אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור של אדם שביצע עבירות מין באחיותיו על הרשעתו וגזר דינו

נדחה ערעור של אדם שביצע עבירות מין באחיותיו על הרשעתו וגזר דינו

תאריך פרסום : 05/08/2008 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
3215-07
04/08/2008
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. ס' ג'ובראן
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד יוסי טורס
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ענת חולתא
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

1.             כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום (פ 278/03), הכולל שני סעיפים. הסעיף הראשון לכתב האישום מייחס לו עבירות של מעשה מגונה בכפיה, לפי סעיף 354(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כנוסחו בעת ביצוע העבירות; ועבירות של אינוס, לפי סעיף 345 לחוק העונשין, כנוסחו בעת ביצוע העבירות. בסעיף השני לכתב האישום יוחסו למערער עבירות של מעשה מגונה בכפיה, לפי סעיף 354(א) לחוק העונשין (לגבי מעשים שבוצעו עד ליום 22.3.1988, כנוסחו בתקופה זו); עבירות של תקיפה מינית, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין (לגבי עבירות שבוצעו לאחר 22.3.1988); ועבירה של ניסיון אינוס, לפי סעיפים 345(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין (כנוסחם בעת ביצוע העבירות).

2.             כפי שעולה מכתב האישום, המערער, יליד 1965, הינו אחיהן של המתלוננות א' א', ילידת 1977 (להלן: המתלוננת א') ו-ד' פ', ילידת 1980 (להלן: המתלוננת ד'). לפי הנטען בסעיף הראשון לכתב האישום, בין השנים 1981 ו-1988 נהג המערער להפשיט את המתלוננת א' ולגעת באיבר מינה, בבית הוריהם, ובין השנים 1986 ו-1987 בעל אותה במספר מקרים. בסעיף השני לכתב האישום הואשם המערער בכך שבין השנים 1987 ו-1993 נהג בתדירות גבוהה לבצע מעשים מגונים במתלוננת ד', ובמקרה אחד ניסה לבעול אותה.

           בתגובתו לכתב האישום כפר המערער לחלוטין בעובדות שנטענו בו, בטענו כי מדובר בעלילה שהמתלוננות בדו כנגדו.

בית המשפט המחוזי

3.             בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים א' רזי, ב' בר-זיו וי' אלרון) הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט בעבירות האינוס שהואשם בהן בסעיף הראשון לכתב האישום ביחס למתלוננת א', בקבעו כי עבירות אלו התיישנו. במהלך המשפט איפשר בית המשפט למשיבה להביא עדים שהעידו בדבר מעשים שנטען כי ביצע המערער בשתיים מאחיותיו הנוספות, הגם שלא ניתן היה להאשימו במעשים אלו בשל התיישנותם. במהלך עדותו של אחד מעדים אלו, אחיו הבכור של המערער, התברר כי אח נוסף ביצע גם הוא מעשים מיניים במתלוננת ד' (להלן: האח הצעיר), כשלטענתו עשה כן בשל העובדה שאף הוא עצמו נפל קורבן לתקיפה מינית מצד המערער. משהובא האח הצעיר לעדות לא הותר למערער לחקרו בדבר המעשים שביצע במתלוננת ד', מאחר שבית המשפט פטר אותו ממתן תשובות העלולות להפלילו. במהלך המשפט נתברר אף שהמתלוננת ד' אובחנה כסובלת ממחלה נפשית מסוג סכיזופרניה בלתי מאורגנת וכי זיכרונה נפגם בעקבות צריכת סמים "קשים" באופן מסיבי. על רקע מצבה הנפשי, נערכה בעניינה של המתלוננת ד' חוות דעת פסיכיאטרית, בה נקבע כי קרוב לודאי שמחלתה התפרצה בשנות העשרה המאוחרות שלה וכי כיום מצבה הנוכחי מאפשר לה לתת עדות בבית משפט.

4.             בית המשפט ביסס את הרשעתו של המערער על עדותן של המתלוננות ושתי אחיות נוספות, אשר העידו על המעשים שביצע המערער במתלוננות ובאחיותיו הנוספות. כן העידו שני אחיו של המערער, כאשר האח הצעיר מעיד על המעשים שביצע המערער בו ובאחיותיו. עוד העידו מטעם המשיבה אשתו של האח הבכור, וכן גורמים טיפוליים שהיו קשורים בטיפול במשפחה או בחשיפת הפרשה וכן בעלי תפקידים במשטרה אשר היו מעורבים בחקירת החשדות כנגד המערער.

בית המשפט דחה את טענתו של המערער לפיה משפחתו קשרה קשר להפלילו, משלא הראה כל טעם ממשי שהיה למי מהם לעשות כן. עוד קבע בית המשפט כי אף הדרך שבה נחשפה הפרשה אינה תואמת את האפשרות שמדובר בעלילה. כן דחה בית המשפט טענת "מעין אליבי" שהעלה המערער, בקבעו כי אין בה ממש.

5.             בית המשפט קבע כי מועד ההתיישנות הרלוונטי לעניינו של המערער הינו 20.1.1986, וכי כל עבירה שבוצעה לפני מועד זה התיישנה. בהתאם קבע כי בשל הספק שיש בעניין זה, יש לקבוע לטובת המערער כי מעשי האינוס שיוחסו לו לגבי המתלוננת א' התיישנו, משבוצעו לפני המועד האמור. באשר למעשים המגונים לגביהם העידה, קבע בית המשפט כי לפחות חלק מהם בוצעו לאחר יום זה.

6.             בכל הנוגע לעדותה של המתלוננת ד' קבע בית המשפט כי חרף היותה סובלת ממחלת נפש, לא נפגעה כשרותה להעיד, כשהוא מקבל לעניין זה את חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינה. כך גם דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה ייתכן והמעשים שביצע בה האח הצעיר "הועתקו" על ידה כלפיו, וזאת בשל מחלתה. בית המשפט קבע בעניין זה כי המתלוננת ד' ידעה להבחין באופן ברור וחד משמעי בין המעשים ששני אחיה ביצעו בגופה.

7.             ביום 14.3.2007 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של שבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. עוד קבע בית המשפט כי המערער יפצה את שתי המתלוננות בסכום של 25,000 ש"ח כל אחת. במסגרת שיקוליו לעונש ציין בית המשפט כי אמנם בעת גזירת הדין טרם הוחלט האם להעמיד את האח הצעיר לדין על מעשיו וכי לא הונחה תשתית עובדתית לביסוסה של טענת המערער לאכיפה בררנית, בהתאם למבחנים שהתגבשו בפסיקה.

8.             מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש.

טענות הצדדים

9.             בערעורו שב המערער וטוען כי מקור הפרשה בעלילה שרקמו בני משפחתו כנגדו, בשל העובדה שלא אהבו את אשתו ואת העובדה שהתחתן עם מי שילדה ילד מחוץ לנישואין. עם זאת, בשל ההלכה לפיה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, מוסיף המערער לטענותיו העובדתיות חמש טענות משפטיות באופיין.

ראשית טוען המערער כי כל העבירות שנטען כי ביצע במתלוננת א' התיישנו. לטענתו, לנוכח מועד ההתיישנות שנקבע על ידי בית המשפט (20.1.1986), הרי שלמעשה כל העבירות שבוצעו בה בטרם הגיעה לגיל תשע התיישנו (ביום 16.2.1986). משכך, היה על בית המשפט, אשר קיבל את טענתו ביחס למעשי האינוס, לקבלה גם בנוגע למעשים המגונים שיוחסו לו ביחס למתלוננת א'. בעניין זה לא די היה לטענתו בקביעת בית המשפט לפיה "לפחות חלק מהם בוצעו במועדים בהם כבר מלאו לה 9 שנים", וכי על כל ספק בעניין זה להיזקף לזכותו.

שנית טוען המערער כי החלטת בית המשפט להתיר את שמיעתן של עדויות הנוגעות למעשים אותם ביצע ביתר בני משפחתו ואשר התיישנו, הייתה שגויה, גרמה להשחרת פניו ויצרה כנגדו דעה קדומה, אשר אלמלא כן לא היה נותן בית המשפט אמון בשתי המתלוננות.

שלישית טוען המערער כי עדותה של המתלוננת ד' חסרת כל משקל בשל מחלת הנפש ממנה היא סובלת ובשל הפגיעה בזיכרונה שנגרמה עקב השימוש בסמים.

רביעית טוען המערער כי החלטת בית המשפט שלא לאפשר לו לחקור את האח הצעיר אודות המעשים שביצע אח זה במתלוננת ד' פגעה ביכולתו להתגונן ביחס לכל האישומים וביכולתו לבסס את טענתו לפיה מדובר בעלילה שנרקמה כנגדו. לטענתו, פגיעה זו הינה חמורה ביותר ומצדיקה כשלעצמה את ביטול הרשעתו.

לבסוף טוען המערער כי החלטת המשיבה שלא להגיש כתב אישום כנגד האח הצעיר - החלטה שנתקבלה לאחר הגשת הערעור - אינה סבירה ומהווה אכיפה בררנית ופסולה. לטענתו, מצב בו האח הצעיר העיד כנגדו בדבר מעשים שהוא עצמו ביצע אך לא הועמד בגינם לדין יוצר אי נוחות קשה, המצדיקה את ביטול כתב האישום כנגד המערער, מטעמים של הגנה מן הצדק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ