מ.י. ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' אליצור

גזר דין

הרקע וההליך

ביום 23.9.09, על יסוד הודאת הנאשמת בעובדות כתב האישום, קבעתי כי הנאשמת ביצעה עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים, בכך שעל רקע סכסוך אישי בינה לבין המתלוננת דניאל מוסתדה שהיתה חברתה בעבר, לאחר שהנאשמת המתינה למתלוננת כשעה, בעת שהגיעה המתלוננת ביום 8.10.08 לביתה ברח העשור 2 במעלה אדומים, בחצות התנפלה עליה הנאשמת בכניסה ותקפה אותה, בכך שמשכה בשערותיה, הכתה אותה באגרופיה בפניה של המתלוננת, ופצעה אותה באמצעות נשק קר – בקבוק זכוכית שהחזיקה בידה, אותו שברה על ראש המתלוננת. כתוצאה מכך נחתכה המתלוננת במצחה, נגרמה לה נפיחות באף, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

באותן נסיבות איימה הנאשמת על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, כשאמרה לה "אני ארצח אותך אם לא תפסיקי לדבר עלי".

בנוסף, בעת שהנאשמת נחקרה במשטרה על מעשיה הנ"ל, היא יצאה מהחדר בו ישבה ואיימה על המתלוננת בשנת בפגיעה בגופה שלא כדין, בכוונה להפחידה באמרה לה: "אני אזיין אותך, אני אשלח אותך לשערי צדק בארון מתים"

המאשימה הצהירה כי עמדתה היא להרשעה ולעונש מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת, והצדדים הגיעו להסכמה כי יוגש תסקיר שיבחן אפשרות לשל"צ ללא הרשעה, ולאחר מכן הם יטענו לעונש.

טיעוני המאשימה להרשעה ולעונש

הנאשמת ילידת 1978, ללא הרשעות קודמות. התסקיר ממליץ על 140 שעות של"צ ללא הרשעה, אך נסיבות המקרה והעבירות המיוחסות לנאשמת חמורות ביותר, שכן מעשיה יכלו להביא לתוצאה טרגית חמורה יותר. לפיכך יש להטיל עליה עונש שיבטא את סלידת החברה ממעשיה ויביא להרתעת עבריינים אחרים הנוטים לעשות שימוש באלימות לפתרון סכסוכים בדרכים חוקיות. אין לקבל את המלצת שירות המבחן ששמה דגש אך ורק על הפן השיקומי בהתעלם מהאינטרס הציבורי המחייב הטלת עונשים כבדים על עבריינים העושים שימוש באלימות קשה כלפי זולתם, אלא יש להחמיר עם מבצעי עבירות אלימות ובייחוד תוך שימוש בנשק קר. שיקולי השיקום נדחים כאן אל מול שיקולי ההרתעה, שכן מדובר בגילוי אלימות חסר פשר ומעשה מחמיר ותוקפני. למתלוננת נגרם סבל רב ויש לתת מעמד בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה.

לפיכך עותרת המאשימה כי ביהמ"ש ירשיע את הנאשמת, ולאור העדר עבר פלילי, יטיל עליה מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

טיעוני ב"כ הנאשמת לאי הרשעה ולעונש

הנאשמת כבת 31 שנה, ללא עבר פלילי. במהלך האירוע היא פנתה לחברתה הקרובה ביותר, כדי ליישב סכסוך שהתגלע ביניהן. היא לקחה על עצמה אחריות, הודתה במיוחס לה וחסכה מזמנו של בית המשפט, והתסקיר ממליץ להטיל 140 שעות של"צ ללא הרשעה.

בית משפט עליון קבע בע"פ 2513/06 מדינת ישראל נגד שמש שהכלל הוא כי משהובא נאשם לדין ונמצא אשם, יש להרשיעו. ובע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל נקבע כי רק במקרים יוצאי דופן הנאשם לא יורשע. שירות המבחן מתאר בתסקיר את המצב הקשה שעברה הנאשמת והעובדה שהיא לקחה על עצמה אחריות, הודתה וחסכה מזמנו של בית המשפט. כל אלו מעידים על כוונתה הטובה ועל ההצדקה להימנע מהרשעתה.

בנוסף, הנאשמת עובדת כמלווה בהסעות וממתינה לתום משפטה על מנת לחזור לעבודתה כמאבטחת בבית חולים. הובהר לה על ידי מעסיקה כי אם יהיה לה עבר פלילי היא לא תקבל את העבודה. על כן עותר הסניגור כי ביהמ"ש ימנע מהרשעתה, יאמץ את המלצת שירות המבחן ויגזור עליה - 140 שעות של"צ.

דיון

אין להקל ראש במעשי הנאשמת, אשר על רקע סכסוך עם חברתה, הגיעה לבית המתלוננת בחצות, וכשהגיעה המתלוננת לביתה, היא תקפה אותה כשמשכה בשערותיה, הכתה אותה באגרופיה בפניה של המתלוננת, ופצעה אותה באמצעות בקבוק זכוכית שהחזיקה בידה, אותו שברה על ראש המתלוננת. כתוצאה מכך נחתכה המתלוננת במצחה, נגרמה לה נפיחות באף, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

מדובר במקרה חמור ביותר, של תקיפה, ללא כל הסבר, כשהמתלוננת שהגיעה לביתה בחצות, מצאה עצמה לפתע מותקפת באופן כה חמור וקשה. אין ספק ששבירת בקבוק זכוכית על ראשה, הינו מעשה חמור ביותר וקשה, שתוצאותיו עלולות היו להיות הרות אסון ואף להסתיים בקיפוח חייה. לא מדובר בתקיפה מינורית, אלא בתקיפה הנמצאת ברף העליון של מעשי האלימות, המחייבת מסר מחמיר בעצם ההרשעה, על מנת להבהיר את החומרה שבמעשה, את הסלידה ממנו, את הסיכון הטמון בו, ושלא ניתן להקל בו ראש, על אף העדר עבר פלילי ובמיוחד את המסר הערכי למניעת פתרון סכסוכים באלימות ובכלל למניעת אלימות, שהפכה לנגע בחברה.

אם לא די בכך, הרי שבאותן נסיבות איימה הנאשמת על המתלוננת במשטרה במשטרה בפגיעה שלא כדין בגופה, כשאמרה לה "אני ארצח אותך אם לא תפסיקי לדבר עלי", ובהמשך כשנחקרה במשטרה על מעשיה, יצאה מהחדר בו ישבה ושוב איימה על המתלוננת בכוונה להפחידה באמרה לה: "אני אזיין אותך, אני אשלח אותך לשערי צדק בארון מתים". גם איומי הנאשמת אינם מינוריים, אלא נמצאים ברף העליון, מדובר באיומים לקיפוח חיי אדם, ואין להקל גם בכך ראש.

התנהגות הנאשמת מלמדת על חוסר שליטה במעשיה, ועל התפרצויות בלתי נשלטות, שכן כשלמעשי התקיפה החמורים מתווספים איומים חמורים, המעידים כולם יחד, כי הנאשמת אינה בוחלת בכל אמצעי אלימות על מנת להשיג את מטרתה, ולא די במעשי התקיפה, אין לה כל מורא חוק, שכן גם בהיותה בחקירה במשטרה, היא לא נרתעה מאיומים קשים על המתלוננת.

אמנם התסקיר מתאר נסיבות חיים לא קלות בחיי הנאשמת, אולם אין בכך כדי להצדיק הימנעות מהרשעה, שכן הכלל הוא כי יש להרשיע. ובין שאר השיקולים יש לשקול את חומרת העבירה, כנסיבה המצדיקה הימנעות מהרשעה. כמו"כ הנאשמת לא הביאה כל הוכחה כי תיפסק עבודתה, ומכל מקום, במקרה כה חמור, לא מוצדק להעדיף את שיקולה הפרטיים, או הפגיעה בהמשך עיסוקה, שכן התנהגותה זו אינה עולה בקנה אחד עם עבודתה כמאבטחת בבית חולים, או מלווה בהסעות, האמורה לנהוג בשליטה ובאיפוק. בענייננו לא ניתן להתעלם מחומרת המעשים ומהאינטרס הציבורי, המחייב העברת מסר ערכי וחברתי של מניעת וגדיעת מעשי אלימות בחברתנו הרוויה לאחרונה התגברות של מעשי אלימות, ופתרון סכסוכים בדרכי שלום אם באמעצים חוקיים.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים.