אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' קנטור

מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' קנטור

תאריך פרסום : 09/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום כפר סבא
1875-09
25/01/2010
בפני השופט:
מיכאל קרשן

- נגד -
התובע:
גיא קנטור
הנתבע:
מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא

החלטה

בקשה לעיון בגיליון ההרשעות הקודמות של עד תביעה וכן ברשימת תלונות שהגיש במשטרה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט זה, המייחס לו עבירות של תקיפה, איומים וחבלה במזיד ברכב.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.1.09 בכניסה לקניון בצומת בני דרור, עצר מר יחיאל יהודה עמר (להלן – עד התביעה) את רכבו בצד הכביש על מנת להוריד נוסע. המבקש (להלן – הנאשם) עקף את רכבו של עד התביעה, צעק לו "למה אתה עוצר פה, אתה מפריע לתנועה", קילל אותו והמשיך לנסוע. כשהחנה עד התביעה את רכבו בחניית הקניון החנה הנאשם את רכבו ליד רכו של עד התביעה. עד התביעה שאל את הנאשם מדוע הוא מתנהג כמו טיפש, ובתגובה בעט הנאשם בדלת הנהג ברכבו של עד התביעה וגרם לבקע בדלת. עד התביעה ניסה לצאת מהרכב אך הנאשם לא איפשר זאת, ובהמשך היכה בראשו של עד התביעה דרך חלון הרכב, הביא ממכוניתו אלה מתקפלת, הצמיד אותה לרקתו של עד התביעה ואמר לו שיהרגו נפש. הנאשם אף איים על אישה שעמדה בסמוך ואמרה למבקש "מה אתה רוצה להרוג אותו?".

ב"כ הנאשם פנה למשיבה בבקשה לקבל לידיו עותק מהמרשם הפלילי של עד התביעה וכן מרשימת התלונות שהגיש במשטרה. משנדחתה בקשתו, הוגשה הבקשה לבית המשפט. על פי הנטען בבקשה, הנאשם הוא זה שהותקף על ידי עד התביעה במהלך האירוע, ועל כן אף התקשר למוקד 100 לא פחות משלוש פעמים במהלך האירוע. הסניגור טען כי בהתאם לפסיקה זכאי נאשם לקבל עותק מן המרשם הפלילי של העד ומתלונותיו במשטרה לצורך ביסוס הגנתו.

ביום 20.1.10 התקיים דיון בבקשה.

ב"כ הנאשם טען כי ראוי למסור לו עותק מן המרשם הפלילי של עד התביעה מן הטעמים הבאים: א. קיימת לדבריו אינדיקציה בחומר החקירה לכך שעד התביעה נהג באלימות כלפי הנאשם, ואם בעברו עבירות אלימות יתמוך הדבר בגרסת הנאשם; ב. העבירות שביצע עד התביעה רלוונטיות לערעור מהימנות עדותו – בוודאי כך אם יימצא שהאיש עבר עבירות מתחום המרמה.

ב"כ הנאשם התייחס בטיעוניו לפסק דינו של בית המשפט העליון בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, פורסם ב"נבו", 7.2.07 (להלן – הלכת בניזרי). הסניגור הסכים במהלך הדיון כי בהלכת בניזרי אמנם לא נקבע כלל של מסירה אוטומטית של גליונות מרשם פלילי של עדים, אולם הגישה שננקטה היא גישה מרחיבה, ונקבע כי כאשר יכולה ההגנה להצביע על טעם אמיתי לקבלת החומר, ייטה בית המשפט להעניק לה את מבוקשה.

לעניין התלונות הפנה הסניגור להחלטת בית המשפט העליון (כב' השופט ח' מלצר) בבש"פ 3099/08, 3489 אברהמי נ' מדינת ישראל, פורסם ב"נבו", 23.2.09 (להלן – בש"פ אברהמי). לדברי הסניגור, בעניין אברהמי נעתר בית המשפט העליון באופן חלקי לבקשת ההגנה והורה על גילוי תיקי חקירה בהם היה העד מתלונן. הסניגור סבור כי במקרה דנן ניתן יהיה להראות באמצעות קיומן של תלונות שווא כי עד התביעה אובססיבי ועל כן אינו מהימן. על כן ביקש הסניגור, בשלב ראשוני, לקבל לעיונו את רשימת התלונות.

ב"כ המשיבה טען כי הנאשם לא הצביע על אינדיקציה לכך שהמרשם הפלילי יכול להיות רלוונטי להגנתו וכי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בהלכת בניזרי. מר טובים התנגד אף להשיב על השאלה האם יש לעד התביעה עבר פלילי, אם לאו.

לגבי קובץ התלונות טען מר טובים כי הלכת בניזרי שללה את האפשרות למסור להגנה מידע בנוגע לתיקים פתוחים או תיקים סגורים. עוד נטען על ידו כי המדובר בתחום הפרטי ביותר של האדם ומסירת המידע האמור לב"כ הנאשם עלולה להרתיע את עד התביעה ואחרים שכמותו מהגיש תלונות במשטרה. במקרה דנן גוברת זכותו של העד לפרטיות על זכויות הנאשם, אשר לא הראה קשר כלשהו בין תלונות עד התביעה לבין הגנתו.

להשלמת התמונה אעיר כי לכתחילה כוונה בקשת ההגנה גם כלפי תמליל שיחה נוספת שקיים הנאשם עם מוקד 100, אולם במהלך הדיון הודיעה התביעה כי תבדוק את העניין ותמציא לסניגור כל חומר כאמור שיעלה בידה להשיג. משכך, אין צורך ליתן החלטה בבקשה נוספת זו.

דיון

שני דינים חולשים על הסוגיות בהן עלי להכריע: סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ד-1984 (להלן – סעיף 74) והוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן – חוק המרשם).

בבקשה שלפני לא הוזכר מקור הסמכות למתן הצווים, אולם, כפי שפסק בית המשפט העליון בהלכת בניזרי, ההסדרים שבשני החיקוקים "משתלבים והולמים זה את זה ונוסחת האיזון יפה לסעיף 74 כשם שהיא יפה לחוק המרשם" (פסקה 21 לפסק הדין). בכל אחד משני המסלולים אמור בית המשפט להגיע לתוצאה זהה.

נוסחת האיזון המדוברת בין זכויותיו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות היא זו שנקבעה בבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625 (2003) (להלן – הלכת התצ"ר), בעמ' 635:

"חשיבות החומר להגנת הנאשם היא כמובן שאלה מרכזית שעל בית-המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו נוגע במישרין לאישום הנדון, ושעל-פי טיבו אינו "חומר חקירה" במובהק. בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום אין בית-המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל"מסע דיג" שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנא כי "אין חקר לתבונת סניגור" (כדברי השופט אולשן (כתוארו דאז) בע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי [7], בעמ' 433), הוא שובה לב, אך גם תבונת הסניגור נשענת בדרך-כלל על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים.

ככל שהזיקה בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, כך ניתן להביא בחשבון במסגרת הבדיקה הקונקרטית שיקולים נוספים. יש להביא בגדר השיקולים את מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לאחרים – עדים וקורבנות עבירה – ממסירת החומר לנאשם, וכן אינטרסים ציבוריים חיוניים העלולים להיפגע כתוצאה מחשיפת החומר בעומדם אל מול הזיקה השולית והחלשה שבין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם (השוו בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור [8]). ניתן להגדיר את הנוסחה ביחס לחובה למסור "חומר חקירה" כך: בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.

אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ