מ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
16955-02-16
08/12/2016
|
בפני השופט:
נסר אבו טהה
|
| - נגד - |
המבקש:
מוחמד אלאעסם
עו"ד יאיר דרייגור
|
המשיבה:
מדינת ישראל – פמ"ד פלילי
עו"ד שאול ציון
|
| החלטה |
1.זוהי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר בא-כוח המבקש להורות על ביטול מעצר הבית בו נתון המבקש, לחילופין, להתיר את יציאתו לצרכי עבודה בליווי ובפיקוח המלא והמתמיד של דודו, שוטר לשעבר – מוחמד אלאעסם (להלן: "המעסיק").
נימוקי הבקשה
א.בחודש מרץ 2016, שוחרר המבקש בתנאי ערובה, הכוללים מעצר בית מלא בכתובת סבו ביישוב תל-שבע, בפיקוח הסבא, האבא ודודו ריאד, לצד הפקדה כספית בסך 30,000 ₪ וערבויות צד ג' בסך 50,000 ₪, צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון (להלן: "תנאי השחרור בערובה").
ב.נטען, כי המבקש שמר על תנאי השחרור בערובה ללא הפרה כלשהי. עוד נטען, כי מדובר במבקש צעיר, נעדר עבר פלילי. עוד נטען, כי בית המשפט קבע במסגרת הליך המעצר, כי עוצמת הראיות נמוכה ביחס לחלק מהעבירות.
ג.נטען, כי יציאתו של המבקש לעבודה תהיה בליווי מלא ומתמיד של דודו, פנסיונר של משטרת ישראל, שכיום עוסק בגידולים חקלאיים, בין השעות 06:00-20:00. נטען, כי מדובר בשוטר לשעבר, שמבין את אחריותו כערב וכמפקח עבור המבקש.
ד.עוד עמד בא-כוח המבקש על התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, שכן כתב האישום הוגש בחודש פברואר 2016 וטרם התקיים מענה בהליך העיקרי. מה גם, תלויה ועומדת עתירה לגילוי ראיה חסויה בבית המשפט העליון שטרם נדונה.
2.בא-כוח המשיבה מנגד, עתר לדחות את הבקשה לביטול מעצר הבית המלא בו נתון המבקש. נטען, כי מיוחסות למבקש עבירות חמורות. עוד נטען, כי ככל שתתבקש יציאה למטרה ספציפית, תשקול המשיבה את עמדתה, שכן בעבר הסכימה ליציאתו של המבקש ממעצר הבית לטיפולים רפואיים וכן לחגים עם בני משפחתו.
אשר ליציאה לעבודה – עתר בא-כוח המשיבה לארכה בת שבועיים, כדי לגבש עמדה, שכן רק במעמד הדיון, התוודעו לזהות המעסיק - המפקח המוצע. יחד עם זאת, לשיטת המשיבה, קיים קושי לפקח באופן הרמטי על המבקש בשעות העבודה, שלא יבוא במגע עם אחרים.
3.בית המשפט, בהסכמת בא-כוח המבקש, הורה על מתן ארכה למשיבה, כדי לגבש עמדה ביחס ליציאתו של המבקש ממעצר הבית לצורכי עבודה, בליווי דודו.
4.היום הונחה בפני בית המשפט הודעה מאת בא-כוח המבקש, לפיה המשיבה מתנגדת גם ליציאתו של המבקש ממעצר הבית לצורכי עבודה.
5.לענייננו, ראויים לציון שתי החלטות בית המשפט העליון – בבש"פ 5564/11, פלוני נגד מדינת ישראל:
"הנה כי כן, שחרור לחלופת מעצר וטיב החלופה נגזרים לעיתים מעוצמת הראיות. חלופת מעצר היא ביטוי שהשתרש בפרקטיקה אך אינו מופיע בחוק המעצרים, וסעיף 21(ב)(1) לחוק נוקט לשון "שחרור בערובה ותנאי שחרור". חלופת מעצר אין פירושה בהכרח מעצר בית מלא, ולרשות בית המשפט עומד מגוון של כלים, כמפורט בסעיף 48(א) לחוק המעצרים שעניינו ב"תנאי השחרור בערובה".
רוצה לומר, כי גם בקביעת תנאי החלופה, היד אינה צריכה להיות "קלה על ההדק", ותנאי החלופה והגבלת החירות צריכים להיגזר הן מעוצמתה של עילת המעצר והן מעוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה."
החלטה נוספת בבש"פ 3611/10, עימאד רמאל נגד מדינת ישראל, נקבע:
