אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ"ח 4990-140 ד' נ' מדינת ישראל

מ"ח 4990-140 ד' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 29/04/2015 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
4990-14
28/04/2015
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקשת:
ד' ד'
עו"ד מורן כרמון
עו"ד רתם רוזנברג
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד יוסף (ג'ואי) אש
החלטה

 

 

א.          בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984. המבקשת, אשר הורשעה ברצח בכוונה תחילה של בעלה, ע' ד' (להלן המנוח), עבירה לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיף 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על המבקשת נגזר מאסר עולם, כחובת הדין. 

 

רקע

 

ב.          על פי האמור בכתב האישום שהוגש ביום 5.3.1997 לבית המשפט המחוזי בחיפה, הייתה המבקשת נשואה למנוח במשך כחמש שנים והתגוררה עמו בביתם בכפר *** ****. במהלך נישואיהם נתגלעו בין המבקשת למנוח סכסוכים רבים, חלקם בגין חשדותיו של המנוח כי המבקשת בוגדת בו עם מ' ע', דודו של המנוח (להלן מ'). ביום 16.1.1997 בשעות הערב, בביתם, גרמה המבקשת, כנאמר, בכוונה תחילה למותו של המנוח, בכך שחסמה את דרכי הנשימה שלו עד שנפח את נשמתו. לאחר מכן קשרה המבקשת את רגליו של המנוח בתנועת כיפוף, עטפה אותו בניילון כחול ובשק יוטה שאת פתחו קשרה בחוט חשמל, והטמינה את גופתו בפח האשפה הסמוך לביתה. ביום 19.1.1997, עם פינוי האשפה, נמצאה גופת המנוח. המבקשת כפרה בעובדות כתב האישום, ומסרה גרסה שלפיה המנוח נסע לאילת עם שני חברים ביום 16.1.1997.

 

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

 

ג.           בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכות את המבקשת מחמת הספק (ת"פ 44/97. הכרעת דין מיום 2.5.2001). פסק הדין ניתן על ידי הרכב השופט ס' ג'ובראן, השופט (כתארו אז) י' יעקבי-שוויליוהשופטת ר' חוזה. הנמקות השופטים נחלקו. השופט ג'ובראן והשופטת חוזה דחו את טענת המבקשת לפיה המנוח מת מוות טבעי; ואולם, נקבע כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לבסס הרשעתה במשפט פלילי, וכי לא ניתן לשלול את גרסתה של המבקשת לפיה המנוח סיפר לה שהוא נוסע לאילת כאפשרות היפותטית סבירה. עוד נקבע, כי אין ראיה הקושרת את המבקשת באופן ישיר לעבירה. נימוקי השופט י' יעקבי-שוויליהיו שונים. לשיטתו, טענת התביעה שלפיה לאיש זולת המבקשת לא היה מניע לרצח אינה מדויקת. השופט הוסיף כי החשד שהמבקשת קשורה ברצח כבד מאוד, וכי אין הוכחה מוצקה, מעבר לכל ספק סביר, לאפשרות שאדם אחר ביצע את הרצח. ואולם – כך נימק – כיון שיתכן כי המנוח נראה בעודו בחיים ביום ו' 17.1.1997, מחליש הדבר את גרסת התביעה. על יסוד האמור הוחלט לזכות את המבקשת מחמת הספק. על הכרעת הדין הגישה המדינה ערעור לבית משפט זה.

 

פסק הדין של בית המשפט העליון

 

ד.          בית המשפט העליון החליט פה אחד לקבל את הערעור ולהרשיע את המבקשת בעבירת הרצח (ע"פ 4736/01. פסק דין מיום 4.2.2002). פסק הדין ניתן מפי השופט א' א' לוי, בהסכמת השופט (כתארו אז) מ' חשין והשופטת (כתארה אז) מ' נאור. בית המשפט קבע כי המשיבה הרימה את הנטל והניחה בסיס איתן להוכיח את אשמתה של המבקשת מעבר לספק סביר. נפסק כי המנוח הומת בעבירה; כי הוא מצא את מותו לכל המאוחר בשעות הבוקר של יום שישי, 17.1.1997; כי הנסיעה לאילת לא הוכחה; וכי ראיות נוספות הן בדיקת תוכן קיבתו של המנוח; מציאת גופתו במיכל אשפה הסמוך לביתו; שק היוטה בו נמצאה גופתו והמזרון שהונח על השק; אריזת גופת המנוח בפריטים שהיו זמינים למבקשת; גלולות הבונדורמין אותן נתנה המבקשת למנוח טרם הומת; מניע המבקשת לגרום למות המנוח עקב יחסו האלים כלפיה, לפי הטענה, ונוכח יחסי הקרבה בינה לבין מ'. בית המשפט קבע כי הצטברות הראיות אינה מקרית, ודי בהן להכריע את הכף לחובת המבקשת, שכן הן מוכיחות במידה הנדרשת בפלילים כי היא גרמה למות המנוח. בית המשפט ציין כי טענת האליבי של מ' אומתה על ידי המשיבה, וכי מכל מקום, מאחר שהמנוח נרצח בעת שנם את שנתו, בביתו, אין ספק שהמבקשת הייתה שותפה למעשה, בבחינת מבצעת בצוותא. בית המשפט הוסיף כי מחמת קו ההגנה בו נקטה המבקשת, לא נטען וממילא לא הוכח, שהמנוח קינטר אותה, לא בכלל ולא בתכוף למעשה. נקבע כי מתן גלולות הבונדורמין והמתתו של המנוח בעת שישן ממלאים אחר יסוד ההכנה ויסוד הכוונה תחילה. על יסוד האמור הורשעה המבקשת בעבירת הרצח ונגזר עליה מאסר עולם.

 

הבקשה לדיון נוסף

 

ה.          המבקשת הגישה בקשה לדיון נוסף בעניינה. הבקשה נדחתה ביום 19.5.2002 על ידי השופט (כתארו אז) א' מצא. נקבע כי אין כל חידוש הלכתי בקביעת בית משפט זה, שלפיה מסכת הראיות הנסיבתיות שהובאו לפני הערכאה הראשונה חייבה את המסקנה המשפטית כי המבקשת ביצעה את מעשה הרצח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ