אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נאיף מסעוד ואח' נ' סלאלחה עקאב ואח'

נאיף מסעוד ואח' נ' סלאלחה עקאב ואח'

תאריך פרסום : 10/04/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
1113-07
10/04/2011
בפני השופט:
יעל וילנר

- נגד -
התובע:

הנתבע:
1. סלאלחה עקאב
2. מדינת ישראל

פסק-דין

פסק דין

1.עניינה של התביעה באחריותם של הנתבעים או מי מהם למותו בטרם עת של המנוח נביל נאיף מסעוד ז"ל , יליד 4.6.1980 אשר נורה ונהרג ביום 14.7.04 (להלן – "המנוח").

התובעים הם הוריו ויורשיו של המנוח על פי צו ירושה מיום 18.1.2009. הנתבע מס 1 (להלן – "הנתבע") הוא תושב בית ג'אן ובזמנים הרלוונטים לתביעה היה חייל בגדוד חי"ר בצה"ל. המדינה 2 היא מדינת ישראל (להלן – "המדינה").

נסיבות האירוע והעובדות הצריכות לעניין

2.המנוח נורה למוות בליל 14.7.04, במטע ליד ישובו, בית ג'אן, בהיותו בן 24 שנים. לטענת התובעים הנתבע ירה במנוח והרגו, בשגגה, בעת שהנתבע עסק בציד.

על נסיבות האירוע נשוא התביעה, ניתן ללמוד מכתב אישום מתוקן שהוגש כנגד הנתבע ואחד בשם פאיד קבלאן. נבהיר כי בכתב האישום מכונה פאיד קבלאן נאשם 1 ואילו הנתבע כאן מכונה נאשם 2. כך מתוארות נסיבות מותו של המנוח בכתב האישום:

"הנאשם הנ"ל [הנתבע כאן, י.ו], בהיותו חיילים [כך במקור, י.ו] בצה"ל, ביום 14.7.04 בשעה 02:00 לערך, בבית ג'אן, גרם ברשלנות למותו של אדם; הנאשם הגיע עם נאשם 1 ואזרחים נוספים  למטע בבית ג'אן במטרה לצוד חזירי בר כאשר הם נוטלים את נשקם האישי; הנאשם מס' 1 - נשק מסוג רוס"ק M-16  מסט"ב 4338807 ונאשם מס' 2 - נשק מסוג רוס"ר M-16  מסט"ב 5066406. כאשר הגיעו אל פאתי הפרדס טען כל אחד מהם את נשקו במחסנית ודרך אותו. שניים מהאזרחים נפנו לכיוון אחד והנאשמים יחד עם אזרח נוסף פנו לכיוון השני. לאחר מערב שנמשך קרוב ל-50 דקות ששמעו רחשים. נאשם מס' 2 כיוון נשקו אל עבר מקור הרחש וירה מספר יריות. זאת עשה מבלי שבדק מהו מקור הרחש, ומבלי שראה לעבר מה הוא יורה. כתוצאה מירי זה מצא את מותו נביל מסעוד ז"ל" (להלן – "האירוע" ו/או "התאונה").

3.הנתבע הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן והוא הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז -1977, פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, ואיסור צידה לפי סעיף 14+2(ב) לחוק הגנת חיית בר התשט"ו – 1955 .

4.בכתב התביעה נטען כי פסק הדין הפלילי שהרשיע את הנתבע, מהווה ראיה לכאורה לחבותו בעוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. בהקשר זה נטען עוד כי הנתבע לא סתר את פסק הדין הפלילי ועל כן יש לקבוע כי הנתבע התרשל ויש לחייבו בפיצוי התובעים. לחילופין, טוענים התובעים כי הנתבע התרשל בכך שנהג בחוסר סבירות, יצא למסע צייד ללא היתר ובלי לקבל הכשרה, וירה לעבר המנוח מבלי לבדוק את השטח ומבלי לנקוט בשום אמצעי זהירות.

5.כנגד המדינה טוענים התובעים כי בהיות הנתבע חייל צה"ל, הוא קיבל מהמדינה את הנשק בו בוצע הירי, וזאת מבלי לציידו בנוהלי בטיחות מתאימים. כן נטען כי חובה על מפקדי הצבא לתדרך כראוי את החיילים לפני היציאה לחופשה בנוגע לנוהלי השימוש בנשק, וחובה זו הופרה על ידי המפקדים. התובעים טוענים עוד כי לא נבדקה כראוי מידת התאמתו של הנתבע לגיוס ליחידה קרבית ולשימוש בנשק קטלני, לרבות, נשיאת נשק במהלך החופשה. בשל כל אלה, פעלה המדינה בחוסר סבירות המגעת כדי התרשלות ויש להטיל עליה אחריות ישירה לאירוע.

לחילופין, נטען כי המדינה נושאת באחריות שילוחית למעשיו של הנתבע כאמור בסעיף 13 לפקודת הנזיקין, מאחר והנתבע היה במועד הרלוונטי לתביעה חייל הכפוף לנתבעת, וכן כי הנשק שבוצע בו הירי הינו נשק צבאי שנמסר לנתבע על ידי המדינה לצורכי שירותו הצבאי.

6.בסיכומיהם, צירפו התובעים ראייה חדשה שלא הוגשה על ידם במהלך המשפט – פקודת מטכ"ל מס' 2.0101, וטוענים, לראשונה, כי המדינה התרשלה בכך שהפרה הוראות פקודה זו. בהקשר זה נטען (בניגוד לאמור בתביעה), כי המדינה לא הוכיחה כי על הנתבע חלה חובה בנשיאת נשק אישי אף ביציאתו לחופשה, ו/או לא הצביע על שיקולים לפיהם צרכי היחידה ו/או בטחונו האישי של הנתבע חייבו יציאה לחופשה עם הנשק.

אקדים את המאוחר ואומר כי לא היה כל מקום לצרף ראיה חדשה זו לסיכומים ולהעלות טענות חדשות המהוות הרחבת חזית אסורה, ולפיכך, לא תינתן לראיה זו ולטענות אלה כל משקל.

7.       אשר לגובה הנזק, טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין השנים האבודות בהתאם להלכת אטינגר (ע"א 140/00 עיזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיכון ופיתוח פד"י מח(4), 486). התובעים טוענים עוד כי המנוח צפוי היה להשתכר סכום של 10,000 ₪ לחודש.

התובעים עורכים בתביעתם, משום מה ובניגוד להלכת פינץ, חישוב נזק בגין השנים האבודות במסגרתו נלקח בחשבון שכרו של אבי המנוח תוך חלוקת "הקופה המשותפת" למספר הנפשות שהתגוררו בבית המנוח וחישוב גובה הנזק לפי שיטת הידות. סך הנזק, לרבות הוצאות בגין קבורה ומצבה ופיצוי בגין כאב וסבל, הועמד על ידי התובעים על סך של למעלה מחמשה מיליון ₪.

טענות הנתבע

8.         הנתבע מכחיש בכתב הגנתו ובתצהירו את אחריותו לתאונה וטוען כי לא הוכח שהמנוח נורה ונהרג מירי שבוצע מנשקו דווקא. לגרסתו, בעת האירוע בוצע ירי על ידי אנשים נוספים שיכול וגרם למותו של המנוח.

הנתבע טוען עוד כי הודאתו בהליך הפלילי נעשתה מתוך טעות, בטרם בדקו רשויות החקירה את הראיות ובטרם מוצתה החקירה עד תום, לרבות, טרם בדיקת כלי הנשק האחרים שהיו מעורבים באירוע. לדבריו, היו בזירת האירוע, פרט לו, עוד שלושה אנשים חמושים. השוטרים שהגיעו ראשונים למקום האירוע ראו במקום גם תרמילים של רובה ציד, אך העלימו אותם כדי להגן על אחד המעורבים שאביו היה עמית שלהם לעבודה. עוד טוען הנתבע כי שניים מהמעורבים בארוע התאבדו זמן קצר לאחר האירוע, בטרם מסרו עדות מלאה, וכי עדותם יכולה הייתה לאושש את טענתו של הנתבע כי המנוח לא מת מהירי שהוא ביצע. נטען עוד כי העדים היו מאוימים על ידי אחרים בעלי עניין; החוקרים לא נתנו מענה הגיוני לעובדה שלמרות שהמנוח וכמאל קבלאן, אדם נוסף שנפצע באירוע, דיממו דימום מסיבי בעקבות הירי, לא נמצאו עקבות דם במקום; לא בוצעה נתיחה לאחר המוות שהייתה יכולה לקשור בין הנשק שממנו נורו הכדורים לעבר המנוח לבין מותו של המנוח, ועוד טענות כהנה וכהנה כנגד החקירה.

9.         לחילופין, טוען הנתבע כי יש להטיל על המנוח אשם תורם, הן מכוח דוקטרינת ההסתכנות מרצון כאמור בסעיף 5 לפקודת הנזיקין, והן נוכח התרשלותו של המנוח. לעניין זה נטען כי הרשעת הנתבע בפלילים אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המנוח אף הוא מאחריות לאירוע.

10.הנתבע סבור שהמדינה אחראית אף היא לאירוע כיוון שמפקדיו בצבא לא תרגלו אותו  מספיק בשימוש בנשק, לא שננו בפניו את הוראות הבטיחות ולא אסרו עליו להשתמש ברובה למטרות ציד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ