אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ. מ. יסוד המעלה ואח' נ' עמר ואח'

מ. מ. יסוד המעלה ואח' נ' עמר ואח'

תאריך פרסום : 22/11/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
2780-04-09
21/11/2010
בפני השופט:
עירית הוד

- נגד -
התובע:
יסוד-שרותי דרך חברה בע"מ
הנתבע:
1. גלעד עמר
2. דיווה ג.ש. בע"מ

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות משפט בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") ולהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "תקסד"א").

עסקינן בתובענה כספית על סך 300,863 אשר הגישה מועצה מקומית יסוד המעלה נגד המשיבים. במסגרת התובענה האמורה טוענת המועצה, כי המשיב הפעיל עסק בתחום שיפוטה בנכס אשר הוחזק על ידי המשיבה, חברה בע"מ אשר המשיב הינו בעל מניותיה ומנהלה היחיד. לטענת המועצה, למשיבים קיים חוב כלפיה בגין מיסי ארנונה ביחס לנכס האמור. עוד טוענת המועצה, כי המשיבה הוקמה לצורכי התחמקות מתשלום חיובים והונאת נושים ובין היתר התחמקות מתשלום מיסי ארנונה. במסגרת התובענה נשוא הבקשה שלפניי עותרת המועצה, כי בית המשפט יחייב את המשיב בתשלום מיסי ארנונה בגין התקופה בה הוחזק הנכס על ידו וכן יחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, בתשלום מיסי ארנונה בגין התקופה בה הוחזק הנכס על ידי המשיבה.

המשיבים הגישו הודעת צד ג' נגד המבקשת, חברה בע"מ, בטענה, כי היא זו אשר החזיקה בנכס בפועל במועדים הרלוונטיים. המשיבים טוענים, כי המבקשת השכירה את הנכס למשיב למטרות הרשומות בהסכם השכירות, אולם בפועל התברר, כי המבקשת רימתה אותו והשכירה לו שטח חקלאי אשר לא ניתן להשתמש בו לצרכים אליהם התחייבה בהסכם. לטענתם, בנסיבות אלו לא עלה בידי המשיב לנהל אירועים בגן האירועים אשר שיפץ בנכס. לטענת המשיב, הניסיונות להסיר את המניעה מלהשתמש במקום למטרות המפורטות בהסכם לא צלחו. לטענתו, הוא ביקש להחזיר את הקרקע לידי המבקשת אולם זו סירבה והבטיחה, כי תסדיר את הסוגיה.

המבקשת טוענת, כי הוראת סעיף 353א לחוק החברות מקימה חזקה, כי חברה מוגבלת במניותיה המגישה תביעה חייבת בהפקדת ערובה להוצאת הנתבע, לפי בקשת הנתבע. לטענתה, דברים אלו יפים אף במקרה של הגשת הודעת צד ג'. לטענת המבקשת, עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה אולם הנטל לסתור את החזקה מוטל על כתפי החברה.

עוד טוענת המבקשת, כי תקנה 519(א) לתקסד"א מעניקה לבית המשפט סמכות להורות על הפקדת ערובה כאשר עסקינן בתובע פרטי. לטענתה, תכלית התקנה הינה מניעת הגשת תביעות סרק והבטחת הוצאות הנתבע, בפרט כאשר נראה כי סיכויי התובענה קלושים.

המבקשת טוענת, כי מהודאת המשיב, אשר הינו בעל מניותיה היחיד של המשיבה, עולה, כי מצבו הכלכלי קשה. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי קיים ספק באשר ליכולתה להיפרע ממנו בגין הוצאותיה ככל שההודעה אשר הוגשה נגדה תדחה. עוד טוענת, כי סיכויי ההודעה קלושים ומצדיקים הפקדת ערובה.

המבקשת טוענת, כי טענת המשיבים הינה, כי בשל הפרות מצדה לא נכנס הסכם השכירות לתוקף ועל כן הם אינם בבחינת מחזיקים במושכר, לעניין תשלום הארנונה. לטענתה, לצורך כך על המשיבים להוכיח, כי הם לא זכו להפיק כל תועלת מהשימוש במושכר במועדים הרלוונטיים. לטענת המבקשת, עסקינן בטענה מופרכת משוללת יסוד ואשר עומדת בסתירה להודאות מפורשות של המשיבים. כך לדוגמא טוענת המבקשת, כי המשיב הודה מפורשות, כי הוא החזיק בנכס וניהל במקום גן אירועים וכן, ניתנו החלטות משפטיות מהן עולה, כי המשיב מחזיק בנכס ומקיים בו אירועים. כן טוענת המבקשת, כי ישנן ראיות מפורשות לפיהן המשיב ראה עצמו כמי שמחויב בתשלום הארנונה, טען, כי הוא נושא בתשלומים אלו ואף הציג אסמכתא לעניין. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אף במידה ויש ממש בטענת המשיבים לפיה לא התאפשר להם לעשות שימוש בנכס הרי שמהודאות המשיב בהליכים קודמים ועל פי ראיות מפורשות לפיהן הוא הכיר בחובתו לשאת בתשלומי הארנונה, הרי שבהתאם למוסכם בין הצדדים המשיב מחויב לשאת בתשלום הארנונה בעבור המושכר ללא קשר ליכולתו לעשות שימוש במושכר.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיבים נעדרי יכולת כלכלית ממשית ועל כן ככל שתדחה ההודעה לצד שלישי לא יהיה בידה להיפרע מהם, במידה ולא יפקידו ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה. לתמיכה בטענתה ציינה המבקשת, כי המשיב טען, כי הוא נעדר יכולת כלכלית במסגרת בקשות לפטור מאגרה אשר הגיש במסגרת הליכים אשר מתנהלים נגדו. כמו כן טוענת המבקשת, כי בדיון שנערך ביום 8.2.10, במסגרת ההליך אשר מתנהל בחיפה, טען בא כוח המשיב, כי המשיב נותר חסר כל. לטענתה, מדו"ח חקירה אשר נערך על ידה בחודש אוגוסט השנה עולה, כי למשיב אין נכסי מקרקעין או רכב הרשומים על שמו, הוא מתגורר בבית הוריו ותלויים ועומדים נגדו חמישה תיקי הוצל"פ בגין חובות בסך של כ- 114,000 ₪.

המבקשת טוענת, כי קיים חשש ממשי לפיו לא יעלה בידי המשיב לפרוע את ההוצאות אשר יפסקו לזכותה, ככל שייפסקו. לטענתה, לאור מצבם הכלכלי של המשיבים יש להיעתר לבקשה ולהורות להם להפקיד ערובה בסך של 20,000 ₪ לפחות, לשם הבטחת הוצאותיה.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי דינה להידחות. לטענתם, המבקשת היא זו אשר הביאה אותם למצבם הכלכלי וכעת היא מבקשת למנוע מהם את הזכות לתבוע את שמגיע להם. לטענתם, אין בעובדה שהמשיב איבד מנכסיו והפך מאיש אמיד לאדם רגיל מן הישוב בכדי להעיד על העדר יכולתו לשלם הוצאות בסוף ההליך.

המשיבים טוענים, כי המבקשת הסתירה מבית המשפט, כי היא, באמצעות בעליה, חבה למשיבים סכומי כסף גדולים, בגין העדר יישום פסק דין. המשיבים ציינו, כי נפתח נגד המבקשת תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בקריית שמונה, על סך של 65,797 ₪. לטענתם, מאחר והסכום האמור עולה על הסכום אשר המבקשת דורשת, כי יופקד כערובה להבטחת הוצאותיה הרי שדין הבקשה להדחות.

לטענת המשיבים, זכות הגישה לערכאות המשפטיות היא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה ואין היא נחלתם הבלעדית של בעלי יכולת כלכלית. עוד טוענים המשיבים, כי טענות המבקשת באשר למצבם הכלכלי נסמכות על מסמכים אשר הוכנו והיו רלוונטיים לפני שלוש שנים ומעלה. לטענתם, המבקשת הוציאה דברים מהקשרם. המשיבים טוענים, כי הכוונה העומדת מאחורי הטענה לפיה המשיב נותר חסר הינה שהוא נותר ללא הרכוש והציוד שהיה במושכר, אשר ממנו היה בידו להיפרע, ואין הכוונה לכך שאין בידו לעמוד בתשלום הוצאותיה. עוד טוענים המשיבים, כי במסגרת התובענה אשר הגישו נגד המבקשת לא הוגשה בקשה לפטור מאגרה והיא שולמה במלואה.

באשר לדו"ח החקירה אליו התייחסה המבקשת טוענים המשיבים, כי עסקינן בטענות המועלות כביכול בשמו של חוקר עלום שם וכי אין ממש בטענות אלו. לטענתם, הטענות האמורות הינן בגדר עדות שמיעה ולא בכדי לא צורף הדו"ח הנטען או הוגש תצהיר באשר לטענות אלו.

עוד טוענים המשיבים, כי דין טענת המבקשת, באשר להעדר עילה ממשית וסיכוייה הקלושים של התובענה, להדחות. לטענתם, ככל שהיה ממש בטענת המבקשת לפיה די בהודאה באשר להחזקה במפתחות המקום לעסק בכדי לאיין את הסיכוי לכך שהמבקשת תחויב בתשלום הארנונה או חלקה, הרי שדין ההודעה לצד שלישי להימחק על הסף אולם בית המשפט לא נעתר לבקשה כאמור. המשיבים טוענים, כי במהלך התקופה הוסכם, כי המשיב לא ישלם דמי שכירות ומכאן שהסכם השכירות הוקפא ולא מומש בפועל. לטענתם, לאחר שהמשיב השקיע את כספו בנכס הוא לא יכול היה להודיע על ביטול ההסכם ונטישת המקום ועל כן המשיך להחזיק בנכס. המשיבים הוסיפו וטענו, כי לאורך התקופה נציגי המבקשת הבטיחו, כי יסדירו את הסוגיה. לטענתם, משמעות המילה החזיק איננה כמשמעותה בחוק, כי אם במישור העובדתי פיזי בלבד. לבסוף טוענים המשיבים, כי לא ברור על סמך מה קבעה המבקשת את גובה העירבון אליו התייחסה בבקשתה.

המבקשת הגישה תגובה לתובת המשיבים. ראשית טענה המבקשת, כי במסגרת תגובת המשיבים לא נמצאה התייחסות עניינית ביחס למשיבה. לטענתה, רוב התייחסותם של המשיבים מתמקדת בטענתה באשר למצבו הכלכלי של המשיב. לטענתה, אין ממש בטענה לפיה נפתח נגדה תיק הוצל"פ. המבקשת טוענת, כי לא בכדי הטענה האמורה לא נתמכה בתצהיר. לטענתה, תיק ההוצל"פ נפתח נגד חברה בשם ב.ש.י.י ירדן נדלן, אשר אינה צד לתובענה נשוא הבקשה שלפניי. לטענתה, החברה האמורה הגישה בקשה בטענת "פרעתי" אשר טרם הוכרעה. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבים לא טענו, כי הכספים האמורים התקבלו או כי יש בידם לגבות כספים אלו, כך שהמבקשת תוכל להיפרע מהם בתום ההליך. עוד טוענת המבקשת, כי אף טענת המשיבים באשר להסדר אליו הגיע המשיב עם נושיו בתיק הוצל"פ אשר נפתח נגדו לא נתמכה בתצהיר.

המבקשת טוענת, כי המשיבים לא הציגו טענה או אסמכתא אשר מהן ניתן ללמוד, כי יש בידיהם מקורות אשר יכולים להבטיח, כי יהיה בידם לפרוע את הוצאותיה, ככל שייפסקו הוצאות לזכותה בתום ההליך. לטענתה, המשיבים לא הפריכו טענתה באשר למצבם הכלכלי הקשה, טענה אשר נסמכה על הצהרותיהם ו/או הצהרת בא כוחם. המבקשת טוענת, כי חזקה שבמידה והיה בידי המשיבים להפריך טענה זו על ידי הצגת נכסיהם או מקורות אחרים מהם יהיה בידה של המבקשת להיפרע, הרי שהם היו מפרטים אותם בתגובתם.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להתקבל ודין הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להדחות, כפי שיפורט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ