אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נאות בית וגן בע"מ נ מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ

נאות בית וגן בע"מ נ מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ

תאריך פרסום : 03/02/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
12047-10-10
30/01/2012
בפני השופט:
בן שלו

- נגד -
התובע:
נאות בית וגן בע"מ
הנתבע:
מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעת התובעת, בסדר דין מקוצר, לסילוק יד ממקרקעין ששכרה הנתבעת מן התובעת (להלן: "הבקשה " ו"המקרקעין", לפי העניין). על פי הנטען בכתב התביעה, רכשה התובעת בשנת 1999 את המקרקעין מאגודת הספורט בית"ר ירושלים, ולאחר שבמשך שנים מספר הרשתה התובעת לנתבעת להשתמש במקרקעין לצרכיה, נכרת בשנת 2007 הסכם שכירות בין הצדדים שלפני, אשר הסדיר את השימוש במקרקעין (להלן גם: "ההסכם"). ההסכם הוארך, בין היתר לאחר הליכים משפטיים שונים בין הצדדים, בהסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, עד ליום 31.5.10, כך לפי כתב התביעה (להלן: "פסק הדין המוסכם"). מאחר שהנתבעת מסרבת לפנות את המקרקעין ואף מסרבת לשלם דמי שכירות בגינם, הוגשה התביעה שבפני. להשלמת התמונה יצויין, כי עוד מכתב התביעה מתבררת תמונה לפיה, לצד ההליכים השונים שמתנהלים בין הצדדים שלפני, למצער התנהלו (ויתכן שעודם מתנהלים) הליכים אחרים הקשורים עם זכויותיה הנטענות של התובעת במקרקעין, לרבות אל מול מינהל מקרקעי ישראל. הואיל ולשיטת התובעת, החזקתה של הנתבעת במקרקעין נגזרה אך ורק מכח היחסים שבין הצדדים שלפני, ומשתמו יחסים אלה, לשיטתה, אין לנתבעת ממילא כל זכות עצמאית להחזיק במקרקעין כך שאין נפקות למחלוקות המשפטיות, ככל שמתקיימות, בין התובעת ובין צדדים אחרים, באשר לזכויות במקרקעין.

לצד התובענה שלפני, הגישה התובעת בבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כספית נגד הנתבעת בקשר עם ההחזקה במקרקעין, בעניינה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן (תא"ק 17983-10-10).

טיעוני המבקשת המרכזיים, בתמצית, הינם כי התובעת מעולם לא היתה בעלת המקרקעין ואיננה זכאית להחזיק בהם, במיוחד שעה שהסכם רכישת הזכויות במקרקעין לא אושר מעולם לרבות על ידי מינהל מקרקעי ישראל ולא נכנס לתוקף (ולראיה גם ההליכים שנוהלו ומנוהלים בין התובעת והמינהל). דברים אלה נודעו לה רק בדיעבד. אליבא דהנתבעת, היא איננה מושתקת מלטעון טענותיה כנגד הסכם השכירות, כעולה במפורש מתוכן פסק הדין המוסכם. הנתבעת אף טוענת כי היא מחזיקה במקרקעין בהרשאה שניתנה לה בכתב ביום 1.6.10 מידי מפרק העמותה הרשומה בספרי מינהל מקרקעי ישראל כבעלת זכויות במקרקעין (היא אגודת הספורט בית"ר ירושלים, להלן גם : "העמותה"; נספח טו' לבקשה). הואיל ובתובענה הכספית שהגישה התובעת בבית המשפט המחוזי במקביל להגשת תביעת הפינוי ניתנה רשות להתגונן תוך אזכור הצורך בבירור זכויות התובעת עצמה במקרקעין, מן הדין גם להתייחס להחלטה זו כהחלטה מנחה וליתן רשות להתגונן גם בתביעת הפינוי. המבקשת סבורה, כי הגם שבית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי אי הבהירות באשר לזכויות התובעת במקרקעין אינו מקנה לנתבעת עצמה זכויות משלה במקרקעין, אולם מאיין לכאורה את הזכות לקבל פיצוי כספי מוסכם, יש לגזור גזירה שווה מהחלטה זו לעניין זכותה של התובעת לתבוע את סילוקה של הנתבעת מן המקרקעין. בסיכומיה טענה המבקשת, כי זכויותיה נובעות במישרין מכח החזקתה רבת השנים במקרקעין (ופעילותה הזהה במהלך שנים אלה), ולפיכך, בהתחשב בהוראות סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, נסוגה תביעת התובעת, לשיטתה מסיגת גבול במקרקעין, מפני זכויות ההחזקה שלה במקרקעין (להלן גם: "חוק המקרקעין"). המבקשת אף נסמכת על האמור בפסק דין מיום 6.4.10 בבג"צ 6884/07, בהליכים שנוהלו בין התובעת ובין מינהל מקרקעי ישראל, בו נקבע לשיטתה כי לתובעת אין זכויות במקרקעין. הואיל והנתבעת לא ידעה, בעת כריתת ההסכמים השונים (לרבות פסק הדין המוסכם) על אודות היעדר זכויותיה של התובעת במקרקעין, הרי שהסכמים אלה בטלים, לשיטתה. בנסיבות אלה, ובניגוד לפסיקה הקובעת כי שוכר אינו יכול לכפור בזכויות המשכיר בנכס, מבקשת הנתבעת להקיש מן האמור בפרשת מזעקי, כי מסיג גבול בנכס אינו יכול לתבוע את סילוקה (ע"א 422/75 מזעקי נ' חדד פ"ד ל(1), 525). טענה נוספת שבפי הנתבעת היא, כי הואיל והתקשרה בהסכמי השכירות השונים עם התובעת אך ורק בהתחשב על מצגי התובעת המטעים לפיהם רכשה כדין את הזכויות במקרקעין, משהתברר כי אין לתובעת זכויות במקרקעין, במיוחד בהתחשב על פסק הדין בעניין טריפון (ע"א 328/94 טריפון נ' אגודת אכסניות נוער תק-מח 96(1), 535), יש ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה. לבסוף טוענת הנתבעת, כי במיוחד שעה שהתובעת עצמה נדרשה על ידי מינהל מקרקעי ישראל לסלק ידה מן המקרקעין שעה שלפי הנטען אין התובעת בעלת הזכויות בהם, מנועה היא מלתבוע את הנתבעת לסלק ידה.

התובעת סומכת ידה, בעיקר, על ההלכה לפיה אין שוכר יכול לכפור בזכויותיו של משכיר בנכס ואף מלינה כנגד ההחלטה לפיה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בתביעה הכספית שהוגשה בבית המשפט המחוזי. התובעת מבהירה, כי בניגוד לטענות הנתבעת, ידעה הנתבעת על מצבם של המקרקעין, לרבות הזכויות בהם, בטרם נכרת הסכם השכירות, ולפיכך מנועה היא מלכפור בהן עתה, שעה שאין לנתבעת עצמה זכות עצמאית להחזיק בהן, זאת גם מכח סעיפים 17 ו – 19 לחוק המקרקעין. גם ההרשאה הנטענת מטעם מפרק אגודת הספורט בית"ר ירושלים, לאו הרשאה היא, שעה שעמדת מפרק האגודה כפי שהובאה בנספח שצורף לסיכומים, הינה כי המקרקעין אינם נכס מנכסי הפירוק. גם מינהל מקרקעי ישראל דרש מן הנתבעת לפנות את המקרקעין.

הצדדים האריכו מעבר לדרוש בהליכים טרומיים כגון דא, והמצהיר מטעם הנתבעת אף נחקר בחקירה נגדית במעמד הדיון, לבקשת התובעת. מאות עמודים – בבקשות ובנספחים שונים – הוגשו. עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה. אבהיר טעמיי.

כאמור, אחת מטענותיה של הנתבעת היא, כי היא מחזיקה במקרקעין מכח הרשאה שניתנה לה על ידי מפרק העמותה, היא החוכרת הרשומה של המקרקעין (ראו למשל בפרק 3 לבקשת הרשות להתגונן, בפסקה 66 ופסקה 20 לתצהיר מיום 29.11.10). השאלה מה נפקות הרשאה זו ביחס לזכותה של של הנתבעת להחזיק במקרקעין הינה שאלה שיש לברר – עובדתית ומשפטית – על דרך שמיעת ראיות וקביעת ממצאים עובדתיים. לעניין זה אעיר, כי לא מצאתי שחקירתו של המצהיר מטעם הנתבעת העלתה או הורידה דבר לעניין זה, וכך גם הנספחים שצורפו. אמנם יתכן, כי בסופם של ההליכים יתברר כי ההרשאה הנטענת, כעמדת התובעת, לאו הרשאה היא. אולם אין בכך כדי למנוע מן הנתבעת לברר סוגיה זו על דרך שמיעת ראיות שכן ככל שתתקבל טענה זו (שממילא תחייב בירור של הזכויות בקשר עם המקרקעין) יכול אמנם שתעמוד לנתבעת הגנה מפני התביעה.

באשר ליתר טיעוני הנתבעת. אכן, הדין הוא, כי מחזיק בנכס מכח הסכם שכירות אינו יכול לכפור בזכויות המשכיר בנכס [השוו: ע"א 18/91 אוחנה נ' עיריית בת-ים (מצוי במאגר "נבו" ; 19.11.96 (פסקה 5 לפסק הדין) ; ע"א (מרכז) 14232-09-09 חאן עדן נ' מול גולן (מצוי במאגר "נבו" ; 18.4.10); : בש"א (מחוזי י-ם) 7704/04 בית הכנסת ובית מדרש תפארת הנחל דחסידי ברסלב ברמות ירושלים נ' אגודת משך הנחל להדפסה והפצת ספרי מוהר"ן מברסלב זצ"ל (פורסם במאגר "נבו" ; 6.3.05) ; ת.א (מחוזי – ירושלים) 176/59 האב פייר דה קונדה בתור מנהל מסדר האבות של נוטר-דם-דה-ציון בירושלים נ' מדור חברה לבניין ופיננסים בע"מ פ"מ לב, 277].

לעניין זה, אף ספק אם יש בהסכמים השונים שבין הנתבעת והתובעת ובנסיבותיהם כדי להעלות או להוריד בשאלת בירור זכויותיה העצמאיות של הנתבעת להחזיק במקרקעין שעה שלמעט הטענה להרשאה, שנידונה לעיל, לא טוענת הנתבעת לזכות עצמאית מכוחה היא מחזיקה, כנטען, בנכס. הלכה למעשה, גם אם אלך לשיטתה של הנתבעת ואניח שמכלול ההסכמים בטל, אין בכך כדי לייצר לנתבעת, יש מאין, זכות עצמאית להחזיק במקרקעין לבד מזו לה טענה.

יחד עם זאת, דומני שאין מקום להגביל את הנתבעת בשלב זה מבירור טענותיה כמכלול. ראשית, הואיל והדין קובע, כי ככל שניתנת רשות להתגונן מטעם אחד המקימה הגנה כנגד כלל התביעה ראוי ליתן רשות להתגונן בגין כל טענות ההגנה, ככל שאין בכך הכבדה בלתי סבירה על המשיב ובוודאי שעה שמכלול העובדות והמחלוקות בין הצדדים ברור ופרוש בהליכים לא מעטים שהתנהלו ביניהם אין לומר, כי תהא בכך משום הכבדה בלתי סבירה על התובעת [השוו, למשל: ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות (15.6.09 ; פורסם במאגרים המשפטיים]. שנית, הואיל ונוכח העובדה, שעוד מניסוחו של כתב התביעה ברי כי קיימת מחלוקת עובדתית הקשורה עם הזכויות במקרקעין, אין להוציא מכלל אפשרות שהתובעת עצמה תידרש לבסס את זכויותיה בקשר עם המקרקעין באופן עצמאי (במיוחד אם וכאשר תבורר טענת ההגנה בדבר ההרשאה מטעם העמותה). בנוסף, ומכל מקום, ראוי שיישוב הדין בכל הקשור עם ההלכה ביחס לכפירה בזכויות משכיר ומנגד עם הפסיקה הקשורה עם חובת הראיה (ומידתה) המוטלת לפתח מי שתובע סילוק יד במקרקעין (לרבות עניין טריפון לעיל שאף עמד במבחן ביקורתו של בית המשפט העליון ברע"א 2695/96 מיום 5.7.96) ככל שיהא בכך צורך, ייעשה במסגרת הדיון העיקרי, לאחר שמיעת ראיות ובכפוף להן, ולא בשלב טרומי זה. בנסיבות אלה, וכאמור לעיל, שוכנעתי כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה, וכך אני מורה.

לצד הבקשה שלפני מונחת אף בקשת הנתבעת לצירוף נתבעים נוספים – מינהל מקרקעי ישראל, אגודת הספורט בית"ר ירושלים (עמותה בפירוק) ועיריית ירושלים. לעניין זה, ובמיוחד בשלב זה, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי הנכבד בתובענה הכספית בהחלטתו מיום 23.3.11. הדין הוא, כי תובע סוברני להגיש תביעתו כנגד מי שהוא הנתבע הנכון, לשיטתו, ולעניין זה חזקה ששקל בעצמו את מכלול הסיכונים והסיכויים הצפויים לו כתוצאה מאופן הגשת התובענה על ידו.

סיכומם של דברים – בקשת הרשות להתגונן מתקבלת. הבקשה לצירוף צדדים נוספים נדחית, לעת הזו.

בהתחשב בכך שהצדדים האריכו שלא לצורך בטיעוניהם בכתב ובתוצאה האופרטיבית של החלטותיי, כל צד יישא בהוצאותיו.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ