אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורו של מורשע ברצח בת זוגו כנגד חיובו לשלם פיצוי כספי לילדיהם המשותפים

נדחה ערעורו של מורשע ברצח בת זוגו כנגד חיובו לשלם פיצוי כספי לילדיהם המשותפים

תאריך פרסום : 11/09/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
7033-04
11/09/2006
בפני השופט:
1. ד' ביניש
2. א' רובינשטיין
3. ס' ג'ובראן


- נגד -
התובע:
יחזקאל יאיר
עו"ד מנשה סלטון
עו"ד שרון בכר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אריה פטר
פסק-דין
 

השופט ס' ג'ובראן:

           המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של רצח בכוונה תחילה על-פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק). בגין ביצוע עבירה זו, נגזר עליו עונש מאסר עולם, וכן הוא חויב בתשלום פיצוי לשלושת בניו בסכום של 114,000 ש"ח. ערעורו מופנה הן כנגד הרשעתו בעבירה האמורה והן כנגד חיובו בתשלום הפיצוי הנ"ל.

עובדות המקרה ופסק-דינו של בית-המשפט המחוזי

1.        כנגד המערער הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של רציחת בת-זוגו, הרצליה יאיר (להלן: המנוחה) לפי סעיף 300(א)(2) לחוק. על-פי הנטען בכתב האישום, המערער והמנוחה נישאו בשנת 1983. במהלך תקופת נישואיהם נהג המערער להפעיל אלימות כלפי המנוחה, ואף איים על חייה במספר הזדמנויות שונות. בתקופה שקדמה לאירועים נשוא כתב האישום, היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון והשניים ניהלו הליך גירושין. עוד יצוין, כי המנוחה הגישה חמש תלונות כנגד המערער שעניינן ניסיון לאונס, אלימות, איומים ופגיעה ברכוש. ביום 29.1.01 הוצא כנגד המערער צו הרחקה האוסר עליו להיכנס לדירה בה התגוררה המנוחה ואשר הייתה שייכת לבני הזוג (להלן: הדירה).

           עוד נטען, כי ביום 12.8.02 הגיע המערער לדירה לאחר שגמר אומר לרצוח את המנוחה. המערער נכנס לדירה, נטל פטיש, היכה באמצעותו בראשה של המנוחה אחת עשר פעמים ואגב כך גרם לה שברים בגולגולת ונזקים חמורים למוח. בהמשך נטל המערער עניבה וחנק את המנוחה באופן שזירז את מותה. זמן מה לאחר מכן, נעצר המערער, אשר שהה על גג הבניין, על-ידי שוטרים שהגיעו למקום.

2.        בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטות ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב ות' שפירא) הרשיע את המערער בעבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו עונש מאסר עולם ותשלום פיצוי בסך 114,000 ש"ח לילדיהם המשותפים של המערער והמנוחה. 

3.        הכרעת-הדין של בית-המשפט המחוזי נסמכה בעיקרה על שלוש הודאות שמסר המערער למשטרה, בצירוף מספר ראיות התומכות בהודאות אלו. הודאתו הראשונה של המערער נמסרה לסנ"צ אלון גרוסמן, אשר הגיע לזירת האירוע מיד עם היוודע דבר הרצח. סנ"צ גרוסמן פנה אל המערער, אשר ישב בפינת הגג כשהוא כבול, ושאל אותו, כך לדבריו, מספר שאלות ספונטניות, שלא בכובעו כחוקר או כבעל תפקיד רשמי. בתשובה לשאלת סנ"צ גרוסמן "איך עשית את זה?" ענה המערער "עם עניבה שלקחתי מהארון וחנקתי אותה" (ראו עמ' 8 להכרעת הדין). בהמשך, כך על-פי סנ"צ גרוסמן, המערער אף ציין, כי הוא כיסה את המנוחה בשמיכה. כחצי שעה לאחר מכן, כאשר חזר סנ"צ גרוסמן למשרדו, הוא העלה את שאלותיו ואת תשובותיו של המערער על הכתב.

4.        עוד באותו היום, 12.8.02, לאחר שנעצר המערער והובא לתחנת המשטרה, הוא נחקר על-ידי רס"ר ארז אקנין. לאחר שהמערער הוזהר כדין, החל רס"ר אקנין לתחקרו. כאשר המערער נשאל מה עשה בבוקר יום הרצח, ציין האחרון, כי הוא כלל לא ראה את אשתו. יחד עם זאת, כאשר נשאל המערער על העניבה ועל אודות הדברים שנאמרו לסנ"צ גרוסמן על גג הבניין, השיב המערער "שמתי את העניבה, הפסיקה לדבר". ובהמשך הוסיף הוא וציין: "זהו, לקחתי את העניבה, קשרתי (לא ברור) לצוואר וזהו" (עמ' 31 להכרעת הדין). בהמשך החקירה המערער אף הדגים כיצד מתח את העניבה סביב צווארה של המנוחה, אולם הדגיש, כי אינו זוכר דבר מלבד המאורע האמור. כאשר נשאל המערער שאלות נוספות לגבי מעשה הרצח או בנוגע לפטיש שנמצא בזירת האירוע, הלה התחמק ממתן תשובה ברורה וענה בקצרה, כי הוא אינו יודע דבר וכי אינו זוכר את אשר אירע (עמ' 34-31 להכרעת הדין). ביום 29.8.02 נחקר המערער פעם נוספת על-ידי רס"ר חיים יצחקי. אף-על-פי שבתחילת החקירה האמורה טען המערער, כי הוא לא הרג את המנוחה, הרי שבשלב כלשהו במהלך החקירה הודה הוא שוב, כי חנק אותה בעניבה.

5.        בית-המשפט המחוזי דחה את הטענה המרכזית שהעלה המערער באשר לפסול שנפל בשתי ההודאות שניתנו ביום הרצח. בית-המשפט קבע, כי אמרותיו והודאותיו של המערער ניתנו באופן חופשי ומרצון ולא נבעו מלחץ חיצוני פסול, ועל כן נפסק כי מדובר בראיות קבילות. בהמשך, נדרש בית-המשפט להכריע בין שתי גרסאות עיקריות: האחת, זו שהוצגה לשוטרים, לפיה חנק המערער את המנוחה. הגירסה השנייה הועלתה לראשונה על-ידי המערער אך במהלך עדותו בבית-המשפט. אז טען המערער, כי המנוחה הזמינה אותו לתקן את האנטנה שנמצאת על גג בית מגוריה. מעדות המערער עולה, כי בבוקר יום הרצח הוא הגיע לדירתה של המנוחה, לקח ממנה מברגים ועלה לגג הבניין. כששב לדירתה של המנוחה, כך לגירסתו, ראה אותה שרועה על הרצפה, מתבוססת בדמה ומכוסה בשמיכה. עוד טוען המערער, כי הוא כלל לא ניסה להתקרב אל המנוחה. מן הראוי לציין, כי המערער לא מצא לנכון להזעיק עזרה או לסייע למנוחה בכל דרך אחרת, אלא החליט לעלות בחזרה לגג הבניין, שם אותר כעבור זמן מה על-ידי השוטרים. לאחר שבית-המשפט המחוזי בחן את כלל הראיות שהוצגו בפניו ולאחר שהתרשם ממהימנותם של העדים השונים, ובראשם המערער, דחה בית-המשפט את גרסתו האלטרנטיבית של המערער, זו שהושמעה לראשונה אך במהלך עדותו בבית-המשפט, בפוסקו, כי מדובר בגירסה כבושה ובלתי הגיונית, העומדת בסתירה לכל ראיות המשיבה.

6.        לבסוף, בית-המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה, כי המערער הוא שגרם למותה של המנוחה, תוך שהוא נסמך על מספר ראיות חיצוניות המצביעות, כך לשיטתו, על אמינות האמור בהודאות שנמסרו למשטרה ואשר יש בהן כדי לענות על דרישת ה"דבר-מה" נוסף. המדובר, בין היתר, בראיות הבאות: התנהגותו החשודה של המערער בערב יום הרצח; קיומו של מניע למעשה העבירה, בפרט לאור העובדה שבין המנוחה והמערער התנהל סכסוך מתמשך, במסגרתו אף הוצא כנגד המערער צו הרחקה מן הבית; ראיות חפציות שונות שנמצאו בדירה, ובכלל זה פטיש השייך למערער עליו אותר דמה של המנוחה; שקרים וסתירות שנתגלו בגרסת המערער, כמו גם התרשמות בית-המשפט מחוסר מהימנותו של המערער; וכן עובדת הימצאו בקרבת מקום האירוע בסמוך למועד הרצח ומבלי שניתן לכך הסבר הגיוני. בהתחשב בכלל הראיות הנסיבתיות שהוצגו לעיל ובהודאות שנמסרו למשטרה, פסק בית-המשפט, כי המערער הוא אשר קטל את חייה של המנוחה.   

           מכאן הערעור שבפנינו, המופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חיובו של המערער בתשלום פיצוי כספי לילדי המנוחה.

טענות הצדדים

7.        בפי המערער שלוש טענות עיקריות. הטענה הראשונה, מכוונת כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי לבסס את פסק-דינו על האמור בהודאות שהוא מסר למשטרה ביום הרצח, זאת חרף הפגמים הרבים שנפלו, כך לדידו, בהליך גביית שתי ההודאות האמורות. לטענת המערער, ההודאות הללו ניתנו על-ידו שלא באופן חופשי ומרצון, תוך שהופעל עליו לחץ פסול באמצעות שימוש בטכניקות חקירה בלתי הוגנות ותוך הפרת החובות השונות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי [חקירת חשודים], התשס"ב-2002. המערער אף מלין על כך שסנ"צ גרוסמן הפר את החובה להזהירו טרם שהחל לתשאלו. בנוסף המערער מצביע על כך שסנ"צ גרוסמן לא ערך את התרשומת מיד עם סיום התשאול, אלא אך עם הגיעו לתחנת המשטרה.

           טענתו השנייה של המערער היא, כי לא עלה בידי המשיבה להצביע על קיומה של תוספת ראייתית, התומכת בהודאות שמסר למשטרה באשר לרציחתה של המנוחה. כן מציין המערער, כי חלק מן הממצאים שהתגלו בזירת האירוע אינם עולים בקנה אחד עם גירסת המשיבה ומעוררים ספק סביר באשר לאשמתו. כך למשל, מציין המערער כי על הפטיש שנמצא בסמוך לגופת המנוחה לא התגלו טביעות אצבעותיו, וכן כי על ידיו, פניו או שאר חלקי גופו לא נמצאו סימני דם, וזאת חרף העובדה שעל-פי חוות הדעת של המומחים גופתה של המנוחה נגררה מפתח הדירה פנימה.

           לבסוף, טוען המערער, כי לא היה מקום לחייבו בתשלום פיצוי כספי בסך 114,000 ש"ח. בהקשר זה נסמך המערער על הוראת סעיף 300(א) לחוק העונשין, הקובעת כי אדם המבצע עבירת רצח דינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד". לאור האמור, סבור המערער, כי בית-המשפט המחוזי נעדר סמכות להשית עליו עונש כספי בנוסף למאסר העולם שהוטל עליו.

8.        לעומתו, סומכת המשיבה את ידיה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתה, צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי שתי הודאותיו של המערער מיום הרצח, במהלכן הודה בחניקת המנוחה, ניתנו על-ידו מרצון טוב וחופשי. עוד נטען, כי אין בהעדר אזהרה כדי לפסול הודאה שנמסרה, שעה שהמערער היה מודע למצבו ולזכותו לשתוק, ואף פעל בהתאם לכך. כן נסמכת המשיבה על קביעתו של בית-המשפט באשר לקיומן של מספר ראיות נסיבתיות, שדי בהן כדי להרשיע את המערער אף ללא צירופן להודאותיו. המשיבה אף סבורה, כי ההחלטה לחייב את המערער בתשלום פיצויים בדין יסודה.

דיון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ