אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור כנגד חיובי ארנונה של המצפה התת ימי באילת

נדחה ערעור כנגד חיובי ארנונה של המצפה התת ימי באילת

תאריך פרסום : 25/06/2006 | גרסת הדפסה
עמ"ן
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
16-05
23/05/2006
בפני השופט:
ר. אבידע - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
מצפה תת ימי ים סוף בע"מ
עו"ד אבי מושינסקי
הנתבע:
מנהל הארנונה של עיריית אילת
עו"ד רוית ברעם - מזור
עו"ד לירון רז
פסק-דין

            א. כללי

1.      ערעורה של המערערת מופנה כנגד החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית אילת (להלן: "ועדת הערר"), מימים 15.7.04, ו- 27.7.05. ההחלטה מיום 15.7.04 מתייחסת לחניה, בעוד ההחלטה מיום 27.7.05 מתייחסת לשטחים האחרים שאינם חניה, והנמצאים בחזקתה של המערערת.

  1. לגבי השטח שהינו חניה טענה המערערת, במהלך הדיון, כי להחלטה מיום 15.7.04 שורבב שמה בטעות, וכי ועדת הערר, אשר התייחסה בהחלטתה לא רק לשטח החניה של המערערת אלא גם לחניות של תשעה מלונות באילת, כלל וכלל לא ביקרה בחניה של המערערת. ניתנה למערערת אפשרות לפנות לועדת הערר על מנת שתתקן את החלטתה .

ביום 3.4.06 הודיעה המערערת כי ועדת הערר דחתה את פנייתה של המערערת לתיקון           ההחלטה.

 
ב. ערר על החלטת ועדת הערר מיום 27.7.05
  1. לגבי שטחי המערערת, שאינם חניה ודרכי גישה, נאמר בהחלטת ועדת הערר מיום 27.7.05  כי היא מחלקת את החלטתה "....על פי סוג השטח שבערר כדלקמן:

11.1 לגבי כל השטחים אשר עברו פיתוח קרי, גינון, בטון וכדו'- דוחה הועדה את הערר ומשאירה את סיווג החיוב כנקבע ע"י המשיב.

11.2 לגבי השטחים אשר לא עברו פיתוח (לדוגמא רצועת החוף שבין הגדר המזרחית הצומחת לבין קו המים) מקבלת הועדה את הערר וקובעת כי כל שטח שכזה יחויב עפ"י סיווג אדמה תפוסה בגנים לאומיים".

  1. כן קבעה ועדת הערר כי העררים שהגישה המערערת מתייחסים לשנים 2000, 2001,    2003. לטענת המערערת ההחלטה של ועדת הערר מתייחסת לשנים  1999 ועד 2004 כולל, שכן הוגש על ידה ערר לגבי כל אותן שנים. ב"כ המשיב הודיעה כי אם המערערת תציג בפניה את ההשגות, שלטענתה הגישה לאותן שנים, תסכים ב"כ המשיב כי פסק הדין יחול גם לגבי אותן שנים, וחזקה על נציגת המשיב כי תקיים התחייבותה. למסמך הנושא כותרת "תגובת המערערת לבקשת המשיב - החלטה מיום 26.1.06"  צרפה המערערת מסמך שלטענתה הינו ההשגה שהגישה בשנת 1999. אם אכן זו היא ההשגה לגבי שנת 1999, אזי בהתאם להסכמת המשיב, היה ותנוח דעתו כי אכן זו ההשגה לשנת 1999, יראו את פסק הדין בערעור זה כמתייחס אף לשנת 1999.  
  2. השטח בו מחזיקה המערערת הוכרז על פי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק גנים לאומיים") כ "שמורת טבע". על פי הסכמים שבין רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, למערערת, נבנה ע"י המערערת בשטח המוחזק על ידה מצפה תת ימי, אשר בו כנטען על ידי המערערת בכתב הערעור -  "אקוואריומים ענקיים, בריכות שחיה, האכלה וליטוף של בריות הים השונות ... סימולטור לדימויי חוויות הצלילה, מסעדות, מרכז קניות, פינת יצירה לילדים ועוד".
  3. המשיב הטיל ארנונה על כל שטחה של המערערת, שאינו חניה ודרכי גישה, לפי הסיווג של " קרקע תפוסה". בערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב, קיבלה ועדת הערר, חלקית, את טענותיה של המערערת,  וקבעה, כי על המערערת לשלם ארנונה על פי הסיווג של "קרקע תפוסה"  רק לגבי אותו שטח אשר בו נעשה גינון וצופה בביטון, ואשר כונה על ידה כ "השטחים שעברו פיתוח" . יתר השטח סווג כ "קרקע תפוסה - גנים לאומיים". לטענת המערערת טעתה  ועדת הערר, באופן שסיווגה את הקרקע אשר תוארה על ידה  כשטח שעבר פיתוח,  וכי היה עליה  לסווגו כ - "קרקע תפוסה - גנים לאומיים" מאחר והשטח  נמצא,  בתוך שטח שהוכרז כ "שמורת טבע". באשר לשטחים האחרים, שאינם חניה ודרכי גישה, טענה המערערת, שהם אינם בשימוש, ולכן יש לפטור אותה מתשלום ארנונה.
  4. על פי צווי המיסים, שהוצאו על ידי עיריית אילת במהלך השנים נשוא הערעור,  קיימים מספר סיווגים לקרקע תפוסה בעיר. בין היתר, קרקע תפוסה, קרקע המשמשת לבריכות ליצור מלח, שטחי אחסנה פתוחים ואח', וכן הסיווג של "גנים ושמורות טבע".  שיעור הארנונה עבור קרקע תפוסה אשר סיווגה "גנים ושמורות טבע", נמוך יותר משיעור הארנונה של "קרקע תפוסה".
  5. טענה המערערת בכתב הערעור כי ועדת הערר לא נימקה את החלטתה. בטעוניה בעל פה הוסיפה כי ועדת הערר ערכה ביקור בשטחה מבלי לאפשר למערערת לעלות את טענותיה בעת הביקור.

לא מצאתי כי החלטתה של ועדת הערר אינה מנומקת. צוין ע"י הועדה כי סיווג הנכס נקבע על פי  "השימוש בו ומהותו... על פי תכליתו ...לאור האמור, החליטה הועדה לבחון את דרך השימוש בחלקיו השונים של המצפה התת ימי המהווים יחידה אינטגרלית למהותו". לאחר שהועדה בחנה את השטח על פי אמות המידה שפרטה, הגיעה הועדה למסקנות כמצוטט לעיל.

אשר לטענת המערערת כי נעשה ביקור בשטחה, מבלי ששותפה בסיור, לא מצאתי להיזקק לטענה משהועלתה לראשונה אך במהלך הטיעונים בעל פה. משלא בא זכרה בכתב הערעור, לא ניתן היה לברר את הטענה.

  1. לטענת המערערת טעתה הועדה כאשר סיווגה את השטח שברשות המערערת " לפי "קריטריון הפיתוח"". איזכור ה "פיתוח" בהחלטת ועדת הערר נועד אך לתאר את השטחים שלגביהם לא התקבל הערר שהגישה המערערת לועדת הערר , לעומת השטחים שלגביהם התקבל הערר ואשר סווגו כ "אדמה תפוסה בגנים לאומיים". הועדה, כעולה מהחלטתה, היתה ערה לכך כי את הסיווג יש לעשות לפי קריטריון השימוש בקרקע, והיא אכן בחנה "את דרך השימוש בחלקיו השונים של המצפה התת ימי..." . מסקנתה של הועדה, בהחילה את קריטריון השימוש, היתה כי בשל השימושים בשטח המערערת אשר "עבר פיתוח", יש להותיר את הסיווג של אותו שטח כ "קרקע תפוסה". לפיכך, הנני דוחה את טענת המערערת כי ועדת הערר סיווגה את הקרקע לפי "קריטריון הפיתוח".
  2. אין מחלוקת כי סיווג הקרקע לצורך הטלת ארנונה נקבע על פי השימוש שנעשה בקרקע. "שימוש בקרקע" כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות, כאמור בר"מ 6239/04 רפאל רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' שושנה ויירון, מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים "... חייב להתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול כלשהו לצורך מסויים.".

מכך שהקרקע נשוא הדיון הוכרזה כ "שמורת טבע", עדיין לא ניתן ללמוד על דרך השימוש בה. לצורך קביעת שיעור הארנונה כ "קרקע תפוסה - גנים לאומיים שמורות טבע" כאמור, בצווי המיסים של עיריית אילת,  אין די בכך כי הקרקע הוכרזה כ "שמורת טבע" - אלא שיש לבחון את השימוש באותה קרקע.

יפה לענייננו, על דרך ההיקש, האמור בפסק דינו של כבוד השופט ד"ר ד. ביין בע"ש (חי) 127/95 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה מקומית טבעון "הכרזת קרקע כקרקע חקלאית לפי חוק התכנון והבנייה, אינה מחייבת לפטור מחזיק מחיוב בארנונה או לסווג אותו לצרכיי ארנונה כקרקע חקלאית, שכן הגדרת "קרקע חקלאית" לעניין ארנונה אינה זהה להגדרתה בחוק התכנון והבנייה (השווה גם בר"ע 139/74 וייסברג נ' מנהל מס רכוש פד"י כ"ח(2) 784 ממנו עולה ש"קרקע חקלאית" יש לה משמעויות שונות לעניין חוקים שונים).

הגדרת "קרקע חקלאית" בפקודת העיריות שמה את הדגש על השימוש בפועל ל"מטע או משתלה או משק בעל חיים או לגידול תוצרת חקלאית או לגידול יער או פרחים". השטח נשוא הדיון אינו עונה להגדרה זו אם גודל שם דשא או עשבים כפי שטוענת המערערת איך די בכך".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ