אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. היועץ המשפטי לאגף מס הכנסה נ' סי אס טי . אי היי-טק בע"מ ואח'

מ.י. היועץ המשפטי לאגף מס הכנסה נ' סי אס טי . אי היי-טק בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
4391-06
11/03/2014
בפני השופט:
חנה מרים לומפ

- נגד -
התובע:
מ.י. היועץ המשפטי לאגף מס הכנסה
הנתבע:
1. סי אס טי . אי היי-טק בע"מ
2. יעקב לוסטגרטן

גזר-דין

גזר דין

רקע

נגד הנאשמים, הוגש כתב אישום מתוקן בשנית, אשר ייחס להם 15 עבירות של אי תשלום מס שנוכה, עבירה לפי סעיף 219 בקשר עם סעיפים 117, 164 ו-166 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). לנאשם 2 יוחסו גם 15 עבירות של אחריות מנהל, עבירה לפי סעיף 224 א' לפקודה.

על פי עובדות כתב האישום, נאשמת 1, היא חברה פרטית, רשומה בישראל, שעסקה בכל התקופות הרלוונטיות לכתב האישום בתכנון ויצור של מערכות גזים (להלן: "החברה") ונאשם 2 שימש מנהלה של החברה (להלן: "הנאשם").

על פי הנטען, במהלך החודשים 5/04 – 7/05, ניכו הנאשמים מס במקור ממשכורות ששילמו לעובדי החברה ומתשלומים ששילמו לקבלני משנה של החברה בסך כולל של 581,062 ₪. הנאשמים, ללא הצדק סביר, לא שילמו לפקיד השומה במועד סכום זה ובכך עברו עבירה של אי העברת מס שנוכה במקור. בנוסף הואשם נאשם 2, כי בהיותו מנהלה הפעיל של החברה, ידע על ביצוע העבירות ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות.

הליך שמיעת הראיות התנהל בפני כב' השופט פיינברג, וביום 6.9.12 ניתנה הכרעת דין בתיק. החברה לא נטלה חלק בהליך מאחר שהיתה בהליכי פירוק החל משנת 2006.

בהכרעת הדין מצא כב' השופט פיינברג לזכות את הנאשם מ-9 אישומים ולהרשיעו באישומים 1-6, אשר נוגעים לחודשים 5/04-10/04.

באשר לאישומים 7-15 אשר מתייחסים למשכורות חודשים 7/05-11/04, קבע כב' השופט פיינברג כי המאשימה לא הוכיחה ששולמו משכורות לעובדים החל מחודש 11/04 ועד לסגירת החברה ועד בכלל כמפורט בדוחות 102 לאותם החודשים, ומשכך לא הוכח כי החברה ביצעה ניכוי מס במקור ביחס לאותן משכורות וכפועל יוצא מכך, לא הוכיחה התביעה כי החברה החזיקה בכספיי ניכויים ונמנעה מהעברתם לרשויות המס, ביחס לאותן משכורות (ר' סעיפים 9-10 להכרעת הדין).

בהכרעת הדין נקבע כי בהתאם לראיות אשר הוצגו לבית המשפט העבירות בהן הורשע הנאשם באישומים 1-6 נעברו בידיעתו המלאה וכי הוא, כמנהל החברה, לא נקט באמצעים סבירים להבטחת מניעת ביצוען (ר' סעיף 31 להכרעת הדין).

טיעוני הצדדים

בראשית טיעוניו ביקש ב"כ המאשימה להטיל על החברה קנס סמלי, זאת בהסתמך על החלטה מיום 1.9.13, שניתנה בהתאם לבקשתו אשר הוגשה בהסכמת ב"כ החברה, עו"ד קוויש, אשר משמש כמפרקה.

באשר לנאשם, טען ב"כ המאשימה כי החומרה הגלומה במעשיו נלמדת מכך שהנאשם הורשע בביצוען של 6 עבירות של אי-העברת מס, לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה, בסכום כולל של 327,888 ₪, משוערך בסכום של 421,488 ₪. לדידו, כל עבירה מהווה אירוע נפרד, על כן יש לקבוע מתחם ענישה לכל עבירה בנפרד.

ב"כ המאשימה טען כי במעשיו, רמס הנאשם את הערכים עליהם נועדה להגן הוראת סעיף 219 לפקודה, קרי הגנה על הקופה הציבורית ועל עיקרון השוויון בנטל תשלום המיסים, כאשר אי העברת ניכויים, על פי הפסיקה הקיימת, עולה כדי גניבה של ממש מהקופה הציבורית. ועל כן הוא סבור כי שומה על בתי המשפט להירתם למלחמה בעבירות המס, וזאת באמצעות ענישה מרתיעה.

לדבריו חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה מרכזי ובלעדי, כאשר למעשיו קדם תכנון. הנאשם היה בעל תפקיד בחברה, הוא היה האחראי על חשב החברה, הוא נהג לעבור מידי חודש בחודשו על דו"חות המשכורת, היה מעורב בעניינים הפיננסיים של החברה וקיבל מידע שוטף אודות העובדה, כי החברה אינה משלמת ניכויי מס. כתוצאה מביצוע העבירות, גרף הנאשם לכיסו רווחים, ובשל התנהלותו קרסה החברה.

עוד הוסיף ב"כ המאשימה וטען כי למרות שהנאשם ביצע את העבירות על רקע מצוקה כלכלית, הרי שעל פי קביעת בית המשפט העליון, אין לתת משקל משמעותי לקשיים כלכליים לעניין העונש, ואין לראות במצוקה כלכלית כהצדק לביצוע עבירות מס. הנאשם אמנם הסיר את המחדלים הנטענים בכתב האישום, ושילם את חובותיו, ועל כן נמנעה המאשימה מלעתור להטלת עונש מאסר. יחד עם זאת, טען ב"כ המאשימה כי על בית המשפט לתת את הדעת לכך, שרק לאחר 9 שנים שילם הנאשם את החובות שיוחסו לו.

ב"כ המאשימה סבר כי אין לראות בחרטתו של הנאשם חרטה כנה, זאת לנוכח התנהלותו במהלך ההליך, עת ניסה להטיל את האחריות לביצוע העבירות על אחרים ולא נטל אחריות למעשיו.

עוד טען ב"כ המאשימה כי בעבירות אלה על העונש להרתיע הן את הנאשם והן עבריינים פוטנציאליים.

בנסיבות שתוארו, עתר ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה ההולם הוא עונש מאסר על תנאי ברף הנע בין 4 ל- 10 חודשי מאסר, כאשר המאשימה עותרת לרף העליון של המתחם, קרי ל- 10 חודשי מאסר על-תנאי לכל עבירה, ולקנס בגובה המקסימלי- 75,000 ₪ לכל עבירה, כאשר בית המשפט יכריע בשאלת מידת החפיפה בין הקנסות.

ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו, כי בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, בעניין הנדון לא שלשל הנאשם כספים לכיסו, אלא מדובר בחובה של החברה למס הכנסה. הנאשם נטל הלוואה על מנת לשלם את חובה של החברה, ולא את חובו שלו.

ההליכים בתיק התנהלו בעצלתיים, זאת, בניגוד לטענת ב"כ הנאשם, בגין התנהלותה הנפסדת של התביעה, ולא בעטיה של ההגנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ