מ"ת 7921-03-15

בפני בקשה להקלת תנאי מעצר.

כנגד המבקש הוגשה בקשה לעצור אותו עד תום ההליכים . למבקש מיוחסת עבירה של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2002 , עבירה שבוצעה בתאריך 26/3/15.

בתאריך 1/4/15 הודיעו הצדדים על הסכמה לפיה שוחרר המבקש למעצר בית בפיקוח ואיזוק אלקטרוני וערבויות.

כעת טוען ב"כ המבקש כי עקב מעצרו משפחתו נשארה ללא הכנסה בשל היותו מפרנס יחיד.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

בבש"פ 2857/06 אליהו ממן נ' מ.י. נפסק על ידי כבוד השופטת ע. ארבל:

" ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה שניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לשלום הציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת."

עלי לציין כי הבקשה הינה כללית וסתמית באופן שלא ניתן לשקול את השיקולים הרלוונטים . מה גם שבסע' 8 לבקשה נטען:

"...למבקש אין מקום עבודה ולא ספציפי אלא לאחר שיצא ממעצרו וימצא מקום"

אולם בדיון טען ב"כ המבקש כי מבוקש לאפשר לו לצאת משעה 06:00 עד 18:00 בליווי מפקח וציין כי למבקש עסק של משלוחים של מזון וגם שטיפת רכבים .

אין כל הסבר מה עלה בגורל עסקו של המבקש בתקופת המעצר, לא פורט מה תפקידו של המבקש בעסק ובשים לב לחשיבות העניין לאור מהות העסק אשר מטבע הדברים עוסק ברכבים ונהיגה ולמהות העבירות בהן מואשם המבקש.

עוד אציין כי כנגד המבקש הוצאו צווי מעצר ללא שיחרור (ראה החלטות של כב' השופטת שמאי מיום 15/3/15 ושל כב' השופטת רז מיום 30/4/15) כי האיזוק הוסדר בתאריך 21/5/15, באיחור רב.