אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור על החלטת בימ"ש למשפחה המבטל הסכם מקרקעין של חסוי

נדחה ערעור על החלטת בימ"ש למשפחה המבטל הסכם מקרקעין של חסוי

תאריך פרסום : 24/12/2006 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון
2012-06
24/12/2006
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
פלונים
עו"ד מחאמיד ג'מאל
הנתבע:
פלונים
החלטה

1.        זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ח' פיזם) בשבתו כבית המשפט לערעורים לענייני משפחה, שלפיה הותר על כנו פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט מ' רניאל). על-פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, מסמך המתיימר להיות החלטה של בית הדין השרעי בחיפה מיום 29.9.89 אינו משקף החלטה תקפה של בית הדין השרעי והסכם המכר שנערך בין המבקשים לבין המשיב 8 בטל ומבוטל. עוד הורה בית המשפט כי רשם המקרקעין ימחק את הערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין לטובת המבקשים.

2.        המבקשים הינם שלושה אחים ואילו המשיבים 1-8 הם חלק מיורשיו של המנוח פלוני ז"ל (להלן: המנוח). ביום 20.3.52 קבע בית הדין השרעי בבקה אל גרביה כי המנוח "לוקה בשכלו, אינו מבחין בין המועיל לבין המזיק לו ואינו מסוגל לנהל את ענייניו בעצמו מחמת הליקוי בשכל מלידה וכובד לשונו עד כדי כך שאינו מסוגל להבהיר ונטרפה הכרתו עד לזעזוע הדומה לפסיכוזה לא פעילה". לאור קביעה זאת, מינה בית הדין את אחי המנוח לאפוטרופוסו. ביום 1/12/83 החליף המשיב 8 את אחי המנוח בתפקיד זה, אף זאת על פי החלטת בית הדין השרעי, והוא שימש בתפקיד עד למות המנוח ביום 19.8.97.

           יומיים לפני מות המנוח, ביום 17/8/97, נחתם הסכם בין המבקשים לבין המשיב 8 (להלן: ההסכם) שלפיו רכשו המבקשים מן המשיב 8 את זכויותיו בשטחי מקרקעין נשואי דיון זה (להלן: המקרקעין), כמו גם את זכויות אמו, את זכויות אחיו, ואת זכויות המנוח, שהמשיב 8 היה כאמור אפוטרופסו. הסכם זה היה תוצאה של משא ומתן שהתנהל במהלך חודש אוגוסט 1997 בין אבי המבקשים (להלן: האב) לבין המשיב 8 ואשר במהלכו, לפי טענת המבקשים, ביקרו עם המשיב 8 במקרקעין וערכו בהם מדידות. במסגרת המשא ומתן, הציג המשיב 8 בפני המבקשים והאב מסמכים המעידים על סמכותו למכור את המקרקעין בשמו של המנוח, ובראשם מסמך המתיימר להיות החלטה של בית הדין השרעי בחיפה מיום 29/9/89 שלפיה אישר בית הדין למשיב 8 לבצע עסקת מכר במקרקעין האמורים (להלן: אישור בית הדין השרעי). על-פי הקבוע בהסכם, שילמו המבקשים בעבור רכישת המקרקעין סכום של 20,000 ש"ח, והתחייבו לשלם את מס השבח הנובע מן העסקה. עם ביצוע ההסכם, רשמו המבקשים הערת אזהרה בנוגע לחלקם במקרקעין ולטענתם אף ביצעו חלוקה במקרקעין בין השותפים. עוד טוענים המבקשים, כי לאחר שנחתם ההסכם הם בנו על גבי המקרקעין שני בניינים ללא כל התנגדות מצד מי מן המשיבים.

           בחלוף ארבע שנים ממועד חתימת ההסכם, הגישו המשיבים 1-7 (להלן: המשיבים) תביעה כנגד המבקשים וכנגד המשיב 8. המשיב 9, עורך דין, שאישר לטענת המבקשים את אמיתות המסמכים המעידים על זכותו של המשיב 8 למכור את המקרקעין, צורף לתביעה כנתבע פורמאלי. בתביעתם עתרו המשיבים למתן סעד הצהרתי שלפיו ייקבע כי ההסכם בטל היות שהוא מסתמך על מסמך מזויף, הוא  המסמך המתיימר להיות אישור בית הדין השרעי. בנוסף עתרו המשיבים בתביעה זו כי תבוטל הערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין לטובת המבקשים.

3.        בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל את התביעה. בית המשפט לא נתן אמון בעדותו של האב שלפיה לא ידע כי המנוח חסוי, אף כי ראה מסמך שממנו עולה כי יש לו אפוטרופוס, וחרף היותו אילם ומפגר מלידה, המסתובב ברחוב ואינו שולט על צרכיו, כשם שצוין במסמכים הרפואיים. עוד שלל בית המשפט את טענת האב שלפיה ידעו המשיבים על המכירה ועל הבניה, משלא הצביע על הבסיס לטענה זו וקיבל את טענת המשיב 2 כי עד לשנת 2001 לא ידע על זכויותיו במקרקעין, ומכאן שלא מחה כנגד הבניה עליהם. בנוסף דחה בית המשפט את טענת המבקשים כאילו המחיר הנקוב בהסכם הוא מחיר ריאלי, בהצביעו על כך שרשויות מס שבח מקרקעין הגדילו התמורה המוצהרת פי 6.3, ובהסתמך על חוות דעתו של שמאי המקרקעין (להלן: השמאי), שלפיה שווי חלקו של המנוח במקרקעין ביום 17.8.97 היה 60,000 דולר. לצד זה קבע בית המשפט כי המסמך הנחזה להיות אישור בית הדין השרעי אינו משקף החלטה תקפה של בית דין זה, וכי היה על המבקשים לדעת זאת לפי צורתו, ולפי תוכנו. עוד דחה בית המשפט את טענת המבקשים שלפיה פנו למשיב 9 בבקשה כי יבצע עבורם את הבדיקות הדרושות ועל בסיס חוות דעתו חתמו על ההסכם, משבחרו שלא להביאו לעדות. מכל מקום, קבע בית המשפט, אף אם כשל המשיב 9 בבדיקותיו, משליך הדבר אך על מישור היחסים שבין המבקשים לבינו ולא על גורל תיק זה. לבסוף קבע בית המשפט, כי לאור ע"פ 614/84 ספיר נ' ויצמן, פ"ד מא (2) 225 (1987), היה על המבקשים לדעת כי עסקה עם אפוטרופוס כפופה לאישור בית המשפט, ולא היה להם כל בסיס לסמוך על כך שזו אמנם תאושר. ממכלול הסיבות הללו, קיבל בית המשפט כאמור את התביעה וביטל את ההסכם.

4.        בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישו המבקשים, תוך שהוא מקבל את מלוא הכרעותיו וקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי היות שעל פי הפסיקה, די בקיום "שמץ שמצו של חשד" כדי לפגוע בתום הלב הנדרש בעסקת מקרקעין (עמ' 19 לפסק דינו), מקובלת עליו מסקנת בית משפט השלום שלפיה ידעו המבקשים על היות המנוח חסוי והיה עליהם לדעת כי המסמך המתיר למשיב 8 למכור את חלקו של המנוח במקרקעין, אינו תקף. מכל מקום, קבע בית המשפט, סעיף 10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 אינו חל בענייננו אף אם היו המבקשים מוכיחים תום לב ותמורה. זאת, משמטרת הסעיף היא להגן על מי שרכש זכות במקרקעין בתמורה, תוך הסתמכות בתום לב על רישום מוטעה בלשכת המקרקעין, בעוד שבענייננו ההסתמכות הייתה על אישור בית הדין השרעי, ולא על רישומי לשכת המקרקעין, ומשהסעיף לא נועד להגן על אדם שעצם הרישום על שמו הושג בתרמית. באשר לקביעתו של בית משפט השלום שלפיה לא ידעו המשיבים על הרכישה והבניה במקרקעין הוסיף בית המשפט, כי היות שמדובר בחלקה גדולה שהבעלות בה מתחלקת בין אנשים רבים, לא יכלו המשיבים לדעת כי העבודות מבוצעות בחלק שאותו הם עתידים לרשת, אף אם נעשו בו עבודות בניה. לבסוף הוסיף בית המשפט, אין המבקשים יכולים להסתמך על פנייתם למשיב 9 לצורך בחינת המסמכים, היות שכל תפקידו הוא לאשר כי המסמך שהוצג מתאים למקור, ואין באישורו כל אינדיקציה לאותנטיות של המסמך.

5.        במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשה להוספת ראיות (להלן: הראיות החדשות), שלטענתם היה בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין, כמו גם בקשה להעדתו של המשיב 9, שכאמור אישר לטענת המבקשים את אמיתות המסמכים. הראיה הראשונה שנתבקשה הוספתה הייתה מסמך משטרתי המתעד תלונה שהוגשה כנגד המשיב 1 וכנגד פרקליטם של המשיבים (להלן: הפרקליט), בגין מכתב איום שנחתם כביכול על ידי השניים והופנה כנגד האב, הקורא לו  למשוך ידו מעסקת המקרקעין (להלן: פרשיית האיומים). לדעת המבקשים, יש במכתב זה, ולמצער בחקירתו המשטרתית של הפרקליט, כדי להוכיח שהמשיב 1 והפרקליט ידעו על קיומה של עסקת המקרקעין, בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, שכן בלא כל קשר לשאלת אחריותם למכתב זה, אין זה מתקבל על הדעת כי לאחר חקירה שנסובה סביב עסקת המקרקעין לא בדקו השניים מהי אותה עסקה.

           הראיה השנייה שנתבקשה הוספתה, הינה הסכמי מכר שנערכו באותה החלקה ושיש ביכולתם, כך לטענת המבקשים, להוכיח כי התמורה ששולמה בעבור המקרקעין אינה כה מגוחכת כשם שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, כי אם תמורה שהייתה ריאלית בעת כריתת ההסכם בין המבקשים למשיב 8.

            בית המשפט קמא דחה את הבקשה להוספת ראיות, משהייתה למבקשים אפשרות להביא ראיות אלו בפני בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי שמיעת ראיות במסגרת הערעור עלולה לשבש את ההליך.

6.        טוענים המבקשים בבקשתם שבפניי כי שגה בית המשפט קמא כשהחליט שלא לאפשר להם להביא את הראיות החדשות בשלב הערעור, אף כי לדידם יש באלו כדי לסתור רבות מקביעותיו של בית משפט השלום ולשנות את תוצאת החלטתו. עוד מטעימים המבקשים כי היות שמדובר ב"עניין משפחתי" הנופל בגדרו של חוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, הייתה מוטלת על בית המשפט, מכוח סעיף 9 לחוק, החובה לשקול האם יש בכוחן של הראיות שהתבקשה הוספתן כדי לשנות את תוצאת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

           לגופו של עניין טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי היה על המבקשים לדעת כי אישור בית הדין השרעי מזויף. לדידם, משהוצגו בפניהם מסמכים שונים המעידים על סמכותו של המשיב 8 למכור את המקרקעין, ומשמסמכים אלו עברו תחת שבט ביקורתו של המשיב 9, אין לצפות מהם כי ינהגו ברמה גבוהה יותר של זהירות מזו שבה נהגו. לצד זה טוענים המבקשים, כי אין כל ודאות שאישור בית הדין השרעי היה מזויף,  וניתן לתלות את העובדה שאישור כאמור לא נמצא על-ידי מזכיר בית הדין השרעי, באפשרות שהמסמך אבד, נגנב או נמצא בתיק אחר הקשור במנוח.

           עוד טוענים המבקשים, כי אין מקום לקביעה כי נהגו שלא בתום לב בחותמם על חוזה המכר, משביררו את כל העובדות באמצעות אנשי מקצוע כדוגמת המשיב 9, וחתמו על ההסכם רק לאחר מכן, ומשמשיב 1 ופרקליטו ציינו באוזניהם לאחר פרשיית האיומים כי אינם מתנגדים לעסקה.

            בשאלת מחיר העסקה טוענים המבקשים, כי המחיר שנקבע בהסכם המכר משקף מחיר המקרקעין באותה התקופה בהתאם לנתוני המקרקעין באותה העת. עוד טוענים המבקשים, כי אין לייחס משקל רב לקביעת רשויות מס שבח לעניין מחיר המקרקעין, היות שזו נעשתה בחלוף 4 שנים מעסקת המכר ולאחר שינוי ייעוד הקרקע, וכן אין לייחס משקל רב לקביעת השמאי, היות שחוות דעתו הייתה רווית סתירות ובלתי מבוססת.

           לאור כל זאת עותרים המבקשים להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא לשמיעת והצגת הראיות החדשות, כדי שישנה את תוצאת פסק דינו ויכבד את חוזה המכר שנחתם בין המבקשים למשיב 8.

7.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובצרופותיה והעמקתי בקריאת פסקי הדין של הערכאות הנמוכות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. חלק מטענותיהם של המבקשים קשור בהערכת מידת אמינותן של עדויות שנשמעו בפני הערכאה הדיונית. שאלות מעין אלה אינן מצדיקות ככלל את התערבותה של ערכאת הערעור, ועל אחת כמה וכמה יפה כלל זה כשמדובר בבקשה ליתן רשות לערער בפני ערכאת ערעור שנייה (ראו למשל: ע"א 501/84 "מגדל חברה לביטוח" בע"מ נ' מירון, פ"ד מב(2) 89 (1988)).

           חלק אחר של טענות המבקשים עוסק בשאלות של יישום הדין על ידי בית המשפט. בהיעדר שאלה כללית ועקרונית שטרם ניתנה עליה תשובה בחוק או בהלכה הפסוקה, אין גם בטענות אלו כדי להצדיק דיון בפעם השלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 101/05 בן יקיר נ' מדינת ישראל,  תק-על 2005(4) 2538; רע"א 7581/06 ג'רני הפקות בע"מ נ' עובדיה (טרם פורסם, 8.11.06)).

8.        לעצם העניין אוסיף, כי לא מצאתי כי יהיה בדחיית הבקשה כדי לגרום לעיוות דין למבקשים. בית המשפט קמא קבע כי בנסיבות העניין היה על המבקשים לדעת כי אישור בית הדין השרעי עלול להיות מזויף ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו.

           לא מצאתי גם מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט שלא לאפשר הבאתן של ראיות חדשות בשלב הערעור. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, כדוגמת ההחלטה הניצבת בפנינו (רע"א 3624/02 גלס נ' בסרבי, תק-על 2002 (2), 2028; רע"א 7095/97 מנורה נ' עזרא, תק-על 1998(1), 160)). גם לגופם של דברים, אין לדעתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. שלב הערעור אינו "מקצה שיפורים" להבאתן של ראיות חדשות ואין להתיר את הבאתן של ראיות נוספות בערעור אם היה באפשרותם של המבקשים להביאן בפני הערכאה הדיונית ואין בידיהם הסבר מניח את הדעת להימנעותם מלעשות כן (ראו למשל: ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד ד"ר יוסף שגב, פ"ד נח(4) 106, 118-119(2004);ע"א 8778/04 מחלבות יטבתה בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, תק על 2004(4), 3367)). לא שוכנעתי במקרה זה, כי לא היה בידיהם של המבקשים להביא את הראיות בדיון בפני הערכאה הדיונית ומשלא סיפקו הסבר של ממש למחדלם זה, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר להם את הבאת הראיות בערעור. בהקשר זה ייאמר עוד, כי בניגוד למסקנה העולה מטענתם של המבקשים, אין ללמוד מסעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, על חובה מיוחדת לאשר הבאת ראיות חדשות בשלב הערעור. הסמכות הניתנת בסעיף זה היא סמכות שבשיקול דעת.

9.        במאמר מוסגר אציין, כי ייתכן והייתי מגיעה לתוצאה שונה לו שוכנעתי כי היה בראיות אלו כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. ברם, אינני סבורה כי כך הם פני הדברים במקרה זה. אין לומר כי ניתן בהכרח להסיק מן החקירה המשטרתית של הפרקליט כי זה האחרון והמשיב 1 היו מודעים לעסקה במקרקעין. טענתם של המבקשים כי מחקירתו המשטרתית של הפרקליט לבדה בפרשת האיומים, ניתן להסיק על מודעותם של הפרקליט והמשיב 1 בנוגע לעסקת מכירת המקרקעין, מעוררת קושי. מעבר לכך, בית משפט השלום תלה את ביטול העסקה במספר סיבות ובכלל זה בקביעתו כי היה על המבקשים לדעת כי אישור בית הדין השרעי מזויף, ומכאן שהמבקשים נהגו שלא בתום לב. לפיכך, אין להסיק בהכרח כי אף אם ראיה זו הייתה מוכיחה את מודעותם של המשיב 1 והפרקליט, היה בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ