אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורו של עו"ד כנגד ההחלטה להשעותו עקב הגשת כתב אישום נגדו

נדחה ערעורו של עו"ד כנגד ההחלטה להשעותו עקב הגשת כתב אישום נגדו

תאריך פרסום : 20/05/2008 | גרסת הדפסה
על"ע
בית המשפט העליון
5145-07
20/05/2008
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. מ' נאור
3. ח' מלצר


- נגד -
התובע:
עו"ד דניאל בראל
עו"ד ניר פלסר
הנתבע:
הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב
עו"ד עמוס ויצמן
פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.        בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (עו"ד ברק טל - אב"ד, עו"ד ירון גרופמן ו-עו"ד אייל דרור, חברים) הפעיל את סמכותו לפי סעיף 78 (ג) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 והורה, לבקשת המשיב, על השעייתו של המערער מלעסוק במקצוע עריכת הדין עד למתן הכרעת הדין בתיק הפלילי המתנהל נגדו בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו. בית הדין המשמעתי הארצי (עו"ד שלמה הלר - אב"ד, עו"ד יהודית אשר ו-עו"ד מרים קליין, חברים) דחה ערעור שהוגש על החלטה זו, ומכאן הערעור שבפנינו. המערער מבקש כי נבטל את השעייתו הזמנית, ולחלופין כי נורה על צמצומה כך שלא תחול על עיסוק בעריכת דין שאינו כרוך בהופעות בפני בתי המשפט או בפני המוסד לביטוח לאומי.

2.        קראנו את טענותיו המפורטות של המערער והוספנו ושמענו טענות הצדדים על פה. הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער פרש יריעה רחבה, רחבה עד למאוד, משל היינו מצויים בסיכומים בהליך הפלילי גופו. טענות רבות שהעלה בעניין קבילותן של ראיות שונות מקומן בהליך הפלילי (המתנהל בינתיים) ולא בהליך שלפנינו. מטעמים מובנים אין זה רצוי, אם אין הכרח בדבר, שנכריע בטענות משפטיות שונות בהן יצטרך להכריע בית המשפט הדן בהליך הפלילי. הגענו לכלל מסקנה כי גם בהתעלם מראיות שונות שהמערער חולק על קבילותן, יש ראיות לכאורה בעלות משקל לביסוס ההאשמות נגד המערער, ויש הצדקה להחלטה בענין ההשעיה הזמנית. 

3.        סעיף 78 לחוק לשכת עורכי הדין עוסק בהשעיה זמנית, החלופה הרלבנטית לענייננו היא זו המצויה בסעיף 78 (ג) - השעיה לאחר הגשת כתב אישום:

השעיה זמנית

78. (א) עורך דין שהורשע בבית דין משמעתי והוטל עליו עונש השעיה או הוצאה מן הלשכה, רשאי בית הדין שהרשיעו להשעותו זמנית מלעסוק במקצועו עד להכרעה הסופית בדבר ההשעיה או ההוצאה מן הלשכה. תקופת השעיה זמנית לפי סעיף קטן זה לא תעלה על תקופת עונש ההשעיה שהוטל על עורך הדין.

       (ב) עורך דין שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון, להשעותו זמנית מלעסוק במקצועו עד להכרעה סופית בבקשה שתוגש לפי 75; לא הוגשה בקשה כזאת תוך שלושים יום מהיום שפסק הדין המרשיע נעשה סופי, או שבוטלה ההרשעה, בטלה ההשעיה הזמנית.    

      (ג)         עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה המיוחסת לעורך דין משום קלון, להשעותו זמנית מעיסוק במקצוע של עורך דין, כולו או חלקו, הכל כפי שיקבע בית הדין, עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי; הורשע בדינו - רואים החלטה זו כהחלטה לפי סעיף קטן (ב)."

4.        ביום 4.5.2006 הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המערער ונגד שלושה אחרים, ובהם גם עובד המוסד לביטוח לאומי ורופא. כתב האישום מתאר קשר בין הנאשמים להוצאת כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי באמצעות ביום תאונות עבודה שלא היו, הגשת תביעות כזב בגינן וקבלת כספים. בכתב האישום שני אישומים. באישום הראשון הנפגעת, כביכול, היא חוקרת פרטית ממשרד חקירות שנשכר על ידי המוסד לביטוח לאומי לחקור חשדות בדבר הגשת תביעות מבוימות או מופרכות למוסד על ידי המערער בשם לקוחותיו ולקיחת כספים במרמה. באישום השני הנפגעת כביכול בתאונת עבודה היא מי שעבדה כמזכירתו של המערער.

5.        באישום הראשון נטען כי המערער הנחה את החוקרת כיצד לפעול להגשת תביעה למוסד בגין תאונה מבוימת. המערער הנחה אותה להגיע לחדר מיון תחילה, לטעון שם כי נפלה לבור ולעבור במיון בדיקות רפואיות. המערער דאג להשיג עבור החוקרת תלושי שכר מזויפים כדי לבסס טענה כי התאונה היא, כביכול, תאונת עבודה. המערער הפנה אותה לרופא מסוים והדריך אותה על מה להתלונן. הרופא מסר לחוקרת בשתי הזדמנויות אישורי מחלה, והחוקרת, מצידה, מסרה למערער תשלומים בסך של 1,000-1,500 ש"ח שנועדו, לדבריו, לרופא. רופא אחר, אף הוא נאשם בפרשה, נתן לחוקרת חוות דעת רפואית. עבור חוות דעת זו שילמה החוקרת למערער 1,800 ש"ח. בהתאם להנחיות המערער מילאה החוקרת הודעה על פגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי - ביטוח נפגעי עבודה. החוקרת הופנתה לנאשם אחר בפרשה, עובד הביטוח הלאומי, שהנחה אותה כיצד להתנהג בפני הוועדה הרפואית ועל מה להתלונן. החוקרת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי כדמי פגיעה בעבודה בגין התאונה המבוימת סך של 3,234 ש"ח. בגין אישום זה הואשם המערער במסגרת ההליך הפלילי בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע של מרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר; שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

           האישום השני דומה בעיקרו: מזכירתו של המערער החליקה במקלחת שבביתה ונפצעה. המערער שידל אותה לביים תאונת עבודה בסופרמרקט, בזמן עבודתה אצלו ולתבוע מהמוסד לביטוח הלאומי דמי פגיעה בעבודה. בהנחיתו "נתקלה" המזכירה בעגלה בסופרמרקט אליו הלכה בשעות העבודה בשליחות המערער ונפלה. היא הוסעה על ידי בתו של המערער לחדר מיון. המערער הנחה אותה כיצד לנהוג במיון ועל מה להתלונן. לאחר מכן מסר לה הרופא-הנאשם תעודות רפואיות המעידות כביכול על אי כושר לעבודה. בסמוך לאחר מכן הגישה המזכירה למוסד לביטוח לאומי, בהנחיית המערער, תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין התאונה המבוימת מלווה בהצהרה כוזבת שלה, והצהרה כוזבת של המערער כמעבידה. בגין תביעה זו קיבלה המזכירה מהמוסד סכום של 9,031 ש"ח כדמי פגיעה בעבודה. לאחר מכן הוגשה על ידי המזכירה תביעה בשל נכות מעבודה אך נקבעה לה דרגה של 0 אחוזי נכות. על כך הגישה המזכירה, באמצעות המערער, ערעור והשניים הופיעו בפני הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. ואולם, בשלב זה נעצרו השניים וטיפול המוסד לביטוח לאומי בתביעתה של המזכירה - נפסק. בגין האישום השני הואשם המערער, במסגרת ההליך הפלילי, בקשירת קשר לביצוע פשע של מרמה בנסיבות מחמירות; בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, במסירת הצהרה כוזבת לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 ובניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

6.        המערער טוען בערעורו כי המשיב מחויב היה לבחון היטב את חומר הראיות ולערוך בדיקה מקיפה אשר תאשש את קיומן של ראיות מספיקות לביסוס כתב אישום, תוך בחינת אפשרות סבירה להרשעה. לענין זה טען המערער כי המשיב שגה בכך שלא ביקש מרשויות התביעה את הקלטות שהוקלטו בחקירה הפרטית, ולא בחן את התנאים לקבילותן; היה על המשיב, כך הטענה, לבחון את נושא "החקירה הפרטית" שבוצעה מטעם הביטוח הלאומי, את השאלה אם המזכירה הועמדה לדין פלילי, האם היא עדת מדינה ואם עדותה טעונה סיוע. המערער טוען בהרחבה רבה כי לא היה מקום לביצוע חקירה על ידי משרד חקירות פרטי וכי חקירה זו בוצעה בניגוד לדין. הוא סומך טענותיו בעניין זה על ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005)).

7.        המערער תוקף את ההחלטה להשעותו מלכהן כעורך דין וטוען כי עומדת לו חזקת החפות וכי שום סכנה אינה נשקפת ממנו לציבור אם ימשיך לכהן כעורך דין. הוא מצביע על כך שהחקירה היתה ממושכת, וכך גם הזמן שחלף מסיומה ועד ההחלטה להגיש את כתב האישום, כל אותה עת עבד כעורך דין. אין ללמוד, לטענתו, דבר מפסקי דין (על"ע 3201/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' צנעני (טרם פורסם, 18.9.2006); על"ע 19/88 איזמן נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, מב(4) 377 (1988); על"ע 3224/02 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' אזוגי (טרם פורסם, 25.7.2002)) שעסקו בהשעיה לאחר הרשעה, כאמור בסעיף 78 (ב) לחוק לשכת עורכי הדין. המערער עומד על הפגיעה הכלכלית הקשה שתיגרם לו מהשעיה ארוכה, פגיעה שאיננה הפיכה. המערער מצוי בשנות השבעים לחייו ולדבריו אין עומדות בפניו חלופות אחרות לפרנסתו, פרט לעיסוק בעריכת הדין.

8.        הגענו, כאמור, למסקנה כי דין הערעור להידחות. נקודת המוצא לדיון היא כי בשלב שלאחר הגשת כתב אישום (וטרם מתן הכרעת הדין) נטל השכנוע המוטל על הקובל בהליך המשמעתי הינו כבד מאוד. עורך הדין הנאשם הוא עדיין בחזקת זכאי ועל כן ייעתר בית הדין לבקשה מסוג זה "רק במקרים נדירים וחמורים במיוחד" (עניין איזמן). נקודת מוצא זו הנחתה את בית הדין המשמעתי המחוזי (סעיף 25 להחלטה), ובדין כך.

9.        בית הדין המשמעתי המחוזי בחן את הראיות בזהירות ובקפידה. הוא הסתמך אך ורק על ראיות שלא היתה מחלוקת על קבילותן וביניהן ההודעות במשטרה של החוקרת הפרטית והודעות המזכירה. בית הדין המחוזי בחן האם יש בפניו ראיות גולמיות אשר קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יביא לביסוס אשמתו של המערער כמפורט בכתב האישום. הוא הגיע למסקנה חיובית. לעניין האישום השני ציין כי בחומר הראיות ישנה עדות ישירה, ברורה, וחד משמעית לפיה יזם המערער ביום של תאונת העבודה של מזכירתו. הוא נתן לה הדרכה מפורטת, שלב אחר שלב, כיצד ליצור את המצג הכוזב כאילו פציעתה, שבפועל ארעה בביתה, התרחשה כביכול בזמן ביצוע עבודתה עבורו. בית הדין לא ראה מקום לברר את הטענה לפיה המזכירה היא עדת מדינה, וזאת נוכח ראיות אחרות התומכות בעדותה ובהן הודעותיו של הנאשם האחר העובד במוסד לביטוח לאומי. בערעור שלפנינו נטען כי הודעות אלה אינן קבילות נגד המערער. אולם, כפי שעוד יובהר, אין אנו רואים צורך להיכנס לשאלה זו משום שגם בהנחה שהמזכירה היא עדת מדינה - יש לעדותה סיוע. אשר לאישום הראשון הזכיר בית הדין, בין השאר, עדויות שונות שמסרה החוקרת במשטרה הן בעניין ההנחיה שנתן לה המערער והן בעניין קשריו של המערער עם הנאשם העובד בביטוח הלאומי. גם בנוגע לפרשה זו קבע בית הדין כי יש עדות ישירה וחד משמעית.

           מסקנות בית הדין כי הודעות החוקרת והמזכירה במשטרה מהוות ראיות לכאורה שמשקלן מספיק לצורך החלטה על השעיה זמנית - מקובלות עלינו. לשאלת הסיוע (בהנחה שסיוע כזה נדרש לעדות המזכירה) - כל אחת מן הפרשיות היא בגדר סיוע לפרשיה האחרת, שכן מדובר בסדרת מעשים דומים (ע"פ 1972/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.12.2004), בפסקה 12 לפסק הדין); ע"פ 6214/94 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 19.2.1995) בפסקה 9 לפסק הדין; בש"פ 6206/05 נאצר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.8.2005)). אין לנו צורך איפוא להתייחס לטענות המערער בשאלה אם עדויותיו של עובד הביטוח הלאומי קבילות נגד המערער, ואם יש בהן משום סיוע.

           סוף דבר לעניין הראיות לכאורה: גם בהסתמך על חלק מהראיות, שלא היתה מחלוקת על קבילותן - קיימות ראיות לכאורה. מדובר, לכאורה, על ראיות בעלות עוצמה שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה. המשיב עמד איפוא, לעניין זה, בנטל הכבד המוטל עליו. נטל שאינו מוטל עליו בבקשה להשעיה זמנית לאחר הרשעה כאמור בסעיף 78(א) או 78(ב) לחוק שצוטטו לעיל.

10.      העבירות בהן הואשם המערער הינן, בעליל, עבירות שיש עמן קלון כדרישת סעיף 78 לחוק הנזכר (למבחן הקלון בכגון דא ראו על"ע 2579/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729 (1991)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ