אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שורקות נ' רזקור ואח'

מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שורקות נ' רזקור ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
עמ"ק
בית משפט השלום רחובות
5773-05,5777-05,5776-05,5775-05,5774-05
13/03/2014
בפני השופט:
איריס לושי-עבודי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראלועדה מקומית לתכנון ובניה שורקות
הנתבע:
1. רזקור בע"מ
2. שי רדום
3. נירה רדום
4. 1. רזקור בע"מ
5. 2. שי רדום
6. 3. נירה רדום
7. 4. סוקוליק בע"מ
8. 5. סוקוליק צבי ז"ל (הדיון לא בעניינו)
9. 1. רזקור בע"מ
10. 2. שי רדום
11. 3. נירה רדום
12. 4. מונטיקו לבידים בע"מ
13. 5. מונטיקו יצחק ז"ל (הדיון לא בעניינו)
14. 6. מונטיקו עוז
15. 7. מונטיקו ניסים
16. 1. רזקור בע"מ
17. 2. שי רדום
18. 3. נירה רדום
19. 4. תואר חומרים פלסטיים בע"מ
20. 5. ארדיטי ניסים
21. 1. רזקור בע"מ
22. 2. שי רדום
23. 3. נירה רדום
24. 4. גוטשטיין בע"מ
25. 5. גוטשטיין יצחק
26. 6. גושן יעקב

גזר-דין

גזר דין

חברת רזקור בע"מ, שי רדום ונירה רדום (להלן: "הנאשמים 3-1") הורשעו בהכרעת-דין מפורטת מיום 10.10.2011 בביצוע העבירות הבאות:

עבירה של אי קיום צו בית-משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), וזאת לאחר שבית-המשפט ציווה עליהם ביום 25.5.00, במסגרת אישום בת"פ (שלום (רח')) 2930/99, להרוס סככה בשטח של 300 מ"ר המצויה במקרקעין, עד ולא יאוחר מיום 1.6.2001. למרות מתן הצו האמור, מבנה הסככה לא נהרס על-ידי הנאשמים 3-1 והשימוש בו לא הופסק.

עבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר, ובסטייה מהיתר ומתכנית לפי סעיפים 145 ו-204 ביחד עם סעיף 208 לחוק. בעבירות אלה הורשעו הנאשמים 3-1 ביחד עם הנאשמים הנוספים שבכותרת.

בבסיס כתב-האישום עומד נכס מקרקעין בשטח של כ-3,000 מ"ר במושב בית חנן (להלן: "המקרקעין"), אשר שימש בעבר כמפעל לקילוף פקאנים ובהמשך נרכש על-ידי הנאשמים 3-1 והושכר על-ידם לחברות שונות (הן חלק מן הנאשמים הנוספים שבכותרת) למטרות מסחר ובניגוד לייעוד המותר.

ההליכים לאחר מתן הכרעת-הדין

הטיעונים לעונש החלו להישמע בפניי ביום 29.2.2012. בפתח הדיון טענו הנאשמים 3-1 כי הגישו לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (להלן: "בית-המשפט המחוזי") עתירה מנהלית המכוונת נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז, הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" ומינהל מקרקעי ישראל (עת"מ 48460-02-12, להלן: "העתירה המנהלית"). במסגרת עתירה זו עתרו הנאשמים 3-1 להורות למשיבים לתקן רישום שגוי (לטענתם) בילקוט הפרסומים בנוגע לתכנית בר/125, החלה, בין היתר, על המקרקעין. כן עתרו הנאשמים 3-1 להכריע באותה עתירה כי התכנית המייעדת את המקרקעין לשימוש לתעשייה קלה היא התכנית התקפה ואין בלתה, וכי התכנית המייעדת את המקרקעין לשימוש חקלאי אינה תקפה.

באי-כוח הנאשמים 3-1 טענו בפניי כי יהיה בקבלת עתירה זו כדי להשליך על העבירות בהן הורשעו הנאשמים 3-1, ועל-כן עתרו לעכב את שמיעת הטיעונים לעונש וממילא גם את מתן גזר-הדין, וזאת עד להכרעה בעתירה המנהלית.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, סברתי כי אכן יש מקום לאפשר דחייה קצרה יחסית של הדיון, וזאת על מנת לאפשר לצדדים למצות את הדיון בעתירה המנהלית. שכן, אם זו תתקבל בסופו של יום, יתכן ויהיה בכך כדי להוות שיקול לעניין העונש (פרוטוקול מיום 29.2.2012, עמוד 31).

עוד צוין בהחלטתי הנ"ל, כי יש מקום לפעול להקדמת הדיון בעתירה המנהלית, וזאת על מנת שלא לדחות את הטיעונים לעונש ואת מתן גזר-הדין לפרק זמן ארוך.

בהמשך נדחה הדיון בתיק שבפניי ליום 21.11.2012, והנאשמים 3-1 הגישו לבית-המשפט המחוזי עתירה מתוקנת, במסגרתה שינו את טענותיהם ביחס לתכנית בר/125 והוסיפו התייחסות לתכנית אחרת, בר/152, אשר קובעת כי יעוד מקרקעין הנכללים בתחומה הוא לשימוש "חקלאי מיוחד". במסגרת העתירה המתוקנת עתרו אפוא הנאשמים כי בית-המשפט יצהיר כדלקמן: ראשית, כי על המקרקעין חלה תכנית בר/152, וזאת ממועד אישורה ביום 28.7.1991; שנית, כי עד למועד אישור תכנית בר/152 חלה על המקרקעין תכנית בר/125 ב"נוסחה התעשייתי"; ושלישית - לחלופין - כי בית-המשפט יחייב את הוועדה המחוזית ואת המינהל להצהיר באמצעות נציג מוסמך מטעמם, מהי התכנית החלה על המקרקעין לפני מועד אישור תכנית בר/152 ולאחריה.

בין לבין, ביום 20.6.2012, כשמונה חודשים לאחר מתן הכרעת-הדין וכארבעה חודשים לאחר שהחלו הטיעונים לעונש, הגישו הנאשמים 3-1 בקשה לביטול הכרעת-הדין ולחלופין להבאת ראיות נוספות.

הנאשמים 3-1 טענו בבקשה זו כי התכנית החלה על המקרקעין אינה תכנית בר/125, שעמדה בבסיס כתב-האישום והכרעת-הדין של בית משפט זה, אלא תכנית אחרת, בר/152, אשר אושרה כאמור ביום 28.7.1991. עוד טענו הנאשמים 3-1 כי תכנית בר/152 מאפשרת את השימוש החורג אשר יוחס להם בכתב-האישום ובהכרעת-הדין. לשיטתם של הנאשמים 3-1 יש מקום לקבוע כי תכנית בר/152 היא זו אשר חלה על המקרקעין "ובהחלט קובעת בהם שימושים אשר שונים מאלה שנקבעו בבר/125, יהא תוכנה של זו אשר יהא".

לאור האמור, טענו הנאשמים 3-1 כי על בית-המשפט לבטל את הכרעת-הדין ולזכותם, ולחילופין לאפשר הבאת ראיות והשמעת טענות באשר לתכנית הרלוונטית אשר חלה על המקרקעין במועד הרלוונטי לכתב-האישום.

בדיון תזכורת שהתקיים בפניי ביום 21.11.2012 התברר כי הדיון בעתירה המנהלית המתוקנת עתיד להתקיים בפני בית-המשפט המחוזי בחודש פברואר 2013, והדיון בתיק שבפניי שב ונדחה עד לקבלת פסק-דין בעתירה.

ביום 24.11.2013 הודיע בא-כוח המאשימה כי העתירה המנהלית נדחתה בפסק-דין מיום 17.11.2013, תוך חיוב הנאשמים בהוצאות, וצירף עותק מפסק-הדין.

בנסיבות אלה, עתרו הנאשמים 3-1 כי מותב זה יכריע בבקשה לביטול הכרעת-הדין ולהבאת ראיות נוספות.

ביום 2.1.2014 ניתנה אפוא על-ידי החלטה מפורטת הדוחה את הבקשה לביטול הכרעת-הדין והבאת ראיות חדשות. זאת, הן בשל דחיית העתירה המנהלית והן בשל העובדה, כי בכל הנוגע לטענת הנאשמים 3-1 בדבר תחולתה של תכנית בר/152 על המקרקעין התווה בית-המשפט המחוזי את הדרך הראויה בה על הנאשמים 3-1 לפסוע, וסבר כי עליהם לפעול במסגרת הגשת בקשה להיתר, תוך מתן אפשרות למוסדות התכנון למסור פרשנותם לתכנית.

בנוסף לכך - ומעבר לדרוש - קבעתי בהחלטתי כי אין מדובר במצב דברים בו לנאשמים לא היה ידוע דבר ביחס לקיומה של תכנית בר/152 וכי בא-כוח הנאשמים 3-1 אף התייחס לתכנית זו בהליך ההוכחות, שעה שחקר את מהנדסת הוועדה המקומית ביחס לתכנית ותחולתה. הנאשמים 3-1 ידעו במהלך המשפט על דבר קיומה של תכנית בר/152 ואף העלו את האפשרות כי זו התכנית החלה על המקרקעין. מכאן, שהעובדה כי לא מיקדו טענותיהם בתכנית זו במהלך הליך הבאת הראיות ולא הציגו חוות-דעת מטעמם הטוענת לתחולתה, ואף לא טענו בעניין זה במהלך הסיכומים ובחרו למקד את טענותיהם בתחולתה של תכנית בר/125 ובייעודה, אינה יכולה לשמש בסיס לבקשה להבאת ראיות נוספות, כאשר יצוין כי אף בית-המשפט המחוזי רמז למסקנה דומה בסעיף 22 לפסק-דינו.

עוד הוספתי וקבעתי כי, לטעמי, אף אם נניח לטובת הנאשמים 3-1 כי בקשתם להבאת ראיות נוספות הייתה מתקבלת, ואף אם נוסיף ונניח כי הייתה מתקבלת עמדת הנאשמים לפיה תכנית בר/152 היא התכנית החלה על המקרקעין, הרי שלא היה בכך כדי להביא באופן אוטומטי למסקנה כי השימוש שנעשה על-ידי הנאשמים במקרקעין מותר, וזאת מן הנימוקים שפורטו בהחלטתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ