אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

מ.י.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 06/07/2012 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
44438-09-11
22/06/2012
בפני השופט:
יפה שטיין נציגת ציבור (ע) יוספה שטינר

- נגד -
התובע:
מ.י. א
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד אפרים דה האס
פסק-דין

פסק די ן

הרקע לתביעה:

א.התובע נפגע ביום 25/9/07, כאשר הותקף על ידי פלסטינים רעולי פנים עם משאיתו בחברון, נחטף והוכה בכל חלקי גופו, עד לשחרורו. האירוע הוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

ב.ביום 13/5/08 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה (שהוגשה וסומנה כ-נ/1). ביום 24/12/09 הגיש התובע תביעה לתשלום הבטחת הכנסה (נ/5), וזו שולמה לו מיום 1/12/09. ע"פ המסמכים הרפואיים שהגיש, התובע פנה למרכז לבריאות הנפש בחודש 10/09. ביום 24/3/11, הגיש התובע תביעה לנתבע לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (נ/3), ואכן תביעתו אושרה, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 46% – בתוספת תקנה 15, קיבל בסה"כ – 60% נכות. משהוגשה תביעה לקבלת גמלת נכות – לא ניתן היה לקבל את שתי הגמלאות יחד, והתובע קיבל גמלת נכות (כשלדברי ב"כ הנתבע, בכתב ההגנה, הסכום הסופי לתשלום, אינו שונה באופן מהותי בגין התקופה בה קיבל הבטחת הכנסה לבין זו של גמלת נכות מעבודה, שכן גמלת הבטחת הכנסה שולמה בשיעור של כ-1,500 ₪ בעוד שבהגדרה החדשה קיבל 970 ₪ כנכות מעבודה ועוד 520 ₪ השלמת הכנסה).

ג. לאור מועד הגשת התביעה, קיבל התובע גמלה שוטפת וכן גמלה עבור שניים עשר חודשים שקדמו ליום הגשת התביעה, ע"פ סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, (בתוספת חודשיים נוספים – בהתאם לתקופת הטיפול בתביעה לתשלום דמי פגיעה). סה"כ קיבל התובע גמלת נכות מעבודה רטרואקטיבית מ-1/10 ועד 3/11, ומאז מקבל את הגמלה באופן שוטף.השאלה הנשאלת בתיק זה הינה – זכאותו של התובע לגמלת נכות מעבודה, לתקופה שמיום 25/9/07 ועד סוף שנת 2009.

ד.בדיון שקויים בבית הדין, הסביר התובע, כי התביעה הראשונה, להבטחת הכנסה, הוגשה על ידי ילדיו, בשל המצב הקשה בו היה מצוי, וכי לא היה מסוגל לפעול ולקדם את ענייניו באופן עצמאי, כאשר היה מנותק וחסר תפקוד. בית הדין ביקש לברר עם ב"כ הנתבע, האם לאור המסמכים הרפואיים שהמציא התובע והמלמדים על מצב של פוסטראומה במצב קשה, עומד הנתבע על הטענה כי היה על התובע להגיש את התביעה סמוך לאחר הפגיעה, וכי אינו זכאי לסכומים הנתבעים על ידו בשל התיישנות. ב"כ הנתבע ביקש שהות להתייעצות, לאחר חקירה קצרה של התובע. לאחר ההתייעצות, ומשהנתבע עמד על טענותיו, ניתן פס"ד זה.

דיון:

א.בס' 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), נאמר:"א. כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שניים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.ב. הוגשה תביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א) וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד התקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגש התביעה כאמור..."סעיף 11 לחוק ההתיישנות קובע:"בחישוב תקופת ההתישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היה התובע חולה נפש ולא היה עליו אפוטרופוס. היה עליו אפוטרופוס לא יבוא במניין הזמן שבו טרם נודע לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה.

בבכתב תביעתו תיאר התובע את פציעתו:"בתאריך 25/9/07 נסעתי עם משאית בדרך חברון ומחבלים ערבים חטפו אותי לתוך חברון והם קשרו אותי והיכו אותי מכות חזקות בראש ובגוף אני מאותו היום לא תיקשרתי עם הסובבים אותי למשך שנתיים וחצי ולאחר שנתיים קיבלתי טיפול נפשי ופסיכיאטרי ".

ג.במסמך מהמרכז לבריאות הנפש (שצורף כנספח ב' לכתב התביעה) והחתום על ידי ד"ר יאן פורמן, נאמר כי:"... מאז האירוע הטראומטי הנ"ל הוא לא הצליח להקים קו חלוקת דלק מחדש והיה חסר כוחות לעזור לעצמו ולחזור למעגל העבודה. התקיים מכספים שחסך עד שקופתו התרוקנה כליל. לא היה ביכולתו לשכור יחידת מגורים ולן לסירוגין אצל חברים ואצל קרובי משפחה ולמעשה היה חסר מקום מגורים קבוע... בעקבות החטיפה, העינויים ואיומי הרצח הוא פיתח דיכאון מז'ורי קשה עם מחשבות אובדניות ... הוא איבד עניין בכל מה שעניין אותו בחיים ... התיאבון שלו ירד ומאז האירוע ירד ב-12 ק"ג ממשקל גופו. לאחרונה התקיימה חתונה של ביתו והוא הסתתר באחת הפינות של אולם האירועים...לוקה בתסמונת בתר חבלתית (F43.1), תגובה פוסטראומטית כרונית (PTSD) שהתפתחה אצלו בגלל החיטה על ידי פלסטינאים רעולי פנים,... תסמונת בתר חבלתית קיימת אצלו בעוצמה רבה וגורמת לו לחוסר תפקוד וחוסר יכולת לעבוד..." על פי חוות דעת הפסיכיאטרית במצבו זכאי לקבל 75% נכות נפשית.

ד.בחקירתו בבית הדין העיד התובע כי: "...זה שהגשתי אחרי שנתיים זה בגלל שהמצב הנפשי שלי לא היה בסדר. המצב שלי לא איפשר לי להגיש ולכן לא הגשתי. אפשר לשאול את הפסיכיאטר וכל מי שטיפל בי, וכולם אמרו לי למה באת אחרי שנתיים ולא אחר כך. אני פשוט לא תפקדתי ולא יצאתי כמעט מהבית. רק אחרי שנתיים בערך הלכתי לקבל הבטחת הכנסה שמגיע לי, ואז אמרו לי לא מגיע לך אחורה, ושאלתי למה כי נפגעתי מלפני שנתיים ומגיע לי את ההפרש, ואמרו לי שלא מגיע לי ולכן באתי לתבוע".

ה.לטענת ב"כ הנתבע, אין לקבל את תביעתו של התובע, לאור העובדה כי ביום 13/5/08, כשמונה חודשים לאחר פגיעתו - ואף שמדובר בתקופה שלדברי התובע לא היה מסוגל לתפקד, הגיש התובע טופס תביעה להבטחת הכנסה – משמע, כי ידע לטפל בענייניו, גם אם נעזר לצורך כך בקרובי משפחתו. עוד נאמר, כי על פי חוק ההתיישנות קיים סייג רק לגבי מי שהינו "חולה נפש" בהגדרתו, ולא היה עליו אפוטרופוס – דבר שהתובע לא הוכיח, מה גם שהפנייה לפסיכיאטר נעשתה רק ב-10/09. כייון שלא הוכיח כי היה בבחינת "חולה נפש" בתקופה זו, ממילא אינו יכול להינות מהחריג של סעיף 11 לחוק ההתיישנות, ולא ניתן לקבל תשלום רטרואקטיבית יותר מ-12 חודש, כפי שנעשה (בצירוף חודשיים נוספים, כאמור).

ו.עוד טוען ב"כ הנתבע כי בפועל התובע ידע להיעזר בביתו, שהינה עובדת הביטוח הלאומי, כך שלא יכול לטעון שלא ידע על זכויותיו. מכל מקום, התנהגותו של התובע מלמדת כי פעל כפי שפעל לא בגלל מחלת נפש, כאמור, אלא אך ורק מפאת חוסר ידיעה או מפאת ויתור, ועל כן אינו יכול לקבל גמלה מעבר לזו שקיבל, וע"פ סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

ו.לאחר ששמענו את עדותו של התובע, ועיינו במלוא החומר שבתיק, ובמיוחד בחוות דעתו של הפסיכיאטר, שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובע כי לא היה מסוגל לדאוג כלל לענייניו באותה עת, בשל מצבו הנפשי, גם אם פנה לטיפול נפשי בשלב מאוחר יותר. מקובלת עלינו טענת התובע כי כחלק מהעובדה שלא טיפל ודאג לענייניו – יש לראות גם את אי הפנייה לגורם מטפל, ובמועד שלאחר הפגיעה. לכך הצטרפה העובדה, העולה מתוך חוות הדעת הפסיכיאטרית כי הגיע למצב של חסר דיור (כתוצאה מחוסר תפקודו ואכילת חסכונותיו), ולמחשבות אובדניות. מכל מקום, אין בעובדה שנעזר בביתו (או במישהו אחר ממשפחתו), כדי ללמד כי אכן תיפקד אותה תקופה וידע לכלכל את מעשיו. בהערת אגב יצויין כי העובדה שביתו עובדת בביטוח לאומי אין בה די כדי ללמד כי ידע לכלכל את מעשיו, מה גם שבפועל, ולמרות היות הבת עובדת בביטוח לאומי, אף לא הוגשו (ובמועד) התביעות הרלבנטיות.

ז.הפסיקה:אכן, סעיף 296 קובע כללים ברורים לקבלת גמלה רטרואקטיבית, ואף לא משאיר פתח לשיקול דעת. יחד עם זאת, וכאמור – סעיף 11 לחוק ההתיישנות קובע סייג לנושא זה. בעב"ל 320/97 ישעיהו המוסד, נדונה טענת התיישנות של מורה, שהגיש תביעה לביטוח לאומי, להכיר בפגיעה נפשית שאירעה לו בשנת 1985 כפגיעה בעבודה, בטענה כי הפגיעה הנפשית נגרמה בשל מתחים קשים בינו לבין מנהל בית הספר. הנתבע דחה את תביעתו מן הטעם שהוגשה באיחור.בערעור בבית הדין הארצי, התקבלה טענתו של מר ישעיהו, וטענת ההתיישנות של המוסד נדחתה. לעניין זה אמרה כב' השופטת (בדימוס) אלישבע ברק, כי:"ראוי לציין כי גם אם המערער לא היה חולה נפש ממש במחלה מוגדרת אלא היה בעל ליקוי שכלי או מעורער בנפשו, חל לגביו סעיף 11 לחוק ההתיישנות. עמד על כך בית-המשפט העליון בע"א 3622/96 חכם נ' קופת חולים "מכבי" (להלן – עניין חכם [1]). השופט אנגלרד החיל את הוראת סעיף 11 לחוק ההתיישנות גם על מי שבגין מחלה ישנן תקופות בן הוא אינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזאת בדרך פרשנית תוך שהוא קבע שלא מדובר בהסדר שלילי אלא בחסר:'אם נשווה לנגד עינינו את תכלית ההוראה שבסעיף 11 לחוק כפי שהוסברה בפרשת בנבנישתי הנזכרת, הרי אין כל היגיון ענייני לשלול מתובע, שאינו יכול לדאוג לענייניו בשל ליקוי שכלי (להבדיל ממחלת נפש), את העיכוב שבמירוץ ההתיישנות. אין למצוא כל נימוק סביר אשר ייחד את מחלת הנפש מליקוי שכלי בעל תוצאות זהות. זהו מקרה קלאסי של שימוש בהיקש, דהיינו ברעיון לדמות מילתא למילתא. ממילא אין מקום לאמץ את הפרשנות החלופה של הסדר שלילי' (עניין חכם [1]".

ח.כאמור, ע"פ חוות הדעת, הפסיכיאטרית לקה התובע בתסמונת בתר חבלתית ובתגובה פוסטראומטית כרונית, כתוצאה מהאירוע החבלני הטראומטי שעבר. גם מתוך דבריו – האמינים עלינו – לא היה מסוגל לדאוג לענייניו, וכי פעל כפי שאמרו לו ילדיו לפעול – אך לא בדרך של הפעלת שיקול דעת מלא. לעניין זה מקובלים עלינו דברי כב' השופטת ברק דלעיל, כי "אין כל היגיון ענייני לשלול מתובע, שאינו יכול לדאוג לענייניו בשל ליקוי שכלי (להבדיל ממחלת נפש), את העיכוב שבמירוץ ההתיישנות". מסקנתנו, גם לאור תכליתו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות (כפי שגם עולה מפסה"ד הנ"ל), הינה, כי התובע אכן לא יכול היה לדאוג לענייניו בשל מצבו הנפשי הקשה בו היה שרוי כתוצאה מהאירוע החבלני שעבר, וכי בנסיבות אלו , אין לשלול ממנו את ההגנה של סעיף 11 לחוק ההתיישנות. לכן, גם אם לא הוכח כי עונה להגדרת "חולה נפש", שבחוק, אין לראות את התקופה שקדמה להגשת התביעה, כתקופה שהתיישנה. בנוסף לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי במצבו כפי שתואר, היה משום ויתור על זכויותיו, או סתם חוסר ידע. לאור זאת, זכאי התובע להפרשי קצבת נכות מעבודה, מיום הפגיעה ועד לסוף שנת 2009 (בניכוי סכומים שקיבל בגין הבטחת הכנסה בתקופה זו).

סוף דבר:התביעה מתקבלת.הנתבע ישלם לתובע סך של 500 ₪ הוצאות.ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ב, 22 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור(ע)יוספה שטיינר

נציגת ציבור(מ)וידה ילוז

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ