אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נאיזוב נ' מדינת ישראל

נאיזוב נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 23/04/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
12888-12-12
17/04/2013
בפני השופט:
רות אבידע

- נגד -
התובע:
טטיאנה נאיזוב
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

השופטת ר. אבידע:

המערערת הורשעה, לאחר שנשמעו הוכחות, בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ואי ציות לתמרור ב-37 (תמרור עצור), לפי תקנה 64(ד) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. בית המשפט גזר על המערערת 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למשפחת הקורבן בסך של 20,000 ₪ ופסילה של רשיון הנהיגה למשך 10 שנים. מלכתחילה הגישה המערערת ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין. עם פתיחת הדיון בערעור צמצמה המערערת את ערעורה לגבי עונש המאסר לריצוי בפועל.

העבירות שבביצוען הורשעה המערערת יוחסו לה משנטען בכתב האישום כי ביום 14.5.10 בשעה 13:45 או בסמוך לכך, נהגה המערערת ברכב פרטי בכביש 6 מצפון לדרום, יחד עם שתי נוסעות. במהלך הנסיעה פנתה המערערת ליציאה מכביש 6, במחלף קרית גת, לעבר כביש 35 (להלן: "הצומת"). באותה עת נסע בכביש 35, מכיוון מזרח למערב, סרגיי אירקליס ברכב מסחרי (להלן: "הרכב המעורב"). בכיוון נסיעתה של המערערת היה מוצב תמרור ב-37. נקבע בהכרעת הדין של בית משפט השלום בקרית גת כי "בית המשפט לא מוציא מכלל אפשרות סבירה, כי הנאשמת אכן עצרה בסמוך לפני קו העצירה, ואולם מאחר שקו העצירה מצוי כ- 4 מטר לפני הקו הדמיוני של הצומת... היה עליה להתקדם ולבחון את מצב התנועה בשנית, טרם נכנסה אל הצומת על מנת לקיים את החובה ליתן זכות קדימה" (עמ' 50 לפרוט'). ובהמשך "מחומר הראיות עולה, כי כשהנאשמת הגיעה לקו הדמיוני של הצומת היא נכנסה בנסיעה שוטפת אל הצומת מבלי לתת את הדעת לרכב המתקרב משמאלה. הנאשמת הבחינה ברכב המעורב לראשונה אך כשהייתה בתחום הצומת" (שם) (הדגש במקור). ועוד בהמשך "למעשה רשלנותה של הנאשמת מתמקדת באי ההבחנה ברכב המעורב מבעוד מועד" (עמ' 52 לפרוט') (הדגש במקור).

לנוכח האמור קבע בית המשפט הנאשמת הפרה את החובה ליתן זכות קדימה לרכב המעורב"(עמ' 53 לפרוט') (דגש במקור).

נהג הרכב המעורב לא הצליח לבלום את רכבו והתנגש עם חזית רכבו בדופן שמאל של רכב המערערת (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה נהרגה אחת הנוסעות ברכבה של המערערת, סדיקוב ציאלה ז"ל, ויתר המעורבים בתאונה נחבלו חבלות של ממש.

בעת גזירת עונשה של המערערת, שקל בית משפט השלום מספר שיקולים - עיקרון קדושת החיים ואינטרס ההרתעה, המלחמה בתאונות הדרכים ורף הרשלנות. בית המשפט ציין בגזר דינו כי רף הרשלנות במקרה זה אינו מהנמוכים אלא למעלה מזה. יחד עם זאת, שקל בית המשפט את נסיבותיה האישיות של המערערת, תוך שציין כי אין משקל רב במקרים מעין אלו, לנסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט הזכיר כי למערערת ותק נהיגה משנת 2007 וללא הרשעות קודמות וכי היא נהגת זהירה מטבעה והמקרה אינו מאפיין נהיגתה. כן ציין כי המערערת הינה אדם נורמטיבי, אלא שבהתאם לפסיקה אין בכך כדי למנוע השתת עונש מאסר לריצוי בפועל. עוד שקל בית משפט השלום את האמור בתסקירים שהוגשו אודות המערערת, בין היתר, בדבר היותה בת 43, אם לשתי בנות, העובדת כאחות בשני בתי אבות שונים על מנת לפרנס את בנותיה וכי היא סובלת מדיכאון ממושך וזקוקה לטיפול תרופתי ותמיכתי. יצויין כי שירות המבחן המליץ להטיל על המערערת עונש מאסר לביצוע באמצעות עבודות שירות. לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים, קבע בית המשפט כי מקרה זה אינו נכנס בגדר המקרים החריגים המאפשרים להימנע מהטלת מאסר בפועל, וכאמור השית על המערערת 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

טענות ב"כ הצדדים

ערעורה של המערערת מופנה, כאמור, כנגד גזר הדין ומתמקד בטענה כי בית משפט השלום לא נתן משקל מספיק לנסיבותיה האישיות של המערערת- היותה נהגת משנת 2007, ללא הרשעות קודמות, נורמטיבית ללא עבר פלילי, נשואה ואם לשתי בנות מתבגרות, העובדת כאחות בבית אבות וסובלת מאז התאונה מייסורים קשים בשל היותה הנהגת הפוגעת ואחריותה למות חברתה. כן טען ב"כ המערערת כי בית המשפט לא התחשב בעובדה כי בעלה של המערערת לא נמצא עימה בקשר וכי אינו יכול לטפל בבנותיהם, וכן כי המערערת נמצאת בטיפול פסיכיאטרי אינטנסיבי ותרופתי וסובלת מדיכאון קשה, וזקוקה לטיפול שיחתי שייקטע אם תאסר. כן טען כי שגה בית המשפט בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן להטיל על המערערת עונש מאסר שיבוצע בעבודות שירות. לטענת ב"כ המערערת, רמת רשלנותה של המערערת הינו ברף הנמוך, וכי הרכב המעורב תרם ברשלנותו לתאונה בכך שנסע מהר יותר מהמהירות שנקבעה על ידי הבוחן המשטרתי (המערערת הגישה בבית משפט השלום חוות דעת של בוחן מטעמה). כן טען כי בית משפט השלום לא שלל האפשרות הסבירה כי המערערת עצרה לפני קו העצירה. לפיכך עתר ב"כ המערערת להמיר את עונשה של המערערת למאסר שירוצה בעבודות שירות.

ב"כ המערערת צרף פסיקה ממנה ביקש ללמוד את רמת הענישה ההולמת למקרה שבפנינו-

פ. 1152/05- בית משפט מחוזי נצרת- במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הנאשמת הורשעה בגרימת מוות ברשלנות, חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות, עקיפה וחציית קו הפרדה רציף, נהיגה ברכב לא תקין ונהיגה בחוסר זהירות, בשל כך שעקפה שיירה של רכבים תוך חציית קו הפרדה לבן רציף, בעיקול כביש, עד אשר התנגשה חזיתית ברכב אחר וגרמה למותה של הנהגת ברכב האחר ופציעת הנוסעים ברכבה. בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון לעניין העונש, וגזר על הנאשמת 6 חודשי מאסר לביצוע בעבודות שירות.

ע"פ 40201-03-11 – בית משפט מחוזי חיפה- המערערת הורשעה בבית משפט השלום בגרימת מוות ברשלנות בכך שנסעה לאחור מבלי להסתכל במראות או להסב ראשה, ופגעה במנוחה, אישה בת 80, בעת שחצתה את הכביש, וגרמה למותה. בית משפט השלום הטיל על המערערת עונש של 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה והותיר העונש על כנו.

ע"פ 763/06, 655/06- בית משפט מחוזי חיפה- המערערת הורשעה בבית משפט השלום בגרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה שלא במלוא החושים ובמהירות בלתי סבירה, משנרדמה בעת נהיגה וסטתה עם רכבה מהכביש והתנגשה בעץ. כתוצאה מהתאונה נהרגה חברתה שנסעה עימה ואחרת נפצעה קשה. המערערת נידונה ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערערת שירתה שירות צבאי מלא וזכתה להערכה גבוהה מצד מפקדיה וכן מצד מעבידיה לאחר השחרור. כתוצאה מהתאונה סבלה המערערת במצב פוסט-טראומטי. בית המשפט המחוזי הותיר עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות על כנו.

רע"פ 548/05- בית המשפט העליון- המערערת הורשעה בבית משפט לתעבורה בגרימת מוות ברשלנות בשל כך שסטתה לנתיב הנגדי, פגעה במכונית וכתוצאה מכך הרגה שניים מנוסעי הרכב הנפגע. בית המשפט גזר על המערערת 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המערערת. בית המשפט העליון שקל את נסיבותיה האישיות של המערערת- גילה- 55 שנים, משך הזמן שחלף ממועד התאונה- כ-5 שנים, היות המערערת נורמטיבית, בעלת ערכים חיוביים, ללא עבר תעבורתי, סבתא לשישה נכדים, ובת סועדת לאביה בן ה-95. בעבר שימשה כסגנית מנהלת בחינוך המיוחד. מאז התאונה עוברת טיפול פסיכיאטרי תרופתי וסובלת מדיכאון חמור. לפיכך הפחית בית המשפט העליון את עונשה לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

לטענת ב"כ המשיבה, בית משפט השלום שקל את טענות המערערת בדבר רשלנות הנהג ברכב המעורב וכן את האמור בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערערת, את אמרותיהם של הנהג ובנו שהוגשו בהסכמה, ולא מצא כי ניתן לבסס את טענות המערערת לעניין רשלנות תורמת מצד נהג הרכב המעורב, שלטענת המומחה מטעם ההגנה נסע מעל המהירות המותרת ובכך תרם לקרות התאונה.

לעניין רשלנותה של המערערת, טענה ב"כ המשיבה כי בית המשפט קבע שרשלנותה אינה נמוכה משמדובר בכניסה לצומת מבלי לתת זכות קדימה כאשר בצומת הוצב תמרור עצור. עוד טענה ב"כ המשיבה כי בשנים האחרונות ישנה החמרה משמעותית בענישה כחלק מהמלחמה בתאונות הדרכים הקטלניות. לטענתה, בית משפט השלום התייחס לנסיבותיה האישיות הקשות של המערערת ובכל זאת קבע כי הן אינן מצדיקות הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל. ב"כ המשיבה צרפה פסיקה ממנה ניתן ללמוד לטענתה כי אף כאשר עונש המאסר משמעותו מסירת הילדים לרשויות הרווחה, בתי המשפט לא נמנעו מלהטילו:

רע"פ 2955/12- בית המשפט העליון- המבקשת הורשעה, במסגרת הסדר טיעון, בגרימת מוות ברשלנות ובעבירת נהיגה ברשלנות, משבעת שנסעה ברכבה יחד עם שלושת ילדיה, סטתה עם רכבה לשולי הדרך, התנגשה בגדר בטיחות, סטתה ונכנסה לנתיב הנגדי והתנגשה חזיתית ברכב אחר. בעקבות כך נהרגה הנוסעת ברכב הנפגע. בית משפט השלום הטיל על המבקשת 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי הפחית עונשה בשל נסיבותיה האישיות הקשות ל-8 חודשי מאסר. בית המשפט התחשב בעובדה כי ילדיה של המבקשת, אשר נפצעו בתאונה, סובלים מבעיות בריאותיות ולימודיות וכי שליחתה של המבקשת למאסר תותירם ללא מסגרת הורית ושליחתם למשפחות אומנה או פנימיות. בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור וקבע כי בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת וכי עמדת האב התגמשה וכי הוא מוכן לקחת את ילדיהם תחת חסותו למשך תקופת מאסרה של המבקשת.

רע"פ 6173/12- בית המשפט העליון- המבקש הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בגרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה במעבר חצייה, והוטל עליו עונש מאסר בפועל של 5 חודשים. בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור.

המערערת ביקשה להקל עם בנותיה מאחר ואין מי שיטפל בהן בהיעדרה, אף מבחינה כלכלית, וכי הן רגילות לראותה כל יום והן אינן בקשר עם אביהן. המערערת בכתה בעת שאמרה דבריה.

דיון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ