אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורם של מורשעים בהריגה, חבלה בכוונה מחמירה, ושיבוש מהלכי משפט

נדחה ערעורם של מורשעים בהריגה, חבלה בכוונה מחמירה, ושיבוש מהלכי משפט

תאריך פרסום : 10/07/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
7637-05,7851-05,8286-05
05/07/2007
בפני השופט:
1. א' רובינשטיין
2. א' חיות
3. ד' ברלינר


- נגד -
התובע:
1. שלמה יוסף
2. אריאל (אריק) יוסף
3. שלומי אזולאי
4. יוסף קוזוקין

עו"ד אריאל עטרי
עו"ד חגית רייזמן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יאיר גולן
עו"ד שאול כהן
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט - כתארו אז -חבש) מן הימים 1.5.05 ו-7.7.05 בת"פ 341/04, בגדרו הורשעו המערערים בהריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין או החוק), בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק, ובשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף  244 לחוק. העונשים שהושתו עליהם יפורטו להלן. כנגד מעורבים אחרים בפרשה (נמרוד אביכזר, גלעד יוסף ורובין קוזוקין), התנהל תיק נוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים במותב אחר (השופט נועם, ת"פ 342/04); ערעור לגבי פסק הדין שם - בו הורשעו אביכזר ויוסף וזוכה רובין קוזוקין - נשמע בצוותא חדא עם ערעור זה. ואולם, פסקי דיננו ניתנים בנפרד, כיוון שהמדובר בערעורים על שני פסק דין שונים של בית המשפט המחוזי, במותבים שונים.

ב.      רקע

           כנטען בכתב האישום, ימים ספורים עובר ליום 27.2.04 התרחשו בבית-שמש מספר עימותים אלימים בין המערערים או מקצתם, לבין שמעון זרביאלוב, אלכסנדר דרבצ'וב, ואלכסנדר קוזוקין ע"ה (להלן המנוח). שלושת הנזכרים, ממוצא קווקזי, התגוררו בבית שמש (להלן יכונו החבורה הקווקזית).

           במטרה לנקום בחבורה הקווקזית, קשרו המערערים - כך נטען - עם אביכזר, גלעד יוסף ורובין קוזוקין (להלן האחרים) קשר להגיע לדירה בבית שמש בה שהתה החבורה, לתקוף את אנשיה בסכינים ובכך לגרום להם לחבלות חמורות.

           כנטען, ביום 27.2.04, סמוך לשעה 20:40, לאחר שהצטיידו בסכינים, במברגים ובמקלות, הגיעו המערערים והאחרים ברכב השייך למערער 1 לדירה האמורה; המערערים והאחרים דפקו בדלת הדירה, וכשזו נפתחה, פרצו פנימה והחלו להכות את חברי החבורה הקווקזית, ולתקוף אותם בכלי המשחית שהביאו עימם.

           זרביאלוב ודרבצ'וב הוכו - כך נטען - על ידי המערערים ואחרים, נדקרו בירך ימין, ונזקקו לטיפול רפואי בבית חולים שכלל תפירת הפצעים וחבישתם. המנוח נפצע בידיו מהסכינים שהניפו לעברו המערערים והאחרים, ונדקר בארבע דקירות בירך ימין. אחת הדקירות חדרה עמוק למפשעתו, וקרעה את העורק הראשי. כתוצאה מכך החל לאבד במהירות כמויות דם גדולות, והובהל על ידי ניידת מגן דוד אדום לבית החולים הדסה בעין כרם. חרף ניסיונות הצוות הרפואי, נקבע מותו עם הגיעו לבית החולים.

מיד לאחר מכן, כך נאמר, ברחו המערערים, יחד עם אביכזר ויוסף, ועשו דרכם לרמלה. בדרכם, סמוך למושב תעוז, פשט המערער 2 את מכנסיו שהיו מוכתמים בדם, ובמטרה להעלים ראיות, השליכו המערערים, אביכזר ויוסף את המכנסיים בסמוך ללולים. במהלך הנסיעה תיאמו המערערים, יחד עם אביכזר ויוסף, את גירסותיהם. בהגיעם לרמלה, הלכו יוסף ואביכזר לדירתה של אחת פאני אבנעים, ותיאמו איתה כי תספק להם אליבי. במהלך האירוע שתואר נחתך המערער 2 באצבעו, ותוך כדי נהיגתו הוכתם פנים הרכב בדמו. המערערים, אביכזר ויוסף, ניגבו את כתמי הדם בעזרת מגבונים שהיו ברכב. יצוין כאן, כי נוהל משפט הוכחות, אך ארבעת המערערים - שמסרו הודעות במשטרה - בחרו שלא להעיד במשפטם ושמרו על שתיקה.

           אביכזר ויוסף הורשעו בהליך הנפרד - בגין האירועים שתוארו - בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, ושיבוש מהלכי משפט (ת"פ (י-ם) 342/04).

         פסק דינו של בית המשפט קמא

ג.       הכרעת הדין

           בית המשפט הרשיע, כאמור, את המערערים בעבירות הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, ושיבוש מהלכי משפט. הנה עיקרי הכרעת הדין:

(1).      הריגה

           נקבע כי ממסכת הראיות הנוגעות לכלל המערערים הוכח, שחברו למטרה משותפת - נקמה בחברי החבורה הקווקזית על רקע עימותים קודמים. לשם כך נפגשו המערערים עובר לאירוע ועלו לרכב כשפניהם מועדות לדירת החבורה הקווקזית, להגשמת המטרה בגינה נאספו יחדיו. נקבע, כי "לכולם היתה 'השליטה הפונקציונלית- מהותית יחד עם המבצעים בצוותא האחרים של העשייה העבריינית'"(עמ' 25); (הציטוט לקוח מע"פ 2814/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388, 403, מפי הנשיא ברק - א"ר) (להלן - פרשת פלונים). המערערים פעלו בצוותא חדא, נכנסו לדירה בה שהו חברי החבורה הקווקזית, תקפו אותם וברחו מן המקום. נקבע, מכוח דיני הביצוע בצוותא, כי אין חשיבות לשאלה מה היה חלקו של כל אחד מהמערערים במעשה התקיפה, וניתן לייחס לכל אחד מהם חלק זהה בביצוע העבירה.

           הוסף, כי משהגיע הדוקר והוא מצויד בכלי משחית לדירת המותקפים בכוונה לגרום לחבלה גופנית, ועשה שימוש בכלי שיש בו לקטול אדם בכך שהחדירו לעומק הירך, ומשנמלט יחד עם האחרים זמן קצר לאחר מכן - היה מודע לאפשרות גרימתה של התוצאה הקטלנית. בכך הוכחה המחשבה הפלילית הנחוצה לשם הרשעה בעבירת הריגה.

           אולם בכך לא סגי, ונדרש אף להוכיח כי הדוקר היה אדיש או קל דעת ביחס לתוצאה הקטלנית. צוין אמנם, כי העובדה שהדקירות כוונו כולן לפלג הגוף התחתון של בני החבורה הקווקזית מלמדת לכאורה, כי המערערים ביקשו להימנע מהתוצאה הקטלנית ולא רצו במותו של המנוח; ברם, השימוש בכלי מסוכן, הדקירה כשלעצמה, והבריחה מן הדירה תוך גילוי אדישות כלפי מצב הנפגעים שהותירו בה, מלמדים על חוסר אכפתיות של המערערים כלפי התוצאה הצפויה.

           נקבע כי נוכח האירועים שקדמו לאירוע הדקירה, בהם נטלו המערערים 1 ו-2 חלק עיקרי, ניתן לייחס להם "סטטוס" של מנהיגי החבורה "בהיותם בעלי האינטרס הראשון במעלה בנקמה" (עמ' 29), ולזהות מניע להגעתם לדירה. נקבע כי גירסותיהם, ובכלל זה טענתם כי באו לדירה למטרות שלום, אינן מתיישבות עם החומר הראייתי. גירסתו של המערער 2 באשר להרכב האנשים אשר הגיע עמו ברכב ובאשר להשלכת המכנסיים נמצאה שיקרית, כמו גם גירסתו של המערער 1 אשר נטל על עצמו את האשמה כולה, ומסר כי הוא זה שדקר את כל השלושה. נקבע כי שקריו של המערער 2 מתווספים למכלול הראיות נגדו ומחזקים אותן.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי בשתיקת המערערים בעדותם בבית המשפט יש לחזק את ראיות התביעה בהתאם לסעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982, ואת גירסתה שהמערערים לא הגיעו לדירה למטרות שלום, אלא כדי לנקום.

           בסיכומו של דבר, נקבע כי משהגיעו המערערים 1 ו-2 לדירה בה שהו השלושה למטרות אלימות, יש להרשיעם בעבירת הריגה כמבצעים בצוותא, הגם שאין בחומר הראיות הנוגע לכל אחד מהם ראיה לכך שהחזיק כלי משחית או שידע על קיומו של כלי כזה אצל מי משותפיו לעבירה; הבא לדירה במטרות אלימות, מביא בחשבון כי יתקיימו אירועים אלימים, לרבות דקירה בכלי משחית. מאחר שמטרת החבורה היתה לנקום ול"השיב מכות" לחבורה הקווקזית, צריכים היו המערערים 1 ו-2 להביא בחשבון כי מאן דהו מהחבורה יצטייד בכלי משחית, ותוך התלהטות הרוחות יתרחשו תוצאות חמורות. זאת ועוד, נקבע כי ניתן, אם כי הדבר אינו נדרש, להרשיע את המערערים בעבירת הריגה אף לפי סעיף 34א(א) לחוק העונשין. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ