אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור להחזרת קטינה לארה"ב לפי חוק אמנת האג

נדחה ערעור להחזרת קטינה לארה"ב לפי חוק אמנת האג

תאריך פרסום : 26/07/2007 | גרסת הדפסה
ע"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1074-07
19/07/2007
בפני השופט:
1. כב' ס.נ. ס' רוטלוי - אב"ד
2. י' שטופמן
3. י' שנלר


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד תרצה נווה ו/או הילה גורן
הנתבע:
פלוני
עו"ד שמעון מלכה
פסק-דין

השופט ישעיהו שנלר :

1.          בפנינו ערעור על פסק דינו  של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (כב' השופטת פלאוט) (תמ"ש 42721/06) מיום 18.3.07, אשר דחה את תביעת המערערת נגד המשיב  להחזרת בתם הקטינה ק' לארה"ב, מקום מגורי המערערת, לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א - 1991 (להלן - האמנה).

בית משפט קמא קבע כי מההיבט העובדתי אין לראות בארה"ב מקום מגוריה הרגיל של הקטינה, לכן לא חל סעיף 4 לאמנה ודין התביעה להידחות. עוד נקבע, עובדתית, כי המערערת נתנה את הסכמתה לאי חזרת הקטינה לארה"ב, ומשכך קבע בית משפט קמא, כי גם אם היה ניתן לראות את ארה"ב כמקום מגוריה של הקטינה, לאור ההסכמה האמורה, חלות נסיבותיו של סעיף 13(א) לאמנה.

הרקע, העובדות וההליכים :

2.         המערערת הינה ילידת ישראל, נושאת אזרחות כפולת ישראלית ואמריקאית. כשהייתה בגיל 10 עברה להתגורר יחד עם הוריה בארה"ב, ושם שהתה וגדלה מרבית שנות ילדותה. את המשיב הכירה המערערת במהלך ביקורה בארץ, ובשנת 1994 חזרה ארצה, והצדדים נישאו זה לזו בישראל כדמו"י ביום 9.11.95. מנישואיהם נולדו להן שתי בנות: הקטינה ק', ילידת 16.6.97 (להלן - הקטינה) והקטינה ל', ילידת 6.7.02 (להלן - הקטינה ל') (להלן - הבנות). לשתי הבנות אזרחות כפולה ישראלית ואמריקאית.

לאחר פטירת אחיו של המשיב, ביום 29.5.03, החליט המשיב לסגור את עסקם המשותף, ולעבור להתגורר עם המשפחה בארה"ב. המערערת נתנה את הסכמתה לכך, והמשיב מכר את חלקו בעסק שניהל בארץ, כן מכרו הצדדים את מכוניתם ואת רוב רהיטיהם. בנוסף ביצעו הצדדים פעולות נוספות לצורך המעבר, כגון פדיון קופ"ג של המשיב; ביטול כרטיסי אשראי; המשיב הוציא אשרת עבודה בארה"ב (גרין קארד) וכד'.

באוקטובר 2004 עברו בני הזוג והבנות להתגורר במדינת פלורידה שבארה"ב, תחילה בבית הוריה של המערערת, ולאחר כחצי שנה, רכשו הצדדים בית משותף עם הורי המערערת בפלורידה, שם התגוררו יחד כחצי שנה נוספת. בתקופה זו עבד המשיב עם אביה של המערערת בעסקי הנדל"ן. לאחר זמן מה, עברו בני הזוג והבנות למדינת קליפורניה, שם התגוררו בדירה שכורה.

ביום 2.7.06 חזר המשיב עם הקטינה לישראל, והמערערת נותרה בארה"ב עם הקטינה ל'.

ביום 29.8.06 הגיש המשיב לבית משפט לענייני משפחה תביעה כנגד המערערת למשמורת הבנות. ביום 14.9.06 הגישה המערערת את תביעתה נשוא הערעור דנן, ותבעה את החזרת הקטינה למשמורתה בארה"ב. לטענת המערערת שם, מקום מגוריה הרגיל של הקטינה במהלך השנתיים האחרונות, היה עם הוריה בארה"ב, לעניין סעיף 4 לאמנה, ולצורך ביסוס טענה זו, הרחיבה בכתב טענותיה ביחס לאשר התרחש טרם עזיבת המשפחה לארה"ב, לאשר אירע במהלך שהותם המשותפת שם, ועד לחזרתם של המשיב והקטינה לארץ. מדובר בתיאורים עובדתיים-נסיבתיים, מהם ביקשה המערערת להסיק כי רצון הצדדים היה להגר לארה"ב לצמיתות, ובשל כך טענה כי יש לראות את ארה"ב כמקום מגוריה הרגיל של הקטינה. עוד טענה המערערת, כי הסכמתה לנסיעת המשיב והקטינה לארץ ניתנה רק בשל הטעייתה, כי בכוונת המשיב לחזור עם הקטינה לארה"ב, לאחר חופשה קצרה בארץ.

גרסתו העובדתית של המשיב בבית משפט קמא הייתה שונה מזו של המערערת, במיוחד בכל הקשור למטרת נסיעת הצדדים לארה"ב וסיבת חזרתו של המשיב לישראל. לטענת המשיב, הצדדים ביקשו לנסות את מזלם בארה"ב, לתקופת ניסיון של שנה לפחות, אך בכל מקרה לא התכוונו להגר לארה"ב לצמיתות. הפעולות הטכניות אשר בוצעו על-ידי הצדדים טרם נסיעתם ובמהלך שהותם בארה"ב נעשו בהסכמת הצדדים, ואינן מצביעות על כוונה להגר לצמיתות, כפי שטענה המערערת. לטענת המשיב, חזרתו לארץ עם הקטינה הייתה בהסכמתה ועידודה של המערערת, ובעקבות הסכמת הצדדים לשוב ולהתגורר בארץ. מטרת הנסיעה המוקדמת הייתה לדאוג לסידורים הקשורים בחזרת המשפחה לישראל, בעוד המערערת אמורה לגשת למבחן לשכת עורכי הדין במדינת קליפורניה באותה עת. לדברי המשיב, בסופו של דבר שינתה המערערת את דעתה, ובחרה להישאר עם הקטינה ל' בארה"ב ולא לחזור לישראל.

פסק דינו של בית משפט קמא :

3.          בפסק הדין בחן בית משפט קמא את שאלת תחולתה של האמנה (סעיף 4 לאמנה), עובדתית ומשפטית, על רקע מכלול ראיות הצדדים, ובכלל זה, עדויותיהם של הצדדים עצמם בפניו.

מההיבט העובדתי קבע בית משפט קמא, כי אין חולק שעד לאוקטובר 2004, מועד המעבר לארה"ב, היה מקום מגוריה הרגיל של הקטינה בישראל. בית משפט קמא ניתח את הראיות השונות ואת טענותיהם העובדתיות של הצדדים, תוך התייחסות לפסיקה הרלוונטית, וקבע כי יש להעדיף את גרסתו העובדתית של המשיב, לפיה נסעו הצדדים לארה"ב לתקופת ניסיון, ללא כוונה להגר לצמיתות, וכי במרץ 2006 הגיעו לכדי החלטה לשוב ולחיות בישראל. כך ציין בית משפט קמא בפסק דינו: " מהראיות שהובאו בפני מקבלת אני את גרסתו של הנתבע, כי הצדדים נסעו לארה"ב לתקופת ניסיון, ולא מתוך כוונה לעקור מישראל ולהכות שורשים שם... הניסיון לא עלה יפה, והמשפחה לא התאקלמה שם. ביטוי לכך ניתן לראות בעובדה, כי בתקופת השהות הקצרה בארה"ב בת שנה ו-8 חודשים, המשפחה נדדה והתגוררה בשתי מדינות... הנתבע עבר מעסק לעסק" (עמ' 10 לפסה"ד).

משכך קבע בית משפט קמא כי " ...רצונה של האם להשאר בארה"ב לאחר תקופת הניסיון, אינה עושה את ארה"ב כמקום המגורים הרגיל של הקטין" (עמ' 10 לפסה"ד), ואף מבחינת מצבה הפיזי ונקודת מבטה של הקטינה, כפי שהדברים נמסרו על-ידה לבית משפט קמא, לא ניתן לראות את ארה"ב כמקום מגוריה הקבוע, אלא בישראל. בהתאם לכך קבע בית משפט קמא כי לא חל סעיף 4 לאמנה ויש לדחות את התביעה.

עוד הוסיף וקבע בית משפט קמא, כאמור, כי גם אם היה נקבע שמקום המגורים הרגיל של הקטינה הוא בארה"ב ולא בישראל, מעת שנתנה המערערת הסכמתה לאי החזרתה של הקטינה לארה"ב, חל סעיף 13(א) לאמנה, ואף מסיבה זו דין התביעה להידחות.

בית משפט קמא קבע קביעות עובדתיות נוספות בהתייחס לטענות הצדדים, ובין היתר קבע כי המערערת הסכימה מרצונה החופשי לחזרת המשפחה לישראל - תחילה המשיב והקטינה ובהמשך היא והקטינה ל', ולאחר קיומם של מבחני לשכת עורכי הדין בארה"ב, אולם שינתה דעתה בעניין לאחר מכן. בית משפט קמא למד על רצון הצדדים לחזור לישראל, בין היתר, מטיוטת הסכם שניסחה ב"כ המערערת החל בחודש אפריל 2006, ובמהלך ניהול משא ומתן בין הצדדים, במסגרתו ביקשה המערערת להחתים את המשיב ערב שיבתו לישראל, בו צויין בין השאר, כי ברצון הצדדים לחזור ולהתגורר עם בנותיהם בישראל (המבוא להסכם), וכי בשלב הראשון יחזור המשיב עם הבת הבכורה - הקטינה, ביום 3.7.06, ולאחר מכן תצטרפנה המערערת והקטינה ל' (המבוא להסכם). כמו כן צויין בסעיף 2 כי הצדדים מצהירים שבכוונתם לחזור ולהתגורר במדינת ישראל, ובסעיפים 3-4 צויין: כי המשיב הבעל מתחייב, כי במידה והמערערת לא תתאקלם ותרצה לחזור לארה"ב למטרת מגורים עם הבנות ושאר ילדי הצדדים שייוולדו, הוא לא ימנע זאת ממנה, ויציאתם מהארץ לא תהווה חטיפה כמשמעותה באמנת האג. בהתייחס לכך ציין בית משפט קמא: " ...היו מספר טיוטות להסכם, על אחת חתמה התובעת ועל אחת חתם הנתבע... ההסכם לא אושר ואף אחד מהצדדים לא התייחס להשלכות המשפטיות של טיוטות ההסכם... יחד עם זאת, לא ניתן שלא להתייחס לרוח הדברים של ההסכם..." (עמ' 13 לפסה"ד).

בית משפט קמא פרט את יתר העדויות והראיות עליהן הסתמך, תוך בחינת מהימנותן של הראיות, ועמידתן במבחני ההיגיון והשכל הישר, ובכלל זה, טענת המערערת כי הסכימה לחתום על ייפוי כוח לטובת המשיב לצורך רכישת דירה בארץ בחזרתו לארץ, מכיוון שחששה שאם לא תחתום ירכוש המשיב את הדירה וירשמה על שמו בלבד. כך גם הודתה המערערת כי ביטלה את הביטוח הרפואי של הקטינה בארה"ב, אולם טענה כי הדבר נעשה כדי לחסוך בעלותו. בסיכום הדברים ציין בית משפט קמא: " לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים, שוכנעתי כי גירסתו של הנתבע היא זו המתיישבת עם ההיגיון והסבירות יותר מגירסת התובעת... אינני מאמינה לטענת התובעת, כי כל שעשתה (או לא עשתה) נבע מאיומיו של הנתבע ומכך שפחדה ממנו" (עמ' 16 לפסה"ד) (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור - י.ש.). כמו כן הוסיף וקבע בית משפט קמא: " למרות טענותיה של התובעת, כי עקב פחדה מהנתבע היא לא ידעה מימינה ומשמאלה, התובעת פעלה באופן אקטיבי: היא הלכה לפסיכולוגית מיוזמתה, היא הלכה לעו"ד מיוזמתה, היא הסתירה את הדרכונים אצל אחותה... דרכונה ודרכוני הקטינות היו בשליטתה המוחלטת של התובעת, והיא עצמה האריכה אותם" (עמ' 17 לפסה"ד). ובהמשך: " ...התובעת מקבלת יעוץ משפטי שותף מחברתה הטובה, עו"ד בישראל. בנסיבות אלה, כאמור, אינני מאמינה לטענה כי התובעת חתמה על ההסכם שלא מרצונה החופשי, או כי לא נקטה בכל פעולה כנגד הנתבע בשל פחדיה, או כי לא הסכימה לחזרת המשפחה לישראל" (עמ' 18 לפסה"ד). לפיכך קבע בית משפט קמא, כי הוכח עובדתית שהמערערת הסכימה מרצונה החופשי לנסיעת המשפחה כולה לישראל, וכי נעשו הכנות לקראת הסכמה זו, וכשהדבר עולה לגישתו, בין היתר, מטיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים; מהארכת הדרכונים בקונסוליה על-ידי המערערת; מידיעת המערערת על כך שהמשיב רכש כרטיסי טיסה לישראל; מהודאת המערערת כי ליוותה את המשיב ואת הקטינה לפני נסיעתם לתחנת האוטובוס ליד הבית כדי להיפרד מהם, וכשאף ציידה את הקטינה בתיק לנסיעה; ממכירת חלק מהמיטלטלין והמכונית וכן ממכלול התנהגות הצדדים. כמו כן הוסיף וקבע בית משפט קמא: " פעולותיה של התובעת עובר לנסיעת הנתבע ו[הקטינה] לישראל יכולות להשתמע רק כהסכמה לנסיעתם... רק ב"רגע האחרון" התחרטה התובעת וחזרה בה בהסכמתה לעבור לישראל. כדי להצדיק חרטתה זו, כמו גם לא להיחשב כמי שחטפה שלא כדין את [הקטינה ל'], עיצבה את גירסתה, הבלתי אמינה, כמתואר לעיל" (שם).

הערעור :

4.         על פסק הדין הגישה המערערת את הערעור דנן, כשעיקר טענותיה מופנות אל ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, וכנטען בכתב הערעור: " ...ביהמ"ש קמא לא התייחס ולא קיבל כלל את גרסת המערערת אשר הוכחה בעליל, וקיבל את טענות המשיב... למרות שהופרכו כליל בראיות ובעדויות..." (בעמ' 2).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ