אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' בן דוד

מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' בן דוד

תאריך פרסום : 28/05/2012 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי מרכז
53127-02-12
23/05/2012
בפני השופט:
פינקלשטיין – אב"ד

- נגד -
התובע:
מ דינת ישראל- המחלקה לחקירות שוטרים
הנתבע:
רפי בן דוד
פסק-דין

פסק דין

1.המשיב, רפי בן דוד, הוא שוטר משטרת ישראל שהועמד לדין בגין ביצוע עבירה של הסעה ברכב של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). הוא כפר באשמתו ונוהל משפט הוכחות. בשלהי סיכומי ההגנה, לאחר שבית המשפט קמא ציין בפניו שהוא יורשע ככל הנראה, והציע לו להודות במיוחס לו, הודה המשיב ונשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. זאת, במסגרת הסדר טיעון ללא "התחייבות עונשית". שירות המבחן המליץ לשקול את אי הרשעתו של המשיב. בית משפט קמא החליט להימנע מהרשעתו של המשיב והטיל עליו לבצע עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות. בערעורה מבקשת המערערת להרשיע את המשיב ולגזור עליו עונש הולם.

2.ביום 12.9.08, בשעה 18:00, נהג המשיב במונית בעיר לוד. הוא פגש בנוסע שביקש ממנו להסיע אותו למודיעין והמשיב הסכים לקחתו תמורת 100 ₪. במהלך הנסיעה, התברר למשיב שאין ברשותו של הנוסע תעודת זהות או מסמך מזהה אחר, וכן אין ברשותו אישור כניסה לישראל. המשיב הודיע לנוסע כי לא יעבור עמו את המחסום (שבין שטח המדינה לשטח "האזור"), והנוסע השיב כי המשיב יוכל להוריד אותו לפני המחסום שבצומת מודיעין ושלא יפחד. המשיב אמר כי אינו מפחד מאף אחד והמשיך בנסיעה.

הרכב ובו המשיב והנוסע הגיע לאזור צומת מודיעין, ושם נעצר לבדיקה על ידי שוטרים.

3.המערערת טוענת כי בהחלטת בית המשפט קמא שלא להרשיע את המשיב שהוא שוטר יש משום סטייה בולטת מהמדיניות המשפטית המקובלת לגבי העבירה של הסעת תושב זר שלא כדין, וכי החלטה כזו "משגרת מסר מבלבל ורב משמעי, בלתי מאוזן המחייב התערבות בו". בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא טעה בכך ששקל בגזר הדין כנסיבות לקולא עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם האמור בכתב האישום, ובכך שהתעלם מנסיבות לחומרא הקיימות בתיק. לעומת זאת, סבור ב"כ המשיב כי בית משפט קמא צדק בהחלטתו, ומכל מקום, לא נפלה בהכרעתו טעות המצדיקה קבלת הערעור.

4.נציין תחילה את עיקרי הדברים בהחלטת בית משפט קמא, ובהם הנקודות שעליהן השיגה המערערת.

בית משפט קמא ציין כי המשיב נהג במונית "בהתאם לרישיון שיש לו". לטענת המערערת, השאלה אם למשיב יש רישיון של נהיגה במונית היא עובדה השנויה במחלוקת שלא צוינה כלל בעובדות כתב האישום, ועל כן, לא היה מקום להידרש לנתון זה בשלב גזר הדין. זאת ועוד, אילו היה למשיב רישיון נהיגה למונית, היה יכול בנקל להציגו בבית משפט קמא או במסגרת הערעור, אך הוא לא עשה כן.

בתיאור העובדות ציין בית משפט קמא כי הנוסע השיב בשלילה על השאלה האם יש ברשותו תעודה מזהה: "ונוכח האמור, הנאשם הוריד אותו לפני המחסום, בצומת מודיעין". המערערת טוענת כי תיאור זה מאוד לא מדויק:

שכן מעובדות כתב האישום, שבהן הודה המשיב, עולה כי לאחר שנודע למשיב שהנוסע הינו שב"ח, המשיב המשיך בנסיעה, וכדי להימנע מלהיתפס, סיכם עם הנוסע כי יוריד אותו לפני המחסום. על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה המשיב, הנסיעה הופסקה רק כיוון שהמשיב והנוסע נתפסו ע"י כח משטרתי שהציב מחסום ארעי לפני צומת מודיעין ולפני המחסום, הא ותו לא.

בית משפט קמא סבר כי מקרה זה הוא אחד מן המקרים יוצאי הדופן, שבהם יש להימנע מהרשעה בדין. המשיב נטל אחריות על מעשיו, מבין את הפסול שבהתנהגותו ומביע חרטה. שירות המבחן התרשם כי מדובר בשיקול דעת לקוי וחד פעמי, נוכח קשיי המשיב להתמודד עם פיתוי כספי בתקופה שבה רבץ עליו נטל כלכלי רב. אם יורשע המשיב בדין, יש סיכוי רב שיפוטר מהמשטרה, ובשים לב לגילו ועברו התעסוקתי, תיפגע כנראה פרנסתו.

בית המשפט קמא ציין כי אין להקל ראש בעבירה שביצע המשיב, ואולם: "...יש לזכור כי לעת זו, חלו הקלות במדיניות האכיפה בעבירות אלה, כעולה מהנחיה מס' 2.15 של פרקליט המדינה, ובשים לב לכך שאמנם הנאשם הינו שוטר אולם מאידך גם הינו נהג מונית על כל המשתמע מכך, והפסיקה בענין זה היא ברורה".

5.המערערת סבורה כי השגיאות העובדתיות שצוינו לעיל הן שהובילו את בית משפט קמא למסקנתו בדבר אי ההרשעה. עוד נטען שהנחיית פרקליט המדינה 2.15 קובעת מדיניות מקילה, ואולם הנחייה זו קובעת במפורש כי העמדה המקילה לא תחול במקום שבו "הסעת השוהה הבלתי חוקי נעשתה בתשלום על ידי מי שאינו מורשה להסעה בתשלום על פי דין". לדעת המערערת, כזה הוא המקרה שבפנינו. המשיב ביצע את המיוחס לו כאשר שירת כשוטר במשטרת ישראל, ולא היה לו כל היתר לעבודה נוספת. נסיבה בולטת לחומרא, לטענת המערערת, היא העובדה שהמשיב סיכם עם הנוסע שהוא יוריד אותו לפני המחסום כדי שלא להיתפס על ידי חבריו של המשיב, אנשי המשטרה העומדים במחסום במסגרת תפקידם למנוע משב"חים להיכנס ולצאת משטחי ישראל כאוות נפשם. נכונותו של המשיב כשוטר לבצע ביודעין את העבירה מכתימה את ציבור השוטרים העושים מלאכתם נאמנה, וההרשעה בדין במקרים אלה מתחייבת כדי "לשגר את המסר הראוי ולשמור על טוהר המחנה".

לדעת המערערת, אין מדובר במקרה זה בחרטה כנה. המשיב כפר באשמתו וניהל משפט הוכחות. המדינה השקיעה משאבים באיתור השב"ח והבאתו לבית המשפט כדי שיעיד. המשיב לא חסך בהתנהלותו זמן שיפוטי. יש לראות את ההודאה ככזו שנעשתה מן השפה ולחוץ מתוך שיקול קר.

טענה נוספת של המערערת היא כי בית המשפט נתן משקל רב מדי לעובדה שהמשיב עלול לאבד את עבודתו. ההרשעה כשלעצמה אינה מובילה באופן ישיר לפיטוריו של הנאשם מהמשטרה, וגם ההיפך הוא הנכון, היינו אי הרשעת המשיב לא תוביל בהכרח למסקנה שלא יפוטר.

6.ב"כ המשיב ביקש כאמור לדחות את הערעור. לדעתו, ישימה במקרה זה הנחייה מס' 2.15 של פרקליט המדינה. העובדה שלמשיב יש רישיון למונית הוזכרה על ידו בעדותו בבית משפט קמא, והוא לא נשאל על כך על ידי התובעת. גם במסגרת הטיעון לעונש טען הסנגור שהמשיב הוא בעל רישיון למונית. על כן, היה מקום לראות את המשיב כבעל רישיון למונית.

לדעת ב"כ המשיב, מעשה העבירה לא בוצע במסגרת תפקידו של המשיב כשוטר. מדובר במקרה זה באדם שהוסע לכיוון השטחים, ועל כן לא נשקפה כאן סכנה ביטחונית. בהקשר זה יש לקחת בחשבון לעת הזאת גם את הנחיית פרקליט המדינה המקילה. בית משפט קמא נקט גישה מאוזנת בכך שנמנע מהרשעה מחד גיסא, אך הטיל על המשיב לבצע 150 שעות של"צ מאידך גיסא. המשיב כבר השלים את ביצוע עבודות השל"צ, ואין מקום להטיל עליו עונשים נוספים, כפי שמבקשת המערערת.

להרשעת המשיב בדין יש משמעות גם לעניין פיטורים וגם לעניין יציאתו לקצבה. יש לקחת בחשבון גם את תקופת ההשעייה הלא קצרה שנמצא בה המשיב, שבה מקבל הוא משכורת חלקית בלבד.

ב"כ המשיב סבור כי את החלטתו של בימ"ש קמא יש לבחון גם על רקע המלצת שירות המבחן לשקול את אי הרשעתו של המשיב, לנוכח זאת שמדובר בעבירה יחידה, כאשר המשיב חש בושה ועוגמת נפש רבה בגין הסתבכותו, ולהערכת קצינת המבחן הפיק את לקחו.

7.מהעיון בתסקיר עולה כי המשיב, כבן 48, נשוי ואב לשלושה ילדים. לאחר שירות צבאי במשמר הגבול עבד כשנה במשטרה, ולאחר מכן כנהג מונית במשך שנתיים. מאז שנת 1990 הוא משרת ברציפות במשטרת ישראל והשתלב במסגרת הלשכה להוצאה לפועל כאחראי צוות. מעסיקו הישיר במשטרה ציין שהמשיב היה חרוץ וממושמע ותפקודו ללא דופי. האירוע דנן גרם למשבר ולמצוקה עקב הירידה במעמדו של המשיב כאב והפגיעה בדימויו. כמו כן ניכר שינוי בתפקידים בתוך המשפחה, כאשר לעת הזאת האישה היא המפרנס העיקרי. המשיב חרד מהפגיעה הצפויה לו אם יפוטר מן המשטרה.

8. החלטנו לקבל ערעור זה שבדין יסודו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ