אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעורה של מיכל אמדורסקי על הרשעתה בעבירה של נהיגה בשכרות

נדחה ערעורה של מיכל אמדורסקי על הרשעתה בעבירה של נהיגה בשכרות

תאריך פרסום : 12/08/2008 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
5227-08
11/08/2008
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
התובע:
מיכל אמדורסקי
עו"ד ערן בן-עמי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אושרה פטל
החלטה

           המבקשת הועמדה לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת 30952/06) בגין עבירה של נהיגה בשכרות תחת השפעת משקאות משכרים, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) וסעיפים 26(2) ו-169(ב)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

           על פי המתואר בכתב האישום, ביום 18.03.2006 בשעה 05:30, נהגה המבקשת ברחוב ריבל בתל-אביב בעת שהיתה שיכורה ותחת השפעת משקאות משכרים.

           מהראיות שהיו בפני בית המשפט עולה כי לא התקבלו ממצאים מבדיקת הנשיפה שביצעה המערערת מאחר והיא לא הצליחה למלא את מכשיר "הינשוף" בנפח אוויר נשוף הדרוש לביצוע הבדיקה וכי לא בוצעה בדיקת דם לבדיקת ריכוז האלכוהול בדם למבקשת. לפיכך, לא היתה בפני בית המשפט כל ראיה מדעית בדבר ריכוז האלכוהול. זאת ועוד, בפני בית המשפט הוצגה בדיקת מאפיינים שנרשמה על ידי השוטרים בסמוך לאירוע ועדויות נוספות באשר להתרחשויות, לרבות התנהגות המבקשת.

           ביום 29.10.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופט י' ויטלסון) את המבקשת בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום. בית המשפט דחה את גרסת המבקשת באשר לכישלון בדיקת הנשיפה בקובעו כי "שיתוף הפעולה" מצידה היה כולו למראית עין בלבד וכי סירובה לבצע בדיקת דם אף מחזק טענה זו. עוד קבע בית המשפט כי הראיה הטובה ביותר במקרה של נהיגה בשכרות  היא העדות המדעית, אולם לאור העובדה שהוא השתכנע שהמבקשת הכשילה את הבדיקה, כי הרי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה חל, ועל כן יש לראותה כמי שעברה עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. יוער כי בית המשפט בחר שלא להכריע בשאלה האם ניתן להרשיע את המבקשת ללא תוצאותיה של בדיקה מדעית.

           ביום 11.11.2007 גזר בית המשפט על המבקשת את העונשים הבאים: פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה; ותשלום קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

           על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 1764-12-07).

           המבקשת טענה, בין היתר, כי כתב האישום אינו מכיל כלל את הוראות החיקוק שהיו נחוצות לשם הרשעתה; כי בעת הבדיקה מכשיר הינשוף טרם אושר בצו כנדרש וכי התנהלות השוטרים הייתה בלתי תקינה ותוך התנכלות לה בשל היותה אישיות מפורסמת.

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר א' סטולר) דחה בפסק דינו מיום 15.5.2008 את ערעורה של המבקשת בקובעו כי על פי ההלכה ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית, ועל כן, לאור בדיקת המאפיינים אשר הצביעה בבירור על שכרותה של המבקשת ואשר מהווה קביעה עובדתית של בית משפט קמא,  הותיר בית המשפט את הרשעת המבקשת על כנה, אך מטעמים שנים, והם בדיקת המאפיינים ועדויות אנשי המשטרה שזכו לאמונו של בית משפט קמא, ללא צורך להיזקק לקונסטרוקציה המשפטית לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה; כל זאת כמובן תוך שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 212 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. את ערעורה של המבקשת לגבי חומרת העונש בחר בית המשפט לדחות לאור חומרת העבירה בה היא הורשעה והעובדה שנסיבותיה האישיות אין בהן כדי להוות נימוק להקלה בעונשה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה מעלה המבקשת מספר טענות. תחילה טוענת היא כי מקום בו קיים מכשיר הינשוף, הדרך היחידה להרשעת אדם היא באמצעות תוצאותיו או באמצעות סירוב אותו אדם לבצע את בדיקת הנשיפה, שכן בדיקת המאפיינים אינה מעוגנת בחוק והיא יציר הרשות החוקרת. שנית, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי הרשיע אותה בעבירה שונה מהעבירה בה הורשעה בבית משפט השלום, להבדיל מקביעתו של בית המשפט המחוזי כי הוא הרשיע באותה עבירה אולם מנימוקים שונים. עוד מעלה המבקשת שלל טענות, כגון תקיפת תוקפו של מכשיר הינשוף ביום עבירת העבירה, אי אפשרות הרשעה על סמך סעיפי האישום שנמצאים בכתב האישום וליקויים בהתנהלות השוטרים שנכחו במקום. לחלופין העלתה המבקשת טיעונים כלפי חומרת גזר הדין.

           מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי היכן שמכשיר הינשוף קיים וניתן לבצע בדיקה באמצעותו, אכן תוצאותיו עדיפות. אולם מקום שלא ניתן לבצע את הבדיקה מסיבה כלשהי, ובמיוחד במצב דברים בו החשוד מתחמק מביצוע הבדיקה, ניתן להרשיע על סמך בדיקת מאפיינים, ובמיוחד כאשר תוצאותיה הן חד משמעותיות. המשיבה אף מבקשת להדגיש כי בסופו של יום, נמצאה גרסת השוטרים מהימנה ועדיפה על גרסת המבקשת, וכי המבקשת הורשעה על סמך בדיקת המאפיינים ולא בדיקת הנשיפה, כך שכל הטענות לגבי שני אלמנטים אלו הן בלתי רלוונטיות.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

           זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. במקום אחר ציינתי כי:

"לא אחת קבע בית-משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467:

"העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שיכרותו". [ההדגשות הנן שלי - ס'.ג''.]

           משמע, ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על-פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר, כפי שקבע בית-משפט השלום לתעבורה בענייננו." (רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2008)).

           בית משפט השלום לתעבורה קבע כי הוא מעדיף את גרסת השוטרים על פני גרסת המבקשת תוך קביעה כממצאים שבעובדה כי המבקשת סירבה לעבור בדיקת נשיפה וכי בדיקת המאפיינים מצביעה על שכרות המבקשת. בית המשפט המחוזי שקל את הטענות אותן מעלה המבקשת בבקשה זו באשר לליקויים בהתנהלות השוטרים, אולם בחר לדחותן. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאי מהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקשת לא הראתה טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהרשעתה של המבקשת על ידי בית משפט השלום לתעבורה. כמו כן, מקובלת עלי המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי והנמקתו להרשעה על סמך הקביעות העובדתיות, להבדיל מבית משפט השלום אשר הסתמך על סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה.

           זאת ועוד, באשר לבקשת רשות הערעור על חומרת העונש, המבקשת הורשעה בעבירה חמורה מאוד. העונש שהוטל עליה הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד שהוא נימק את מסקנותיו כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ