נגל נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר על דחיית תביעת העוררת, גב' מימי אשל, לקבלת תגמולים לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות).

העוררת נולדה בשנת 1937 בעיר סיליסטרה בבולגריה ובהיותה תינוקת המשפחה עברה להתגורר בקונסטנצה. בשנת 1962 עלתה העוררת לישראל.

על קורותיה בתקופת הרדיפות סיפרה כי משפחתה גורשה מביתה, הסתתרה זמן מה בכפרים ואח"כ נתפסו ונשלחו למחנה עבודה קובאדין שבעיר קונסטנצה. לאחר מספר חודשים המחנה פורק, אביה נשלח לעבודות כפיה בטרנסניסטריה והיא עם אמה ואחותה נשלחו למחנה עבודה בשםDeleni .

אין חולק כי מחנה קובאדין (להלן המחנה) מוכר כמחנה בו עבדו עבודת פרך, אולם לטענת המשיבה העוררת לא היתה במחנה משום שהמחנה נועד לגברים בלבד. כמו כן אין חולק כי העוררת קיבלה פיצוי מועידת התביעות בגין הגירוש מקונסטנצה לקובאדין (ראה דברי ב"כ המשיבה, פרוטוקול עמ' 11 ש' 2-3) והיא מאשרת כי תביעתה לועדת התביעות בגין שהייה במחנה קובאדין נדחתה. לטענתה הדחייה לא הייתה לגופו של עניין.

מטעם העוררת העידו שני עדים: מר יצחק בוים יליד 1929 וגב' זיזט וייסמן ילידת 1938 אשר לדבריהם הכירו את העוררת ומשפחתה במחנה בקובאדין בו שהו גם הם עם משפחותיהם. גם תביעתו של העד בוים לועידת התביעות בגין שהייה במחנה העבודה בקומאדין נדחתה וכן תביעתו למשיבה לפי חוק ההטבות.

יוער כי תיקו של העד אצל המשיבה לא הוצג בפנינו וכך גם ההחלטות של ועידת התביעות לגבי העוררת והעד. המשיבה הצהירה בסיום הדיון ב-1.6.11 כי תציג בפנינו את החומר הנ"ל, אך לא עשתה כן.

באשר לעדותה של גב' וייסמן טענה המשיבה כי אין לתת משקל לעדותה מאחר והעוררת לא הגישה תצהיר של העדה. למען הדיוק היה בידי העוררת תצהיר בשפה הרומנית, אך תרגומו באישור נוטריון, הוגש לתיק לאחר סיום הדיון. בנסיבות אלה יש לדעתנו לתת לעדות את המשקל הראוי.

בנוסף לעדויות הנ"ל, הציגה העוררת החלטה של קרן פנסיה בבוקרשט ומכתב ממרכז היסטוריה של הקהילה היהודית ברומניה, לפיהם על יסוד סיפור הישרדותה, אושרה לה ברומניה פנסיה. כמו כן, לדברי העוררת, גם אחותה החיה ברומניה מקבלת פנסיה מהממשלה הרומנית.

דיון

כפי שצוין לעיל, לא נפרשו בפנינו הנימוקים לדחיית תביעת העוררת בועידת התביעות ודחיית תביעותיו של העד בוים. עצם העובדה שהתביעות נדחו ע"י המשיבה וע"י ועידת התביעות אינה משליכה על מהימנות העדויות שנשמעו בפנינו ואנו מקבלים אותן כמהימנות.

לפי העדויות שהציגה בפנינו העוררת במחנה בקומאדין התגוררה משפחתה ומשפחות שני העדים. מאחר ולא הוצגו בפנינו עדויות היסטוריות הנוגעות למחנה קובאדין, אנו מצמצמים קביעתנו זו לגבי משפחת העוררת בלבד.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

_______________ _______________

ד"ר נעמי אפטר עו"ד דן יערי