שידולים ושכנועים שונים בדבר התועלת שבעבודה עם הנאשמים, והפגיעה העלולה להיגרם לעסקיהם אם יימנעו מכך. כך לדוגמה נאמר לעובד המסעדה באישום הראשון, כי אם יימנע מלעבוד עם הנאשמים "זה יכול לפגוע לי בעסקים" (הודעתו במשטרה מיום 23.5.10, עמ' 2 שורות 6-5). אין לראות בכך, כדברי בא כוחו של העורר "התעקשות אסרטיבית לגיטימית ביותר"; "התעקשות אסרטיבית" היא ביטוי יפה, אך בלשון העם "מכובס"; פניה כגון דא אינה כשרה כלל ועיקר, היא חורגת על פניה מהמקובל בעולם העסקי, ויש בה כדי לשלוח איום לכיוונו של הנמען, גם אם לא נאמר במלים חד משמעיות. על כך כתבה השופטת שטרסברג כהן בע"פ 411/84 מדינת ישראל נ' לביבפ"ד לט(1) 293, 301:

"אין רבותא בכך, שלביב לא אמר בפירוש או ברמז משהו ממנו משתמעים סחיטה או איום - כפי שציין השופט קמא - שהרי אילו עשה כן, היה בכך כדי להוות איום בעל-פה הכולל גם איום בעל-פה המשתמע מכללא ראה ע"פ 247/84, 248, 280[2] של בית-משפט זה, סעיף 10לפסק הדין, בו נאמר על-ידי השופט ש' לוין 'לדעתי, כולל איום בעל-פה גם איום המשתמע מכללא - מתוך המילים שפלוני הנאשם השמיע לפני אלמוני, על רקע של התנהגות קודמת של הנוגעים בדבר... '".

אף במקרה דנן, תחושת האיום מתחדדת נוכח העובדה שהעורר והנאשמים טרחו להבהיר מי הם ומי שולחם (כפי שיפורט להלן).

(3) ברוב המקרים ככולם הובהר לבעלי העסקים, כי העורר הוא דרור אלפרון וכי הנאשמים הנוספים פועלים בשמו. טוען בא כוחו של העורר כי זהו שמו של העורר וכי כיצד יציג עצמו אחרת; על פניה זו טענה שובת לב, הרי אין מתבקש מאדם לשנות את שמו גם אם יש בשם כדי להדיף לאנשים מסוימים ניחוח בעייתי. לסוגיה זו (במקרה שעסק בקרוב משפחתו של העורר) נדרש בית המשפט המחוזי בתיק ב"ש (ת"א) 2771/09 מדינת ישראל נ' אלפרון (לא פורסם), ואשר ממנו הביא אף בית המשפט קמא בהחלטתו:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ