אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה גליל מרכזי עכ ו נ' אבו ריש

מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה גליל מרכזי עכ ו נ' אבו ריש

תאריך פרסום : 07/12/2010 | גרסת הדפסה
חע"מ
בית משפט השלום עכו
20021-08
06/12/2010
בפני השופט:
זהבה קאודרס-בנר

- נגד -
התובע:
מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה גליל מרכזי עכ
הנתבע:
יוסף אבו ריש
גזר-דין

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של אי קיום צו של ביהמ"ש בפעם השלישית.

זאת הפעם השלישית שהנאשם נשפט על הפרת צו שיפוטי. בפעם הראשונה זה היה בת.פ 1527/98 בבימ"ש זה, אני מציג לעיון ביהמ"ש את התיק הבסיסי של הנאשם כאשר כתב האישום הוגש ביום 23.2.98 בגין בניית קומת קרקע וקומה א' בשטח של כ-84 מ"ר מחוץ לתחום תוכנית המיתאר. גזה"ד ניתן ביום 16.1.00 ע"י כב' השופט פארס פלאח, במסגרת אותו גז"ד הוצא צו הריסה שיש לבצעו תוך שנה מיום מתן גזה"ד, דהיינו עד ליום 16.1.01.

ביום 5.8.01 הוגש כתב אישום על הפרת צו ההריסה בפעם הראשונה בת.פ. 3229/01 בבימ"ש זה. אני מציג לעיון ביהמ"ש את התיק הנ"ל. ביום 20.11.02 ניתנה הכרעת דין לאחר שהודה הנאשם בעובדות כתב האישום. גזה"ד ניתן ביום 19.3.03 במסגרתו הושת על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך שלוש שנים מיום מתן גזה"ד והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 210 לחוק תכנון ובנייה ויורשע בגינה.

בתאריך 20.3.05 הוגש כתב אישום שני על הפרת צו ההריסה במסגרת תיק עמק קריות 174/05. ביהמ"ש כב' השופטת רמה לאופר חסון נתנה את הכרעת הדין, לאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, וכן גזרה את דינו של הנאשם ביום 24.11.05 ואז האריכה את המאסר על תנאי בן חמשת החודשים אשר הושת בת.פ 3229/01 בבימ"ש השלום בעכו למשך שנתיים נוספות מיום מאותו יום.

עתה אנו נמצאים במסגרת כתב אישום שלישי כנגד הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי. המאסר המותנה בתיק עמק קריות 175/05 הינו חב הפעלה.

אף כי חלף זמן רב מאז המועד שנקבע לביצוע צו הריסה או לקבלת היתר בנייה, הנאשם לא ביצע את ההריסה של הבניין, והבניין עומד על תילו.

מחד, יש לציין לחובת הנאשם את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'בראן במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה להביא לשירוש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך...".

בפס"ד רע"פ 2809/05 כב' השופט העליון א. רובינשטיין, קבע כי "אי קיום צו שיפוטי, גם אם לעבירה זו נקבע עונש מאסר של שנה ולא מעבר לכך, יורד לשורשו של שלטון החוק ושל תורה מתוקנת, ואין כל דופי בהטלת מאסר גם בעבירה ראשונה, מה גם שמדובר בעבירה שנמשכה שנים רבות".

ביהמ"ש העליון ער"פ 4603/90 פדי מז, 2, 529.

כמו כן, אני מפנה להחלטת ביהמ"ש העליון מפי כב' השופטת א' חיות רע"פ 4203/3 מיום 29.6.03.

המבקש, באותו מקרה, הורשע ע"י בית המשפט השלום בחדרה עפ"י הודאתו בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר כחוק וכן בעבירה של בניה ושימוש ללא היתר, תוך אי קיום צו הפסקה מנהלי. העבירות התייחסו למבנה בשטח של 194 מ"ר, שהקים המבקש ביישוב אום אל פחם, על אף שהומצא לו בעיצומן של העבודות צו הפסקה מנהלי. ביום 5.7.96 הוציא בית משפט השלום בחדרה צו הריסה למבנה לביצוע תוך 18 חודשים, וכן הטיל על המבקש עונש מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, קנס בשיעור 3,000 ₪, וכן כפל אגרה בסך 6,402 ₪. בבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל ערעורה של המאשימה על קולת העונש באופן שסכום הקנס הועמד על 15,000 ₪ וכן הוצא צו איסור שימוש במבנה החל מיום 1.3.97.

לאחר שבשנת 2002 נסתבר בעקבות בדיקה כי המבנה לא נהרס ואף מאוכלס כמצוות בית המשפט הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי בו הודה ולפי הודאה זו הורשע. בית המשפט השלום בחדרה גזר עונש מאסר בפועל של 30 יום, מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, קנס בגובה 20,000 ₪, והתחייבות כספית על סך 10,000 ₪. הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, מאחר שבית המשפט קבע כי חומרת העבירה ומשך זמן ההפרשה מצדיקים עונשים בסדר גודל שהוטלו על המבקש.

כב' השופטת חיות בדיון בבקשה ברשות הערעור, דחתה הבקשה באומרה כי "... לעניין חומרת העונש שהוטל על המבקש, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, שכן עונשו של המבקש, כפי שציינו הערכאות הקודמות, אינו חמור, בנסיבות העניין, והוא תואם את רמת הענישה שקבע בית משפט זה בעבירות של אי-כיבוד צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבנייה..." (ההדגשות אינן במקור – ז.ק.ב)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ