אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורו של עובד מדינה שהורשע בעבירות משמעת למנוע את פיטוריו

נדחה ערעורו של עובד מדינה שהורשע בעבירות משמעת למנוע את פיטוריו

תאריך פרסום : 26/06/2007 | גרסת הדפסה
עש"מ
בית המשפט העליון
4203-07
24/06/2007
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
יעקב בוגייסקי
עו"ד יעל פנקס
עו"ד מיכאל הנדלסמן
הנתבע:
נציבות שירות המדינה
עו"ד מלי אומיד
פסק-דין

א.        ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה בתיק בד"מ 97/06 (אב בית הדין תלרז וחברי בית הדין תירוש והקש). הערעור מתייחס הן להכרעת הדין מיום 25.2.07  - בה הורשע המערער בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן חוק המשמעת); והן לגזר הדין מיום 11.4.07 - בו הושתו על המערער נזיפה חמורה, פיטורים ופסילה למילוי תפקיד במינהל מקרקעי ישראל למשך חמש שנים.

רקע והליכים קודמים

ב.        המערער, יליד 1946, הועסק (החל משנת 1977) במינהל מקרקעי ישראל במחוז חיפה והגיע לתפקיד בכיר במחוז. ביום 4.7.00 - לאחר חקירה שהחלה ב-1999 - הוגש נגד המערער כתב אישום (ת"פ (קריות) 4325/00), המתייחס לארבעה אירועים שונים בתקופה בה שימש המערער אחראי מחוזי ומנהל מחלקת עסקות עירוניות. באישום הראשון נטען כי המערער עשה שימוש במסמך מזויף, על מנת לתקן - כנטען במרמה - שומה שהוצאה לרוכשי קרקע שפנו למערער באמצעות שמאי המקרקעין מר מיכאל בן נון - ידיד אישי שלו, ובכך עשה מעשה של מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. באישום השני נטען כי בעקבות פניה של בן נון הפחית המערער - באופן שרירותי ותוך שימוש לרעה בסמכותו - שומת דמי היתר שהוצאה לשולחיו; בכך עשה כנטען מעשה של מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. באישום שלישי נטען, כי בתיק נוסף בו היה מעורב בן נון זייף המערער טופס שומה - תוך שימוש בשומה שהוצאה לנכס דומה - על מנת לקבוע גובה דמי הסכמה להעברת זכות חכירה. באישום זה יוחסו למערער זיוף מסמך, ושימוש בו באופן המגבש מרמה והפרת אמונים הפוגעת בציבור. באישום הרביעי נטען כי המערער זייף מסמך - בקשה להארכת חוזה פיתוח - ועל סמך מסמך זה אושרה הארכת החוזה. עוד נטען, ביחס לאותו מגרש, כי המערער אישר העברת זכויות במגרש לזר, בניגוד להנחיות המינהל. על סמך שתי פעולות אלה נחתם, בסופו של דבר, הסכם פיתוח בין המינהל והזר. בפעולות אלה, כך נטען, זייף המערער מסמך, קיבל במרמה בנסיבות מחמירות את הסכמת המינהל להארכת חוזה הפיתוח, וביצע מעשה שיש בו משום מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. ביום 9.8.00, לאחר הגשת כתב האישום - ולטענתו עוד ב-29.11.99, בפתיחת החקירה, והדבר אינו ברור כדבעי - הושעה המערער מעבודתו.

ג.        (1) ביום 19.4.05 הרשיע בית משפט השלום (השופטת קנטור) את המערער בחלק מן העבירות וזיכהו מחלק ניכר מהן, למעשה ממרביתן. המערער זוכה מהאישום הראשון, ובין היתר נקבע כי לא הוכח שידע כי המסמך מזויף. ביחס לבקשת המדינה לראות בעובדה שהמערער התערב בנושא שלא היה בטיפולו אינדיקציה להתנהגות פסולה, קבע בית המשפט כי מומחיותו ואמינותו של המערער הפכו אותו "כתובת לעובדי מינהל ממחלקות שונות, אשר העבירו לידיו תיקים להתייעצות ולקבלת חוות דעת נוספת, עת נתקלו בבעיות סבוכות" (עמ' 150), עוד התייחס בית המשפט ל"אי סדר ניכר" ששרר במשרדי המינהל (עמ' 153-151), ולכך שהמאשימה לא הוכיחה קשר פסול עם בן נון - לאחר שביקשה לוותר על עדותו בשל אירוע מוחי שכנטען עבר (אך ללא הצגת תיעוד מתאים; עמ' 154-153). המערער זוכה גם מהאישום השני. נקבע כי לא הוכחו הטענות לגביו. ביחס לאישום השלישי, הרשיע בית המשפט את המערער בזיוף מסמך על-ידי עובד ציבור. נקבע שהמערער שינה ביודעין שומה שהוצאה למגרש אחר באותו חלקה (עמ' 158). המערער זוכה מעבירת המרמה והפרת האמונים - נקבע כי:

"לא הוכח כי הנאשם קיבל כל טובת הנאה או כל גמול כתוצאה מפעולותיו ולא הוכחה הטענה שעשה מה שעשה כדי לקדם את ענייניו של חברו בן נון (עמ' 164)... לא הוכח לי כי בהתנהגותו זו של הנאשם היה לפגוע בתקינות פעילות המנהל, שכן בסופו של יום קיבל המנהל דמי הסכמה על בסיס אותה שומה, ממש כפי שהיה הדבר נעשה אם היה נעשה שימוש בשומה מקורית (שם)".

           ביחס לאישום הרביעי נקבע כי המערער אכן זייף מסמך, אך הוא זוכה מההאשמה במרמה והפרת אמונים. בסופו של יום זוכה המערער כאמור ממרבית האישומים, אך הורשע בזיוף מסמך בידי עובד ציבור ובשימוש במסמך מזויף באישום השלישי, ובזיוף מסמך בידי עובד ציבור באישום הרביעי.

           (2) ביום 10.10.05 גזר בית משפט השלום את עונשו של המערער, והשית עליו מאסר על תנאי לשישה חודשים, ושירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות. בקשת המאשימה להשית עונש מאסר בפועל - ואפילו ירוצה בעבודות שירות - נדחתה, בנימוק כי לא הוכחו טובת הנאה ונזק למדינה. בית משפט השלום התרשם כי המדובר היה בעובד מקצועי וישר שתרם וסייע, וכי כבר קיבל את עונשו לאחר שהושעה כמעט 6 שנים ונפגע מעמדו וכבודו.  

ד.        ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 823/05 וע"פ 826/05) נדחו ביום 6.7.06. אמנם, בית המשפט המחוזי כתב בנימה אחרת, מחמירה יותר בבירור, מאשר בית משפט השלום. בפסק דינו (מפי השופט נאמן) ציין בית המשפט המחוזי ביחס לאישום הראשון, "כי לו בימ"ש קמא היה מגיע למסקנה כי מכלול הראיות... מחייב את הרשעת המשיב, לא הייתי רואה כל מקום להתערבות ערכאת הערעור" (עמ' 7). עוד הוסיף השופט נאמן "סבור אני כי העובדות מעלות הרבה יותר מחשד שאכן ידו של המשיב היתה במעל" (שם), וציין - ביחס לזיכוי מעבירת מרמה והפרת אמונים - כי אינו רואה את הדברים עין בעין עם בית המשפט קמא (עמ' 14 לגבי האישום השלישי; עמ' 17 ביחס לאישום הרביעי); אולם סבור היה כי משהורשע המערער בזיוף אין צורך להרשיעו בעבירה אחרת שעונשה זהה. שני חברי ההרכב הצטרפו לחוות דעת זו, והשופט שפירא הטעים, כי "לו הייתה המאשימה מערערת על קולת העונש, כי אז הייתי סבור שיש מקום לקבל את הערעור" (עמ' 18).

ה.        ביום 30.8.06 הוגשה התובענה המשמעתית, נשוא ההליך שלפנינו. ביום 25.2.07, בהסתמך על פסק הדין הפלילי, קבע בית הדין כי המערער "טיפל בבקשות שלא היו בתחום טיפולו ובסמכותו, תוך שימוש במסמכים מזוייפים לצורך קידום אינטרסים של צדדים שלישיים" (עמ' 10), ולפיכך הרשיע אותו בעשיית מעשה "באופן שפגע במשמעת שירות המדינה" (סעיף 17(1)) ובכך שלא "קיים את המוטל עליו כעובד המדינה" (סעיף 17(2)). נקבע כי בהתחשב בהיותו עובד ותיק ובעל עמדה ניהולית, יש לראות במעשים בהם הורשע "התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה" (סעיף 17(3)). עוד נקבע כי בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, במהות המשרה ובטיב העבירות - מדובר בהרשעה בעבירה שיש עמה קלון (סעיף 17(6)). בית הדין התייחס לאי הסדר ששרר במחוז חיפה של המינהל, ולעובדה שלמערער לא צמחה טובת הנאה ממעשיו, אך קבע שאין באלה כדי לשלול הרשעה כאמור. ביום 11.4.07 השית בית הדין על הנאשם נזיפה חמורה, פיטורים ופסילה מלמלא תפקידים במינהל לפרק זמן של חמש שנים. כלפי פסיקה זו הוגש הערעור הנוכחי.

הטענות בערעור

ו.        בערעור - בכתב, בעל פה, ובהשלמת הטיעון - משיג המערער הן כלפי ההרשעה בארבע העבירות לפי חוק המשמעת כולן והן כלפי חומרת העונש. ראשית, נטען כי שגה בית הדין בכך שהרשיע את המערער בארבע עבירות בגין מסכת עובדתית אחת. שנית, נטען כי נוכח זיכוי המערער מעבירת הפרת האמונים לא היה מקום להרשיעו בעבירה לפי סעיף 17(6) לחוק. נטען כי בית הדין ביסס את הרשעתו על הממצאים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום, אך התעלם מדבריו המפורשים של בית המשפט:

"לא הוכח בפני כי הנאשם היה מצוי בניגוד עניינים וכי במעשיו היתה פגיעה ממשית באמון הציבור בעובדי הציבור או פגיעה מהותית בטוהר המידות... מקצועיותו של הנאשם, אורחותיו, התייחסותו לאזרחים, לעו"ד ולמקבלי שירות אחרים, והידע הרב שללו בכל תחומי פעולות המנהל דווקא חיזקו את אמון הציבור בעובדי הציבור וסייעו לציבור אשר נזקק לעזרתו... אין חולק, גם לגרסת ב"כ המאשימה, כי לא הוכח שבעקבות מעשיו של הנאשם נגרם למנהל נזק כספי ויש להניח כי שווי המקרקעין - אלה של השומה המקורית ואלה של השומה המזויפת - היו זהים. לא הוכח לי כי בהתנהגות זו של הנאשם היה לפגוע בתקינות פעולת המנהל... כפי שהראיתי לעיל, הנוהלים וההנחיות שקבעו את מסגרת פעולתם של עובדי המנהל לקו בחסר" (עמ' 164; ההדגשה הוספה - א"ר).

בנסיבות לא היה מקום - כך נטען - להסיק קיומו של קלון; צוטטו דברי השופט ברנזון "כבר אמרנו לא פעם, כי יש ואדם עובר עבירה שאין היא יאה לעושה כאיש ציבור ועליו לשאת את ענשו בעבורה, אבל מכאן ועד להדבקת כתם מוסרי של קלון עליו רחוק המרחק" (בג"צ 143/71 סעדון נ' ראש המועצה המקומית אור יהודה, פ"ד כה(2) 505, 507), והגדרתו באשר למונח קלון - "עבירה שהיא בושה וחרפה לעושה" (שם). נטען כי לא יוחס משקל ראוי לקביעה שלא צמחה למערער טובת הנאה מהמעשים, ולעובדה שזוכה מרוב סעיפי האישום. עוד נטען כי פסק דינו של בית משפט השלום - ובכללו הדברים שהובאו לעיל - אינו מבסס הרשעה בגין "מעשה... באופן שפגע במשמעת שירות המדינה", ובגין התנהגות "שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או... העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה". ולבסוף נטען, כי הנהלים במינהל לא היו סדורים, ושכלל לא הוצג נוהל מסוים שהופר באופן המגבש את יסודות העבירה לפי סעיף 17(3).

ז.        ביחס לגזר הדין נטען, כי בית הדין לא התחשב בנסיבות המיוחדות של המערער - בכללן שבגילו (61) משמעותה המעשית של הפסילה משיבה לעבודתו במינהל לחמש שנים משמעה בפועל הרחקה לצמיתות, וכן שלא הובאה בחשבון התארכות המשפט. עוד נטען ביחס להשלכה על הגימלה לה יהיה המערער זכאי.

ח.        מנגד תומכת המשיבה את יתדותיה בפסקי הדין קמא. ביחס לגימלה נמסר, כי בעקבות הדיון שנערך בבית משפט זה ביום 20.5.07 הסכימה המשיבה - לפנים משורת הדין - לחשב למערער 4 מתוך 7 שנות ההשעיה, וסברה לסיים בכך, אך המערער מיאן. לעניין הכרעת הדין של בית הדין המשמעתי נטען, כי כשעסקינן בחלופות השונות בסעיף 17 לחוק המשמעת אין המדובר בעבירות חופפות, כיון שכל אחת מהעבירות מתייחסת לרכיב שונה במעשי המערער. לגבי הקלון טענה המשיבה, כי אכן הוכח קיומו בהתאם לאמות המידה שהוצבו בפרשת אור (עש"מ 4123/95 אור נ' מדינת ישראל - נציב שרות המדינה, פ"ד מט(5) 184, מפי השופט זמיר), ובכללן סוג העבירה, ההקשר, מהות המשרה, השאלה האם בוצעה העבירה במסגרת מילוי התפקיד ונסיבות הביצוע. ביחס לגזר הדין נטען כי "עיקר התכלית של הדין המשמעתי הוא הגנה על השירות הציבורי" (עש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' עמוס ברוכין, פ"ד נד(3) 694, 703 - השופט זמיר), ועל כן פוחת המשקל הניתן לנסיבות האישיות של המערער (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' תמר כתב, פ"ד נב(5) 87, 93). כן הוזכרו דברי השופט שפירא בבית המשפט המחוזי, שצוטטו מעלה.

דיון והכרעה

ח.        אשר להרשעה: איני רואה מקום להתערבות בהכרעתו של בית הדין, המנומקת כדבעי ומקובלת עלי. אפרט עיקרי דברים.

ט.        באשר לריבוי עבירות, קרי, ההרשעה בצוותא חדא במספר סעיפים קטנים בסעיף 17, לטעמי אין דופי בהצבעה אכיפתית על כך, שפלוני עבר עבירות שונות על חוק המשמעת, היכולות לנבוע ממעשה אחד או מסדרת מעשים אחת. יתכן גם יתכן כי מעשה או התנהגות יגבשו בעת ובעונה אחת סדרת עבירות - יפגעו במשמעת שירות המדינה (ס"ק 17(1)), יהיו כרוכים באי קיום דין ונוהג (ס"ק 17(2)), יהוו התנהגות שאינה הולמת או "העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה" (ס"ק 17(3)), וכל זאת שעה שיסודם יהא בהרשעה שיש עמה קלון (ס"ק 17(6)). הפסיקה שהציגה באת כוח המערער לעניין זה (כגון ע"פ 406/72 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ח(1) 234) כבודה במקומה, ואכן היא עניין שבשיקול דעת, ואולי לא תמיד שררו ההקפדה הראויה והדיוק הראוי; אך בנידון דידן אין עסקינן בעבירה מרכזית אחת (כמו רצח ר"ל במקרה שאוזכר) שהיא חופה על הכל והכל טפל לה, ועל כן אין מקום להכביר עבירות - אלא בסעיפי חוקי המשמעת המהוים ליבת הנושאים שבהם נבחנת פגיעה בשירות המדינה, ואינם חופפים ביסודם ובעיקרם זה לזה (גם אם תיתכן חפיפה חלקית), והרי לא בכדי פירט המחוקק עבירות שונות. איני רואה איפוא פגם באזכור הסעיפים כולם. משל למה הדבר דומה, לדברי המשנה (מכות ג', ט'):

 "יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין (קרי, האדם עובר בחרישת התלם האחד על שמונה מצוות לא תעשה - א"ר): החורש בשור וחמור, והן מוקדשים, בכלאים בכרם, ובשביעית, ויום טוב, וכהן ונזיר בבית הטומאה" (כל אחד מאלה מגבש עבירה נפרדת; וראו גם בבלי מכות כ"א, ב'). 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ