אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורו של הקטין שגרם למותו של קטין אחר, כשדחף אותו מגג ביה"ס.

נדחה ערעורו של הקטין שגרם למותו של קטין אחר, כשדחף אותו מגג ביה"ס.

תאריך פרסום : 08/05/2012 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
9120-11
08/05/2012
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. א' רובינשטיין
3. צ' זילברטל


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד מאיר מורגנשטרן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד גלי פילובסקי
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת מרוז) בת"פ 26904-03-10 מיום 24.9.10, במסגרתו הורשע המערער בהריגה ובשיבוש הליכי משפט ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר לריצוי במעון נעול, ו-12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים מיום שחרורו. עניינה של הפרשה, מקרה טרגי שהחל במריבה בין קטינים על גג בית ספר, שעה ששאפו גז מזגנים, ונסתיים בדחיפת המנוח מן הגג על-ידי המערער ונפילתו אל מותו.

רקע

כתב אישום

ב.        על פי כתב האישום הגיעה קבוצה בת חמישה נערים, ביניהם המערער (קטין כבן 16 בשעת המעשה, יליד 15.3.94), ביום 6.3.10 בשעה 17:00 לערך לבית ספר בנתניה. החמישה טיפסו על גג בית הספר, שהיה בקומה השניה בגובה של שבעה מטרים, במטרה לשאוף גז מזגנים. לאחר שהמערער והנער אשטו (להלן המנוח) שאפו גז מזגנים, החלה בין השניים מריבה. המנוח עמד במרחק של כחצי מטר משולי הגג. במהלך המריבה דחף המערער את המנוח, והוא נפל מן הגג לרצפת בית הספר ומת במקום. המערער ברח מן המקום בעוד חבריו מנסים להזעיק עזרה רפואית. בהמשך פגש המערער אחד המשתתפים וביקש שלא יספר כי הוא שדחף והפיל את המנוח. למערער יוחסו עבירות הריגה ושיבוש מהלכי משפט, כאמור.

הכרעת הדין

ג.        מן החקירה המשטרתית עלה, כי לאחר שהזעיקו שאר הנערים עזרה רפואית הסתתרו, ומשהגיעה ניידת של מד"א עזבו גם הם את המקום. לאחר מספר שעות איתרה המשטרה את המערער וחבריו והם נחקרו במשטרה. המערער הרחיק עצמו מן האירוע, אך משעומת עם גרסאותיהם של חבריו, הודה כי המנוח הרגיז אותו ולכן דחפו. המערער נחקר ארוכות על נסיבות הדחיפה, ובעיקר נבחנה יכולתו להבין את התוצאות האפשריות של האירוע בנסיבות העניין. המערער ניסה להקטין את חלקו ולייחס את עיקר האחריות למנוח. הוא מסר כי דחפו רק ביד אחת, ולא לכיוון שפת הגג אלא הצדה, וכי המנוח היה "מסטול" מן הגז ששאף. כן הביע המערער צער על מותו של המנוח. שלושת חבריו של המערער ניסו בתחילה אף הם להרחיקו מן המיוחס לו, אולם בהמשך סיפרו כי המערער דחף את המנוח מן הגג. שניים מהם מסרו, כי ראו את האירוע, והשלישי מסר כי לא ראה את מעשה הדחיפה, אך הציגו כמסקנה נוכח הויכוח שפרץ בין המערער למנוח. השלושה חזרו על גרסתם בעדותם בבית המשפט.

ד.        בבית המשפט המחוזי הוסכם כמסד עובדתי כי המערער וחבריו, לרבות המנוח, טיפסו לגג בית הספר על מנת לשאוף גז מזגנים, וכי בין המערער למנוח פרץ ויכוח אשר במהלכו דחף המערער את המנוח והוא נפל מגג בית הספר ונהרג. העובדה שהיתה שנויה במחלוקת היא האם כתוצאה ממעשה הדחיפה נהדף המנוח לשולי הגג, נפל ומת, או שמא עוצמת הדחיפה היתה קלה, אולם עקב השפעת הגז הסתחרר המנוח ומעד לעבר מעקה הגג, ממנו נשמט ונפל. על יסוד מחלוקת עובדתית זו נתגלעה מחלוקת משפטית, היש לייחס למערער עבירה של הריגה או שמא עבירה של גרם מוות ברשלנות.

ה.        בית המשפט המחוזי נדרש ליחס שבין העבירות הללו, אשר יסודן העובדתי אחד, ויסודן הנפשי אחר. צוין, כי עבירת ההריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 דורשת מחשבה פלילית - קרי, לפי סעיף 20(א) לחוק, מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה של תוצאת המעשה, וכן פזיזות לגבי התוצאה; זאת, בעוד שעבירת גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק, דורשת היעדר מודעות "לטיב המעשה, לקיום הנסיבות, או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד - (1) שלעניין הפרטים הנותרים היתה לפחות רשלנות כאמור; (2) שאפשרות גרימת התוצאות לא היה בגדר הסיכון הסביר" (סעיף 21(א) לחוק). צוין, כי לעתים קיים קו דק בין "קלות דעת" לבין "רשלנות"; לכן, הכירה הפסיקה בחזקות עובדתיות שנועדו לסייע בהתחקות אחר נבכי נפשו של הנאשם, וכי כזו היא "חזקת המודעות" הכללית לפיה אדם מודע בדרך כלל להתנהגותו ולנסיבותיה ולתוצאותיה האפשריות. צוין עוד, כי מבחן היסוד הנפשי בעבירת ההריגה הוא מבחן הנער הסביר, בן גילו של הנאשם הספציפי, ובמסגרתו נבדק אם בנסיבות שהוכחו היה המערער מודע לתוצאה הקטלנית האפשריות של מעשה הדחיפה, אך היה אדיש לה; זאת בעוד המבחן ליסוד הנפשי בעבירת גרם מוות ברשלנות הוא היעדר מודעות לתוצאה הקטלנית.

ו.        בהתבסס על העובדות שהוכחו נקבע, כי הנער הסביר בנעלי המערער היה צופה את נפילתו של המנוח עקב דחיפתו על ידי המערער, וכן את תוצאתה הקטלנית. טענת המערער לפיה אינו נכנס בנעליו של הנער הסביר נוכח יכולתו השכלית המוגבלת וקשייו בקריאת מצבים - נדחתה. הוטעם, על יסוד התנהלותו בבית המשפט ובחקירה, כי המערער תיפקד כנער בן גילו כשאר חבריו, ולא הוכח כי סבל ממגבלות.

ז.        אשר להוכחת מודעותו של המערער נקבע, כי ניתן להסתפק בעובדות שעלו בפיו, ובכללן גובה הבניין ומבנה הגג שהיו מוכרים לו, שכן יחד עם חבריו טיפס כדי לשאוף גז מזגנים; קיומו של מעקה נמוך התוחם את הגג; ויכוח שפרץ בין המערער לבין המנוח, בעת שעמדו השניים זה מול זה והמנוח ניצב עם גבו בקרבת שולי הגג; המערער עצמו מסר כי המנוח הציק לו ובתגובה דחף אותו, הגם שלגרסתו היתה זו דחיפה קלה; עוד מסר, כי עזב את מקום האירוע מבלי שבדק את מצבו של המנוח, וכי ככלל ידוע לו שנפילה מהגג עלולה לגרום למוות. לכך נוספה עדותם של חברי המערער, לפיה דחף המערער בשתי ידיו את המנוח. נוכח האמור שוכנע בית המשפט, כי המערער היה ער ומודע לסכנה הנשקפת למנוח ממעשה הדחיפה, וקבע קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מעשהו לתוצאות. על כן הורשע בסופו של יום בהריגה.

תסקיר שירות המבחן

ח.       מתסקיר שירות המבחן לנוער שהוגש לבית המשפט המחוזי טרם נגזר הדין עלה, כי המערער בן למשפחה קשת יום, המתגוררת בשכונת מצוקה ומתקיימת מקצבאות הביטוח הלאומי. עוד צוין, כי למערער עבר רווי קשיי התנהגות וקשיים בלימודים, אשר לא זכו למענה הולם. אבחון פסיכיאטרי שאליו נשלח המערער עם מעצרו, שלל מצב פסיכוטי פעיל ונטיות לאבדנות או תוקפנות. במסגרת אבחון פסיכולוגי צוין, כי למערער אינטליגנציה נמוכה (הגם שאינה מגעת לכדי פיגור שכלי) והפרעות קשב וריכוז; במערער מקננת, כנאמר - "תוקפנות שאינה מכוונת לאובייקט ועשויה להתבטא בהריגה או בהתאבדות", אך טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע לו. בסיכום התרשמותו, ציין שירות המבחן, כי הכרעת הדין היותה אבן דרך חשובה בתהליך נטילת האחריות והמערער נמצא כעת בראשיתו של הליך הטיפולי; עוד צוין, כי למערער אין דפוסי עבריינות והוא מפגין מוטיבציה גבוהה לשקם את חייו, אולם יכולתו הורבלית ורמתו הרגשית הנמוכות, לצד מעורבותו החוזרת בשימוש בסמים (שאיפת גז המזגנים ואירוע נוסף לאחר מכן בו נתפס מעשן סמים) מגבירות את גורמי הסיכון הנשקפים הימנו.

גזר הדין בבית המשפט המחוזי

ט.       ביום 24.10.11 נגזר דינו של המערער. בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, בעקבות ממצאי שירות המבחן, עתר בא כוח המערער לקבלת חוות דעת פסיכולוגית ופסיכיאטרית לבחינת כישוריו השכליים. בקשתו נדחתה בהיעדר נסיבות חדשות.

י.        במסגרת הטיעונים לעונש טען בא כוח המשיבה להטלת עונש מאסר לריצוי בפועל אשר ישקף את חומרת המעשה ותוצאותיו הטרגיות, את העובדה שהמערער עזב את מקום האירוע מבלי שבדק את מצבו של המנוח, ואת בקשתו מאחד החברים שלא יספר את שאירע. עוד נטען, כי המערער בחר לנהל הוכחות ובמסגרת זאת נדרשו חבריו להעיד, ולכן אין להקל עמו.

י"א.     סניגורו של המבקש עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהורות על שילובו של המערער במעון נעול. כן ציין את החרטה העמוקה והכנה שהביע המערער, וטען כי אין מדובר במקרה מסוג מקרי האלימות הרווחים בקרב בני נוער. בהתבסס על ממצאי האבחון הפסיכולוגי שנערך למערער, בו כאמור נקבע כי יכולתו הקוגניטיבית נמוכה נטען, כי הדחיפה נעשתה ללא מחשבה, כהרף עין ובמצב של טשטוש כתוצאה משאיפת הגז. הוזכר כי המערער הוא קטין ללא עבר פלילי, ונטען כי יש לבכר את שיקומו.

י"ב.     בית המשפט המחוזי נדרש לשיקולי הענישה השונים בעניינם של קטינים, ובנסיבות סבר כי מעון נעול מגשים היטב את תכלית הענישה. לא נעלם מעינו של בית המשפט הצער הרב שנגרם לאביו של המנוח - אשר עלה עם המנוח מאתיופיה כשהיה הילד בן 9-8 שנים. מהצהרה שהגיש לבית המשפט עלה, כי המנוח היה בנו יחידו, שבא לעולם לאחר נסיונות רבים להבאת ילדים; ומשניסו הורי המנוח להביא ילד נוסף לעולם, חלתה האם ונפטרה בעוד העובר בבטנה. האב נותר ערירי בעולם. בית המשפט עמד על חומרתם של מעשי הנערים, אך קיבל את הטענה כי חרף התוצאות הקשות, אין מדובר באלימות קשה; צוין כי המערער אינו בעל דפוסי עברייניים ואף היה חברו של המנוח. נוכח האמור מצא בית המשפט לבכר את ההליך השיקומי והשית את העונשים כאמור.

טענות הערעור

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ