מ"ת 9730-10-16 מדינת ישראל נ' ק' (עציר)

בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב.

הצדדים חלוקים לעניין קיומן של ראיות לכאורה ועוצמתן.

בתמצית עניינו של כתב האישום בעבירות מין חמורות שביצע על פי הנטען המשיב במתלוננת, בתה של בת זוגו, החל מתקופת היותה קטינה בת שש עשרה וחצי ועד הגיעה לגיל שמונה עשרה וחצי. המעשים כללו את בעילתה פעם אחר פעם, ניסיון לבצע בה מעשה סדום שלא הושלם עקב התנגדותה, וביצוע מעשים מגונים במתלוננת. המעשים התרחשו ברובם בדירות שונות בהן התגוררה המשפחה, ובמיעוטם מחוץ לבית בגינה ציבורית ובמחסן שהחזיק המשיב. על פי הנטען, המעשים התרחשו בין השנים 2012 – 2014, בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע.

עוד מיוחס למשיב ניסיון לבצע מעשה מגונה בכוח בחברה קטינה של המתלוננת, שקדמה לו הצעת תשלום תמורת מגע מיני.

ב"כ המשיב הצהיר כי יש הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה המיוחסת למשיב כלפי החברה. הוא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות כלפי המתלוננת.

ב"כ המשיב העלה טענות כלליות הנוגעות לחולשת הראיות, ולא מיקד את טענותיו באירועים קונקרטיים שפורטו בכתב האישום. ב"כ המשיב התמקד לעניין עוצמת הראיות לכאורה בטענות הנוגעות לעיתוי התלונה, למהימנות המתלוננת, אופייה ומניעיה בהגשת התלונה. הוא העלה שתי טענות שלובות: האחת נוגעת לבעייתיות במהימנות המתלוננת, בהקשרה גם ציין את אורחות חייה של המתלוננת, והשנייה, קשורה לערבוב שמבצעת המתלוננת, לשיטתו, בין אירועים שהתרחשו בהקשרו של בן הזוג הקודם של אמה לבין אירועים המיוחסים על ידה למשיב, שכלל לא התרחשו. ביתר פירוט, הוא עמד על הקטטה בין המשיב לבין בן זוגה של המתלוננת שעמדה ברקע לגרסה שמסרה המתלוננת בסופו של דבר, עמד על כל ההזדמנויות שהיו למתלוננת למסור תלונה, ותלונה לא נמסרה, וציין כי גם במקרים בהם התייחסה המתלוננת לאירועים בעלי אופי מיני בהקשרו של המשיב או בכלל, היא התייחסה לאחותה או לאירועים מעברה הרחוק עם בן זוג אחר של אמה ולא אל המשיב.

ב"כ המבקשת עמדה על חוזק הראיות לכאורה, המבוססות על גרסה מפורטת ועקבית של המתלוננת, בה שתפה את חברתה ובן זוגה, וכן באופן מרומז את אמה, כשגרסה זו נתמכת בראיות למצבה הנפשי ובמעשי המשיב כלפי חברתה, לגביהם אין מחלוקת בכל הנוגע לקיום ראיות לכאורה.

טרם בחינת הראיות לכאורה, אציין כי מושכלות ראשונים הם שביהמ"ש אינו בוחן במסגרת הליך זה שאלות של מהימנות, אלא במצבים חריגים ויוצאי דופן שאינם מתקיימים בתיק שלפניי. עוד יובהר, כי העקרונות המקובלים והמוכרים להערכת תלונת נפגע עבירות מין, בכל הקשריה, חלים, כמובן, גם בעת בדיקת קיומן של ראיות לכאורה בהליך המעצר. בהקשר זה אני מפנה להלכות הידועות לפיהן תגובות קורבן עבירת מין והתנהגותו הן מגוונות, ואין באופן התגובה או בשוני בין תגובת קורבן אחד למשנהו, כדי ללמד על כך שאין בתלונה ממש. אני לוקחת בחשבון את ההלכות המקובלות לגבי הקושי בחשיפת הפגיעה המינית על כל המשתמע מכך, בהקשר של הסתרת הפגיעה ועיתוי חשיפתה. אני מביאה בחשבון את המשמעות הראייתית המקובלת בפסיקה למצבו הנפשי של קורבן עבירות המין, הן בזמן ביצוע העבירות הנטענות והן בעת מסירת תלונה. אציין עוד כי אין בכל טענות הנוגעות לאורחות חיים של המתלוננת רלבנטיות בהקשרן של העבירות לגביהן התלוננה, ולבטח אין מדובר בנתונים שיש לשקללם במסגרת החלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

עיון בראיות מעלה כי תחילתה של התלונה באמירות ספונטניות של בן זוגה של המתלוננת במהלך אירוע קטטה בינו לבין המשיב ביום 18.09.16, שהופנו אל המשיב בעת שהיו שוטרים במקום, בקשר לכך שהמשיב אנס את המתלוננת ואת אחותה הצעירה ממנה. על אותן אמירות חזר בן הזוג בהודעתו מיום 21.09.16, באופן מפורט מעט יותר, תוך שייחס למשיב בהתנהגותו התעללות במתלוננת ואחותה.