אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.כ. אור- שי בע"מ נ' אלפגה אשדוד בע"מ ואח'

מ.כ. אור- שי בע"מ נ' אלפגה אשדוד בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 08/06/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום הרצליה
4661-03-12
04/06/2012
בפני השופט:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
מ.כ. אור- שי בע"מ
הנתבע:
1. אלפגה אשדוד בע"מ
2. שרוני שמש
3. גיל רונן

החלטה

זוהי בקשה לביטול עיקול שהוגשה ע"י הנתבע 3 והחלטתי מתייחסת אך ורק לעיקול שהוטל בקשר עם נתבע זה.

בבקשה לסעד זמני נתבקש עיקול על רכבים הרשומים על שמו, לבדו ו/או עם אחרים וכן על זכויות רשומות במקרקעין הידועים כחלקה 20/8 בגוש 2193 ובנוסף, הוטל העיקול על כספים, זכויות וחשבונות המפורט ברשימת המחזיקים שבבקשה להטלת עיקול.

הבקשה לעיקול זמני הוגשה במסגרת תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

התובעת שהינה חברה העוסקת בייבוא ושיווק ומכירת ציוד לקירור ומיזוג אוויר, התקשרה עם הנתבעת 1 למכירת ציוד. בשנה האחרונה החל להצטבר חוב המגיע לסך 635,745 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה). הנתבעים 2 ו-3 התחייבו אישית לפי כתבי ערבות לכסות כל חוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת. ככל שהדבר נוגע לנתבע 3, הוא טען בפני התובעת כי הוא סולק מהחברה ע"י הנתבע 2 וכי נקלע לקשיים ובשל כך הוא מוכר את דירתו באשדוד. במסגרת תצהיר משלים שהוגש ע"י התובעת נטען כי כל הנתבעים הטעו את התובעת בכך ששכנעו אותה כי מדובר בקושי בתזרים המזומנים וכי קיימת חברה נוספת בשם אלפגה – המרכז הארצי למיזוג אוויר בע"מ, אשר היא תדאג לפירעון כל חוב שיוצר. עוד נטען כי הנתבעים עשו על הנתבעת רושם עם חברות נוספות שבבעלותם והיא סברה שהנתבעים הם עתירי רכוש ונכסים וכי הכספים ישולמו לה בסופו של דבר. כמו כן, סמכה על הערבויות האישיות שלהם.

במסגרת הבקשה לביטול העיקול, טוען הנתבע 3 כי רק ביום 20.3.2012 קיבל את הבקשה לעיקול זמני ואת צו העיקול עצמו וכן את שאר מסמכי התביעה ועל כן לא עמדה התובעת בלוחות הזמנים שקבע בית המשפט. כן טען כי בית המשפט הוטעה לחשוב כי קיים הסכם ערבות בין התובעת לבינו, וכי ערבותו אינה מוגבלת בסכום. לדבריו, אם אכן מדובר בערבות שכזו, הרי שלאור הוראות הדין, הוא בגדר ערב יחיד הפטור מערבותו וזאת מאחר ואינה מוגבלת בסכום.

עוד הוא טען כי בינו לבין הנתבע 2 קיים סכסוך בכל הקשור לענייני הנתבעת 1 ובמסגרת הסכסוך, ביצעו הנתבע 2 ואחרים השתלטות בכוח על הנתבעת 1 ונכסיה כשהם מונעים ממנו כל נגישות למסמכי החברה ומסרבים להעמידם לרשותו. עקב סכסוך זה התקיימה פגישה ביום 23.2.2012 שבמהלכה הותקף הנתבע 3 והגיש תלונה למשטרה.

באשר לתביעה עצמה, מוסיף הנתבע 3 וטוען כי מסר שיק בטחון במעמד חתימת חוזה הערבות, אשר התובעת בחרה שלא לציין בכתב התביעה ובמקום להציג שק זה, הציגה רק את הסכם הערבות כך שבית המשפט הוטעה לחשוב כי הערבות היא על מלוא הסכום הנתבע.

במענה לבקשה, טענה התובעת כי רק ביום 11.3.2012 התקבל אישור בית המשפט על הפקדת הערבויות ורק אז החלה מזכירות בית המשפט להכין את העיקולים לגורמים הרבים. עקב כך ומאחר נדרש זמן להמציא את צווי העיקול לכל המחזיקים, לא יכולה הייתה התובעת למסור את צווי העיקול לנתבעים על מנת שלא לרוקנם מכל תוכן.

באשר למסירת המסמכים לנתבע 3, טוענת התובעת כי לא היה ידוע לה היכן הנתבע 3 מתגורר ועל כן נדרש זמן לאיתורו ובפרט לאחר שהתברר לתובעת כי הנתבע עזב את הדירה שבה גר ושאותה מכר ואשר עליה נתבקש צו עיקול. רק לאחר הסתייעות בחוקר, הצליחה התובעת לאתר את הנתבע 3 ולמסור לו את המסירה בחניון הבניין, הדבר היה רק ביום 20.3.2012.

ראיות לכאורה: באשר לדרישת הראיות לכאורה ידוע הוא כי בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים (רע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד נא (2) 661, 665 – 666). הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית וייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין ההערכה המקדמית של סיכויי התביעה לבין התוצאה הסופית (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו (1) 529, 533). מהותה של ראייה לכאורה נתבארה מפי הנשיא ברק (כתוארו אז) בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 133, 143 – 144, כך:

 

"...'ראיה לכאורה' היא, אפוא, ראיה שטמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה 'רגילה' נבחנת בסיום ההליך השיפוטי מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה 'לכאורה' נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, אפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל".

 

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי לפחות בשלב זה קיימת ראיות לכאורה לנטען בכתב התביעה:

עצם הגשת בקשת רשות להתגונן על ידי הנתבע 3 מעידה כי ישנה שאלה במחלוקת הראויה לבירור. במסגרת אותה בקשה עולה כי המחלוקת היא האם הערבות שנתן הנתבע 3 תקפה בכלל, או שמא היא מוגבלת לסכום השיק שנתן לביטחון וכן מה היחס בין כתב הערבות לבין השיק. די בשאלות אלו כדי לקבוע כי קיימת מחלוקת המצדיקה בירור. בנוסף, הנתבע 3 טען כי חלק מן החוב הנתבע שולם, אולם יש לו קושי להוכיח זאת עקב מניעת גישה למסמכים על ידי הנתבעים האחרים לאור סכסוך שפרץ בינהם. בכל מקרה, בשלב זה, די בחתימת הנתבע 3 על כתב הערבות (חתימה שאינה מוכחשת, להבדיל מטענה לעניין תוקף הערבות או היקפה), כדי לקבוע כי יש עילה לכאורה כלפיו. מכאן שהתקיים היסוד הראשון הנדרש בבקשה להטלת עיקול זמני.

מרכיב ההכבדה: אשר למרכיב זה, תוחלת ההכבדה מצויה ברף הנמוך לעומת התוחלת הנדרש ביתר הסעדים הזמניים (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר). אך גם תוחלת זו מחייבת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחתה. ההכבדה נבחנת על רקע נסיבות העניין. עת בוחן בית המשפט את קיומה של ההכבדה, עליו להביא בחשבון שיקוליו נתונים אחדים כגון: מקרה בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין. עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען' (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס. ראו גם רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Inc; רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ). ניתן לראות כי נטיית הפסיקה היא להכיר אף במצבים של הכבדה פסיבית כמקיימים את יסוד ההכבדה. מדובר בקשת של נסיבות, שלא ניתן לתחום אותן מראש, מהן ניתן ללמוד על קיומו של חשש סביר להכבדה. חרף כל זאת, לא למותר לציין כי כמו שאר הרכיבים הנדרשים, הרי שהנטל להוכיח את מרכיב ההכבדה מוטל על התובעת.

המצהיר מטעם התובעת נשאל בחקירה הנגדית האם הנתבע 3 אמר לו שהוא מוכר את הדירה 3 בגלל קשיים והוא השיב שלו אישית לא נאמר כך וכי הוא הנתבע 3 פנה אליו בבקשת חמלה, כלשונו, בגלל שסולק מהעסק. באשר לנטען בתצהיר התובעת כאילו הנתבע 3 הודיע שהוא מוכר את דירתו, השיב המצהיר כי לו לא נאמר דבר כזה. עוד אישר המצהיר כי הנתבע 3 לא עבר דירה אלא המשיך להתגורר באותו מקום. באשר לטענה כי נדרש פרק זמן לאתר את הנתבע 3 אמר המצהיר כי הוא לא ידע איפה הוא גר וכי גם לאיש מטעמו, נתן, לקח זמן לאתרו אך הוא לא יודע אלו פעולות נעשו כדי לאתרו.

הנתבע 3 אישר בעדותו כי אכן הסתכסך עם הנתבע 2 והדבר גרם להגשת תלונה במשטרה ולמידורו מהנעשה בנתבעת 1 וכי למעשה הוא הודח מהעסק. באשר למכירת הדירה מסר כי היא נמכרה בסביבות סוף שנת 2011 תמורת סך 925,000 ₪ וכי חלק מהכספים נכנסו בחזרה לחנות שניהלה הנתבעת 1 במהלך חודש דצמבר 2011, חלק לסילוק משכנתא וחלק לכיסוי חובות אחרים. באשר לסיבות למכירת הדירה אמר כי מזה זמן רב הוא מנסה למכור את הדירה בשל סיבות הקשורות אליו ואל אשתו, ולא בגלל מה שקשור לנתבעת 1. הוא נשאל במפורש האם דאג להעברת הזכויות לקונה במהירות מחשש לעיקולים והשיב בשלילה ולדבריו זו הפעם הראשונה שהוא מוכר דירה ואין לו יכולת להעריך האם פרק זמן מסוים להעברת זכויות הוא מהיר או איטי.

לאחר ששקלתי עדויות אלו של הצדדים, מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את מרכיב ההכבדה. המצהיר מטעמה אישר כי כלל לא נאמר לו על ידי הנתבע 3 על מכירת הדירה. למעשה, כל הנאמר בתצהיר ביחס לנתבע 3 לא היה ידוע למצהיר מידיעה אישית שלו. התובעת לא הביאה מצהירים נוספים מטעמה. הנתבע 3, כך מסתבר, המשיך לגור באותו המקום, ומכאן שלא ירד למחתרת. המצהיר מטעם התובעת לא ידע לתת פרטי מספיקים המלמדים מה היה הקושי, אם בכלל, לאתר את הנתבע 3, ולא הובא תצהיר של הגורם הרלוונטי בעניין. עדותו של הנתבע 3 כי מכר את הדירה בגלל עניינים הקשורים לחייו האישיים לא נסתרה. לאור הסכסוך בינו לבין הנתבע 2, ולאור דבריו כי הועברו נכסים מהנתבעת 1 לחברה אחרת בעלת שם דומה בתל אביב, שלא בהסכמתו, התרשמתי כי לא היה לו כל עניין אישי להבריח נכסים וכי עוד לפני הגשת התביעה כבר נושל מכל עמדה אצל הנתבעת 1. הוא אף עצמו אמר כי ממש פחד להגיע אל העסק. הוא גם ציין כי בחודש דצמבר 2011 העביר כספים מתמורת מכירת הדירה לנתבעת 1 ואין זו פעולה האופיינית למי שמבקש להבריח כספים אלא להיפך. הטענה כי הנתבע 3 היה שותף גם הוא להברחת נכסים לא הוכחה, שכן עולה מחקירתו כי עקב הסכסוך בין בעלי המניות, הודח מכל תפקיד ולא היתה לו שליטה בנעשה , ובייחוד לאור דבריו כי העסק הפסיק לפעול רק מתחילת שנה זו, אשר בה גם פרץ הסכסוך. לא שוכנעתי כי מכירת הדירה נבעה בשל הסכסוך או הקשיים הכלכליים של הנתבעת 1 אלא שמדובר במהלך שתוכנן זה מכבר, עוד טרם שהוגשה התביעה והדברים לא נסתרו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ