הכרעת דין
הנאשם הואשם בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות העולה על המותר, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בנהיגה בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימה של אויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב, 64ד(א), וסעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
לפי גרסת התביעה, ביום 14.02.2009, שעה 01:42 לערך, עמד המתנדב יואב גלוזמן (להלן-המתנדב) ליד המפעיל רס"ב אילן בליץ (להלן – השוטר), אשר הפעיל מד מהירות לייזר (להלן- ממל"ז ) ברחוב הרב קוק 73 בהרצליה. השוטר מדד בממל"ז את מהירות נסיעתו של רכב הנאשם מ.ר.7451566, שנסע בנתיב השמאלי בודד בכביש, וזו עמדה על 87 קמ"ש. אותה עת היה לילה נאה, ראות טובה, ותאורת הרחוב הפיצה אור בהיר.
הנאשם נעצר תוך שמירת קשר עין רצוף. לצדו ברכב ישבה קרן אפרים, מי שהייתה בת זוגו אותה עת (להלן- קרן). השוטר הציג לנאשם את המהירות שנמדדה על גבי צג מכשיר הממל"ז, ואגב כך הריחו השוטר והמתנדב כי מפיו של הנאשם נודף ריח אלכוהול. משנשאל הנאשם אם צרך אלכוהול, השיב בשלילה.
הנאשם התבקש לבצע בדיקה בנשיפון אך סירב, בטענה כי הוא סובל מאסתמה. או אז דרש השוטר מהנאשם לבצע בדיקה במכשיר הינשוף, והקריא בפניו את משמעות הסירוב להיבדק בדיקת ינשוף, אך הנאשם ביקש מהשוטר כי יוותר על בדיקת השכרות. השוטר הקריא בפניו שוב את משמעות הסירוב, אך הנאשם עמד בסירובו וטען כי אינו יכול להיבדק היות והרשעה בנהיגה בשכרות תפגע בעתידו המקצועי (ראה, ת/6). על פי הנהלים אותה עת, חלה דרישה כי נהג המסרב לבדיקת ייחקר תחת אזהרה על ידי בוחן תנועה. השוטר הודיע לנאשם כי הוא מעוכב ודרש ממנו להתלוות אליו לאגף התנועה לשם חקירתו כאמור. לדבריו, הוא חזר על דרישה זו מספר פעמים, ובצר לו אף פנה לקרן על מנת שזו תשכנע את הנאשם לשתף פעולה, אך היא ביקשה שלא להתערב. עם זאת, אמרה קרן לשוטר כי הנאשם צרך יגרמייסטר. השוטר הזעיק את המתנדב, על מנת שזה יסייע בידו לשכנע את הנאשם להיכנס לניידת, אך הנאשם עמד בסירובו. לפיכך, הודיע השוטר לנאשם כי הוא עצור ואזק את ידיו בקדמת גופו. במהלך הנסיעה לאגף התנועה, שוב ניסה הנאשם לשכנע את השוטר כי יוותר לו.
בהגיעם לאגף התנועה, טען הנאשם כי קר לו, והשוטר מסר לו את מעילו. הנאשם הוסיף כי הוא עומד להתעלף. כשהיו במעלית בדרכם לבוחני התנועה, החל הנאשם לרעוד בכל גופו. השוטר הציע להזמין מד"א, אך הנאשם סרב. השוטר לא הצליח לפתוח את המנעול של אזיקי הידיים, ולכן מסר לנאשם כי אם ימשיך לרעוד לא יוכל לשחררו מהאזיקים, והנאשם חדל מלרעוד. מאוחר יותר טען הנאשם כי הוא צמא, ובשעה 02:20 אפשר לו השוטר לשתות ולשטוף את פניו.
השוטר ביקש מהנאשם לערוך בדיקת מאפיינים. בתחילה סרב הנאשם לבצע בדיקת מאפיינים, אך לבסוף התרצה. עמידתו והליכתו היו יציבים, אך הוא כשל חלקית במבחן הבאת האצבע לאף, והשוטר התרשם כי הנאשם נתון תחת השפעה קלה של אלכוהול.
לבסוף, נאות הנאשם לבצע בדיקה במכשיר הינשוף. הבדיקה בוצעה החל מהשעה 02:45 ועד לשעה 03:00. הנאשם נשף שש נשיפות, אך הכשיל את כולן, היות והפסיק לנשוף לאחר זמן קצר. כפועל יוצא מכך כל הנשיפות נפסלו והמכשיר לא סיפק נתון כמותי כלשהו באשר לריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם. השוטר טען כי לפי הנהלים אותה עת לא היה צורך לשמור פלטי נשיפה במקרה בו לא בוצעה מדידה של כמות האלכוהול בגופו של הנבדק.
ההקראה בתיק זה נקבעה ליום 5.5.09. ביום 22.7.09, למעלה מחמישה חודשים ממועד האירוע, הגיש הנאשם תלונה למח"ש. בהעדר חשד לביצוע עבירה פלילית, הועברה התלונה לטיפול קצין תלונות ופניות הציבור. העתק התלונה הוגש כראיה ,אך החלטת הקצין לא הוגשה כראיה. וכשנשאל הנאשם מה הייתה החלטתו של הקצין בתלונתו, השיב: "לא זוכר את ההחלטה, היא הייתה ממש קצרה. כמה שורות לא מנומקת."
דיון והכרעה
הנאשם נדרש לבצע בדיקה במכשיר הינשוף. השוטר הקריא לנאשם את משמעות הסירוב להיבדק, אך הנאשם עמד בסירובו. המתנדב רשם אמנם כי ההסבר ניתן בנוגע לסירוב להיבדק בנשיפון, אך התרשמתי כי רשם זאת עקב חוסר ידע וניסיון באכיפת נהיגה בשכרות, וכך גם עלה מעדותו.
מתוקף תפקידו היה השוטר ממונה על האירוע, כשאותה עת שימש מפעיל מוסמך של מכשיר הינשוף. בחקירתו הנגדית נשאל השוטר מספר שאלות בנוגע לינשוף, כגון מהי נשיפה פסולה, ולא נטען כי תשובותיו הצביעו על העדר ידע מקצועי מתאים.
לנאשם היו מספר גרסאות הסותרות זו את זו : במכתב התלונה למח"ש (נ/2, עמ' 3) טען הנאשם כי מלכתחילה עמד על זכותו להיבדק ב"ינשוף" "בעודי ממשיך להתעקש כי יתירו לי להיבדק במכשיר הינשוף" וכן "המשכתי לבקש מהשוטרים כי יתירו לי לבצע בדיקת ינשוף" ואילו בעדותו בבית המשפט ציין כי "אני חולה אסטמה מגיל צעיר... השוטר ביקש ממני לנשוף. אמרתי לו שאני מאד מצטער... אני מוכן להיבדק בכל דרך אחרת כי איני יכול לנשוף" (עמ' 17 לפרוט', ש' 22-26).
במכתבו האמור, הוסיף הנאשם כי לאחר כישלונו בבדיקת הינשוף, דרש בתוקף כי תיערך לו בדיקת דם, בעדותו לא חזר הנאשם וטען כי העלה דרישה זו לאחר כישלונו בבדיקת ינשוף. טענה זו אף לא הוטחה בפני מי מהשוטרים בעת חקירתם הנגדית, ולהתרשמותי אין לקבלה.
באישור רפואי מחודש מרץ 2009 שהוגש מטעם הנאשם (נ/1), נאמר כי עד גיל 18 סבל הנאשם מהתקפי אסתמה, אך מאז המחלה בנסיגה, ולכן אינו נזקק לטיפול קבוע. איני סבורה כי די באישור זה כדי לשכנע כי הנאשם לא היה מסוגל לנשוף נשיפה תקינה במכשיר הינשוף. הנאשם כלל לא ניסה לנשוף בנשיפון, ותחילה סרב שוב ושוב להיבדק בינשוף. אין גם היגיון בטענתו של הנאשם במכתבו למח"ש כי סרב להיבדק בנשיפון עקב אסתמה, אך בו בעת עמד על זכותו להיבדק בינשוף.
שוכנעתי כי סמוך לאחר עצירת הרכב דרש השוטר מהנאשם להיבדק במכשיר הינשוף, והסביר לו את משמעות הסירוב להיבדק. משסרב הנאשם לבדיקה, די היה בכך כדי להאשימו בנהיגה בשכרות. השוטר הלך לקראת הנאשם כשאפשר לו הזדמנות נוספת לבצע בדיקת נשיפה, בפרט לנוכח העובדה שאותה עת כבר חלפה שעה ממועד עצירת הרכב. הנאשם העיד כי לאחר שהופעלו עליו לחצים כבדים, הסכים לבסוף להיבדק בינשוף (פרוט', עמוד 21, שורה 27), זאת בניגוד לגרסתו במכתבו למח"ש כי הוא מיוזמתו התעקש לבצע בדיקה במכשיר הינשוף.
ניתוח מעשיו של הנאשם מלמד על מגמתיות. באופן עקבי הנאשם לא שיתף פעולה וסרבנותו נועדה למנוע מדידה של ריכוז האלכוהול בגופו. בתחילת האירוע הנאשם סירב להיבדק בנשיפון ואף סירב להיבדק במכשיר הינשוף. בהמשך סרב הנאשם להתלוות לשוטרים לתחנת המשטרה. כפועל יוצא מהתחמקותו של הנאשם, נמשך ההליך למעלה מהנדרש, כך שלבסוף בוצעה בדיקת הנשיפה לאחר שחלפה שעה ממועד עצירת הרכב. הנאשם הודה בעדותו כי "היה הרבה מאד דין ודברים ביני לבין השוטר...כמה שעות טובות לפי דעתי", אך בו בעת הסביר כי סירב לחתום על המסמכים כי "הכול היה מאד אינסטנט". כפי שהנאשם סרב לחתום על המסמכים הוא אף סרב להשיב לחלק משאלותיו של השוטר. הנאשם סירב לבצע בדיקת מאפיינים אך לבסוף התרצה. כשהסכים לבסוף לבצע בדיקת שכרות, לא נשף די אויר.
השוטר רשם כי הסביר לנאשם כיצד יש לבצע את בדיקת הנשיפה, הנאשם עצמו כתב במכתבו למח"ש כי השוטר הדגים בפניו כיצד יש לנשוף.
לגרסתו של השוטר, הנאשם הפסיק לנשוף לאחר זמן קצר, ולפיכך לא הצטבר די אויר לצורך ביצוע מדידה. כפועל יוצא מכך המכשיר לא סיפק תוצאה כמותית כלשהי באשר לריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם.
מצאתי כי גרסתו זו אמינה.