אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדאא טוויל נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

נדאא טוויל נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

תאריך פרסום : 10/08/2011 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
12001-09
10/08/2011
בפני השופט:
יפה שטיין =דן יחיד-

- נגד -
התובע:
נדאא טוויל ע"י ב"כ עו"ד חסן אגברייה
הנתבע:
בטוח לאומי-סניף ירושלים ע"י ב"כ עו"ד ענבל לש
פסק-דין

פסק דין

בתיק נדרש בית הדין להכריע בשאלה האם בדין נדחתה תביעת התובעת לתשלום גמלת מזונות לפי סעיף 2 (א) לחוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב - 1972 (להלן: החוק).

העובדות הרלבנטיות בענייננו:

א. התובעת הינה תושבת בית חנינא שבתחום ירושלים.

ב. התובעת נשואה למר עאסם טוויל. מר טוויל (להלן גם: החייב) הורשע ונדון ל-8 שנות מאסר. מאז 11/07 מרצה את עונשו בבית הסוהר בישראל.

ג.ביום 1/6/09 ניתן פס"ד בעניין מזונות התובעת ובנה הקטין, על ידי בית הדין השרעי. במועד מתן פסה"ד היה החייב בכלא.

ד.התובעת הגישה תביעה למזונות לביטוח לאומי, בשל פסה"ד למזונות – אך תביעתה נדחתה, מן הטעם, שבעלה – החייב, לא תושב, ועל כן אינה זכאית כי דמי המזונות ישולמו לה על ידי הביטוח הלאומי ע"פ סעיף 2(א) לחוק.

המחלוקות:

א. זכאות התובעת למזונות על פי פסק הדין, לאור שאלת תושבותו של בעלה שלהתובעת.

ב.האם נכונה טענת הנתבע כי בעלה של התובעת לא היה תושב לפחות מ-2005. בהתאם לכך האם בדין נדחתה תביעתה של התובעת למזונות לפי סעיף 2(א) לחוק.

דיון:

א.על פי סעיף 2 לחוק, היה על בעלה של התובעת (החייב) להיות תושב 24 חודשים מתוך 48 החודשים שקדמו למתן פסה"ד, לצורך זכאותה לקבל מזונות מהמוסד לביטוח לאומי.

ב. על פי הנטען, התגוררה התובעת עם בעלה מאז נישואיה, ב-9/05 בבית הוריו של בעלה במחנה שועפט, וזאת עד תחילת 2007, אז עברו להתגורר בדחית אל בריד (בשטחים), ומשם הוא נלקח לבית הסוהר. לטענת בא כוחה, יש לראות את בעלה כתושב ממועד הנישואין. לכן, על פי הנטען, החייב צבר 24 חודשים בישראל. יצויין כבר עתה, כי אף אם נקבל נתונים אלו כנכונים (דבר שלא הוכח) החייב לא צבר 24 חודשים כמתחייב בחוק, עד לכניסתו לכלא.

ג.בדיון שנקבע לדיון (ב-13/12/10) לא התייצבה התובעת לדיון. לאור זאת הוסכם על הצדדים כי יסכמו בשאלה המשפטית בדבר תושבותו של החייב לאור היותו בכלא הישראלי, כאשר אשתו - התובעת, הינה תושבת ישראל. הצדדים הודיעו לבית הדין כי "לצורך עניין זה מוסכם שהחייב לא היה תושב ישראל ערב כניסתו לכלא", ובית הדין נתן להסכמה זו תוקף של החלטה.

ד.הווה אומר – למרות הנטען בסיכומי ב"כ התובעת – מוסכם כי ערב כניסתו לכלא לא היה תושב, ועל כן השאלה היחידה הינה האם יש להתחשב בתקופת מאסרו בישראל לצורך סעיף 2(א) לחוק.

ה.כאמור, התובעת לא הופיעה לדיון שנקבע בעניינה – לא היא, ולא עדים מטעמה. לכן אין בית הדין יכול להתייחס לתצהירים שהוגשו, כחלק מהראיות בתיק.

ו.בסיכומי התובעת הועלתה טענה (טענה שאין לגביה הסכמה), כי מאז מעצרו של החייב, הבית שהושכר בדחייאת אלבריד הוחזר לבעלים, ולפיכך לא קיים עוד, שכן אין מי שנמצא בתוכו, ועל כן יש לראות את מקום מגוריו ומרכז חייו – בכלא שבישראל. אף אם נכונה טענה זו עובדתית (ולא הוכחה) – אין היא מעלה ולא מורידה לשאלת תושבותו של החייב. גם אם איש אינו מתגורר עוד בדירה בה התגורר ערב מאסרו – אין בכך כדי להקנות לו זכות לתושבות.

ז.האם העובדה שהחייב יושב בכלא ישראלי – מקנה לו זכויות תושבות? התשובה לכך שלילית. על פי הפסיקה "לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי', ש'זה ביתו'" (דב"ע מה/04-73 עייאדה סנוקה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84) (ההדגשה לא במקור – י.ש).

ז. הכניסה לכלא אינה אקט של בחירה של אדם, ובוודאי שאינו רואה בכלא את "ביתו". מדובר במהלך שנכפה עליו מכוח שלטון החוק, ואין בה כדי ליצור לאדם זכויות מעצם ישיבתו בכלא. החייב נכנס לכלא מביתו שמחוץ לתחום ולא היה תושב, וה"מגורים" בכלא ישראל בעל כורחו – לא יוצרים לו זכות תושבות, ולא ניתן לומר כי הוא "מתגורר בכלא". שאם לא כן – כל האסירים היו בהכרח תושבים – דבר שאינו מתקבל על הדעת. בכל מקרה, לא ניתן לטעון כי בהיותו בכלא ישראל הרי ש"מרכז חייו בישראל".

ח.לעניין זה שואל ב"כ התובעת בסיכומיו, האם רק בגלל שבמועד בו נעצר החייב היה תושב שטחים– יראו את מרכז חייו בשטחים לאורך כל שנותיו בכלא. התשובה אכן חיובית. לו היה בעת מעצרו תושב ישראל – היה נחשב כתושב גם בהיותו בכלא. אולם משנעצר מחוץ לתחום בהיותו תושב שטחים – יישאר הסטטוס שלו כלא תושב, כל עוד הוא בכלא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ