ת"א
בית משפט השלום כפר סבא
|
4300-08,4301-08,4334-08
01/07/2011
|
בפני השופט:
רחל קרלינסקי
|
- נגד - |
התובע:
נאסר תופיק
|
הנתבע:
צורי נטו
|
פסק-דין |
פסק דין
1.התובע אוחז ב-4 שיקים משוכים ע"י חברת מי התיכון בע"מ וחתומים בחתימת היסב ע"י הנתבע. שניים מהשיקים נמשכו לפקודת הנתבע ושניים אחרים נושאים את התובע כנפרע נוסף.
הנתבע התנגד לביצוע השיקים בטענות של העדר תמורה והעדר יריבות וקיבל רשות להגן בשלשה תיקים שאוחדו.
רקע עובדתי
2.התובע הינו קבלן לעבודות עפר אליו פנה הנתבע באמצעות מכר משותף והציע לראשון לשמש קבלן משנה לביצוע עבודות שונות בפרויקט של חב' מי התיכון בע"מ (להלן: "החברה").
3.אין חולק, כי הצדדים ניהלו קשריהם העסקיים במשך מספר שנים באופן שהתובע ביצע עבודות עפר בפרויקט הנ"ל באמצעות משאיות שברשותו.
4.הצדדים חלוקים בעניין אופי ההתקשרות, זהות מזמין העבודה והאחריות לתשלום בגינה.
לטענת התובע, כל העבודות ,ההובלות והחמרים שסיפק היו בעבור הנתבע על פי הזמנתו וכי
מעולם לא התקשר בהסכם ישיר מול החברה ואינו מכיר מי מנציגיה למעט מנהל העבודה אשר נכח בשטח. מנגד טען הנתבע, כי היפנה את התובע ישירות לחברה והוא שקיבל את הזמנות העבודה ישירות ממנה, ללא התערבותו .
5.אין חולק, כי מנגנון התשלום שנקבע בין הצדדים למן תחילת ההתקשרות נעשה באופן שכל השיקים שבהם אוחז התובע נמשכו ע"י החברה לפקודת הנתבע.
לגרסת הנתבע, הואיל והחברה עמדה עימו בקשרי עבודה, התבקש על ידה מטעמי נוחות, כי התשלום לתובע עבור העבודות הנ"ל יתבצע דרכו והוא שיקבל מהתובע את תעודות המשלוח והחשבוניות ויעבירם לחברה. למעשה שימש לדבריו "מתווך טכני" להעברת התמורה הכספית עבור העבודות מהחברה לתובע.
עוד טען הנתבע כי מדובר היה בשתי תקופות התקשרות המאופינות אחרת. בתקופת ההתקשרות הראשונה אותה תחם עד לאפריל 07 ,שולם על ידו לתובע בממסרים חתומים על ידו לאחר שקיבל את התמורה מהחברה וגזר את חלקו ממנה. ברם, עובר לחודשים אפריל - מאי 2007 חל שינוי והתתקשרות נעשתה ישירות בין התובע לחברה.לטענתו, הודיע לתובע כי מעתה ואילך עליו לעבוד באופן עצמאי וישיר מול החברה והתובע אף החל לספק לחברה שירותים כקבלן עצמאי ולמעשה בעלת החוב כלפיו היא החברה.
התובע ביקש לדחות את ניסיון הנתבע לחלק את העבודות שביצע לשני שלבים, וממילא טען כי הנטל על הנתבע להוכיח מצב זה ,שלא התרחש בפועל.
טענות הצדדים
6.הנתבע ביסס הגנתו שבגינה קיבל את הרשות להגן על שתי טענות , האחת, העדר יריבות והשניה העדר תמורה.
התובע טען לאחיזה כשורה וכי הנתבע לא הוכיח עילה לשלילת מעמדו זה לרבות העדר תמורה. הואיל והנתבע חתם על השיקים בחתימת הסב המקימה לו חבות שטרית, עליו לסלק את החוב -מה עוד שהנתבע הודה בקיומו של חוב כלפיו.
כך טען כי אין לקבל את טענת הנתבע כי חתימתו על השיקים הייתה טכנית בלבד וזאת לאור העובדה כי נמנע מהוספת תוספת כלשהי לצד חתימתו המגבילה את החבות השטרית.
לטענת ב"כ הנתבע, נעוצה תביעת התובע נגד הנתבע, שהיא תביעת סרק, מכישלון התובע להפרע מהחברה שמצויה בפירוק. ממילא לא פנה אליו התובע בדרישה כלשהי טרם שהחברה נקלעה להליכי הפירוק, ולמעשה לא עומדת לו כל עילה כלפיו.
עוד נטען, כי התובע לא הוכיח, כי ביצע את העבודות עבור הנתבע, ולכן יש לקבוע כי לא ניתן להפרע ממי שאינו חב ושלא קיבל תמורה למרות שהיה חתום על שיקים שנמשכו ע"י החברה. כמו כן ,התובע הנפיק חשבוניות מס ותעודות משלוח על שם החברה בלבד, נציגיה נתנו לו הוראות ביצוע בשטח וכי לנתבע אין הסכמי עבודה מול החברה או הזמנות ממנה.