אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ"ח 5015/16

מ"ח 5015/16

תאריך פרסום : 03/01/2017 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
5015-16
21/12/2016
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקשים:
1. מלכה טבקולי
2. ר.ט.

המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד ציון אילוז
החלטה

 

א.        בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן חוק בתי המשפט), בעניינם של מלכה טבקולי ור.ט, אם ובנה, שהוכתרה כ"בקשה למשפט חוזר ו/או זיכוי בהסכמת היועמ"ש".

 

רקע

 

ב.        ביום 16.9.2003 הוגש נגד המבקשים בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, כתב אישום בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר כחוק, עבירה על סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן החוק), ועל תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש אפריל שנת 2003 או בסמוך לכך ביצעו המבקשים, המתגוררים בקומה ב' בבית משותף ברחוב אשרמן מספר 31 בתל אביב, עבודות בניה ללא היתר, בכך שיצקו מעל קומה א' קיימת קירות מבטון, בנו קירות בלוקים מעל תקרת בטון קיימת, ומעל הקירות - יצקו תקרה מבטון; על ידי כך, בנו המבקשים תוספת למבנה בשטח של 48.6 מ"ר. לא היתה מחלוקת כי המבקשים בנו את תוספת הבניה האמורה בלא היתר; המבקשים הודו בכך במהלך המשפט. עם זאת, עתרו המבקשים להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, לטענתם, נוכח העובדה שכנגד שכניהם (מקומה א' ומקומת הקרקע), אשר בנו תוספת בניה דומה, לא נוהל כל הליך פלילי.

 

פסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים

 

ג.        ביום 14.12.2009 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת א' גזית) את המבקשים במיוחס להם (תיק בניה 11717.03). בית המשפט דחה את טענת ההגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, וקבע כי קיימת הצדקה להבחין בין המבקשים לבין שכניהם. זאת, שכן השכנים בנו אמנם תוספת בניה דומה, אך עשו זאת בהיתר ולכן לא הוגש נגדם כתב אישום. בית המשפט הוסיף כי המבקשים ביקשו שתי הקלות; האחת, הקלה של 6% לצורך תוספת בניה, והשניה, מתן היתר לגג שטוח במקום גג רעפים. בית המשפט ציין כי בנוגע להקלה של 6%, ניתן למבקשים פטור מפרסום בעיתון ובבניין. אולם, לגבי הגג השטוח דרשה הוועדה המקומית לפרסם את דבר ההקלה בבניינים סמוכים באמצעות חברה קבלנית של עיריית תל אביב ולא על ידי המבקשים עצמם. בית המשפט קבע כי המבקשים לא עמדו בקיום הוראות החוק בעניין דרישות התב"ע להקלה בעניין גג שטוח, וכי טענותיהם בעניין נדחו הן בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הן בבית המשפט העליון. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע עוד כי היה על המבקשים לפעול על פי הוראות החוק ודרישות הועדה המקומית בביצוע הפרסום לשם קבלת ההיתר. נאמר, כי אילו פעלו המבקשים כאמור, אין ספק שהיה ניתן להם היתר בניה, כפי שניתן לשאר השכנים; ואם לא כן, היתה טענת המבקשים בנוגע לאכיפה בררנית צודקת, שכן שכניהם קיבלו היתר בניה ומשכך לא הועמדו לדין. בית המשפט ציין כי עד למועד הכרעת הדין לא קיבלו המבקשים היתר בניה משום שלא ביצעו את הוראות הועדה המקומית בנוגע לפרסום באמצעות חברה קבלנית – הוראות אשר אושרו על ידי בית המשפט העליון. נקבע, כי המבקשים אינם יכולים שלא לבצע את הוראות החוק והפסיקה לצורך קבלת ההיתר, ולבקש הגנה מן הצדק בשל אי קבלתו. 

 

           נוכח היקפה של הבניה וטיבה של העבירה ציוה בית המשפט להרוס את שנבנה ללא היתר תוך ארבעה חודשים מיום מתן גזר הדין. כן נגזר על כל אחד מהמבקשים קנס בסך 4,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו, וכן תשלום האגרה ותשלומי החובה בסך 1,418 ש"ח.

 

ד.        על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. במסגרת הערעור טענו המבקשים כי פסק הדין ניתן בהעדרם ולכן הוא "פסול". עוד טענו כי יומם לא ניתן להם, שכן בית המשפט לעניינים מקומיים סירב להוציא צו הבאה נגד מספר עדים שהוזמנו כדין אך לא הופיעו. הם שבו וביקשו הגנה מן הצדק בשל הפלייתם לרעה, לטענתם.

 

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

 

ה.        בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) דחה את הערעור (עפ"א 32213-12-09). בית המשפט ציין כי המבקשים לא היו מיוצגים בערעור, ומשכך, "הפשלתי שרוולים ובחנתי את תיק בימ"ש קמא מסמך אחר מסמך, החלטה אחר החלטה". משעשה כן, קבע בית המשפט כי אין מנוס מדחיית הערעור. בית המשפט ציין כי בבית המשפט לעניינים מקומיים, בו היו המבקשים מיוצגים, לא היתה מחלוקת בדבר התשתית העובדתית, וכי בא-כוחם של המבקשים צימצם את יריעת המחלוקת לטענת הגנה מן הצדק. נקבע, כי בית המשפט לעניינים מקומיים נהג ברוחב לב ובאורך רוח במבקשים, שעה שאיפשר את זימונם והעדתם של עדים הנוגעים למישור התכנוני, בהם יו"ר ועדת המשנה לתכנון ובניה וכן עדים נוספים. על כן, כך נאמר, לא נגרם כל נזק מאי העדת מר לסקר, יו"ר הועדה המחוזית, אותו ביקשו המבקשים להעיד. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא ביצעו את המוטל עליהם על ידי הועדה המקומית וכי פניותיהם, כולל לבג"ץ, לא נענו. לכן הכריע כי אין לקבל את טענתם להגנה מן הצדק בשל הפלייתם לרעה. זאת, גם נוכח העובדה שהועדה המקומית אינה צד בהליך הפלילי. נפסק, כי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים מושתת על אדנים עובדתיים ומשפטיים מוצקים, וכי הגיעה העת לסיים את ההליך המשפטי הפלילי שהחל ביום 16.9.2003.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ