נאצר נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון

החלטה

1.זוהי בקשה מטעם המבקשת להורות למשיב על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה.

2.         עניננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאונו למשיב ביום 26.4.08 שעה שנפגע לטענתו מירי חייל צה"ל בסמוך לכפר קאסם. 5129371

3.       תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי:

"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.נ

ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובעה להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".ב

אומר כב' השופט ש. לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד (1) 647, 650:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע עם נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2)".ו

כך נקבע ברע"א 377/87 חלליל ג'נחן נ' וויבהו א.ב.ה – חברת מניות פ"ד מא (4) 522:

"שיקול הדעת, אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע, הוא רחב, והנתונים החייבים להישקל מגוונים בהם, שכן מצד אחד אין נטייה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים או שזו חברה בפירוק, ומצד אחר יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול, אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו".נ

באשר לשיקול הדעת המסור לבית המשפט לעניין הטלת ערובה, המתבסס אף על שקילת סיכוי התובענה, התייחס בית המשפט בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פד"י מז (3) 846 בע"מ 850:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכוי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".ב

4.       המבקשת טוענת כי מאחר והמשיב מתגורר בעקרבה, שכם הנמצאת ברשות הפלסטינית ואין לרשויות המשפט בישראל יכולת לאכוף שם פסקי דין בהוצל"פ, עלול להיווצר מצב שבו לא תהיה בידי המבקשת אפשרות לגבות הוצאות במידה ויפסקו לחובת המשיב.ו

5.      המשיב מתנגד לבקשה.נ