אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור לביטול פסק דין מתוך חובת הצדק ופגמים בהמצאה

נדחה ערעור לביטול פסק דין מתוך חובת הצדק ופגמים בהמצאה

תאריך פרסום : 20/11/2006 | גרסת הדפסה
ע"א
בית משפט השלום חיפה
203-06
19/11/2006
בפני השופט:
ש. לבנוני

- נגד -
התובע:
יהושע תבור ת.ז. 42717827
עו"ד דוד קצוטי
הנתבע:
1. עזבון המנוח שלמה חנן ז"ל ת.ז. 9348343
2. דורון חנן ת.ז. 51239457
3. ירון חנן ת.ז. 54550843

עו"ד קרן-פולק
פסק-דין

1.         המשיבים הגישו כתב תביעה מתוקן כנגד המערער (להלן, גם "תבור"), שהיה הנתבע 2 בתובענה, וכן כנגד הנתבעת 1, ראש ארם יזמות בע"מ, הנתבעת 3, כל ג'וב בע"מ, והנתבעת 4, מ.ד.ב שירותי כ.א. בע"מ (להלן, גם "החברות"). נטען כי תבור היה בעל המניות והמנהל היחיד של החברות.

            כתב התביעה פורס מסכת של השכרת מושכר לנתבעת 1, בערבותו של תבור. בהמשך הוא פורס מסכת של השכרת המושכר לנתבעת 3, בערבותן של הנתבעות 1 ו- 4. התובעים טענו ליתרת חוב בגין שכירויות אלו, וכן עתרו לפינוי.

2.         כב' הרשמת פומרנץ נתנה פסק דין, בהעדר הגנה, כנגד החברות ותבור, על פי העתירה שבכתב התביעה. בהמשך הגיש תבור בקשה לביטול פסק הדין כנגדו. כב' הרשמת פומרנץ, בהחלטתה מיום 13.6.06, דחתה בקשתו של תבור לביטול פסק הדין באופן שהוא נותר על כנו. החלטתה זו של כב' הרשמת פומרנץ הותקפה בערעור שבפניי.

3.         עיון בנימוקי הערעור מעלים כי שומה היה על כב' הרשמת פומרנץ להיעתר לבקשה, ולהורות על ביטול פסק הדין כנגד תבור, משום הטעם של "ביטול מחובת הצדק". ואכן, כך מורה אותנו השופט אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), "כאשר פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום - ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל-דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה 'מתוך חובת הצדק'" (עמ' 282).

            לשיטתו של תבור לא נעשתה לו, מעולם, כל המצאה של כתב התביעה, על פי כלליהם ודקדוקיהם של דיני ההמצאה. משום כך, מעיקרא, יש להורות על ביטול פסק הדין "מתוך חובת הצדק", ובמנותק מסיכויי הגנתו.

4.         ציינתי כי מקום שנפל פגם בהמצאתו של הליך, דין הוא כי ההליך ייפסל, משום הפגם שבו. אני מרשה לעצמי להביע תמיהה ותהייה, על שום מה כלל נכון זה זוכה בכותרת היומרנית " מתוך חובת הצדק". לדיני ההמצאה, לטעמי, ישנם רציונאלים לרוב, הנעוצים בדרישות של סדר, שכל והיגיון רב. "צדק"? - אתמהה.

            טול, לדוגמא, מצב בו הומצא לנתבע, כדין, כתב תביעה והוא חתם על אישור המסירה בגינו. לאחר שעשה כן, תחת לפתוח את המעטפה ולגלות קיומו של כתב התביעה, בחר הנתבע להשליך את המעטפה לפח, מבלי שהוא יודע על "תכולתה". במצב דברים זה נסכים כולנו כי נעשתה "המצאה" כדין, אף אם נאמין לגרסתו של הנתבע כי הוא אכן לא ידע על כך שהוגשה כנגדו תביעה, ולו מפאת רשלנותו. 

            עתה טול, לדוגמא, מצב הפוך. התובע, לאחר שהגיש כתב התביעה, פוגש את הנתבע בקרן רחוב ואגב שיחה עמו הוא מבשר לו על כך שהוגש כנגדו כתב תביעה. נניח שנסכים כולנו כי זה מצב הדברים כהווייתו. במצב דברים זה, וככל שנתעלם לשעה מ"דוקטרינת הידיעה" ככל שתחול, נסכים כולנו, מזווית מבטם של דיני ההמצאה, כי לנתבע לא "הומצא", כדין, כתב התביעה.

5.         הדוגמאות האמורות ממחישות, לטעמי, כי דיני ההמצאה נעוצים בשיקולים של סדר, היגיון, יעילות ותכלית. ואולם הם דינים טכניים ופורמאליים. אני מתקשה להגדיר דינים אלו כדינים המשקפים "צדק", במשמעותו המהותית הצרופה. אכן, על בית המשפט להתייחס במידת הכבוד הראוי והרצינות המתחייבת לכל טענה, תהא אף טכנית ופורמאלית. ואולם מקום שהנתבע זוכה בטענה אודות פגם בהמצאה, זכייה זו, לטעמי, בוודאי אינה משקפת דרישות של "צדק" דווקא. שמא הדברים משתלבים אף בהשקפתו של ד"ר שלמה לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית -  מבוא ועקרונות יסוד, המורה כי "לדעתנו החשיבות שמייחסים להמצאה - אם כי היא משקפת את הדין הקיים - מופרזת היא וייתכן שבטעות יסודה" (עמ' 97). אכן שומה עליי, בגדר פרשנותו של " הדין הקיים", להידרש לטענת הפגם בהמצאה. קשה להלום כי דיון בטענה זו יעטה ויתהדר במחלצות של "צדק"  דווקא.

6.         ועל שום מה הקדמתי בהערתי זו? משום השקפתי שאם אכן תבור תולה כל יהבו על הפגם בהמצאה, ומבקש, כזכותו, כי ההליך הדיוני כלפיו ייעשה, "על פי הספר" לכל פרטיו ודקדוקיו, הרי שעד שאני נדרש להליך הערעור שהוגש, ייכבד תבור וינהג בהליך ערעור זה, אף-הוא, "על פי הספר" לכל פרטיו ודקדוקיו. ככל שתבור נכשל בכך, והוא אכן נכשל בכך כפי שיפורט להלן באורח נרחב, ראוי שייאמר לו: " קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא מציעא קז).

7.         בהחלטתי מיום 11.7.06 הוריתי כי הערעור יידון בפניי ביום 18.10.06. משמע, למערער היה זמן די והותר, להגיש עיקרי טיעון מטעמו. הוא לא עשה כן כל עיקר, והונחו בפניי אך עיקרי טיעון מטעם ב"כ  המשיבים. בדיון שבפניי הוא ביקש למחול על אי הגשת עיקרי הטיעון ולסמוך על כתב הערעור שלו בלבד.

8.         תקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מסדירה את סוגיית עיקרי הטיעון. על המערער לעשות כן 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון. על המשיב לעשות כן 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון. תקנה 446(ד) מורה כי בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת. השופט אורי גורן, ב ספרו הנ"ל, מפנה אף לכך ש "מחדליהם של צדדים להגיש עיקרי טיעון, גרמו להם לא פעם לנזק רב, שערעוריהם נדחו עקב כך" (עמ' 517, ה"ש 157).

            משעה שתבור, המשליך כל יהבו בערעורו זה על הפרת דקדוקי ההמצאה, לא מגיש עיקרי הטיעון, אף בהתחשב במכלול השיקולים שבדעתי לפרוס להלן, ראוי הוא, לטעמי, לא להידרש לערעור לחלוטין ולהתייחס אל תבור כאל בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, באופן שהערעור יימחק.

9.         המשיבים טוענים כי כב' הרשמת לא אמורה הייתה להידרש לבקשת הביטול מן הטעם שהיא הוגשה באיחור. אכן, ובהתעלם משיקולים לרוב המצביעים על ידיעתו של תבור על פסק הדין, במקרה הנוח ביותר לתבור אדרש לתצהירו, בבקשת הביטול שלו. נאמר שם כי "נודע לי על ההליך באופן אקראי בלבד, כאשר פרודתי, גב' מרים תבור, שממנה נפרדתי עוד לפני מספר שנים, והמתגוררת מזה שנים רבות בנפרד ברח' פינסקר 15 בקרית אתא, הודיעה לי כי על דלתות ביתה הודבק צו עיקול בתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגדי עקב פסה"ד שניתן" (סעיף 3 לתצהיר).

            מטיעון זה לומדים המשיבים כי למירב נודע לתבור על פסק הדין ביום 5.2.06, הוא מועד הדבקת דו"ח העיקול כאמור. מכאן שעל תבור היה להגיש בקשת הביטול במועד על פי דין, שהחל מיום 5.2.06. כב' הרשמת פומרנץ צדקה בכך ששקלה את העובדה שבקשת הביטול הוגשה באיחור של 11 יום, מבלי שהונחה בפניה בקשה להארכת מועד.

10.        בדעתי לאמץ השקפתה זו של כב' הרשמת פומרנץ. טיעונו של תבור על פיו לא ניתן ללמוד מתצהירו מתי קיבל את ההודעה מפרודתו, ושמא הדבר לא היה ביום 5.2.06 דווקא, היא גם התחכמות ריקה וגם חוסר תום לב דיוני. על תבור למסור מידע מפורט על המועד האמור, והרי רק בידו מצוי המידע הנ"ל. שהרי ככל שהוא סבור שתשתית עובדתית זו חייבת להישאר סתומה ועמומה יעלה מכך, אפקטיבית, כי הוא רשאי להגיש בקשת הביטול, כל אימת שיעלה רצון מלפניו, אי-שם  "בזמנו החופשי". במצב דברים זה ראוי לבחון הנתונים במשקפי היגיון בריא וסבירות. אין לי אלא להניח כי בו-ביום שבו אירע האירוע החריג, לכאורה, של הדבקת צו עיקול בביתה של פרודתו, היא נזעקה ונרעשה ודיווחה לו על כך, ולאלתר. די היה בנתון זה על מנת שכב' הרשמת לא תידרש לבקשת הביטול, לעיצומה, ובדין היא התייחסה לנתון האמור, בגדר שיקוליה.

11.        בגדר בקשת הביטול של תבור הוא טען, בגדר טיעוניו, כי הוא מבקש מבית המשפט לבטל פסק הדין, אף בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, והוא הצביע על הגנה לכאורה שיש לו (ואוסיף ואציין כי הצגת הגנה זו נעשתה באורח סתמי וחסר רצינות). מנגד, בגדר הערעור שבפניי, מדגיש תבור כי יש לבטל את פסק הדין, אך מטעמים של פגם בהמצאה ו"משום חובת הצדק". ממילא, נוקט תבור בדרך של הרחבת חזית נפסדת. שהרי בכתב הערעור אמור תבור לתקוף את החלטת כב' הרשמת, לנוכח הטיעונים שהוצבו בפניה. הרי טיעון מקדמי נוסף המוליך למחיקת הערעור, בעודו באבו.

12.        ועל כל השיקולים האמורים הללו, ומעבר לדרוש, ראוי להידרש לנתון פורמאלי נוסף, שאף הוא מצדיק את דחיית הערעור, והפעם לעיצומו. תקנה 482(א) לתקנות הנ"ל מורה אותנו כי אם "הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו איזור שיפוט".

            לטעמי, מתקיימים האלמנטים של התקנה האמורה. מדובר ב" תובענה בעניין עסק או עבודה", שהרי מדובר בתובענה בגין השכרת מושכר לצורך עסק החברות, בבעלותו של תבור. אם אכן תבור כטענתו מתגורר בנצרת עלית, דהיינו הוא "אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין", שומה עליי לבחון האם הומצא כתב התביעה "למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו איזור שיפוט". כך, בעליל, קרה בנדוננו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ