אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערר על החלטת בימ"ש להקל את תנאי שחרורו של העורר למעצר בית

נדחה ערר על החלטת בימ"ש להקל את תנאי שחרורו של העורר למעצר בית

תאריך פרסום : 06/01/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
10962-07
02/01/2008
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
מנשה מזרחי
עו"ד מיכאל כרמל
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שרון-נתנאל) מיום 10.12.07 בב"ש 4445/07, בגדרו הוקלו תנאי שחרורו של העורר למעצר בית, כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום בחיפה (מפי סגנית הנשיא חוזה) מיום 15.11.07 בב"ש 2445/07 (כל זאת בתיק עיקרי ת"ד 30605/07).

ב.        כנגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, נהיגה בקלות ראש, אי-מילוי הוראות שוטר והתנהגות שגרמה נזק. העובדות העולות מכתב האישום, בקצרה, הן כי ביום 27.7.07 נהג העורר בחיפה, ובעת שנעצרה במקביל למכוניתו ניידת משטרה, החל בנסיעה מהירה תוך נסיון הימלטות מניידת המשטרה, נסיעה באורות כבויים ובניגוד לכיוון הנסיעה. כל זאת עשה בשעה שרשיון הנהיגה שלו פסול על פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (תיק ע"פ 277/97).

ג.        תחילה שוחרר העורר לחלופת מעצר בית מלא בביתו (החלטת בית משפט השלום לתעבורה מפי סגן הנשיא חוזה מיום 5.8.07), בפיקוח אשתו ואחיו ובערבות עצמית וערבויות צד ג' של 20,000 ש"ח כל אחת, וכן בתנאים של איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. כן נפסל רשיון הנהיגה של העורר. בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי הוחלט ביום 3.9.07 (מפי השופטת קינן) על הקלת תנאי ההגבלה שהוטלו על העורר, ונקבע כי יימצא במעצר בית חלקי בשעות הלילה בלבד, בין השעות 20:00 ל-7:00; הערבות העצמית נותרה על כנה וכן פסילת רישיון הנהיגה של העורר. בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית משפט השלום, בנימוק שהמשפט נקבע למועד רחוק - 15.4.08 - והתנאים המגבילים מכבידים על העורר ומשפחתו, נדחתה (בהחלטה מיום 15.11.07), וערר עליה בבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא (בהחלטה מיום 10.12.07, מפי השופטת שרון-נתנאל). נקבע כי אין מדובר במועד הוכחות רחוק, וכי נוכח מסוכנות לכאורה שהתגלתה בתיק ועברו הפלילי המכביד של העורר, "תנאי השחרור אשר נקבעו על-ידי כב' השופטת קינן, הינם התנאים הקלים ביותר שניתן להסכין עימם, בנסיבות העניין".  

ד.        (1) בערר נטען, כי חרף העדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אין מקום להמשיך ולהחזיק את העורר במעצר בית חלקי בשעות הלילה לאחר שמונה חודשים וחצי שבהם שוהה העורר בתנאי מעצר בית, והמשך משפטו נדחה לתקופה ארוכה (המשך המשפט קבוע ליום 15.4.08) - קרי, טענת חלוף הזמן. ועוד, לשיטת העורר, הטענה של מסוכנות דווקא בשעות הלילה ולא בשעות היום אינה יכולה לעמוד; נטען, כי מסוכנותו לכאורה טמונה אך ורק בנהיגה, אך מאחר שרשיונו נפסל בהסכמה עד תום ההליכים המשפטיים, אוינה מסוכנות זו.

           (2) בדיון טען בא כוחו המלומד של העורר, כי עצם קביעתו של המשפט העיקרי לאפריל 2008 מקימה עילה לדיון חוזר; עוד נטען, כי יש חולשה בנושא הראיות בעניין הפסילה, ואליה נדרש בית המשפט המחוזי; וכן הוצג תצהיר מיום 17.12.07 מאת מר אורן ריביקוב, חברו של העורר, שלפיו נבעה בריחת העורר מן המשטרה מחשש פן עבריינים מנסים לפגוע בו, והם הדולקים אחריו. ובאשר למסוכנות, נטען כי הפקדה ואיסור נהיגה ואף נסיעה ברכב פרטי בכלל עשויים לאיין זאת. עוד נטען, בהסתמך על דברים שכתבה סגנית הנשיא חוזה כי ביסוד בקשת המעצר עומד החשש שמא בריחת העורר נבעה מעבירות אחרות. עוד נאמר, כי מעצר הבית החלקי מהוה הכבדה על המערער, שעסקו (הלוואות) פעיל גם בשעות הלילה; גם חיי משפחתו נפגעו.

           (3) באת כוח המדינה טענה, כי המדובר באירוע חמור גם בלא הפסילה, והמשפט נקבע למועד סביר ועשוי להסתיים ביום אחד.

ה.        (1) אכן, על פי דין עומדת לעורר בנידון דידן  זכות הערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, גם לבית משפט זה, ואף בגלגול שלישי; אפשר לתהות, בכגון דא, מדוע על בית משפט זה להידרש לכך  בגלגול שלישי, בכל הכבוד לשאלה בה מדובר, ומבלי להקל בה ראש. על הבעייתיות בכגון דא ראו ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.07), למשל פסקה ג(3). מכל מקום, שפתי המחוקק ברור מיללו לעת הזאת. יתר על כן, סמכותו של בית המשפט הדן בערר רחבה היא, זאת הן באשר לקבלת ראיות שנתווספו (על פי הדין עצמו - סעיף 53(ב) לחוק המעצרים; וראו גם בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 167 (השופט זמיר); בש"פ 7604/00 אגבריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) (השופט טירקל)); הן באשר לעצם ההכרעה באשר לראיות ולעילות המעצר - סעיף 54 לחוק המעצרים וכן בש"פ 116/96 מדינת ישראל נ' אסרף (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מ' חשין); עוד ראו שלגי-כהן סדר הדין הפלילי מה' 2 (תשס"א-2000) 174-173. פשיטא, עם זאת, שהמדובר בעניין שבשיקול דעת באשר לתוצאה.

           (2) עיינתי בחומר שבתיק וכן בפסיקה שהגיש בא כוח העורר כדי לתמוך בטענתו המרכזית, כי עצם קביעת מועד באפריל 2008 לדיון בתיק העיקרי מהוה נסיבה של חלוף הזמן בגדרי עיון חוזר, כיוון ש"עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה", לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. לשון החוק עוסקת בחלוף הזמן "מעת מתן ההחלטה", ובענייננו לא חלף זמן כזה מאז החלטת בית המשפט המחוזי מ-3.9.07, נשוא הבקשה לעיון חוזר. בפועל חובקת איפוא הטענה את הזמן שיחלוף, עד למועד המשפט ולאחריו. בנסיבות מתאימות יותר לכאורה חלופות אחרות שבסעיף 52(א), כגון "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות...". קביעת מועד דיון רחוק יכולה להוות שינוי נסיבות או עובדה חדשה (ראו בש"פ 442/95 מלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - אור). מכל מקום בתי המשפט נדרשו למועד רחוק של דיונים כנסיבה, אלא שהדוגמאות שהוגשו על-ידי עו"ד כרמל היו במקרים קשים יותר באופן משמעותי, קרי, מעצר בפועל או מעצר בית מלא. בבש"פ 4954/91 פינקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ד' לוין) היה המדובר במעצר בפועל וקביעת מועד דיון 11 חודשים לאחר ראשיתו; כך גם בבש"פ 4579/92 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט מלץ). בבש"פ 5255/02 שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן) נקבע מועד להמשך הוכחות כתום 10 חודשים. בבש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ד' חשין) נאמר (בהקשר של עיון מחדש כחלוף זמן ניכר ממתן החלטה) כי "פרק זמן מסוים יחשב כ'ניכר' בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר, ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות והכלכליות" (צוטט גם בפי השופטת ארבל בבש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ניתן ליישם אמות מידה אלה גם לסיטואציה כגון זו שבנידון דידן, שבה המבט צופה פני חלוף הזמן בעתיד. הצד השוה במקרים שנסקרו הוא - כאמור - נסיבות של מעצר בפועל או מעצר בית מלא. באלה כמובן ההגבלה על חרותו של אדם משמעותית, ובמעצר בפועל (במיוחד)  אף משמעותית ביותר, ומכאן גם הגישה השיפוטית.

           (3) הדבר תלוי איפוא בנסיבות כל מקרה, ובנידון דידן עסקינן במעצר בית חלקי, לשעות הלילה, במי שעברו הפלילי בתחום הרכוש, הסמים והאלימות מכביד (הועמד לדין שתים עשרה פעמים וריצה מאסרים בפועל שאינם קצרים); וגם עברו התעבורתי אינו מרנין כל עיקר (29 הרשעות; בחלקן משמעותיות בהחלט). המשפט קבוע ל-15.4.08, בעוד כשלושה וחצי חודשים. אין לראות בכך זמן ארוך המגבש על פניו עילת עיון חוזר, בשעה שבית המשפט המחוזי דן בנקודה זו עצמה אך לפני שבועות אחדים.

           (4) לעיצומן של ההגבלות, אין ספק כי גם מעצר בית לשעות הלילה עלול להכביד על אדם, ככל הגבלה בחופש התנועה; אך אפשר גם להניח, כי אין זו הכבדה קשה מנשוא, המצויה ברמת קושי גבוהה, שעה שיכול העורר לדור בביתו, לעבוד יום מלא לפרנסתו, ובאין מפריע גם להשתמש בטלפון ובמחשב בשעות היותו בבית. נטען אמנם כי העורר בעל עסק הפועל גם בשעות הלילה, וכן נטען להכבדה על משפחתו, אך דומני שאין באלה, גם אם נקבלם כפשוטם בדרך זו או אחרת, כדי להכריע את הכף. אכן ישאל השואל, ושאל הסניגור המלומד, שמא שעה שעסקינן בעבירות הקשורות בנהיגה, ניתן לכאורה לנטרלן על-ידי ערבויות ואיסור על נסיעה ברכב פרטי כל עיקר. אין מנוס כי נשיב, שכלל הנסיבות בפרשה זו, יחד עם עברו של העורר, אינם מעוררים למרבה הצער אמון רב. נוסיף, מבלי לפגוע בכל טענה של העורר במשפט עצמו, כי נשאלת השאלה מדוע הוכן תצהירו של חברו מר ריביקוב רק ב-17.12.07, בעוד שביום המקרה ברח אותו חבר (יחד עם אחר), ככל הנראה, כפי שנאמר בהחלטת השופטת קינן מ-3.9.07.

           (5) לפיכך איני נעתר לערר. אין בכך כדי למנוע מהעורר, ככל שהמשפט העיקרי יימשך תקופה ארוכה (וניתן לקוות שלא), לשוב ולעתור להקלה, וכן לעתור ליציאה מיוחדת במקרה של אירוע אישי או משפחתי חשוב. בנתון לכך, לא אוכל - כאמור - להיעתר לערר.

           ניתנה היום, כ"ד בטבת תשס"ח (2.1.08).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יר  + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ