אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור כנגד גזר הדין- הרשעות תעבורה קודמות יכולות להוות שיקול בקביעת העונש.

נדחה ערעור כנגד גזר הדין- הרשעות תעבורה קודמות יכולות להוות שיקול בקביעת העונש.

תאריך פרסום : 09/12/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
6755-09
16/11/2009
בפני השופט:
1. ס' ג'ובראן
2. י' דנציגר
3. נ' הנדל


- נגד -
התובע:
ארז אלמוג
עו"ד אילון אורון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אודליה שפירא
פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.        המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961 דמ"י 7 (להלן: פקודת התעבורה) ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה. ערעורו מופנה נגד חומרת גזר-הדין שניתן ע"י בית-המשפט המחוזי מרכז בת"פ 85-04-08 (כבוד השופטת רות לורך) מיום 29.6.09, אשר הטיל עליו את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע וכן 10 שנים פסילה מלנהוג, וזאת במצטבר לתקופת הפסילה שמרצה המערער בתיק אחר.

העובדות הצריכות לעניין

2.        בכתב האישום המתוקן בשנית, בו הודה המערער, נטען כי בתאריך 21.12.07 בין השעות 24:00-2:30 לערך בילה המערער יחד עם גידה יסמין (להלן: יסמין) והמנוחה סיוון תוהמי ז"ל, ילידת יולי 1983 (להלן: המנוחה), בפאב "וסקו" שבקיבוץ משמר השרון. בשעה 2:30 לערך יצאו יסמין, המנוחה והמערער מהפאב, כשריכוז האלכוהול בדמו של המערער עמד על 47 מיליגרם לכל 100 מ"ל. המערער נהג ברכבו הפרטי מסוג סובארו B4 שמספרו 7541764 (להלן: הרכב) בכביש 57, מכיוון מערב לכיוון מזרח, כשלצידו ישבה יסמין ובמושב האחורי ישבה המנוחה. בשעה 2:45 לערך חלף על פני צומת כפר יונה מערב במהירות של לפחות 100 קמ"ש והמשיך בנסיעתו לכיוון מערב. בסמוך לצומת איבד המערער שליטה על רכבו, סטה מנתיב נסיעתו, עלה על המדרכה שמימין לכביש והתנגש בעמוד חשמל עם דופן שמאל של הרכב (להלן: התאונה). 

בנוסף, נטען בכתב האישום המתוקן כי מצב הדרך היה כדלקמן: דרך עירונית בה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת במקום התאונה היא 60 קמ"ש; כביש דו מסלולי, שני נתיבי נסיעה לכל כיוון; כביש אספלט תקין ולח; כביש המואר בתאורת רחוב וחנויות; מזג אוויר נאה וראות טובה; במסלול הנסיעה בכיוון נסיעת הרכב שדה ראייה פתוח למרחק של 100 מ'; במסלול הנסיעה בכיוון נסיעת הרכב, שדה ראייה פתוח למרחק של 83 מ' למקום חציית הולך הרגל.

עוד נטען בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה נהרגה המנוחה, נחבלה יסמין ונגרמו לה, בין היתר, שברים בצלעות וכן נחבל המערער ונגרם לו, בין היתר, קרע בטחול. במעשיו אלו, כך נטען, גרם המערער ברשלנותו למותה של המנוחה ולחבלתה של יסמין, שעה שנהג ברכב לא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות העניין, במהירות העולה בלמעלה מ-40 קמ"ש על המהירות המותרת ובתנאים שאינם תואמים את תנאי הדרך.  

גזר- דינו של בית-המשפט המחוזי

3.        בבואו לגזור את דינו, התחשב בית-המשפט המחוזי בכמה נסיבות מקלות, כגון העדר עבר פלילי וגילו של המערער, יליד 1980, בעת ביצוע העבירות. בית-המשפט התייחס להשפעת התאונה על חייו ועל חיי בני משפחתו, ירידה בתפקודו, פציעתו הפיזית וקשייו להתמודד עם תוצאות התאונה. הודגש בפסק-הדין כי כתב האישום המקורי תוקן לקולא באופן משמעותי, כך שסעיף העבירה שונה מהריגה לגרם מוות ברשלנות, הואיל ועל פי עדות עד ראייה נקלע המערער למצב חירום, כאשר רשלנותו התבטאה בעיקר במהירות הגבוהה בה נהג שהיוותה הגורם לתאונה. נסיבות אלה, כך קבע, וכן השעה המאוחרת בה אירעה התאונה ממקמות את רשלנותו של המערער "ברף שאינו נמוך אך גם אינו הגבוה ביותר" . עוד קבע בית-המשפט כי יש להטיל על המערער תקופת מאסר בפועל ופסילה, אשר ישקללו את הנסיבות שלהלן לקולא ולחומרא: המערער נהג במהירות העולה בלמעלה מ-40 קמ"ש על המהירות המותרת- מהירות נסיעה גבוהה מאוד באזור עירוני; בתנאים שאינם תואמים את תנאי הדרך, שעה שמצב הדרך כלל תאורת רחוב וחנויות, מזג אוויר נוח, שדה ראייה פתוח למרחק של כ-100 מ' לערך ולמרחק של 83 מ' ממקום חציית הולך הרגל; עברו התעבורתי, לרבות שתי הרשעות קודמות שעניינן נהיגה במהירות מעל המותר; נהיגתו כשלושה חודשים לאחר התאונה בטרקטורון, בעת שהיה נתון תחת פסילה מנהלית עקב מעורבותו בביצוע העבירות הנ"ל - אשר יש בה ללמד על העדר הפנמה אמיתית של חומרת העבירות; השפעת התאונה הקטלנית על מהלך חייהן של משפחות המנוחה וחברתה, כמו גם פציעתם של יסמין והמערער עצמו וכן חובתו של בית-המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי לנהג העומד לדין ולכלל ציבור הנהגים שבהתנהגותם מגבירים את נגע תאונות הדרכים הקטלניות. בית-המשפט המחוזי הטיל על המערער, כאמור, את העונשים שצוינו לעיל.

טענות הצדדים

4.        המערער טוען כי שגה בית-המשפט המחוזי עת הטיל עליו עונש המופלג בחומרתו ולא התחשב די בנסיבותיו האישיות ובהשפעת התאונה על מהלך חייו, וכן לא נתן משקל ראוי למצב החירום לו נקלע ולהודאתו בעבירה. הוא מבקש בערעור זה לחזור בו מההודיה בכתב האישום המתוקן ולאפשר לו להתגונן מפני כתב האישום המתוקן ולחילופין להקל משמעותית בעונשו. לטענתו, הוא עמד במצב של חוסר ברירה אלא להודות בכתב האישום המתוקן, שכן המדובר כלשונו "בהצעה שלא ניתן לסרב לה" ואף עומדת לו טענת ההגנה מן הצדק. זאת, הואיל ולא קמה כלל הצדקה לכפיית ההודיה כתנאי לתיקון כתב האישום. בהודיה זו, כך הוא טוען, נמנע מבית-המשפט לבחון הלכה למעשה את הנסיבות בהן היה נתון בסמוך לתאונה, כך שגם אם היה נוסע במהירות המותרת לא ניתן היה למנוע את התרחשות התאונה. עוד הוא טוען שתיקון כתב האישום ע"י המשיבה היה מן ההכרח ומשכך, לא היה מקום להתנות את התיקון תמורת הודיה. בנוסף, הוא טוען כי בית-המשפט לא נתן משקל למחדלי החקירה של משטרת ישראל, אשר נמנעה מלבצע ניסוי שדה ראייה במקום התאונה. בא-כוח המערער בטיעוניו בעל-פה בפני בית-משפט זה חזר בו מהטענה, לפיה יש לאפשר למערער לחזור בו מההודיה בכתב האישום המתוקן, ומיקד טענותיו לערעורו על חומרת העונש.

המערער מתאר את נסיבות מצב החירום אליהן נקלע, מסביר את הגורם לעבירות התעבורתיות בהן הורשע בעבר ומדגיש כי הוא אינו עבריין פורע חוק. עוד הוא טוען כי משהתנדב להתחיל בריצוי עונש המאסר בפועל, בלא עיכוב ביצוע, ראוי היה לקצר באופן משמעותי את עונש הפסילה בפועל. בנוסף הוא טוען כי אין מקום להענישו "ענישה כפולה" לנוכח התייחסות בית-המשפט לעבירה קודמת - נהיגה בזמן פסילה מנהלית בטרקטורון - בעבורה  הוא כבר מרצה עונש.

5.        מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, המדובר ברשלנות שהיסוד המרכזי בה הוא נהיגת המערער במהירות גבוהה שאף הנסיבות אליהן נקלע על פי טענתו המערער, אין בהן כדי לשנות את חומרת העבירה. עוד הוסיפה כי לנוכח הנסיבות, לרבות תנאי הדרך ותוצאות התאונה, אין המדובר בעונש חמור ולפיכך, היא טוענת, אין להתערב בגזר הדין. 

דיון

6.        נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות.

טרם אתייחס לנסיבות המקרה, ראוי להרחיב בשיקולי הענישה בעבירה הנדונה. 

7.          אין זה נכון מבחינת תורת הענישה לדון בעניינו של נאשם במנותק ממאורעות הזמן והתקופה. נהיגה אלימה בכבישים הפכה לרעה החולה של תקופתנו. שבוע ימים בו נהרגים בכבישים "רק" 7 אנשים נחשב לשבוע "מוצלח" מבחינת הסטטיסטיקה השנתית. בתי-המשפט מצווים להחמיר עם עברייני תנועה. יש להירתם למניעת התופעה ולהגן על בטחון הציבור ושלומו, בין היתר באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש לתקופה ראויה. כפי שפסק בית-משפט זה:

"כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בעבירות אלה- מן הסתם- הם אנשים מן הישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי משפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקורבנות, ותחושת האין אונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קורבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים" (ראו רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.06), מפי כב' השופט א' רובינשטיין ; ראו גם ע"פ 783/07 עתאבה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 23.9.07).

הצורך להחמיר בעונש בגין עבירת גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות כמובן איננו פוטר את בית-המשפט מלבחון את המקרה הקונקרטי בצורה מידתית. נהפוך הוא. בדיקה כזו תביא להקלה מסוימת בענישה בתיק אחד ולהחמרה מסוימת בתיק אחר.

8.        יצוין כי נכון נהג בא-כוח המערער כאשר חזר בו מטענתו לפיה, יש לאפשר למרשו לחזור בו מהודאתו בכפוף לכך שכתב-האישום המתוקן יישאר על כנו. לבקשת בית-משפט זה, הבהיר בא-כוח המערער כי המערער איננו מבקש לחזור בו מהודאתו אם כתוצאה מכך יבוטל תיקון כתב האישום והעבירה בה יואשם תהא הריגה ולא גרימת מוות ברשלנות. אכן, סנגור רשאי להסכים להסדר בדבר הודיית נאשם בכפוף לתיקון כתב האישום ורשאי שלא להסכים. ברם, הוא איננו רשאי לייצג בה בעת את שני הצדדים ולדרוש מהתביעה לתקן כתב-אישום ללא תמורה, שעה שהתביעה סבורה כי העובדות המתוארות בכתב-האישום המקורי מעוגנות בראיות.    

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ