אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורו של עורך דין לקבלת פרטי תיקים המתנהלים ברשות האכיפה והגביה.

נדחה ערעורו של עורך דין לקבלת פרטי תיקים המתנהלים ברשות האכיפה והגביה.

תאריך פרסום : 15/06/2014 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
2820-13
11/06/2014
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיא מ' נאור
2. י' עמית
3. א' שהם


- נגד -
התובע:
עו"ד רז רוזנברג
עו"ד סמואל דכואר
הנתבע:
1. רשות האכיפה והגבייה
2. הממונה על חוק חופש המידע ברשות האכיפה והגבייה

עו"ד ראובן אידלמן
פסק-דין

השופט א' שהם:

1.             במוקד הערעור שלפנינו, עומדת בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק), במסגרתה ביקש המערער כי ימסרו לידיו פרטיהם האישיים של צדדים ל-163,049 תיקים, אשר מתנהלים ברשות לאכיפה וגבייה.

רקע והליכים קודמים

2.             הרשות לאכיפה וגבייה, היא המשיבה 1, מורכבת משתי יחידות מינהליות: מערכת ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. בענייננו, מדובר במערכת ההוצאה לפועל, אשר מופקדת בעיקר על אכיפת חיובים שבין אדם לחברו. תיק בהוצאה לפועל נפתח, כאשר "זוכה" פותח תיק נגד "חייב". במטרה לייעל את פעילות מערכת ההוצאה לפועל, פורסמו תקנות המסדירות הליך של סגירת תיק נגד חייב שפרטי הזיהוי שלו שגויים, הן תקנות ההוצאה לפועל (טיוב נתונים שגויים) (הוראת שעה), התשע"א-2011 (להלן: תקנות טיוב נתונים). תקנות טיוב נתונים נכנסו לתוקף ביום 7.7.2011, ותוקפן פג ביום 15.2.2012. להשלמת התמונה יצויין, כי בהמשך פורסמו תקנות דומות, שאינן בגדר הוראת שעה (תקנות ההוצאה לפועל (טיוב נתונים שגויים), התשע"ג-2013).

3.             המערער הוא עורך דין במקצועו. לדבריו, יש בכוונתו לכתוב עבודה בנושא "ייצוג זוכים בלשכת ההוצאה לפועל והשלכות העדר הייצוג על הזוכה". לשם כך, פנה המערער אל המשיבה 2, היא הממונה על חופש המידע ברשות לאכיפה וגבייה (להלן גם: הממונה על חופש המידע). בבקשתו, דרש המערער כי ימסר לו מספרם של התיקים הפתוחים בהוצאה לפועל, שבהם הזוכים אינם מיוצגים. בנוסף, ביקש המערער לקבל את "מספר התיק ופרטי הזוכה הפרטני ללא יוצא מהכלל בכל אחד מהתיקים", אשר נסגרו בשנה האחרונה, כפועל יוצא מתקנות טיוב נתונים. בתשובת הממונה על חופש המידע למערער נאמר, כי נכון ליום 31.3.2012, מספר התיקים הפתוחים בהם הזוכים אינם מיוצגים, עומד על 163,049. נמסר בנוסף, כי אין בידי הממונה כלים לבצע את הפילוח המבוקש לפי עילת סגירת התיק. בקשתו של המערער לקבל את פרטיהם האישיים של הצדדים לתיק, נדחתה בנימוק של פגיעה בפרטיות, בהתאם להוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע. המערער חזר וביקש לקבל את המידע, והפעם ביקש את פרטיהם האישיים של הזוכים והחייבים, בכל התיקים הפתוחים בקטגוריה של בלתי מיוצגים (היינו 163,049 תיקים, כאמור), ובכלל זה שמות הצדדים, כתובתם, ומספרי תעודות הזהות שלהם. גם בקשה זו נדחתה בנימוק של פגיעה בפרטיות, ונגד החלטות אלה הגיש המערער עתירה מינהלית.

4.             בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' מינץ), דחה את העתירה, בפסק-דין מיום 12.3.2013 (עת"מ 39110-12-12). בפסק הדין נאמר, כי במהלך הדיון ויתר המערער על טענתו כי יש לבצע פילוח למאגר התיקים, באופן שתיווצר קטגוריה מובחנת של תיקים שנסגרו מכוחן של תקנות טיוב נתונים. זאת, לאחר שהמערער הכיר בכך שהתיקים קודדו באופן שניתן קוד משותף לסגירה בשל "חוסר מעש" מצד הזוכה (לפי תקנה 126(ד) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979) ולסגירה מכוח תקנות טיוב נתונים, ולכן אין אפשרות, בשלב זה, לבצע את ההבחנה ביניהן. לפיכך, התמקד פסק הדין בבקשה לקבל את פרטיהם האישיים של הזוכים ב-163,049 התיקים. הודגש בפסק הדין, כי חרף חשיבותו של עקרון חופש המידע, הזכות לקבלת מידע איננה זכות מוחלטת. בהמשך לכך החליט בית משפט קמא, לאחר בחינת הבקשה, על סמך הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, לדחות את העתירה, מכיוון שהפרטים שהתבקשו על-ידי המערער פוגעים בפרטיותם של הזוכים והחייבים. בית משפט קמא בחן את האפשרות למסור למערער את שמותיהם של הזוכים, ללא פרטים נוספים. בית משפט קמא קבע, בהקשר זה, כי "ייתכן אמנם כי מסירת שמותיהם של בעלי הדין בתיקי ההוצאה לפועל איננה חורגת מהאיזון הקיים בין זכותם של בעלי הדין לפרטיות ובין הזכות של העותר [המערער] לקבלת המידע", ברם גם אם כך הוא הדבר, עדיין אין מקום לקבל את העתירה. זאת, מכיוון שבמקרה מעין זה נדרשת פנייה לכל הזוכים בתיקים (למעלה מ-160,000), על מנת ליידע אותם בדבר זכותם לסרב למסירת פרטיהם האישיים (לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע). עוד נקבע כי בנסיבות העניין מדובר בהקצאת משאבים בלתי סבירה ובלתי מידתית (סעיף 8(1) לחוק חופש המידע). לפיכך נדחתה העתירה, תוך חיוב המערער בהוצאות.

תמצית טענות הצדדים

5.             בכתב הערעור, עמד המערער על בקשתו כי יומצאו לו נתונים לגבי תיקים שנסגרו לפי תקנות טיוב נתונים בלבד. לדבריו "לא ייתכן שלשכת ההוצאה לפועל תיתן קוד משותף לשתי הסיבות". זאת, בין היתר, בשל השוני בין הגורמים המופקדים על סגירתם של התיקים, בשתי העילות השונות. טענתו הנוספת של המערער היא, כי מסירת המידע המבוקש איננה מהווה פגיעה בפרטיות, שכן במרבית התיקים, אחד הצדדים הוא תאגיד, אשר פרטיותו איננה מוגנת בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). בנוסף, ניתן להגן על פרטיותם של הצדדים לתיק, בכך שיתאפשר להם להתנגד להעברת פרטיהם למערער. המערער הוסיף וטען, כי המידע המבוקש איננו מלמד על קיומו של יסוד שלילי כלשהו בהתנהגותם של הזוכים, והעברת המידע אף תועיל להם, שכן העבודה שהוא מתעתד לכתוב צפויה לסייע לזוכים בהוצאה לפועל במימוש זכויותיהם. טענתו הנוספת של המערער היא, כי מאגר תיקי ההוצאה לפועל הוא "מאגר גלוי", שכן במקרים רבים פתיחת תיק בהוצאה לפועל נעשית לאחר שניתן פסק-דין, ופסק-הדין מטבעו הוא פומבי, כך שהמידע "ממילא מפורסם ברבים". עוד נטען, כלפי הסיפא של פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המערער, לא היה מקום לדחות את בקשתו בנימוק שהיא כרוכה ב"הקצאת משאבים בלתי סבירה", שעה שקביעה מעין זו חייבת להתבסס על נתונים והערכה של היקף המשאבים הדרושים, ולא כך נעשה במקרה דנן.

6.             בתגובת המשיבות נאמר, כי המחוקק קבע "באופן קטגורי", שהזכות לקבל מידע תיסוג מפני פגיעה בפרטיות. הודגש מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, ונטען כי שמו של אדם, כתובתו ומספר תעודת הזהות שלו, נמנים על "ענייניו הפרטיים", אשר מוגנים מכוח סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. לפיכך נטען, כי אין אפשרות להיענות לבקשת המערער לקבל מידע, בהתאם להוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע. המשיבות סבורות, כי במקרה דנן לא קיים "עניין ציבורי" אשר מצדיק את מסירתו של מידע שכרוכה בו פגיעה בפרטיות. כמו כן, לשיטת המשיבות, בית משפט קמא לא היה צריך להידרש לשאלת המשאבים הכרוכים בפנייה לעשרות אלפי הצדדים להליכים, כיוון שהאכסניה המתאימה לדיון בבקשת המערער איננה סעיף 13 לחוק אלא סעיף 9(א)(3) לחוק, כאמור.

           אשר לטענתו של המערער, כי הגנת הפרטיות אינה חלה בשל העובדה כי מדובר בתאגידים, נטען על-ידי המשיבות כי מדובר בטענה חדשה, שלא נדונה בפני בית המשפט קמא, ולפיכך אין לה מקום בשלב זה. לגופו של עניין נטען, כי בניגוד לטענת המערער, ברובם המכריע של התיקים הרלוונטיים, הזוכים הם אנשים פרטיים אשר עניינם מוגן בחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען, בהקשר זה, כי גם מסירת מידע בעניינם של תאגידים עשויה להיות בעייתית, מחשש לפגיעה בהם (סעיף 9(ב)(6) וסעיף 13 לחוק חופש המידע). לטענת המשיבות, פנייה לאלפי תאגידים (כ-7,600 במספר), על מנת לוודא שאין להם התנגדות למסירת פרטיהם למערער, תדרוש עבודה בהיקף של משרה וחצי למשך חודש ימים, ומדובר ב"הקצאת משאבים בלתי סבירה". עוד נטען, כי בניגוד לדברי המערער, רוב התיקים הפתוחים בהוצאה לפועל אינם נפתחים בעקבות מתן פסק-דין, ולכן אין מקום לטענתו של המערער כי המידע המבוקש מבוסס, ממילא, על מידע גלוי. הובהר, כי המרשם היחיד הגלוי בהוצאה לפועל הוא מרשם החייבים המוגבלים, וזאת מכוח הוראת חוק מפורשת. עוד ציינו המשיבות, כי בעבר נענתה המשיבה 1 לבקשה לאפשר חלוקת שאלונים בלשכת ההוצאה לפועל לשם מחקר אקדמאי, אך המערער לא ביקש לעשות זאת.

7.             בדיון שנערך לפנינו, חזר בא-כוחו של המערער על טענותיו השונות, תוך התמקדות בבקשה למסור לו את פרטיהם האישיים של הזוכים בלבד. לשיטתו, העברת מידע על הזוכה בתיק הוצאה לפועל שנפתח בעקבות פסק-דין, איננה פוגעת בפרטיות שכן פסק-הדין שניתן בתיק "כבר גלוי לכל", כדבריו. מסיבה זו, לשיטתו של המערער, אין צורך לשלוח הודעה לזוכים, על מנת לוודא שהם אינם מתנגדים להעברת פרטיהם האישיים לידיעת המערער. אשר להקצאת המשאבים הנדרשת, טען בא-כוח המערער כי המערער "ישקול" את האפשרות לשאת בעצמו בעלויות.

           מנגד, חזר בא-כוח המשיבות והדגיש, כי מסירת הפרטים המבוקשים כרוכה בפגיעה בפרטיות, וככל שהמערער מעוניין במידע נוסף שאינו פוגע בפרטיות, כגון מידע סטטיסטי, בקשתו תיבחן בלב שלם ובנפש חפצה.

דיון והכרעה

8.             ייאמר כבר בפתח הדברים, כי דין ערעורו של המערער להדחות, שכן חוק חופש המידע אינו מבסס את זכותו של המערער, כי יועברו לעיונו פרטיהם האישיים של זוכים בכ-163,000 תיקי הוצאה לפועל. להלן יפורטו הנימוקים המובילים לדחיית הערעור.

התשתית הנורמטיבית

9.             חשיבותו של חופש המידע בחברה דמוקרטית ולקיומו של ממשל תקין היא ברורה לכל. בקצרה ייאמר, כי הזכות לקבלת המידע משרתת את חופש הביטוי; מאפשרת פיקוח וביקורת על רשויות השלטון; ויוצרת שקיפות, אשר מחזקת את אמון הציבור בפעילותן של הרשויות. כמו כן, חופש המידע מבטא את העיקרון לפיו הרשות הציבורית לא קמה אלא לשירות הציבור עצמו, ולפיכך המידע שהיא מחזיקה בו הוא למעשה רכוש הציבור (עע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים (17.11.2010) (להלן: עניין רשות ההגבלים); עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217 (2006); עע"מ 6013/04‏‏ מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (2.1.2006) (להלן: עניין משרד התחבורה)). חוק חופש המידע, אשר נחקק בשנת 1998, מסדיר את זכותו של כל אזרח או תושב ישראל לקבל מידע מרשות ציבורית, ומגדיר את גבולותיה של זכות זו, בהתאם לאיזונים הקיימים בין חופש המידע לבין זכויות ואינטרסים אחרים. במקביל לאפשרויות הגלומות בחוק זה, ישנן דרכים נוספות לקבלת מידע מן הרשויות, ולא כאן המקום לדון בהן (ראו, למשל, עע"מ 2398/08 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' אליצור סגל, בפסקה 18 (19.6.2011) (להלן: עניין סגל); וכן עע"מ 1786/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל - המשרד לביטחון פנים, בפסקה 3 לפסק-דינו של השופט נ' הנדל(20.11.2013)).

10.          במסגרת דיון בבקשה לפי חוק חופש המידע, יש לוודא ראשית דבר, כי הבקשה נכנסת בגדריו של חוק חופש המידע, בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק. ככל שאכן כך הוא הדבר, נקודת המוצא היא כי יש למסור את המידע המבוקש למבקש, בכפוף לאמור בסעיפים 8 ו-9 לחוק. סעיף 8 מונה מקרים בהם הרשות "רשאית לדחות בקשה לקבל מידע"; סעיף 9(א) מונה את המקרים בהם הרשות "לא תמסור מידע"; וסעיף 9(ב) מפרט מצבים שבהם הרשות "אינה חייבת למסור מידע".

           סעיף 10 לחוק חופש המידע מורה, כי במידה שהרשות שוקלת לסרב לבקשה למסור מידע, עליה לתת את דעתה לעניינו של המבקש במידע, ולעניין הציבורי שבגילוי המידע (ראו, בהקשר זה, עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, בפסקה 67 (11.11.2008)). בסעיף 11 לחוק נקבע, כי גם אם מתקיים האמור בסעיף 9, היינו כאשר הרשות הציבורית רשאית או נאסר עליה למסור את המידע, יכולה הרשות למסור את המידע המבוקש לאחר עריכת השמטות, שינויים או תנאים מתחייבים, וזאת בתנאי שההתאמות אינן דורשות "הקצאת משאבים בלתי סבירה או הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות". לצד כל זאת, נקבע בסעיף 17(ד) לחוק כי קיימת בידי בית המשפט סמכות מיוחדת, להורות על מתן המידע המבוקש "על אף הוראות סעיף 9 [...] אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין."

           סעיף רלוונטי נוסף הוא סעיף 13, לפיו בטרם תמסור הרשות הציבורית מידע העשוי לפגוע בצד שלישי, מוטל עליה לפנות לאותו צד שלישי וליידע אותו בדבר זכותו להתנגד למסירת המידע (להרחבה נוספת בנושא חוק חופש המידע, ראו עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, בפסקה 16 (19.5.2009) (להלן: עניין רשות החברות הממשלתיות); עע"מ 3300/11 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, בפסקה 14 לפסק-דינו של חברי, השופט י' עמית (5.9.2012) (להלן: עניין גישה)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ