אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור בעניין פיטורי עובד ציבור שמסר הצהרה כוזבת בקבלתו לעבודה

נדחה ערעור בעניין פיטורי עובד ציבור שמסר הצהרה כוזבת בקבלתו לעבודה

תאריך פרסום : 24/07/2008 | גרסת הדפסה
ער"מ
בית המשפט העליון
2409-08
24/07/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
בני בנימין
עו"ד מ' אדטו
הנתבע:
עיריית חיפה
עו"ד י' קליין
פסק-דין

           זהו ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (יו"ר ההרכב עו"ד א' טנדלר והחברים י' ענתבי וע' מלק), אשר הורה על פיטוריו של המערער לאלתר אגב תשלום פיצויי פיטורין, בהתאם לסעיף 17(8) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן: החוק).

רקע עובדתי

1.           המערער, יליד שנת 1979, הצהיר ביום 28.10.02, במסגרת מילוי פרטיו האישיים בשאלון קבלה לעבודה בעיריית חיפה, המשיבה, כי אין לחובתו הרשעות פליליות קודמות. על סמך הצהרה זו ושיקולים נוספים התקבל המערער לעבודה באגף החינוך במשיבה, כשהוא משמש אחראי משק ותחזוקה בתיכון עירוני ה' בעיר.

           ביום 9.5.06 הרשיע בית משפט השלום בחיפה את המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, עבירה של תקיפת שוטר ועבירה של העלבת עובד ציבור. בגין הרשעתו זו, גזר עליו בית המשפט תשעה חודשי מאסר, מהם שלושה לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות (ת"פ 1891/05). מגזר הדין עלה כי לחובתו של המערער הרשעות בשלושה תיקים פליליים, כולן מהתקופה שטרם קבלתו לעבודה, עליהן לא דיווח שעה שהצהיר על נתוניו האישיים. גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער כולל את העבירות הבאות: עבירה של הסגת גבול פלילית ועבירה של גניבה, בגינן נידון ביום 05.06.02 לארבעה חודשי מאסר על-תנאי; עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, בגינה נדון ביום 04.07.02 לחודש אחד של מאסר על-תנאי; עבירה של איומים ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגינן הוטלה עליו ביום 20.8.02 התחייבות בסך 1,000 ש"ח וכן ארבעה חודשי מאסר על-תנאי.

ההליך בבית הדין למשמעת

2.           לאור האמור, הוגשה נגד המערער קובלנה לבית הדין למשמעת, בה נטען כי שעה שהמערער הצהיר על נתוניו האישיים, ולמרות שנשאל על כך, לא מסר דבר אודות הרשעותיו בשלושה תיקים פליליים עובר לקבלתו לעבודה. המערער הודה במעשים המיוחסים לו ואף הביע חרטה עליהם. הוא הורשע ונדון, כאמור, לפיטורין לאלתר אגב תשלום פיצויי פיטורין. זאת, חרף עמדתה של המשיבה, לפיה היה מקום להשית על המערער אמצעי משמעת של פיטורין על-תנאי בלבד.

3.           בגזר הדין עמד בית הדין על החומרה שבמעשיו של המערער ועל הפגיעה שיש בהם בתדמיתה של הרשות הציבורית, המהווים עבירת משמעת לפי סעיפים 9(3) ו-9(5) לחוק. בית הדין קבע כי המקרה דנן מתאפיין בחומרה יתרה וזאת בהתחשב בכך שלחובת המערער ארבע הרשעות פליליות, אשר שלוש מהן אירעו לפני קבלתו לעבודה, באופן שיש להניח כי לו היה מדווח עליהן במועד היה הדבר מונע את קבלתו לעבודה אצל המשיבה. בהקשר זה ציין, בית הדין כי העובדה שהמערער התקבל לעבודה על סמך הצהרה כוזבת בדבר היעדר הרשעות פליליות מהווה, כשלעצמה, עבירה פלילית אשר יש להניח שהמערער יורשע בה, אם יועמד בגינה לדין. לפיכך, מצא בית המשפט כי יישום ההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה - בהן ניתן דגש על השמירה על טוהר המידות ועל דמותו של השירות הציבורי באמצעות פיטוריהם של עובדים שסרחו - מחייב את פיטוריו של המערער לאלתר. התחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער הובילה את בית הדין לקבוע כי הפיטורין יהיו אגב תשלום פיצויי פיטורין.

           מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

4.           המערער יוצא נגד חומרת העונש שנגזר עליו וטוען כי בית הדין שגה בנסיבות העניין כאשר גזר עליו את העונש הקיצוני של פיטורין לאלתר. זאת, לטענתו, בפרט בהתחשב בכך שהמשיבה עצמה ביקשה לגזור עליו עונש של פיטורין על-תנאי בלבד לאור נסיבותיו האישיות ותפקודו המצוין במסגרת עבודתו. עוד טוען המערער כי היה מקום להקל עימו גם מן הטעם שהעבירות עליהן לא דיווח התרחשו לפני זמן רב והמערער הביע חרטה על המעשים. המערער מוסיף וטוען כי בית הדין לא נתן משקל מספיק לעובדה כי מהעדויות שנשמעו לפניו עולה כי במועד קבלתו של המערער לעבודה אצל המשיבה לא הקפידה זו האחרונה על כך שטפסי הקבלה לעבודה ימולאו במועד, כך שייתכן שאף מילא אותם לאחר שהחל לעבוד בפועל. על כן, טוען הוא כי אין ממש בקביעה לפיה התקבל למקום העבודה במרמה. בהתחשב בכל האמור סבור המערער כי העונש שנגזר עליו הינו קיצוני וסוטה מרף הענישה במקרים דומים אחרים. בדיון שנערך בפניי, הוסיפה באת-כוחו של המערער כי המעשים שיוחסו למרשה במסגרת האישומים בהם הורשע כלל לא בוצעו על-ידו וכי יש להתחשב בהמלצת בית משפט השלום בחיפה, במסגרת גזר הדין, שלא להעביר את המערער מתפקידו.

5.           בדיון שנערך בפניי הציגו באי-כוחם של הצדדים הסכמה לפיה יתקבל הערעור, גזר דינו של בית הדין יבוטל והמערער יפוטר פיטורין על-תנאי לתקופה שבית משפט זה ימצא לנכון. לדברי באת-כוח המשיבה, שהציגה את פרטי ההסדר, פיטורין על-תנאי - אמצעי המשמעת אותו ביקשה להטיל על המערער אף במסגרת הדיון בבית הדין - הינו העונש הראוי בנסיבות העניין, וזאת בהתחשב בעיקר בתרומתו המשמעותית של המערער במסגרת עבודתו.

דיון

6.           לאמצעי המשמעת המושתים על עובד הרשות שהורשע בעבירת משמעת ישנה תכלית כפולה: תכלית אחת, הינה מניעת הפגיעה בתפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון בו; תכלית שנייה הינה הרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים (ראו למשל: עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 94-93 (1998); עש"מ 5771/01 פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(1) 463, 480-479 (2001); עש"מ 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' אשואל, פ"ד נז(1) 920, 927-926 (2003)). יחד עם זאת, בגזירת אמצעי המשמעת שומה על בית הדין לפעול באופן מידתי, תוך שהוא לוקח בחשבון את הפגיעה בפרט הנאשם. בית משפט זה עמד פעמים רבות על השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים לעניין, וקבע כי בגזירת אמצעי משמעת יש להתחשב, בין היתר, בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בעוצמת חומרתה של עבירת המשמעת ובנסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו למשל: ער"מ 8372/05 גבריאלוב נ' עיריית תל אביב-יפו (טרם פורסם, 14.3.2006)).

7.           כידוע, בית משפט זה יתערב באמצעי משמעת שנגזרו על עובד על-ידי בית הדין המשמעתי רק במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות משפטית, או כאשר הוא חורג בצורה ניכרת מהראוי בנסיבות המקרה (ראו למשל: עש"מ 7113/02 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד נז(3) 817, 844-843 (2003); ער"מ 3796/07 עיריית יבנה נ' כהן, סע' 7 לפסק הדין (טרם פורסם, 26.6.2007); עש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה, סע' 10 לפסק הדין (טרם פורסם, 7.11.2007), להלן: עניין אסדי). בהתאם לכך, על ערכאת הערעור לבחון האם מכלול האינטרסים הצריכים לאיזון בגזירת הדין נבחן ויושם כנדרש על-ידי בית הדין למשמעת (עש"מ 5917/07 גרה נ' נציבות שירות המדינה, סע' 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 19.8.2007)). בענייננו, לא מצאתי כי יש להתערב באמצעי המשמעת שהוטל על המערער, אשר הינו עונש מידתי והולם את המעשים בגינם הורשע.

8.           מידתיות אמצעי המשמעת אותם מטיל בית הדין נלמדת, כאמור, מבחינת נסיבותיו המיוחדות של המקרה, מידת חומרת המעשים והנסיבות האישיות. במקרה דנן, הורשע המערער בכך שבעת היותו מועמד לעבודה בעירייה הצהיר הצהרה כוזבת לפיה אין לחובתו הרשעות פליליות, שעה שלחובתו עמדו שלוש הרשעות. עבירות אלו התרחשו כולן זמן קצר בלבד - כארבעה חודשים עד חודשיים - לפני שהחל המערער את עבודתו בעירייה, כך שהלה בוודאי היה מודע להרשעתו בהן שעה שמילא את הטפסים. כמו-כן, כפי שעמד על כך בית הדין, ניתן לתהות האם, לו היה המערער מדווח בהצהרה האישית שמילא אודות הרשעותיו, ביניהן הרשעות בעבירות רכוש שונות, היה הוא מתקבל לעבודה בעירייה כאחראי תחזוקה אשר במסגרת תפקידו אחראי באופן ישיר לרכוש בית הספר.

           במעשה של מסירת הצהרה כוזבת בנסיבות של קבלה לעבודה בשירות הציבורי יש משום התנהגות שאינה הולמת את העובד בשירות הציבורי, ויש בו אף כדי לפגוע בתקינות פעילותו של השירות הציבורי, בתדמיתו ואף באמון הציבור בו (ראו למשל: ער"מ 3818/03 יפת נ' עיריית נתניה, פ"ד נח(1) 952, 957 (2003)). כמו כן, מסירת הצהרה כוזבת בנסיבות אלו פוגעת ביכולתה של הרשות לשקול את שיקוליה כיאות בעת ההחלטה אודות העסקת מועמד זה או אחר. לפיכך, יש לטעמי ליתן משקל משמעותי לשיקול של הרתעת עובדים אחרים מפני עשיית מעשים דומים. הדברים אמורים גם בהתחשב בכך שנראה כי בעת קבלתו של המערער לעבודה לא הייתה הקפדה יתרה בעירייה על הליך פרוצדוראלי תקין של קליטת עובד.

9.           אשר לנסיבותיו האישיות של המערער, מהחומר שהוצג לי אכן עולה כי המערער ממלא את תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו ואף מהווה דמות חינוכית לחלק מהנערים בבית הספר. כמו-כן, יש להעריך את ניסונו לפתוח "דף חדש" בחייו ולהשתלב במסלול של עבודה נורמטיבית. ואולם, בכל אלו אין כדי להקל על הפגיעה הנגרמת כתוצאה ממסירת הצהרה כוזבת בעת הקליטה לעבודה במסגרת השירות הציבורי. בנוסף, יש לתת את הדעת על כך שבמהלך עבודתו בעירייה, בשנת 2006, הורשע המערער שוב בביצוע עבירות פליליות, ביניהן עבירה של תקיפת שוטר. מעבר לכך, בית הדין לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם את מצבו הכלכלי, וקבע כי פיטוריו של המערער יבוצעו אגב תשלום פיצויי פיטורין.

           בהתחשב בדברים שנאמרו לעיל ובאמצעי המשמעת הנוהגים בפסיקת בית משפט זה, אני סבורה כי אמצעי המשמעת של פיטורין לאלתר אגב תשלום פיצויי פיטורין אינו חורג מגדר המידתיות באופן המצדיק התערבות בו (ראו למשל: עניין אסדי; עש"מ 9741/06 נעאמנה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (טרם פורסם, 10.10.2007)).

10.        עוד אוסיף, כי במסגרת בחינת נסיבותיו הייחודיות של המקרה, יש להתייחס אף לעובדה שבמקרה דנן ביקשה המשיבה מבית הדין להטיל על המערער אמצעי משמעת של פיטורין על-תנאי. ואולם, בית הדין התייחס לעמדה זו, שקל אותה בין יתר שיקוליו ומצא כי בנסיבות העניין אין בפיטורין על-תנאי כדי להוות אמצעי משמעת הולם. כידוע, סמכותו וחובתו של בית הדין, ככל טריבונאל שיפוטי אחר, הינה לגזור את דינו של נאשם על-פי שיקול-דעתו, בלא שהוא כבול לעמדת הצדדים (ראו למשל: דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, 325 (2005)). אמנם, עמדת התביעה הינה שיקול חשוב בעת גזירת דינו של נאשם, אך אין היא שיקול בלבדי (ראו למשל: עש"מ 4542/97 סבג נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נא(5) 593 (1997); עש"מ 1826/02 סולמי נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד נו(6) 433, 440-437 (2002), להלן: עניין סולמי; ער"מ 4172/02 פלוני נ' התובעת בבית הדין למשמעת של עובדי עיריית ירושלים, פ"ד נו(5) 673 (2002)). על-כן, אין אני רואה בכך שבית הדין סטה מאמצעי המשמעת שהתבקש על-ידי התביעה שיקול המצדיק התערבות בו. הדברים אמורים גם ביחס לעובדה כי במסגרת הדיון בערעור הציגו בפניי הצדדים הסכמה לקבלת הערעור כך שייקבע שהמערער יפוטר מעבודתו על-תנאי. זאת, בפרט בהתחשב בכך שבענייננו לא נקשרה עסקת טיעון בין הצדדים והודאתו של המערער באישומים לא ניתנה על סמך מצג מצד התביעה באשר לאמצעי המשמעת שיתבקש (השוו: עניין סולמי, בעמ' 442-441). מעבר לכך, אציין כי מצאתי קושי מסוים בכך שבמסגרת הליכי הערעור דבקה התביעה בעמדתה הראשונית ולא התייחסה להכרעתו של בית הדין, אשר דחה כזכור את בקשתה לפטר את המערער על-תנאי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ