מ"ת
בית המשפט המחוזי
|
51562-09-14
19/11/2014
|
בפני השופט:
אבי פורג
|
| - נגד - |
מבקשת:
מדינת ישראל
עו"ד שורקי
|
משיב:
מוחמד אל קאדר (עציר)
עו"ד יגור
עו"ד קופרמן
|
| החלטה |
בפניי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
ביום 22.9.14, הוגש כתב אישום נגד המשיב שעצור מיום 8.9.14. בכתב האישום מיוחסות למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144 (ב) רישא לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 30.8.14 לפני השעה 01:28 בעיר טייבה בסמוך לביתו נשא המשיב רובה מאולתר מסוג "קרלו" ברכב שפרטיו אינם ידועים למבקשת. שוטרים שביצעו סיור שגרתי במקום ברכב משטרתי הבחינו ברכב בו שהה המשיב עם אחרים. המשיב שהבחין בשוטרים, נמלט מהרכב כשהרובה על גופו, כאשר אחד השוטרים רודף אחריו במרדף רגלי. במהלך המרדף נכנס המשיב לסמטה וכשהגיע השוטר לקצה הסמטה, המתין לו המשיב מחוץ לסמטה, כיוון לעברו את הרובה וירה שתי יריות לכיוונו. במעשיו אלה ניסה המשיב לפגוע בשוטר באמצעות נשק בכוונה להתנגד למעצר או למנוע מעצר. במעשיו האמורים לעיל נשא המשיב נשק טעון בלא רשות על פי דין להחזקתו וכן עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך.
לטענת המבקשת, קמות כנגד המשיב עילות מעצר סטטוטוריות מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") וכן מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים באשר המשיב ביצע עבירת אלימות חמורה תוך שימוש בנשק חם. מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנות רבה בשל העובדה שהחזיק ברשותו נשק טעון ובעת בריחה מהשוטרים ירה לעבר אחד מהם.
ביום 7.10.14, התקיים דיון בבקשה ובמהלכו הסכים המשיב לקיום ראיות לכאורה ולפיכך ניתנה החלטה כי הדיון בראיות לכאורה הסתיים. המשיב נשלח לתסקיר שירות מבחן וכמו כן נכתב בהחלטה את דבר כוונת המשיב לטעון לעניין עוצמת הראיות לכאורה לאחר קבלת התסקיר.
בדיון ביום 12.11.14, טענו שני הצדדים לראיות אם כי ב"כ המשיב ציין בסיום טיעונו כי אינו חולק שקיימות ראיות לכאורה, אלא טען את טענותיו כדי לבסס את טיעונו שהתיק העיקרי אמור להתנהל ולהתברר.
המשיב הסכים לראיות לכאורה וטען לחולשה בראיות.
נוכח האמור לעיל, אתייחס בקצרה לראיות לכאורה ולטענת המשיב בדבר חולשה בראיות.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר החקירה וצפיתי בסרטים של שני מסדרי זיהוי התמונות וכן בסרטים של מצלמת האבטחה של אחד הבתים באזור האירוע, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה ואין מקום לקבוע שקיימת חולשה בראיות.
בתיק זה נעשו מסדרי זיהוי תמונות לשני השוטרים, דהן ודוקרקר, שהיו מעורבים באירוע ושניהם זיהו את המשיב כזה שנשא את הנשק וברח (מסדרי הזיהוי צולמו). אין מחלוקת שהשוטר דהן זיהה תחילה אדם אחר כאשר הצביע על תמונה אחרת במסדר זיהוי התמונות, אולם לאחר מכן (בשלב זה ההקלטה כבר הסתיימה אם כי נכח במקום עו"ד מטעם המשיב) זיהה את המשיב. בנוסף, השוטר דוקרקר זיהה את המשיב במסדר זיהוי תמונות שהשתתף בו.
