אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. ו.מח.לתכנון מחוז חיפה נ' ח'ואלד מוחמד

מ.י. ו.מח.לתכנון מחוז חיפה נ' ח'ואלד מוחמד

תאריך פרסום : 01/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום חיפה
4469-04,4471-04
01/07/2010
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובע:
מ דינת ישראל – הועדה לתכנון מחוז חיפה
הנתבע:
עלי ח'ואלד מוחמד
פסק-דין

פסק דין

1. במסגרת הליך זה ניתן ביום 26/12/07 גזר דין במסגרתו הורתי על הריסת מבנים בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וכן על איסור שימוש במבנים, קנס והתחייבות על כל אחד מהנאשמים.

2. בעקבות ערעור שהוגש על ידי הצדדים הוחזר התיק מבית המשפט המחוזי למתן החלטה בעניין צו איסור השימוש וצו ההריסה תוך מתן התייחסות מפורטת לשיקולים העומדים ביסוד הוצאת צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, להבדיל מהשיקולים העומדים מאחורי הוצאת צו הריסה לאחר הרשעה בעבירה לפי סעיף 204 לחוק.

3. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 25/2/10 טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בנאשמים שהורשעו על פי הודאתם בשימוש חורג במבנים ללא היתר כדין. נטען כי צו ההריסה ניתן לאחר הרשעתם לפי סעיף 212, כאשר בית המשפט המחוזי השיב את הדיון לצורך בחינת האינטרס הציבורי שבביצוע ההריסות ולצורך בחינת התנאים אשר עומדים ביסוד סעיף 212. לטענת המאשימה, היה מקום להרשעה בהתאם לסעיף 205 לחוק. נטען כי הנתבעים הורשעו בעבירת שימוש והסיבה היחידה שהם לא הורשעו בעבירת בנייה הינה שמדובר בעבירה שהתיישנה. נטען כי האינטרס הציבורי מוצגת על ידי שמירת העקרון שאין חוטא יוצא נשכר וכי במקרה דנן מדובר במקבץ של מבנים להבדיל ממבנה בודד, המשמשים הן למגורים והן לשימושים אחרים. עוד נטען כי מדובר במקרקעין הנמצאים בגן לאומי מוצהר והוגשו תמ"א 35 ותמ"א 8. לטענת המאשימה, מדובר במתחם החורג מתחום הישוב המסודר והאינטרס הציבורי מחייב שלא תהיה פגיעה סביבתית. נטען כי אין שום תוכנית היכולה להביא לאישור הבניה. לטענת המאשימה, היות ומדובר במקבץ בתים הנמצאים בסמוך ליישוב חוואלד ישנה חשיבות שבית המשפט יאפשר בנייה והמשך שימוש כלפי האנשים שפועלים כחוק וכדין בתחום ישוב. נטען כי מדובר בבנייה נרחבת על גבי קרקע חקלאית. עוד נטען כי אי ביצוע צו ההריסה ינציח את קיומם של המבנים ויגרום נזק לאינטרס הציבורי.

4. ב"כ הנאשמים טען כי יש לדון בסעיף 212 לחוק בלבד ואין להרחיב חזית בנוגע לדיון בהתאם לסעיף 205 לחוק. לטענתו, הכרעת הדין היתה בעבירת שימוש בלבד ולא בעבירה של הקמת מבנים או בנייתם. נטען כי מדובר במבנים שהוקמו לפני קום המדינה שלא על ידי הנאשמים. עוד נטען כי עד למועד פרסום ההכרזה בשנת 1987 לא היה פגם בשימוש שנעשה במקום לצורך מגורים, כאשר עצם ההכרזה הפכה את הנאשמים לעבריינים. נטען כי נקבע כי ההכרזה על קרקע חקלאית אינה יכולה לפגוע במעמדו של הבניין המוצב עליה שנבנה כדין בטרם ההכרזה. באשר לאינטרס הציבורי נטען כי עפ 1185/04 עוסק במצב קודם להכרזה. נטען כי היות והמבנים נבנו לפני קום המדינה יש ליתן סעד מן היושר לנאשמים. נטען כי בית המשפט המחוזי ערך הבדל בין סעיפים 204 ו-205 לחוק לבין סעיף 212 וקבע את התיק לדיון בסעיף 212 במכוון. נטען כי על המאשימה להוכיח כי בנסיבות העניין יש לתת צו כזה מטעמים של עניין ציבורי חשוב. נטען לשיהוי מטעם המדינה, כי לא הוצע לנאשמים שיכון ודיור חלופי וכי סעיף 187 לחוק התכנון והבנייה עומד לזכותם של הנאשמים. ב"כ המאשימה טען בתגובה כי סעיף 187 אינו רלוונטי היות ועסקינן בהליך פלילי וכי מדובר בנאשמים שהורשעו על פי הודאתם.

5. בע"פ (מחוזי י-ם) 30586/06 מדינת ישראל נ' עבאסי אחמד מוחמד, תק-מח 2007(3), 8662, 8665 (2007) נאמרו הדברים הבאים:

"ייחודו של סעיף 212 לחוק הנו באפשרות ליתן את הצווים אף שלא במסגרת גזר-דין, זאת כאשר אין אדם בר-עונשין בגין ביצוע העבירה, כמפורט בסעיפי המשנה שבסעיף 212. תכליתו של צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק, דומה לתכלית שביסוד הצווים לפי סעיף 205 לחוק, קרי - סילוק המפגע התכנוני, התאמת הבנייה לתכנית המתאר ומניעת הפקת הנאה מבנייה שבוצעה תוך הפרת החוק."

אולם, הפסיקה הבחינה בין השיקולים להורות על הריסה לפי סעיף 205 לחוק, בעקבות הרשעה באחריות לביצועה של עבירה, לבין הסמכות הנתונה לבית-המשפט לפי סעיף 212 לחוק להורות על הריסת מבנה שהוקם ללא היתר, וזאת ללא קשר להרשעה בדין. בהקשר זה נפסק, כי בצו לפי סעיף 205 לחוק, המופנה כנגד העבריין שהורשע בדין, "חלה נקודת המוצא ולפיה בדרך כלל מבנה שנבנה ללא היתר דינו להיהרס", זאת לשם החזרת המצב לקדמותו, הגשמת מטרתם של דיני התכנון והבנייה ומניעת ניצול העבריין את פרי מעשהו (רע"פ 10730/03 אילן יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); וכן ראו: ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 445). באשר לצו לפי סעיף 212 לחוק, נפסק כי תכליתו הנה "שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה לא חוקי...", וכי בגדר השיקולים למתן הצו על המדינה להוכיח "כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של 'עניין ציבורי' חשוב" (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא, פ"ד נב(1), 136, 141-142; וכן ראו: רע"פ 124/01 ניקר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 151; רע"פ 10730/03 אילן יצחק נ' מדינת ישראל, לעיל). הצדקה למתן צו לפי סעיף 212 לחוק, מחמת עניין ציבורי חשוב, נבחנת על-יסוד איזון בין שיקולים "ציבוריים", כמו מקרים שבהם הותרת המבנה הבלתי חוקי תעמוד "בניגוד זועק 'לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר'", או כאשר הצו מתחייב ל"מניעת 'אנדרלמוסיה' שיוצרת בנייה ללא היתר", או כאשר "תימצא הצדקה למתן הצו ב'מטרד' שיוצר המבנה". אל מול שיקולים ציבוריים אלו ייבחנו "השיקולים ה'אישיים' של המתנגד להריסה" (ע"פ 3490/97 בעניין יצחק, לעיל; וכן ראו: רע"פ 3407/03 ירושלמי נ' מדינת ישראל, לא פורסם).

6.במקרה שבפניי מדובר על בנייה בהיקף נרחב יחסית לבניה פרטית כאשר בתיק אחד מדובר בארבעה מבנים (תפ 4469/04) ואילו בתיק השני מדובר בשמונה מבנים (תפ 4471/04) כאשר חלקם משמשים למגורים וחלקם למכלאות, דיר, חנייה ומחסנים. מדובר בהיקף בנייה של 695 מ"ר בסך הכל שאינה תואמת לתוכניות הבנייה ומבלי שניתנו היתרים. הטעמים שנימנו מתוך הפסיקה שאוזכרה לעיל קיימים במקרה ובנוסף, האינטרס הציבורי בהריסת המבנים הינו מוגבר כאשר על המקרקעין חלות תמ"א 35 ותמ"א 8 המייעדת את השטח לגן לאומי. על השטח חלה תוכנית ג/400 המייעדת את הקרקע לחקלאות, כאשר הקמת המבנים טעונה היתר וביצוע הבנייה והשימוש מהווים שימוש חורג. היקף הבנייה הניכר בניגוד לתוכניות כאמור מהווה פגיעה חמורה וצו הריסה הינו חיוני על מנת שלא להנציח את המפגע התכנוני. יוער כי הותרת המצב על כנו מעבירה מסר שגוי לציבור הרחב לפיו חוטאים יוצאים נשכרים, מסר שאינו רצוי ועשוי להוביל לזילות בתי המשפט ומערכות החוק. עוד אציין כי לא הוכח כי ישנה תוכנית אשר עשויה להתיר את המבנים במועד קרוב או בכלל. לאור האמור לעיל, סבור אני כי במקרה שבפניי קיים אינטרס ציבורי חשוב במתן הצו ויש להורות על צו ההריסה בהתאם לסעיף 212 כאמור והנני מורה כאמור.

ניתן היום, י"ט תמוז תש"ע, 01 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ