אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גנאח

מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גנאח

תאריך פרסום : 21/01/2012 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
1466-09
17/01/2012
בפני השופט:
הדסה נאור

- נגד -
התובע:
מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א ע"י ב"כ עו"ד נאווה זרנגד
הנתבע:
גלי גנאח ע"י ב"כ עו"ד הגר אמר

החלטה

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 2.1.08 בשעה 09:40 ברח' הרצל ביהוד, העסיק הנאשם את עאטף דראושה שהינו תושב האזור ואינו מורשה כניסה ו/או שהייה בישראל (להלן: "הפועל").

על פי הנטען, בכתב האישום, תיאם הנאשם עם הפועל מקום מפגש ביהוד ושלח לשם את בן דודו, יוני גנאח, לאסוף אותו.

לאחר שהפועל כבר היה ברכב, עלה הנאשם לרכב ונסע עם הפועל למקום העבודה.

בגין מעשים אלה מיוחסת לנאשם עבירה של מעביד המעסיק תושב זר שלא כדין, עבירה על פי סעיף 12א (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל).

בהסכמת ב"כ הנאשם הוגש כל חומר הראיות, שנאסף בתיק החקירה, ללא חקירת איש מעדי התביעה.

בתאריך 14.11.2011, לאחר שב"כ המאשימה הכריזה "אלו עדיי", ביקשה ב"כ הנאשם להורות על זיכוי הנאשם, הן בהתבסס על הטענה ש"אין להשיב לאשמה" והן מכוח הטענה של הגנה מן הצדק ולבקשת ב"כ המאשימה נדחה מתן ההחלטה עד לקבלת תגובת המאשימה, בכתב.

בנימוקי בקשתה העלתה ב"כ הנאשם, בקצירת האומר, את הטענות הבאות:

אין על הנאשם להשיב לאשמה, ויש לזכותו מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), זאת הואיל והמאשימה לא עמדה במבחן הבאת הראיות, להוכחת נסיבות העבירה. לדידה, תעודות הציבור שהוגשו, להוכחת עובדת היות הפועל שהועסק על ידי הנאשם, שוהה בלתי חוקי, לא מספקות, הנן "סתומות ולקוניות", אינן עומדות בדרישות החוק והפסיקה ואינן מכסות את כל קשת האפשרויות בהם יכול להימצא תושב האזור בארץ, מכוחם של היתרים ואישורים שונים, על פי סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל.

יש להורות על זיכוי הנאשם, מכוח הטענה של הגנה מן הצדק המנויה בסעיף 149(10) לחסד"פ, שכן מדובר באכיפה בררנית וסלקטיבית, משלא הוגש כתב אישום נגד יוני גאנח, בן דודו של הנאשם, אשר הסיע את הפועל ביום האירוע והודה בחקירתו במשטרה בהסעת הפועל ובכך שלא ביקש ממנו תעודה מזהה או אישור שהייה כדין.

ב"כ המאשימה בסיכומים מפורטים ומלומדים ביקשה לדחות את הבקשה על שני ראשיה, והדין עמה.

הבסיס הנורמטיבי לטענה "שאין להשיב לאשמה" מצוי בסעיף 158 לחסד"פ הקובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין ביוזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין...".

על מנת שבית המשפט יזכה נאשם בשלב הדיוני של תום פרשת התביעה, על בית המשפט להיווכח שאין בראיות התביעה אפילו הוכחה לכאורה לאשמה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, משמע – שאף אם יינתן לראיות התביעה מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, לא יהיה בהן כדי לבסס את הרשעת הנאשם.

בשלב זה אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות או משקל ואם הביאה התביעה ראיות בסיסיות ואף ראיות דלות להוכחת יסודותיה של העבירה, נשוא כתב האישום, לא יטה בית המשפט אוזן קשבת לטענת הנאשם כי "אין להשיב לאשמה", ראה לעניין זה י.קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק שני עמ' 1444-1455 וכן דברי כב' נשיא בית המשפט העליון (כתוארו דאז), השופט מאיר שמגר בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון, פ"ד לב (1) 179:

"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום, ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא לדברי בית המשפט העליון ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם...אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד משני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהוו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום".

כעולה מן המקובץ, בשלב זה של הדיון, די בקיומן של ראיות בסיסיות ואפילו דלות להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם כדי לחייבו להשיב לאשמה, קרי: כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי הנאשם, אין בית המשפט נדרש, בשלב זה, ככלל, לבחינת משקלן של הראיות ומהימנותן ועליו לבדוק קיומן של ראיות לכאורה בלבד.

הראיות, שהציגה התביעה בענייננו, יש בהן כדי להוות את אותה תשתית ראייתית לכאורית מספקת.

ראיות אלה כוללות בין היתר, את דוח הפעולה ת/2, שערך שוטר הסיור, אשר עצר את הפועל ועיכב לחקירה את הנאשם ובן דודו. במהלך התשאול של הפועל, בתשובה לשאלה האם בידיו אישורי שהייה, הציג הפועל בפני שוטר הסיור כרטיס מגנטי, שאינו מהווה אישור שהייה כדין, ועל פי מידת ההיגיון והשכל הישר, לו אכן היו בידיו אישורים כלשהם המתירים לו שהייה בישראל כדין, היה דואג להציגם על אתר ובכך מייתר את מעצרו.

לא זו אף זו, במסגרת חקירתו במשטרה הודה הנאשם בביצוע העבירה, קרי: בכך שידע כי הפועל, אותו התכוון להעסיק, הינו תושב השטחים שאין ברשותו אישורי שהייה בישראל כדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ